14
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כאשר הכסף מצוי ברשות האדם, הוא סוחר בו, ויכול להפיק ממנו רווחים. כאשר נוטלים מהאדם את כספו, אף אם משיבים לו זאת אחר כך, הרי לא הושלם הפסד זה, וכדי שיקויים "והשיב את הגזילה" בשלמות, ללא הפסד לנגזל, יש להוסיף לו חומש, כדי לכסות את הרווח שאפשר להשיג על ידי מסחר בכסף זה19.
על פירוש זה מתעוררת שאלה על פי דברי ה"תניא":
בספר התניא מבואר20, שכאשר אדם גורם נזק לזולתו, אין לניזק לכעוס על המזיק, כי הנזק נגזר עליו מן השמים. גם אילו לא היה המזיק גורם לו נזק זה, הוא היה נגרם בדרך אחרת.
אמנם, למזיק מגיע עונש על הנזק שגרם מפני היותו בעל בחירה, והיה ביכולתו לבחור שלא לעשות את המעשה המזיק21, והגזירה היתה מתממשת באופן אחר, שהרי "הרבה שלוחים למקום". אך חישוב זה קשור רק למזיק. הניזק אינו צריך לחשוב על כך, שהרי הוא היה סובל מנזק זה בכל מקרה, כי כך נגזר עליו מלמעלה. (אילו לא היה נגזר עליו הדבר, לא היה נגרם לו שום נזק, אף אם המזיק היה מנסה לפגוע בו. הבחירה ניתנה לאדם רק לגבי עצמו, ולא לגבי זולתו)22.
הערות
- 19. ואף ששיעור ביטול המעות תלוי בכמות משך הזמן שמשעת הגזילה עד שעת ההשבה (אבל ראה הערה שלפני זו) – יש לומר, שעיקר טעם החיוב דחומש הוא מצד כפרה כנ"ל בפנים, ולא לפי שביטל מעותיו (כי על "מניעת הריוח" (ולא הפסד) אינו שייך חיוב כ"כ. ולכן בלא נשבע, או בלא הודה, אינו מוסיף חומש). ורק שאחרי שמחייבים אותו מטעם כפרה, אמרה תורה שחומש זה יתן להנגזל, מצד מניעת הריוח שגרם לו.* ועד"ז יש לומר בתשלומי כפל וד' וה', שעיקר טעם החיוב הוא קנס להגנב. אלא שמ"מ צריך לשלם הקנס למי שגנב ממנו, לפי שביטל מעותיו. (ולהעיר מפירוש רש"י משפטים (כא, לז), שטעם הראשון הוא בנוגע להגנב, וטעם השני – "שביטלו ממלאכתו". וראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע' 259 ואילך).
- 20. אגה"ק סכ"ה.
- 21. ראה ג"כ רמב"ם הל' תשובה ספ"ו.
- 22. אעפ"כ אמרו בנוגע להשפעת הטוב (ב"ק צב, ב) חמרא למרי' טיבותא לשקיי', והטעם – כיון שהשליח הוא בעל בחירה צריך להודות לו (דרמ"צ ו, ב) – וזהו גם הטעם מה שנצטוינו בכיבוד אב ואם כמצוה שכליית – להיותם בעלי בחירה (ד"ה מים רבים תשי"ז (סה"מ מלוקט ח"א ע' נד) ס"ד. ובכ"מ. לקו"ש יתרו תשנ"ב). ואי"ז סותר למ"ש כאן (מאגה"ק) – כי שאני השפעת הטוב מהשפעת היפך הטוב, בשתים: א) גם בהיפך הטוב, מתחייב המזיק בדיני אדם על רוע בחירתו (אגה"ק שם). אלא שמובן, אשר לחייבו (ולעונשו) בדיני אדם – מוטל על "שופטים (ושוטרים)", ופשיטא דלא על הניזק הנוגע בדבר ויחם לבבו (ושאני דין גואל הדם), משא"כ בנוגע לשכר וטובה, הרי גם המקבל את הטובה הוא ככל ישראל, שצריכים לשבח את משפיע הטוב על טיב בחירתו. ואדרבה: מכיון שהוא קיבל ממנו את הטוב, צריך להודות לו יותר מהשאר. ב) בהשפעת הטוב, השליח מוסיף (לפעמים) בהשפעה שמלמעלה (ואפשר להוסיף – כמו שמועלת תפלת צדיק עליו או ברכתו וכיו"ב) – ראה תוספות (ד"ה חמרא) ב"ק שם. (ומש"כ בדרמ"צ הוא אליבא דפרש"י). ואולי יל"פ כן גם ה בדרמ"צ ע"פ הדיוק ושינוי שם: "כי אין כו' בחירה כלל להשפיע כך או כך כו' ומ"ש כו' טיבותא כו' היינו כי כו' הוא בעל בחירה" (מרשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א).
- . ויש לומר, שזוהו גם כוונת הכלי יקר כאן במה שהוסיף "וענין החומש הוא כו'" [שמשמעות לשונו "וענין כו'" (ולא "ועוד", וכדומה) משמע שבא בהמשך לדלעיל מיני'] – שבזה בא לבאר עיקר טעם החיוב (והשיעור חומש). והטעם ד"מעותיו בטלים אצלו" הוא רק על זה מה שנתינת החומש הוא להנגזל.
רש"י על שמות כ״א:ל״ז - הטקסט מספריא
חמשה בקר וגו'. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי חָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת – שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו וְלֹא נִתְבַּזָּה בּוֹ הַגַּנָּב לְנָשְׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ, מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה, שֶׂה שֶׁנּוֹשְֹׁאוֹ עַל כְּתֵפוֹ, מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה הוֹאִיל וְנִתְבַּזָּה בוֹ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל מְלָאכָה – שׁוֹר שֶׁבִּטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ חֲמִשָּׁה, שֶׂה שֶׁלֹּא בִטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ אַרְבָּעָה (מכילתא, בבא קמא ע"ט):
תחת השור, תחת השה. שְׁנָאָן הַכָּתוּב, לוֹמַר שֶׁאֵין מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וְשֶׂה בִּלְבַד (בבא קמא ס"ז):
חמשה בקר וגו׳ [HE SHALL PAY] FIVE OF THE HERD etc. — Rabban Jochanan ben Zaccai said, “The Omnipresent has much consideration for the honour of His creatures: when an ox — an animal that can walk by itself — has been stolen and sold or slaughtered, in which case the thief had not to degrade himself by carrying it on his shoulder, he has to pay fivefold restitution. In the case of a lamb, however, which he had to carry on his shoulder, he has to pay only the fourfold, because he was forced to degrade himself by carrying it”. Rabbi Meir said, “Come and see how great is the virtue of labour: In the case of the theft of an ox which he (the thief) withdrew from its labour, thereby causing a loss to its owner, he has to repay five oxen, in the case of a lamb which he has not withdrawn from its labour — only four (Bava Kamma 79b).
תחת השור … תחת השה FOR THE OX … FOR THE LAMB — The text repeats the words שור and שה unnecessarily (for it would have sufficed to state כי יגנוב איש שור וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע הצאן תחת השה “And if a man shall steal an ox … then he shall pay five of the herd for it, or four sheep in place of the lamb”) to tell you that the rule providing for four-fold and five-fold restitution applies solely to the ox and the lamb (and not to any other cattle) (Bava Kamma 67b).
משנה תורה, הלכות תשובה ו׳ - הטקסט מספריא
פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה ונכשלין בהן רוב האדם ויעלה על דעתן מהן שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו כמו שהודענו ראוי להפרע ממנו והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא.
במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס לפני הפורענות וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה הוא שהקב"ה אמרע"יישעיהו השמן לב העם הזה וגו' וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה:נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.
וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך וכן זה שאמר ורוח נדיבה תסכמני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו.
ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו' זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לו ‹ יתרו ‹ שיחה ב ‹ 93 לקו"ש ח"ז ע' 14
- כרך ה ‹ ויגש ‹ שיחה ב ‹ 247 לקו"ש ח"ז ע' 14
תורת מנחם 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

