ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב

13

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מכן יש מקום לבאר "למי שהממון שלו".

ז. קיצור או יופי המליצה

אך לפי זה אין מובנת האריכות בלשון הפסוק על פי הגירסא שהמילים "לאפוקי בנו ושלוחו" אינן מדברי רש"י?

ההסבר לכך הוא, ששתי גירסאות אלה כרוכות במחלוקת שבין מפרשי התנ"ך:

יש ממפרשי התנ"ך הסוברים, שמפני יופי המליצה, מחליפה התורה מילה שכבר הופיעה מספר פעמים בביטוי לשוני אחר, אף אם הוא ארוך יותר, כדי לא להשתמש באותה מילה פעמים רבות.

לפי דעה זו אין להסיק דבר מכך שהתורה אומרת "לאשר הוא לו" ולא "לעמיתו", שהרי המילה "לעמיתו" כבר הופיעה פעמיים בפסוקים הקודמים.

אך דעה אחרת סוברת, שכאשר ניתן לקצר ו"לחסוך" מספר מילים, הרי התורה מקצרת, אף כשלצורך יופי המליצה מתאים ביטוי ארוך יותר. לפי דעה זו הכרחי לומר, שבמילים "לאשר הוא לו" מתכוונת התורה "לאפוקי בנו ושלוחו".

ח. הוספת החומש – כיסוי לרווח אפשרי

אמנם, פירוש רש"י על התורה מבאר בגלוי את פשוטו של מקרא, אך הוא כולל גם את חלק הרמז והדרוש שבתורה, ובמיוחד¹⁶ את חלק הסוד שבתורה, כלשון רבותינו¹⁷ – יינה של תורה.

בעל "כלי יקר" [שדבריו מצוטטים בתורת החסידות], אומר בפירושו, שהטעם לתוספת החומש הוא "לפי שהיו מעותיו בטלים אצלו"¹⁸:

הערות

16. כי כמו שבעולמות, עולם האצילות הנרמז בתיבת "אף" נסמך ל"עשיתיו" דוקא (ראה לקו"ת בלק סט, סע"ג), כן גם בד' חלקי התורה פרד"ס שהם כנגד ד' העולמות, חלק הסוד שבתורה – אצילות – שייך לחלק הפשט – עשי' (ראה לקו"ת ויקרא (ה, ד) שמביא שם הענין ד"אף עשיתיו" לענין השייכות דפנימיות התורה למקרא). ולהעיר מסדר הבנים בהגש"פ – שג"ז כנגד אבי"ע: חכם רשע כו' (משיחת ש"פ נח תשכ"ה – לקו"ש ח"ה ע' 279).
17. היום יום ע' כד.
18. ועיי"ש במש"כ הטעם להוספת חומש דוקא. ולכאורה אינו מובן. וי"ל (לחידודי עכ"פ, אבל חד הוא כו'): דבדיני קנסות נקבע הסכום (לדעת כמה מפרשים) ע"ד הרוב – בסתם (ראה מפרשים בטעם קנס העבד ל' שקלים. מו"נ ח"ג פ"מ. עקידה שמ"ו ועוד). והנה כאן המדובר בפקדון ובהלוואה וכו' וסתם הלואה ל' יום (מכות ג, ב) שאז תובעו ומכחש כו' היינו שבסתם היו מעותיו בטלים ל' יום והנה ריוח מעסק בחמישים זוז הוא שיהי' לו מאתים זוז (פאה פ"ח מ"ט) היינו ריוח ק"נ זוז. והוא במשך שנה (ראה שם מ"ח במפרשים. וגם צדקת לקט כו בסתם היינו פעם בשנה). וא"כ בל' יום הוא חומש (שצ"ל מלבר – פיה"מ ב"ק פ"ט "ז. רמב"ם הל' גזילה פ"ז ה"ז). ולכאורה אינה מובנת הטענה דמעותיו בטלות אצלו – בהלואה ופקדון ושכר שכיר. ואת"ל דהכוונה משעה שכחש בעמיתו – א"כ אין לזה שייכות לסתם מלוה ל' יום. וי"ל דכאן שייך הא דהרחבת ב"ד (לאחרי דכחש והפס"ד) הוא ל' יום (ראה שו"ע חו"מ רס"ק ובנ"כ).

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ז ע' 13

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.