ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז צו שיחה א

47

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

("חטאת" – סתם), ואפילו של חטאת כהן המשיח וחטאת הקהל, אשר לגביהן אין הפסוק מציין כך בפירוש, היא בצפון (במקום אשר תשחט העולה)³⁵.

רק לגבי מין אחד בקרבן חטאת ניתן היה לחשוב ששחיטתו איננה בצפון (למרות שכתוב "תשחט החטאת" סתם) – וזהו קרבן עולה ויורד, התלוי ביכולת האדם: אם הוא בעל אמצעים הוא מביא "נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים"; "ואם לא תגיע ידו די שה והביא... שתי תורים או שני בני יונה..." – עוף; "ואם לא תשיג ידו... והביא... עשירית האיפה סולת לחטאת..."³⁶.

וכיוון שבמין זה של חטאת ייתכן שיביאו קרבן שאין בו כלל שחיטה, ואפילו לא מליקה במקום שחיטה (כבחטאת העוף, ואשר דבר זה מוצאים גם בעולה³⁷) אלא "סולת לחטאת" – מסתבר לומר שהשחיטה איננה ענין עיקרי בכפרה זו, ולפיכך אין השחיטה צריכה להתבצע "במקום אשר תשחט העולה... לפני ה'" (בצפון), אפילו כאשר מביאים שה, ויש צורך בשחיטה.

על כך בא לשון הריבוי "זאת תורת החטאת", ש"תורה אחת לכל החטאות" – וכיוון שגם קרבן עולה ויורד הוא חטאת, הרי ברור ששחיטתו בצפון, ורש"י איננו צריך לומר כלום בפירושו, מפני שזהו הענין הראשון הכתוב מיד לאחר "זאת תורת החטאת", ודיני החטאת כבר נלמדו בפרשת ויקרא.

ז. הסיבות לכך שרש"י צריך לפרש את הריבוי של "תורת המנחה"

לפי ההסבר שלעיל קשה להבין מדוע צריך רש"י לפרש "וזאת תורת המנחה, תורה אחת לכולן להטעינן שמן ולבונה" גם לגבי "מנחת כהנים שהיא כליל", ואינו סומך על כך שהריבוי יובן מעצמו, בדיוק כמו לגבי "זאת תורת החטאת"?

וההסבר לכך הוא:

לפי דרך הפשט מסתבר ש"(זאת) תורת" בא לרבות ("תורה אחת לכל...") דוקא דבר־מה בקשר לדינים הכתובים בפרשה זו עצמה, לאחר ההקדמה "זאת תורת..."³⁸. כלומר, הדין הכתוב מיד אחר־כך חל על כל המינים של קרבן זה, גם על מינים שלכאורה לא היינו כוללים אותם (בקשר לדין זה) עם המינים האחרים.

אבל במקרה זה של קרבן מנחה, שהריבוי הנלמד מ"תורת" הוא בקשר לדין של "טעונות שמן ולבונה", שאיננו כתוב בפרשתנו, אלא בפרשת

הערות

35. ראה גם תו"כ עה"פ: לרבות כל חטאות כו'. וראה תו"כ ויקרא ד, כד. זבחים מח, ריש ע"ב. מנחות נה, ב.
36. ויקרא ה, ו־יא.
37. ויקרא א, יד ואילך.
38. ראה עד"ז תוד"ה הילכך (זבחים ח, א־ב), לר"ש (מנחות ג, ב – "ועוד כו'"). שטמ"ק זבחים מח, א [ועייג"כ תוד"ה איתבי' זבחים ט, ב. שטמ"ק כריתות כב, ב. ואכ"מ].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.