46
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ועיקר: על דינים אלו הוא ילמד רק בפרשת ראה28.
ה. ההסבר על כך
אך ההסבר הוא:
לפי דרך הפשט מובן, שהכלל "כל תורה לרבות הוא בא" חל רק כאשר המילה "תורה" היא מיותרת, או, יתר על כן, כאשר היא איננה מתאימה לפסוק. לדוגמא: אצל "זאת תורת העולה" אשר רוב דיניה של עולה כבר אמורים בפרשת ויקרא, תמוה, כיצד מתאים לכאן הביטוי "זאת תורת העולה", שפירושו: אלו – הדינים הבודדים שנוספים כאן – הם "תורת העולה"? לכן הכרחי לומר ש"תורה – לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולין"29 –
[ובדומה לכך יש לומר גם לגבי "זאת תורת המנחה" ו"זאת תורת החטאת" – אשר רוב דיניהם כבר נאמרו בפרשת ויקרא, ובפרשתנו נוספו רק מספר דינים].
אך לא כן לגבי "וזאת תורת האשם": דיני קרבן אשם אינם כתובים בפרשת ויקרא – שם30 נאמר רק מי צריך להביא קרבן אשם, אך לא דיני הקרבן עצמו, ולפיכך יוצא, שבדרך הפשט, משמעות הביטוי "זאת תורת האשם" היא "זוהי התורה (הדינים) של אשם"31.
וכך גם לגבי "וזאת תורת זבח השלמים", המכוון לקרבן תודה32, כהמשכם של הפסוקים "אם על תודה יקריבנו..."33 – וקרבן תודה אינו מוזכר אף פעם בפרשת ויקרא, ולפיכך הביטוי "זאת תורת זבח השלמים" איננו ריבוי, אלא פירושו הוא כפשוטו, כפי שהוסבר לעיל.
ו. רש"י אינו מפרש את "זאת תורת החטאת" – כי הריבוי כאן הוא פשוט
לפי האמור לעיל, עדיין אין מובן מדוע אין רש"י מפרש כלום על "זאת תורת החטאת", אשר עליה אי אפשר לפרש כפשוטו של הביטוי, שהרי רוב דיני חטאת כתובים בפרשת ויקרא, וברור שהוא בא "לרבות". הכרח, אפוא, לומר, שלפי דרך הפשט, הריבוי של "תורת החטאת" הוא פשוט עד כדי כך, שרש"י איננו מוצא לנכון לכותבו בפירוש, כדלהלן:
מיד לאחר "תורת החטאת" כתוב "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת"34, שחיטתן של כל החטאות
הערות
- 28. יב, ח וברש"י שם. – אף שכבר נזכר ברש"י (ויקרא א, ג. יא).
- 29. ראה מלבי"ם כאן.
- 30. ה, יד ואילך.
- 31. ועד"ז בעוד כמה מקומות שנאמר "זאת תורת" (וכיו"ב) – כמו: לקמן ז, לז. שמיני יא, מו. תזריע יב, ז. יג, נט. ועוד – ולא פרש"י כלום, כי במקומות אלו פירושו כפשוטו. וצע"ק לשון רש"י "שכל תורה לרבות הוא בא".
- 32. ראה גם לקו"ש חי"ב ע' 21 ואילך.
- 33. ז, יב. וראה רש"י שם: נדר שלמים הללו.
- 34. ו, יח.
רש"י על ויקרא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זכר. וְלֹא נְקֵבָה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר זָכָר לְמַטָּה — שֶׁאֵין תַּ"לֹ — זָכָר וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
תמים. בְּלֹא מוּם:
אל פתח אהל מועד. מְטַפֵּל בַּהֲבָאָתוֹ עַד הָעֲזָרָה; מַהוּ אוֹמֵר יַקְרִיב יַקְרִיב? אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה עוֹלַת רְאוּבֵן בְּעוֹלַת שִׁמְעוֹן יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְכֵן עוֹלָה בְּחֻלִּין, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וַהֲרֵי הֵן כֻּלָּן עוֹלוֹת, וְתִקְרַב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בִּפְסוּלִין אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַקְרִיבֶנּוּ" (ספרא):
יקריב אתו. מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לִרְצוֹנוֹ", הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי (שם):
לפני ה' וסמך. אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה (שם):
זכר A MALE, but not a female. When Scripture mentions again lower down. (v. 10) that the sacrifice shall be זכר, a male, — which appears unnecessary to state, — it intends to say: a male, but not an animal whose sex is indeterminate or which is a hermaphrodite (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 9; Bekhorot 41b).
תמים means WITHOUT BLEMISH,
אל פתח אהל מועד [HE SHALL BRING IT NEAR] UNTO THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT — He himself must attend to bringing it right up to the forecourt (where it is handed over to the priests). What is the force of Scripture using the term יקריב twice (יקריבנו and יקריב אתו; it might suffice to say:תמים זכר 'יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו וכו)?! It is intended to intimate that even in case the burnt offering of Reuben has become mixed up with that of Simeon so that they cannot be identified, nevertheless each must bring one of the animals to the forecourt on behalf of him to whom it really belongs). Similarly if a burnt offering has been mixed up with non-consecrated animals, the non — consecrated ones must be sold for עולה purposes (they are sold to people who have voluntarily undertaken to offer an עולה), and thus all of them become burnt offerings and each is now brought on behalf of him to whom it belongs (cf. Mishna Zevachim 8:1). One might think that this must also be done if it (an animal intended to be a burnt offering) became mixed up with animals unfit for sacrifice (with those mentioned above as excluded from the category of sacrifices) or with a different kind of sacrifices (e.g., peace — offerings)! Scripture. however, states,יקריבנו, “he shall bring it) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 13).
יקריב אתו HE SHALL OFFER IT — This apparently superfluous word (אתו) teaches us that they (the בי"ד) must put pressure upon him to bring it if he is remiss in bringing the sacrifice he had promised. One might think that this means that they shall force him against his will! Scripture, however, states, לרצונו “[he must bring it] so that it shall be favourably accepted for him”. How is this possible? They press him until he says, “I wish to do it” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 15).
'לפני ה וסמך [HE SHALL OFFER] IT …] BEFORE THE LORD (4) AND HE SHALL LAY [HIS HAND UPON THE HEAD OF THE SACRIFICE] - This implies that there is no "laying of hands" upon an animal sacrifice on a private "high place" (במה; at the time when sacrifice was permissible on such) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 4 1)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.