ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז צו שיחה א

45

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

קל וחומר, שזהו הדין גם לגבי החטאות הפנימיות²²?!

[המחשבה על האפשרות שאולי לגבי החטאות הפנימיות אין צורך בכיבוס נלמדת ב"תורת כהנים" על־ידי קל־וחומר מקדשי קדשים: "ומה אם קדשי קדשים ששוו לחטאות החיצוניות למריקה ושטיפה, לא שוו לכיבוס, חטאות הפנימיות שלא שוו למריקה ושטיפה – אינו דין שלא ישוו להם לכיבוס".

אך אין מסתבר, לחלוטין, לומר שרש"י סומך על כך שהתלמיד עצמו יעלה בדעתו קל־וחומר זה (ובמיוחד כאשר הדין, שחטאות הפנימיות לא הושוו למריקה ושטיפה²³, איננו מוזכר כלל בפירוש רש"י בחומש²⁴)]. מצורע מסופר רק מאוחר יותר, בפרשת מצורע²⁵, ואם כך, כיצד יתכן לומר, שכבר כאן ילמד התלמיד בעצמו את הריבוי הכתוב ב"תורת כהנים" (שגם דמו של אשם מצורע "ניתן למטה")²⁶?

וודאי הוא שבן חמש איננו מסוגל להבין מעצמו ש"וזאת תורת זבח השלמים" בא לרבות קרבנות במה (כנלמד ב"תורת כהנים")²⁷, ועוד

הערות

22. בזבחים (צב, ב – לדעת רבה), דהכתוב דכיבוס איירי בפנימיות ("אשר יזה בהזאות (בניזאות) הכתוב מדבר"), ו"תורת" מרבה גם הנאכלות (שאין בהן קדושה כ"כ כהפנימיות) – אבל ע"ד הפשט, כל הפרשה קאי בנאכלות.
23. ראה פי' הראב"ד לתו"כ ש"אם נפל מרוטבן על הכלי די להם כדי געלה מפני שהן כחטאת הפסולה שהכתוב ממעטה ממריקה ושטיפה כו'" (תו"כ לקמן פסוק כא־כב) – והרי רש"י לא הביא דין זה דחטאת פסולה נתמעטה ממריקה ושטיפה. בפי' רבינו הלל וק"א לתו"כ שם, דמה שחטאות הפנימיות אינן במריקה ושטיפה הוא מפני דלשריפה קיימי ולא לבישול (וא"כ אי"צ ע"ז קרא) – אבל ראה ק"א שם, ד(לפי זה) "ק"ו זה אינו ק"ו כלל אחר דמה שלא הושוו לחטאות החיצוניות במריקה ושטיפה אינו מהעדר השווי אלא מפני דא"א בהם בישול כו'". ולהעיר מרש"י זבחים שם (ד"ה ה"ק): מריקה ושטיפה דההיא דוקא בנאכלות דסמיך לי' כל זכר בכהנים יאכל אותה.
24. ולהעיר, דמזה שכתב רש"י "והוא הדין לכל קדשים" רק גבי הדין דכלי חרש ישבר (ו, כא) ולא גבי הדין ד"מורק ושוטף" (שם) [דלא כבתו"כ (שם, כב) וזבחים (צה, ב במשנה. צו, ב). וראה רמב"ם וראב"ד הל' מעשה הקרבנות פ"ח הי"ד] – משמע שהדין ד"מורק ושוטף" ע"ד הפשט הוא רק בחטאת ולא בשאר קדשים, כמשנ"ת בלקו"ש חכ"ז ע' 36.
25. כי אף שאשם מצורע כבר נזכר בפרש"י (ויקרא ה, יט) – הרי הצורך בריבוי ד"תורת" הוא מצד הקרא דמצורע (יד, יג), כנ"ל בפנים סעיף א'.
26. בזבחים (מח, א) וכריתות (כב, ב) יליף מ"זאת תורת האשם תורת אחת לכל האשמות" דגם אשם תלוי הוא של ב' סלעים ("כסף שקלים") – אבל לרש"י נלמד זה ממש"נ "בערכך" (ויקרא ה, יח וברש"י. מתו"כ עה"פ. רבנן – זבחים וכריתות שם). וגם ע"ד ההלכה – זהו רק לדעת רע"ק. וראה שטמ"ק זבחים וכריתות שם (וראה גם במקומות שצויינו לקמן הערה 38) – שהדרשה "תורת אחת לכל כו'" בנדו"ז הוא שונה משאר המקומות (שלכן יש בזה פלוגתא אי אמרינן בזה "תורת אחת לכל כו'")*. וראה לקמן בפנים סעיף ז'.
27. נוסף לזה שההו"א שאין זמן בבמה הוא רק מצד ק"ו כו' (תו"כ וזבחים שצויינו לעיל הערה 8), שאינו פשוט (לבן חמש).
. ויש לומר, דהא שס"ל לרבנן (כריתות שם) דלא ילפינן דין הנ"ל דאשם מתורה אחת כו' מפני ד"הו"א כי אמינא תורה אחת לכל אשמות הני מילי בשאר אשמות ודאין אבל אשם תלוי כו'" – אף שגם בכ"מ, הדרשה ד"תורת אחת כו'" באה לרבות סוג שיש הו"א שאינו בכלל (כנ"ל בפנים ס"א) – כי בנדו"ז יש לדחות הדרשה מכיון שאינה דומה לשאר המקומות, כבפנים ההערה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.