ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה א

36

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הכלי מבשר החטאת, מעין כיבוס הבגד מדם החטאת.

וזהו המשך דברי רש"י: תחלה הוא מפרש את המשמעות החובה של "ומורק" בכלי נחושת – מלשון תמרוקי הנשים... – בדומה לדין ש"תכבס", וזוהי המשמעות של "לפלוט את בליעתו" – בדומה ל"כיבוס" ולא כ"שריפת נותר". וכדי להסביר את ההבדל, מדוע בכלי נחושת אין קיים דין נותר מצד עצם הבליעה כבכלי חרס, ממשיך רש"י ואומר "אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם", שמשום כך עצם הבליעה בכלי חרס נהפכת מיד לנותר.

ט. בכל הקדשים או רק

בחטאת?

ניתן ללמוד מכך "ענינים מופלאים" בדרך ההלכה, ובהקדים:

לגבי הדין של "וכלי חרש... ישבר... בכלי נחושת... ומורק ושוטף..." יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד: לפי שיטת הרמב"ם³⁸ ההלכה של "וכלי חרש... ישבר" היא גזירת הכתוב דוקא בחטאת, ואילו "מריקה ושטיפה" חלה בכל הקדשים. ואילו הראב"ד³⁸ סובר, ששני דינים אלו חלים בכל הקדשים.

ומהי שיטת רש"י? לגבי "ישבר" אומר רש"י "והוא הדין לכל הקדשים", ואילו לגבי "ומורק ושוטף במים" אין רש"י אומר זאת, בפשטות מסיקים, ששני הדינים מופיעים בזה אחר זה, ולכן אין רש"י צריך לומר זאת שוב לגבי כלי נחושת.

אך לפי האמור לעיל, יש בכך כוונה (ושיטת רש"י – בלימוד על דרך הפשט – היא דעה שלישית בענין זה³⁹): הדין "ישבר", משום שריפת הנותר, אכן חל בכל הקדשים, ואילו הדין "ומורק ושוטף" דומה לפי רש"י, בפשוטו של מקרא, לדין "תכבס" שהוא חומרה מיוחדת בקרבן חטאת⁴⁰, ולא מפני דין נותר.

הערות

38. הל' מעשה הקרבנות פ"ח הי"א־יד. (משיחת ש"פ צו תשל"ו)
39. ולהעיר מדעת ר"ש (משנה זבחים צה, ב. וש"נ) שקדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה, ובתוס' רעק"א למשניות שם, דגם ר"ש מודה שהדין דשבירת כלי חרס הוא בכל הקדשים. ע"ש.
40. ולהעיר שגם ע"ד ההלכה צריכים לימוד מיוחד שהדין דמריקה ושטיפה הוא בכל הקדשים (זבחים צו, ב. תו"כ פרשתנו ו, כב). וראה הערה הקודמת.

מצוטט בעמוד אחד

לקוטי שיחות 1

כרך יז ‹ צו ‹ שיחה א ‹ 45 לקו"ש חכ"ז ע' 36

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.