37
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "למה אמרו עד חצות"?
מן הפסוק1 "ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר" מצטט רש"י את המלים "לא יניח ממנו עד בוקר" ומפרש: "אבל2 אוכל הוא כל הלילה. אם כן, למה אמרו עד חצות, כדי להרחיק האדם מן העבירה".
בפשטות נראה3, שבשאלתו "למה אמרו" מתכוון רש"י לנאמר על פסוק זה בתורת כהנים4, ובמשנה5, "למה אמרו חכמים עד חצות" (ובמיוחד כאשר בחלק מכתבי היד של פירוש רש"י6 מופיעה הגירסא "למה אמרו חכמים"), שהחכמים, בתקופת בית שני7, גזרו ב שיש לאכול את בשר הזבח רק "עד חצות"*.
ואין מובן: פירוש רש"י על התורה איננו ספר הלכות, אלא כדברי רש"י מספר פעמים8, "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא". ולפי זה: מדוע חשוב לציין לצורך פשוטו של מקרא את גזירת חכמים, שנגזרה זמן רב לאחר מתן תורה – מקרא, שלא לאכול את בשר הזבח לאחר חצות?!
יותר מכך: רש"י אומר "אם כן למה אמרו". כלומר, כבר לפני כן ברור ש"אמרו עד חצות", ומשום כך מתעוררת השאלה "למה אמרו... (והתשובה לכך היא) כדי להרחיק...".
ותמוה: מנין כבר ידוע לפי פשוטו של מקרא על גזירת חכמים, אשר בעקבותיה צריך רש"י ליישב את השאלה "למה אמרו עד חצות"?
ב. מדוע לא בקרבן פסח?
התמיהה על פירוש רש"י אף עצומה יותר:
הצורך בהבהרה זו, שלמרות שמן התורה אפשר לאכול את הקרבן "עד
הערות
- 1. פרשתנו ז, טו.
- 2. בדפוס ראשון ושני ובכמה כת"י רש"י שתח"י – תיבת "אבל" ליתא.
- 3. ראה שפ"ח כאן.
- 4. וכן במכילתא בא (יב, ח), הובא לקמן בפנים סעיף ב.
- 5. ריש ברכות.
- 6. ובא' מכת"י רש"י שתח"י "למה נאמר". – אבל בדפוס ראשון, שני ודפוסי רש"י הנפוצים הגירסא "למה אמרו" (בהשמטת תיבת "חכמים").
- 7. ראה מכילתא שם: ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים .. ועשו סייג לתורה. – וראה לקו"ת ר"ה (נז, ג), סידור (רמד, א) ובכ"מ, שרוב גזירות וסייגים נתחדשו בזמן בית שני (אף שמצינו גזירות גם לפנ"ז – ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך גזרה ס"ע תקלב ואילך. וש"נ).
- *. וכפשטות ל' רש"י בקהלת עה"פ (יב, יא) דברי חכמים.
- 8. פרש"י בראשית ג, ח. שם, כד. ובכ"מ.
רש"י על בראשית ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY — (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

