175

בתנחומא²³ "דבר יום ביומו, מי שברא יום ברא פרנסתו, מכאן היה ר' אליעזר המודעי אומר: כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר: מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמונה"²⁴.

ה. בכל זאת יש למן קשר עם עבודת האדם

למרות שלחם מן השמים, בעיקרו, איננו תלוי בעבודת האדם, ולכן היתה ירידת המן ביחד עם ירידת הטל²⁵, שעליו נאמר "טל לא מיעצר"²⁶ (=הטל אינו נעצר), שהרי הוא איננו תלוי בעבודת האדם, כידוע²⁷, למרות כל זאת מוצאים שגם המן היה כרוך בעבודת האדם, כמוזכר לעיל (בסעיף ב'). וזאת לא רק לגבי הרשעים והבינונים, שהיו צריכים לצאת החוצה כדי ללקוט, אלא אפילו אצל הצדיקים, שהמן "ירד על פתח בתיהם", ובכל זאת הם היו מוכרחים לטרוח בלקיטת המן ב"פתח בתיהם".

ויותר מכך: עצם העובדה שיש הבדלים בעבודה בין שלוש הדרגות של בני ישראל, מוכיחה שהברכה במן לא היתה מנותקת לחלוטין מעבודת האדם המקבל (לא כמו "טל" שאין בכלל הבדל למי הוא מגיע, ולכולם הוא ניתן במידה שווה), אלא היא תלויה, במידה מסוימת, בהכנתו של ה"מקבל" ובמידת היותו ראוי לברכה (אצל צדיקים – פחות טרחה, אצל בינונים – יותר, ואצל רשעים – עוד יותר).

לפי כל האמור מובן הדיוק בלשון הפסוק "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", שאינו דומה לנאמר בפרשת המן (ב"במדבר"^*) בקשר לטל "וברדת הטל". לכאורה, יש כאן סתירה (בפנימיותם של הענינים): מטר מסמל השפעה מלמעלה שבאה על־ידי עבודה שלמטה (כשם שמטר כפשוטו מתהווה מ"ואד יעלה מן הארץ"²⁸), ואם כך, כיצד מתאים הביטוי "ממטיר" לגבי "לחם מן השמים", שאיננו תלוי בעבודה של "אתערותא דלתתא"?

ההסבר לכך הוא כדלהלן: למרות ש"לחם מן השמים" הוא בעיקרו, השפעה שלמעלה מעבודת המקבל (בדומה לטל), בכל זאת יורדת ההשפעה למטה באופן של "ממטיר",