176

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מטר, כך שיש לו, יחד עם זאת, קשר מסויים עם עבודת המקבל29.

ו. המן מהווה הכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל

ההסבר לכך הוא: הענין של המן "לחם מן השמים" היה הכנה לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, ששם היתה לבני ישראל עבודה של "לחם מן הארץ". העובדה שהראו לבני ישראל בגלוי שפרנסתם וצרכיהם ניתנים להם מאת הקב"ה בלבד היוותה הכנה ונתינת כח, שגם בהגיעם ל"ארץ נושבת", ובעברם לעבודה מסוג של "לחם מן הארץ", גם אז לא ישכחו, ח"ו, כי "הוא הנותן לך כח לעשות חיל30".

ויותר מכך: "לחם מן השמים" איננו רק הכנה ונתינת כח, אלא הוא גם קיים ומורגש ב"ארץ נושבת": בני ישראל הם, בעצם, למעלה מן העולם והטבע, ולפיכך האמת היא, שאפילו כאשר הם "יורדים" לעולם, לעבודה מסוג של "ארץ נושבת", גם אז פרנסתם איננה קשורה, באמיתות ובפנימיות הענינים, עם דרכי הטבע של "לחם מן הארץ",

[ואפילו לא באופן שלטבע בפני עצמו אין שום מציאות עצמית ותפיסת מקום, והוא בא רק כדי לשמש "לבוש" ל"ברכת ה'", וגם את ה"לבוש" הזה עצמו מכין האדם רק בגלל שכך הוא ציווי ה', כפי שהוסבר לעיל – אלא שיחד עם זאת קשורה השפעה עם הטבע, שהרי ברכת ה' מגיעה לאדם באמצעות הכלי שהכין לכך],

אלא שגם בארץ ישראל, ה"לחם", הפרנסה "מן הארץ", הוא באופן של "לחם מן השמים", והוא לגמרי איננו קשור לדרכי הטבע.

ואכן, זוהי השלמות האמיתית של בטחונו של יהודי בקב"ה:

לא רק במקרה שהוא איננו רואה סיכוי להשגת "לחם", פרנסה, בדרך הטבע31, וכתוצאה מכך אין לו שום ברירה, והוא נשען על הקב"ה, שהוא ידאג לפרנסתו באופן נסי32, כמו ירידת המן במדבר –

אלא גם כאשר הוא מכין כלים בטבע, כי כך ציוה הקב"ה, גם אז ברור לו שפרנסתו היא, בעיקרה, "לחם מן השמים"33, ואיננה תלויה בדרכי הטבע,

הערות

  1. 29. והי' צ"ל אכילה כפשוטה (כלחם מן הארץ) וגם (לכמה ראשונים) ברכה לפני' המוציא לחם מן השמים או בנוסח אחר (הרמ"ע מפאנו בס' מאמר שבתות ה' ח"ב בתחלתו שכן יברכו לעת"ל על המן השמור בצנצנת. ובס' חסידים (הוצאת מק"נ) סי' תתתת"מ על המן היו מברכים הנותן לחם מן השמים.וראהאוה"חלזח"ב(סב,ב)שהרמ"קמפרש בזהר שהיו מברכין ברכת המוציא, ולאחריו ברכת המזון). ואכ"מ.
  2. 30. עקב ח, יח.
  3. 31. שאז היו אמתית ענין הבטחון – ראה בארוכה המשך תער"ב ח"א פרק פב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 137 ובמכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שנעתק בהערה 30 שם. ד"ה ובבואה לפני המלך תרנ"ד (נעתק בלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 307 הערה 47).
  4. 32. ראה המשך תער"ב שם: כאשר רואין שההנהגה צ"ל באופן כזה אין זה בכלל אין סומכין על הנס כו'.
  5. 33. וזהו החידוש והעילוי על הבטחון הגמור שיש לו כאשר אין שום מראה מקום גשמי להעזר, שגם כאשר הוא צריך ע"פ תורה לעשות כלי בטבע, מ"מ הבטחון שלו בה' הוא אותו הבטחון הגמור בה' כמו אם לא הי' לו כלי בטבע.

מצוטט ב־5 עמודים

לקוטי שיחות 3
  1. כרך לא ‹ בשלח ‹ שיחה ג ‹ 90 לקו"ש חט"ז ע' 176
  2. כרך לט ‹ תבא ‹ תבא (תנש"א) ‹ 40 לקו"ש חט"ז ע' 176
  3. כרך טו ‹ חנוכה ‹ שיחה א ‹ 370 לקו"ש חט"ז ע' 176
תורת מנחם 2
  1. טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים ה'תשט"ז. לקו"ש חט"ז ע' 176
  2. לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ג לקו"ש חט"ז ע' 176

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.