177

הערות

1. 34. ראה דרך חיים בהקדמה (ג, א).
2. 35. ראה אוה"ת פרשתנו ע' תרמד: האמת האמיתי הוא שאין לאדם לדאוג כלל מה יהי' למחר ומה יהי' פרנסתו .. כדרך זה יום ביומו .. מי שאינו רוצה בזה יוכל להיות שיכין מזונו על כל השנה או על כמה שנים אבל באמת הרצון לזה הוא מפני התרחקותו מה' ע"י כמה השתלשלות עד שנמשך ומתלבש בלבוש הטבע .. בלחם מן הארץ .. הרוצה לדבקה בו יתברך יוכל להמשיך בבחינה זו גם כן גילוי יומין עילאין להיות בדרך ה' יום יום כו'. עיי"ש בארוכה.
3. 36. בהר כה, ג.
4. 37. להעיר מלקו"ת עקב יד, ד. ושם: כי עיקר המשכה דברכת הזן ג"כ בשביל ברכת הארץ כו' גם בימי משה קודם שנכנסו לארץ הזכירו ברכת הארץ .. אלא שאז היתה כו' וגם נכללת תוך ברכת הזן שעל המן. ראה הערה הבאה. ולקמן בפנים ס"ח.
5. 38. וידועים דברי כ"ק אדמו"ר מהר"ש (סה"מ תש"ט ע' 21) שפרנסה בזמן הזה (בזמן הגלות) הוא באופן דהשפעת המן, לחם מן השמים. והנה ע"פ המדובר בפנים צ"ל כן בכל הזמנים, אבל הרי בא"י שהיו איש תחת גפנו כו' אי"ז ניכר כ"כ, משא"כ בצוק העתים הללו דזמן הגלות, נראה שאין ההשפעה באה ע"י ולפי"ע מעשי ידיו. וראה דרמ"צ קז, סע"א: בעסקו במו"מ יכוין שמאמין שהשפע ברכתה'היאכשאריהנסיםהגלוייםכמושהורידהמן כו'.
6. 39. עפ"י כהנ"ל יובן הטעם שבפ' עקב (ח, ג) אמר משה "ויאכילך את המן גו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם" – שלכאורה הוא טעם שונה מהנאמר בפרשתנו "למען אנסנו גו', אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו כו'". אלא שבפרשתנו הטעם הוא לעצם ירידת המן – שיהי' אצל ישראל האמונה והבטחון הגמור בה', שרק ממנו בא מזונו כו', משא"כ במשנה תורה, בסוף ארבעים שנה לפני כניסתםלא"יאמרלהםמשהענינוופעולתושלהמן בשייכות ללחם מן הארץ (סדר העבודה שצ"ל בארץ). ולכן אמר שע"י המן יודעים ש"לא על הלחם לבדו יחי' האדם", שי"ל פירושו שחיות האדם הוא לא(רק)מחיותהאלקיהמלובשבהלחםהגשמי*,"כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם" (מוצא לשון מקור ושורש),היינושחיותוהואממקורפיה'(ראהלקו"ת צו יג, רע"ג. מסעי צו, א. ועוד) שלמעלה מהתלבשות בלחם גשמי ודרכי הטבע [בלשון החסידות: "יחי' האדם" הוא לא רק מבחי' ממכ"ע שמתלבשבהבריאה,שמצדבחי'זוישתפיסתמקום לדרכי הטבע, כ"א מבחי' סוכ"ע שלמעלה מהתלבשות,ומצדבחי'זואיןתפיסתמקוםלהנהגת ודרכי הטבע].