112

אין רש"י מפרש את הניקוד, כי לשיטתו, אין זה חלק הכרחי להבנת פשוטו של מקרא²¹.

ד. כד לחבבה... כדי לשגר

אך עדיין אין מובן: "שישאל אדם באכסניא" זהו, בפשטות, ענין של שאלת שלום²², ומהי החשיבות לדעת היכן נמצאת שרה לצורך שאלה בשלומה, מדוע שאלו המלאכים "איה שרה"?

לפיכך ממשיך רש"י ואומר "בבבא מציעא אומרים... כדי לחבבה... כדי לשגר..." – השימוש בלשון "איה שרה" לצורך השאלה בשלומה היה "כדי לחבבה..." ו"כדי לשגר..."²³.

ה. הניקוד על האות – מחליש את משמעות המילה

בכך שרש"י מצטט מבבא מציעא " גם "להודיע שצנועה היתה" הוא מתרץ שאלה נוספת:

מילה, או אות, שיש עליה ניקוד, מראה שהיא שונה ממילים אחרות. מהו השינוי? אי אפשר לומר (בדרך

ו הפשט²⁴) שהניקוד בא כדי למחוק אותה לגמרי, כי אם־כך, מדוע היא כתובה בכלל? הכרחי לומר, שהניקוד מחליש את המנוקד²⁵, כפי שרש"י אומר על "וישקהו"²⁶: "נקודה זו כלומר שלא נשקו בכל לבו". וכך גם הפירוש השני "נשקו בכל לבו", שהכוונה איננה לנשיקה רגילה של עשו, כי "הלכה שעשו שונא ליעקב".

או יותר מכך: הניקוד עוקר את המילה ממקומה, או, לפחות, מחיבורה כמו "נעקרה האבן"²⁷, כפי שאומר רש"י על "ולא ידע בשכבה ובקומה"⁶, שהניקוד על "ובקומה" בא לומר ש"בקומה ידע" – אבל, כדלהלן, המילה אינה נמחקת:

לאחר "ולא ידע בשכבה ובקומה" נאמר בתורה²⁸: "ויהי ממחרת... נשקנו יין גם הלילה...". ואין מובן: אם "בקומה ידע" – מה התועלת בעצה

נשקנו יין"? אלא ההסבר לכך הוא, ש"בקומה ידע" נאמר רק ביחס ללוט, ואילו בנותיו חשבו שגם בקומה לא ידע, ולכן הן אמרו "נשקנו יין" – המילה "בקומה" נעקרת מ"ולא ידע", אך היא קיימת לגבי "הבכירה"

"הצעירה"