113

ו. ההסבר לניקוד על "אי"ו" ולביטוי "אומרים"

מכך מובן בעניננו, שהניקוד על " האותיות "אי"ו "(שב"אליו") מוכיח, שהשאלה לשרה "איו (אברהם)" לא נאמרה בהדגשה כל־כך, כמו שהשאלה "אליו", לאברהם.

(מכך מובן מדוע צריך להיות ניקוד על שלוש האותיות שב"אליו", למרות שאותיות אלו היו נדרשות גם אילו היה ניקוד על האות למ"ד בלבד, שהרי "כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב" – מפני שמהניקוד על האותיות אי"ו יודעים, שהשאלה "איו אברהם" לא היתה מודגשת²⁹).

מדוע לא הובלטה השאלה "איו אברהם"³⁰? התשובה לכך מובנת מכך שרש"י מצטט מבבא מציעא "להודיע שצנועה היתה": כיון ששרה היתה צנועה, מחייב ההגיון, שגם את השאלה "איו אברהם" לא שאלו אותה המלאכים באופן של פרסום וגילוי, אלא בצניעות³¹.

מכך מובן, שציטוט רש"י מבבא מציעא "להודיע שצנועה היתה" – לא זו בלבד שאינו מהווה סתירה לפירוש

שאף לשרה שאלו איו אברהם", אלא אדרבה:

דוקא על־ידי כך מובן הניקוד של האותיות אי"ו.

ז. היתרונות שבטעם "כדי

לשגר לה..."

הסיבה לכך שרש"י מקדים לפני פירושו "יודעים היו... להודיע שצנועה היתה" ומציין "בבבא מציעא אומרים", היא, מפני שהתחלת הדברים (הכלל של רבי שמעון בן אלעזר) כתובה גם ב"בראשית רבה"³², ולכן מדגיש רש"י שהוא מביא את ההמשך דוקא מבבא מציעא, ושני החלקים באים זה בהמשכו של זה ומשלימים זה את זה.

לפיכך מדגיש רש"י "בבבא מציעא אומרים", שענין זה, הכתוב בבבא מציעא – "להודיע שצנועה היתה" – הוא ענין של "אומרים" סתם: הוא מתאים לכל הדעות, וגם לדעת רבי שמעון בן אלעזר האומר "ואף לשרה שאלו...".

ואפילו לדעת רבי יוסי בר חנינא האומר "כדי לשגר לה...", כי גם

לשגר לה" איננו סותר ל"צנועה היתה", כדלהלן.