ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה לך לך שיחה ב

71

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לאחר מכן הוא רשאי להשתמש בחלקים האחרים לצרכיו שלו.

אך הוראה זו אינה נלמדת רק ממצות מעשר הניתן ללוי, אלא אף ממתנות כהונה. כפי שמרחיב בעל ספר החינוך במצות בכור³⁰ – הראשונה בתורה מכ"ד מתנות כהונה – בהסבירו שזאת "למען דעת שהכל שלו". ועם זאת מובן, שבמצות מעשר יש הוראה מיוחדת שאינה קיימת במתנות כהונה.

הדבר יובן באמצעות הבהרת שני ניגודים שישנם במצוה זו:

מצד אחד אין במצות מעשר פירות מסויימים שדוקא אותם יש להפריש כמעשר ולתתם ללוי, בשונה מרוב מתנות כהונה³¹, אשר בהן נקבע מלכתחילה במדויק, אף לפני הנתינה לכהן, חלקים מסויימים שדוקא אותם יש לתת לכהן. מכך רואים, שכל פרי שהוא, אף אלו שמפרישים אותם אחר כך, שייך לפני כן לחלוטין לבעלים.

ומצד שני: אף לפני ההפרשה נקבעה הכמות – עשירית, לא פחות ולא יותר, "אין מעשרין באומד"³² – שאותה יש לתת ללוי, בשונה מתרומה, למשל³³, אשר אין לה כלל שיעור מדאורייתא, והיהודי נותן כפי רצונו, ואף מדרבנן חובה לתת זאת באומד³⁴ לפי הערכת האדם.

מכך מובן שבמצות מעשר מודגש במיוחד המסר של "לה' הארץ ומלואה", יותר מבמתנות כהונה³⁵: שהקב"ה הוא הבעלים גם על חלק זה השייך, לכאורה, לאדם, וזאת – בזמן שהוא שייך לאדם, לפני ההפרשה. ולא בעלות כללית בלבד, כבתרומה וכדומה, אלא באופן קבוע ומדוד.

ה. יצחק – עבודה מלמטה למעלה

לפי זה יובן הקשר של מעשר דוקא לעבודתו של יצחק:

הערות

30. מצוה יח.
31. כולן מנויות בגמרא (ב"ק קי, ב. חולין קלג, ב) וברמב"ם (ריש הל' ביכורים). והרי ה"עשר במקדש" ו"ארבע בירושלים" (חוץ מביכורים), וגם "מתנות", שדה אחוזה, שדה חרמים וגזל הגר (שבגבולין) – הם דברים מסויימים שאינם תלויים בהבעלים, וגם פדיון הבן ופטר חמור – אף שהסלעים והשה אינם מסויימים – הרי הבן והחמור הנפדים הם דברים מסויימים. והמתנות שאינן קבועות ותלויות בהפרשת הבעלים – הרי אין להם שיעור (כדלהלן בפנים ובהערה 33). בנוגע לתרומת מעשר – ראה להלן הערה 35.
32. רמב"ם הל' מעשר פ"א הי"ד.
33. וכן ביכורים, חלה וראשית הגז אין להם שיעור מה"ת. וגם מדרבנן יכול להוסיף על השיעור שקבעו (רמב"ם הל' ביכורים פ"ב הי"ז. רפ"ה. פ"י ה"ח).
34. רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד.
35. ואפילו יותר מבתרומת מעשר – אף שגם בה ב' קצוות הנ"ל – כי מכיון שמעשר מותר לזרים (משא"כ תרומת מעשר) ו"אין בו קדושה כלל" (רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"ב. וראה להלן הערה
69. , הרי בו דוקא מתבטא אשר גם עניני הרשות של האדם שייכים לגבוה. ויש לומר שגם זה מה שתרו"מ מבטאת הענין דלה' הארץ ומלואה יותר משאר המתנות כהונה (בדומה למעשר), הוא לפי שגם היא (א) נקראת "מעשר" (קרח יח, כו). (ב) באה "מן המעשר". (ג) בחינת גבורה (ראה להלן סעיף ה', ורק שהיא גבורות ממותקות) – אוה"ת ראה ע' תשטז.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"ה ע' 71

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.