284

במקום שני ב"אגרת הקודש"²⁰ ניתנת העצה – לדעת שהיסורים אינם אלא נסיונות: מנסים מלמעלה את האדם אם חפצו ורצונו בעניני העולם הזה וחיי הגוף מאהבתו את עצמו. העמידה בנסיון מביאה להתגלות הטוב הנראה והנגלה.

יתרונה של עצה זו שאין צורך להמתין להתעוררות אהבה וכו', ולסבול עד אז חס ושלום. מיד עם העמידה בנסיון נפסקים היסורים. יתרון נוסף בדבר שדי במדה מעטה של יסורים, שכן גם ביסורים מעטים אפשר לנסות את האדם, ומיד עם ההיווכחות בעובדה שאינו מתרשם מהם – הם נלקחים ממנו.

בכל זאת – יש הרי צורך בעמידה בנסיון.

יתרונה של פנימיות התורה ודרגתו של רשב"י הוא שאין צורך בהמתנה לעתיד, או בהתעוררות אהבה וכו', או בעמידה בנסיון, כי פנימיות התורה מסבירה ומגלה מיד את הטוב שבכל דבר בצורה נראית וגלויה²¹.

ט. הדברים שלעיל קשורים גם לשבת זו – השבת שלאחר ל"ג בעומר.

על השבת נאמר²² "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". המשמעות של ערב שבת כאן איננה דוקא ליום ששי, אלא הכוונה היא לכל ימות השבוע הקודם, החל מיום ראשון, שכבר מאז צריך להתחיל בהכנות לשבת²³.

לכן אומרים בכל אחד מימי השבוע, החל מיום ראשון, "היום יום ראשון בשבת", "יום שני בשבת" וכדומה, ובכך מונים את הימים לקראת השבת הבאה²⁴. וכפי שאומר הרמב"ן על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו"²⁵, שעל־ידי מניית הימים לקראת השבת הבאה מקיימים את מצות "זכור את יום השבת לקדשו".

לפיכך גם נאמר²⁶, שהתפלות של כל ששת ימי השבוע עולות ומתקבלות בשבת.

אין זו סתירה לנאמר בגמרא, שרק הימים האחרונים של השבוע, החל מיום רביעי, קשורים לשבת הבאה, ואילו הימים הראשונים של השבוע קשורים לשבת הקודמת – אשר משום כך אפשר לעשות הבדלה, אם שכחו וכו', וכן לעבור את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עד יום שלישי של השבוע הבא²⁷ – כי אלה הם שני ענינים שונים, כפי שמוזכר במקום אחר שישנן "המשכות" והשפעות של השבת שישנן רק עד שלשה ימים –