47
[ואין לומר דמ"ש הרמב"ם שם "ומטבל בחרוסת" קאי רק על המרור (שבכורך) ולא על המצה, שהרי סתימת לשון הרמב"ם "ומטבל בחרוסת" (ולא "ומטבל המרור בחרוסת") מורה שמטבל הכל בחרוסת21. ועוד זאת: הרמב"ם ממשיך אח"כ "ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו" — ואינו מחלק ביניהם לענין הטיבול בחרוסת, דכשאוכל אותם בפני עצמם (ולא בכורך) מטבל רק המרור בחרוסת ולא המצה22].
וזהו מה שקשה להצפע"נ בדברי הראב"ד — מדוע לא השיג בהלכה ו' על טיבול המצה בחרוסת?
ומזה מדייק הצפע"נ, דבזמן המקדש כו"ע לא פליגי שהיו מטבילין המצה בחרוסת, כי בזמן המקדש ישנו במצה גם זכר לעוני (ובמילא מתאים להטביל המצה בחרוסת שהיא זכר לטיט), ופלוגתת הרמב"ם והראב"ד היא רק בנוגע למצה בזמן הזה, שמה"ת בטל הזכר לעבדות שבמצה (דמרור בזמן הזה אינו מן התורה) ונשאר בה רק הזכר לחירות, ובזה פליגי אם יש מקום לומר שהיתה תקנת חכמים מיוחדת שהמצה בזמן הזה תהי' גם זכר לעבדות (כמו שתיקנו מרור בזה"ז):
הרמב"ם ס"ל שיש מקום לתקנה זו, ולכן ס"ל שגם בזה"ז צ"ל טבול המצה בחרוסת, משא"כ להראב"ד אין מקום לתקנת חכמים מיוחדת על מעשה שיש עליו (בלאו הכי) חיוב מן התורה, וכיון שגם בלי התקנה יש חיוב לאכול מצה מה"ת (זכר לחירות), אין מקום שיתקנו חכמים עוד ענין באכילה זו, ולכן אין בזה"ז טיבול מצה בחרוסת.
אמנם ביאורו בשיטת הרמב"ם דורש הסברה, שאיזה ענין יש בתקנה זו שיהי' במצה גם זכר לענין העבדות, שהרי אין מחדשים (ע"י תקנה זו) שום מעשה חדש בעצם אכילת מצה (מלבד הטיבול בחרוסת שע"ז דנים), כי בלאה"כ חייבים באכילת מצה (דלא כבמרור, שתקנו אכילת מרור זכר לעבדות), ולא נתוסף במצה אלא עוד טעם לאכילתה.
[ולכאורה אינו דומה להדוגמאות שהובאו בצפע"נ שם כמו "בהך דברכות. . גבי משמשת שראתה נדה ובירושלמי שם אם יש שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה וכו'" — דשם הרי ע"י תקנת חכמים חל שם טומאה חדשה (הטומאה קלה שמדרבנן), ומעין זה הוא בשאר דוגמאות שבצפע"נ שם, אבל בנדו"ד הרי לא נתוסף, לכאורה, שום מעשה או חלות דין על המצה על ידי תקנה זו].
ד. ונראה לומר הביאור בזה לכאורה, ובהקדם הסברת דברי הצפע"נ הנ"ל שבזמן הזה "זכר לעבדות בטל דמרור בזה"ז דרבנן" — דלכאורה, הא דליתא למצות מרור מדאורייתא בזה"ז ה"ז מפני שאכילת מרור טפלה לפסח ואינה מצוה לעצמה23 אלא חשובה כמכשירי הפסח24, ולכן בזה"ז שאין פסח אין מצות מרור מה"ת (וכמ"ש הרמב"ם25) — אבל מהי
הערות
- 21. להעיר מהגה"מ שם.
- 22. אבל לפמ"ש בהגה"מ שם אין הרמב"ם צריך לאומרו דכיון ד"הלל הי' מטבל בחרוסת שהרי זו היתה אכילת מרור שלו", מובן לכאורה שהטבילה בחרוסת כשאוכל בפ"ע היא רק במרור.
- 23. ראה רמב"ם הל' חו"מ פ"ז הי"ב. סהמ"צ מ"ע נו.
- 24. ראה פסחים צ, א.
- 25. מקומות שבהערה 23.
משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ז׳:י״ב - הטקסט מספריא
הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים. וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץ. הרי זה הראשון [ט] פטור שלא שבר אלא כלי שסופו להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור ואין זה כגורם. וכן כל כיוצא בזה פטור.
ספר המצוות, מצוות עשה נ״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר מניסן בתנאיו הנזכרים והוא שיהיה צלי ושיאכל בבית אחד ושיאכל עם מצות ומרורים, והוא אמרו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. ואולי יקשה עלי המקשה ויאמר למה תמנה אכילת פסח מצה ומרור מצוה אחת ולא תמנה אותם שלש מצות, אשיבנו אמנם היות אכילת מצה מצוה בפני עצמה הוא אמת כמו שאני עתיד לבאר, וכן אכילת בשר הפסח מצוה בפני עצמה כמו שזכרנו אבל המרור נגרר לאכילת פסח ואינו נמנה מצוה בפני עצמה. וראיה לדבר שבשר הפסח יאכל לקיים המצוה הן שיזדמן המרור או לא הזדמן, והמרור לא יאכל כי אם עם בשר הפסח כאמרו על מרורים יאכלוהו. אבל המרור מבלי בשר לא עשה כלום ולא נאמר כבר קיים מצוה אחת. ולשון מכילתא צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו מגיד שמצות הפסח צלי מצה ומרור כלומר שהמצוה היא קיבוץ אלה. ושם אמרו מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתן בפסח תלמוד לומר יאכלוהו כלומר הבשר לבדו, יכול אין להם פסח [לא] יצאו ידי חובתם במצה ומרור הרי אתה דן הואיל והפסח מצות עשה ומצה ומרור מצות עשה הא למדת שאם אין להם מצה ומרור יוצאין בפסח כך אין להם פסח יצאו במצה ומרור (תלמוד לומר יאכלוהו). ושם אמרו יאכלוהו מכאן שהפסח נאכל על השובע ואין מצה ומרור נאכלין על השובע, לפי שעיקר המצוה אכילת הבשר כמו שאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה והמרור נגרר אחר אכילת הבשר, וחיובן כמו שהתבאר מכתובים אלו למי שיבינם. והראיה הנגלית על זה היא השרש הנכתב בתלמוד, והוא אמרם (פסחים ק"כ) מרור בזמן הזה דרבנן כי מן התורה אין חובה לאכלו בפני עצמו ואמנם יאכל עם בשר הפסח. והיא ראיה ברורה שהוא מן הדברים הנגררין אחר המצוה לא שאכילתו מצוה בפני עצמה, ומשפטי מצוה זו גם כן מבוארים במסכת פסחים. (בא אל פרעה, קרבן פסח פ"א):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- אגרות קודש כרך יח ז'ל פסחים צ, ב
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א מאותו ספר פסחים צ, ב
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ג מאותו ספר פסחים צ, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ג מאותו ספר פסחים צ, ב
- לקוטי שיחות כרך כח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר פסחים צ, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"כ פסחים צ, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח צפון פסחים צ, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב פסחים צ, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כב פסחים צ, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת כג פסחים צ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלג דיני בדיקת החמץ פסחים דף צ"
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעה יתר דיני הסדר פסחים צ, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום צפון פסחים צ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר פסחים צ, א

