187
התרת נדרים ע"י חכם היא דבר פשוט ע"פ פשוטו של מקרא, ואין צריך לימוד מיוחד על זה, כי התרת הנדר לפי פשוטו היא ע"י שפותחים לו פתח לנדרו, שאילו ידע מתחלה שעתיד להיות כך וכך, לא הי' נודר מלכתחלה. וא"כ אין צריך לחידוש ולימוד מיוחד שחכם יכול להתיר הנדר, כיון שהחכם רק מראה לדעת8 שהי' כאן טעות בנדר ואדעתא דהכי לא נדר9.
וכן מוכח דעת רש"י בפירושו לש"ס, שפירש מאמר ר' יוחנן10 "אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה" — "שפותח11 פתח לנודר בדברים הבאים לו ע"י נדר זה שאילו ידע מתחילה שכן עתיד להיות לא הי' נודר נמצא שמתחילתו אינו נדר".
ומדבריו למדנו ג' דברים בגדר התרת נדרים12:
א) היתר נדרים מעיקרו הוא ע"י פתח חרטה, דאף שאיתא בש"ס שהיתרו של נדר הוא בשני אופנים, ע"י חרטה או ע"י פתח13, מ"מ עיקרו של היתר נדרים (גם כשתלוי בחרטה) הוא ע"י פתח לנדרו.
ב) התרת הנדר אינה פעולה הנעשית (עכשיו) ע"י החכם, אלא מצד הפתח, שע"י הפתח נמצא שהנדר בטל מאליו14 (ע"ד לשון רש"י במק"א15 "צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו").
ג) יתירה מזה: ההתרה אינה בגדר ביטול, אלא הוי גילוי מילתא16 שאינו נדר מתחילתו, ולכן מדייק רש"י "נמצא שמתחילתו אינו נדר"17 (ולפ"ז לרש"י הא דאמרינן18 ה"חכם עוקר את הנדר מעיקרו", אין הפירוש בזה שהחכם מבטל עכשיו את הנדר (למפרע) כאילו לא הי', אלא19 שמגלה עכשיו שמעיקרא הוי נדר בטעות)20.
הערות
- 8. משא"כ בעצמו, שאדם קרוב אצל עצמו ואפשר שיטעה. וראה לקמן הערה 14, 21.
- 9. משא"כ ע"י חרטה אין מקום להתיר נדר ע"פ פשט.
- 10. גיטין פג, ב.
- 11. ד"ה בחרטה.
- 12. ראה צפע"נ על הרמב"ם הל' שבועות שם ה"א.
- 13. ראה השקו"ט ושינויי הגירסאות והפירושים אם פותחים בחרטה או אין פותחין בחרטה — נדרים כא, ב. שם עז, ב. עירובין סד, ב (ורש"י ותוס' שם), ובמפרשים שם. וראה בכל הנ"ל (ובהבא לקמן) אנציקלופדי' תלמודית ערך התרת נדרים (ושם ס"הו). וש"נ.
- 14. וראה שאילתות שם (קרוב לסופה) ובהעמק שאלה שם. ובצפע"נ הנ"ל משאילתות: דבאמת הנדר בטל מעצמו רק החכם צריך לומר לו זה. וי"א דבפתח לא בעי היתר חכם כלל רק שרי לנפשי' כיון דהוי נדר בטעות — הובא ברשב"א נדרים כב, ב ד"ה נפק. מאירי שם. ובשער המלך לרמב"ם הל' שבועות שם ה"ה שכן היא דעת רש"י (נדרים סה, א ד"ה במדין). וראה צפע"נ שם.
- 15. עירובין סד, ב ד"ה פותחין בחרטה (וראה רש"י שם ד"ה אין פותחין. ולהעיר מרש"י שם ד"ה אלא לשון).
- 16. ראה הלשון ביד רמה ב"ב קכ, ב (אות סח).
- 17. ואף שבהמשך הגמ' (גיטין שם) מקשה עד"ז לגבי הפרת הבעל, דאשה נודרת ובעל מפר, ומתרץ "כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת", ובפרש"י שם "ואם לאו לא יהא נדר" — עכצ"ל דשאני הפרת הבעל, דהרי סו"ס למסקנא (נזיר כא, ב ואילך) בעל מיגז גייז. וראה ר"ן נדרים עג, סע"ב.
- 18. כתובות עד, ריש ע"ב. וראה פרש"י שם ד"ה עוקר.
- 19. ראה ר"ן נדרים כא, ב ד"ה אין חכם מתיר שזהו דוקא ב"פתח" ולא ב"חרטה". וראה (לענין הא דחכם עוקר את הנדר מעיקרו) ר"ן שם עה, סע"א. תוד"ה מר זוטרא נזיר כב, א (ב"פתח וחרטה"). פי' הרא"ש שם ע"ב (ב"חרטה"). ועוד.
- 20. וראה כס"מ הל' נדרים פי"ג ה"ב בביאור דעת הרמב"ם (ע"פ רש"י כתובות שם) "דלפי זה ענין התרת חכם אינו אלא הוראה שמורה שהוא מותר מאחר שאילו ידע שאירע לו כן לא הי' נודר הוי כאילו פירש שלא נדר ע"ד כך וא"כ לא חלה השבועה או הנדר והחכם מורה לו שהוא מותר. . חכם עוקר נדר מעיקרו כו' והחכם מורה שלא חל הנדר מעיקרו". ולהעיר מתוס' רי"ד רפ"ג דנדרים. ועוד. וראה בהנסמן בהערה 12, 13.
נדרים כ״א ב - הטקסט מספריא
מִי דָּמֵי? גַּבֵּי צוֹנֵן, צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה —
הָכָא סְפֵיקָא הוּא, דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר, וְזֵירוּזִין הָוֵי, אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר, וְנִידְרָא הָוֵי. תִּבְּעֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם. כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: תַּנָּא תָּנֵי ״אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם?!
רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ. קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אָמַר לֵיהּ: לִבָּךְ עֲלָךְ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ.
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּפַיְּיסוּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִי נָדַרְתָּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא, וְהִתִּירוֹ.
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: לֵב זֶה עָלֶיךָ? אִם אָמַר ״לָאו״ — מַתִּירִין אוֹתוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: אִילּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּפַיְּיסוּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִי נָדַרְתָּ? אִם אָמַר ״לָאו״ — מַתִּירִין אוֹתוֹ.
(סִימָן: אַסִּי וְאֶלְעָזָר, יוֹחָנָן וְיַנַּאי).
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי אֲמַר לֵיהּ: כְּדוּ תָּהֵית? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵית נָדוּר? אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ לָא מַרְגְּזִין לִי לָא בָּעֵינַן כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ: תְּהֵא כְּבָעֵית. הָהִיא אִיתְּתָא דְּאַדַּרְתַּהּ לִבְרַתַּהּ, אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לַהּ: אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּאָמְרָן מְגֵירָתִיךְ עֲלַהּ דִּבְרַתִּךְ:
Are these cases comparable? Concerning the case of cold water, the righteous say little and do much. Therefore, when the host says to the other: Enter my house and drink a drop of cold water, he intended to offer him an entire meal. So too, the one who vows is referring to an entire meal and not literally to a drop of water. Therefore, he may drink a bit of cold water in the host’s house.
But here it is uncertain. Perhaps when the seller says he will only accept more than a sela, he really intends to accept less than a sela, and when the buyer says he will not pay more than a shekel, he really intends to pay more than a shekel; and this is also an exhortation vow. Or, perhaps he meant specifically what he said, and it is a vow, because he did not intend to compromise on the price. The Gemara concludes: The dilemma remains unresolved.
§ Rav Yehuda said that Rav Asi said: These four vows that are taught in the mishna still require a request made to a halakhic authority to dissolve them. Rav Yehuda continues: When I said this halakha before Shmuel, he said: The tanna teaches that the Sages dissolved four vows, and you say they require a request made to a halakhic authority?
Rav Yosef taught this halakha in this manner: Rav Yehuda said that Rav Asi said: A halakhic authority is able to dissolve only a vow that is similar to these four vows in that it was not intended to be a vow at all but was simply expressed in the language of a vow. In addition, he can dissolve a vow taken by mistake. The Gemara comments: It can be derived from here that he holds that a halakhic authority does not broach dissolution based on regret. A halakhic authority must search for a factor that, had the one making the vow been aware of it at the time of the vow, he would not have vowed. Simply expressing regret about the vow is an insufficient basis on which to dissolve it.
The Gemara relates an incident that illustrates a different opinion concerning broaching dissolution based on regret. There was a certain person who came before Rav Huna to request dissolution of a vow. Rav Huna said to him: Is your heart upon you? Do you still have the same desire that you had when you made the vow? He said to him: No. And Rav Huna dissolved the vow for him. Since Rav Huna dissolved the vow based on regret alone, he evidently holds that one may broach dissolution based on regret.
Similarly, there was a certain person who came before Rabba bar Rav Huna to dissolve his vow. Rabba bar Rav Huna said to him: Had there been ten people who could have appeased you at the time you vowed, would you have made the vow? He said to him: No. And he dissolved the vow for him.
It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The halakhic authorities who dissolve the vow say to the person who vowed: Is this heart, i.e., this desire, still upon you? If he says no, they dissolve it. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says in the name of his father: They say to the person who vowed: Had there been ten people who could have appeased you at the time, would you have made the vow? If he says no, they dissolve it.
The Gemara prefaces the next discussion with a mnemonic device: Asi and Elazar, Yoḥanan and Yannai.
The Gemara relates that there was a certain person who came before Rabbi Asi to request dissolution of a vow. Rabbi Asi said to him: Do you have regret? He said to him rhetorically: No, do I not have regret? In other words, certainly I have regret. And he dissolved the vow for him. Similarly, there was a certain person who came before Rabbi Elazar, and Rabbi Elazar said to him: Did you want to vow? Was this really your desire? He said to Rabbi Elazar: If they had not angered me, I would not have wanted anything. He said to him: Let it be like you want, and the vow is dissolved. In another instance, there was a certain woman who took a vow with regard to her daughter that the daughter may not benefit from her, and she came before Rabbi Yoḥanan to dissolve the vow. He said to her: Had you known that your neighbors would say about your daughter:
נדרים ע״ג ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ — יָפֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דִּתְנַן: נוֹתְנִין לַבְּתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לְפַרְנֵס עַצְמָהּ. הִגִּיעַ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ, וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. אֲבָל הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה.
עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם, וַאֲפִילּוּ כּוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד, אוֹ כּוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד — אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ: אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, דִּלְמָא לָא הִיא: עַד כָּאן לָא קָא אַשְׁמְעִינַן מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא לְמֵיכַל בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן. אֲבָל נְדָרִים דְּאוֹרָיְיתָא — אֵימָא לָא.
וְעַד כָּאן לָא שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא גַּבֵּי נְדָרִים, כִּדְרַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא דְּאָמַר כׇּל הַנּוֹדֶרֶת עַל דַּעַת בַּעְלָהּ הִיא נוֹדֶרֶת. אֲבָל תְּרוּמָה — אֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא אָכְלָה.
MISHNA: With regard to a grown woman who waited twelve months after her betrothal and the time arrived for her betrothed to marry her, or a widow who waited thirty days and the time arrived for her betrothed to marry her, Rabbi Eliezer says: Since her husband is already obligated to provide for her sustenance, as he is obligated to have married her by then, he can nullify her vows by himself, as if he were fully married to her. But the Rabbis say: The husband does not nullify her vows on his own until she enters his jurisdiction.
GEMARA: Rabba says: Rabbi Eliezer and the initial version of the mishna said the same thing, as we learned in a mishna (Ketubot 57a): A virgin is given twelve months from the time of her betrothal to prepare herself, i.e., to prepare her trousseau. If the end of the twelve-month period arrived, even if he has not married her, she partakes of his food, i.e., he is obligated to provide for her. And if she was betrothed to a priest, she partakes of teruma like a priest’s wife. However, a man, i.e., a priest, whose married brother died childless [yavam], does not enable the woman awaiting levirate marriage to him to partake of teruma until they are actually married.
If the woman completed six months of awaiting marriage under the aegis of the husband, and he died, and then she completed six months under the aegis of the yavam; or even if she completed all of those months under the aegis of the husband, less one day; or all of them under the aegis of the yavam less one day, she may not partake of teruma. This is the initial version of the mishna. However, a court that convened after them, in a later generation, said: The woman may not partake of teruma until she enters the marriage canopy, thereby finalizing the marriage. Rabbi Eliezer’s opinion that her husband can nullify her vows after the completion of the period allotted after the betrothal follows the initial version, which requires the husband to support her from that point forward.
Abaye said to him: Perhaps it is not so. The initial version of the mishna teaches us only about the permissibility of her partaking of teruma whose status is by rabbinic law, but with regard to vows, whose prohibitions have the force of Torah law, say that her betrothed cannot nullify them.
And perhaps you did not hear Rabbi Eliezer state his opinion that a betrothed woman is regarded as married only with regard to vows. Perhaps Rabbi Eliezer holds like that which Rav Pineḥas said in the name of Rava, who said: Any woman who takes a vow, takes a vow contingent upon the consent of her husband, since he provides her sustenance. Perhaps Rabbi Eliezer grants her betrothed authority over her vows only because she vows with his consent in mind, since he is now obligated to provide for her. But with regard to teruma, Rabbi Eliezer might hold that even if it is teruma by rabbinic law, she may not partake of it.
כתובות ע״ד ב - הטקסט מספריא
מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָלְכָה אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ — מְקוּדֶּשֶׁת. אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתָהּ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מָה בֵּין חָכָם לְרוֹפֵא? חָכָם עוֹקֵר אֶת הַנֶּדֶר מֵעִיקָּרוֹ, וְרוֹפֵא אֵינוֹ מְרַפֵּא אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא.
וְהָתַנְיָא: אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ, אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתָהּ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת! אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבִּי מֵאִיר, הָא — רַבִּי אֶלְעָזָר. הָא רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין. הָא רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין.
מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם נֶדֶר — לֹא יַחְזִיר. מִשּׁוּם שֵׁם רָע — לֹא יַחְזִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים — לֹא יַחֲזִיר. לֹא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים — יַחֲזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — יַחֲזִיר.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶחָד צָרִיךְ וְאֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ — לֹא יַחֲזִיר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אָסְרוּ צָרִיךְ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? דִּכְתִיב:
she may refuse her husband and go on her way. According to this opinion, the marriage did not take effect at all, despite the fact that they engaged in sexual intercourse, because the betrothal involved an error.
§ The Sages taught: If a man betroths a woman on condition that there are no vows incumbent upon her to fulfill, but there are vows incumbent upon her, and she goes to a halakhic authority and he dissolves her vows, she is betrothed. However, if he betroths her on condition that she has no blemishes, but she does have blemishes, and she goes to a doctor and he heals her blemishes, she is not betrothed. The Gemara inquires: What is the difference between a halakhic authority and a doctor? The Gemara explains: When a halakhic authority dissolves a vow, he uproots the vow retroactively. It is as if she had never vowed at all, and therefore she was in fact not bound by vows at the time of their betrothal. But a doctor only heals from here onward. Since she had blemishes at the time of betrothal, she is in breach of his condition.
The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a different baraita that if she goes to a halakhic authority and he dissolves her vows, or to a doctor and he heals her blemishes, she is not betrothed? Rava said: This is not difficult, for this baraita follows the opinion of Rabbi Meir, and that one follows Rabbi Elazar. The Gemara elaborates: This baraita, which states that if her vows were dissolved by a halakhic authority she is betrothed, is in accordance with Rabbi Meir, who said that a man is willing for his wife to be degraded by going to court to have her vow dissolved. That baraita follows the opinion of Rabbi Elazar, who said that a man is not willing for his wife to be degraded in court. Consequently, even if she went to a halakhic authority and he dissolved her vows, such a solution is unacceptable to her husband, as he did not want her to go to court. Therefore, the betrothal is invalid even after the dissolution of the vow.
The Gemara poses a question: What is this fundamental dispute between Rabbi Meir and Rabbi Elazar? The Gemara answers: As we learned in a mishna (Gittin 45b): If a man who divorces his wife due to a vow that she took subsequently regrets his decision and wants to take her back, he may not remarry her. Similarly, if he divorces her due to a bad reputation she has acquired, he may not remarry her. This is because if he were allowed to take her back if the vow is dissolved by a halakhic authority or after discovering that the rumors about her were false, he might say that had he known this he never would have divorced her. Such a statement would retroactively cast doubt on the validity of the bill of divorce and could potentially cause her children from a second marriage to have the status of mamzerim. He is therefore informed that if he divorces her due to a vow or a bad reputation he can never remarry her.
Rabbi Yehuda says: With regard to any vow that is known by many people and therefore cannot be nullified, he may not remarry her. If it is not known by many people, but rather is a private matter between them, he may remarry her. Rabbi Meir says: Any vow that requires investigation by a halakhic authority, that is, the husband cannot nullify it himself and she needs a halakhic authority to analyze the vow carefully to find an opening that will permit its dissolution, he may not remarry her, for he can claim that had he known the vow could be dissolved he would never have divorced her, thereby undermining the bill of divorce. And with regard to a vow that does not require the investigation by a halakhic authority, which he knows he can nullify himself, he may remarry her. There is no concern that he might impair the bill of divorce, as he knew he could dissolve the vow and yet he chose to divorce her regardless.
Rabbi Elazar says: Both in the case of a vow that requires investigation by a halakhic authority and one that does not require it, he may not remarry her. Rabbi Elazar said in explanation of his view: They prohibited remarrying a woman who was bound by a vow that requires investigation by a halakhic authority only due to a vow that does not require such investigation. The Gemara explains the respective opinions: What is the reason for Rabbi Yehuda’s statement? As it is written:
נזיר כ״ב א - הטקסט מספריא
תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא סוֹפֶגֶת.
תָּא שְׁמַע: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ — מְבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עוֹלַת הָעוֹף. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז — תַּיְיתֵי נָמֵי עוֹלַת הָעוֹף!
וְאֶלָּא מַאי, מִיעְקָר עָקַר? חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי לָא תַּיְיתֵי! הָכִי נָמֵי, וְהָא מַנִּי — רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר הִיא.
דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר (בַּר רַבִּי) אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״? וְכִי בְּאֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא צִיעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכׇּל דָּבָר — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא בְּהֶדְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְשָׁמְעָה חֲבֶירְתָּהּ וְאָמְרָה ״וַאֲנִי״, וּבָא בַּעְלָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה וְהֵפֵר לָהּ — הִיא מוּתֶּרֶת וַחֲבֶירְתָּהּ אֲסוּרָה. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעַל מִיגָּז גָּיֵיז.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם אָמְרָה לָהּ ״הֲרֵינִי כְּמוֹתֵיךְ״ — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.
For this reason the tanna also taught: She incurs, in the first clause, despite the fact that this teaches no novelty.
The Gemara further suggests: Come and hear a proof from a baraita: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and she became ritually impure, and afterward her husband nullified her vow, she brings the bird sin-offering, and she does not bring the bird burnt-offering. And if it should enter your mind that the husband severs her vow, let her also bring the bird burnt-offering, to complete the atonement for becoming ritually impure when she was a nazirite. This indicates that the husband uproots the vow, which is why she is not required to bring the bird burnt-offering.
The Gemara refutes this proof: Rather, what then? Will you say that the husband uproots the vow entirely? If so, she should also not bring the bird sin-offering. The Gemara answers: So too, she should not have to bring the bird sin-offering either, but in accordance with whose opinion is this baraita? It is the opinion of Rabbi Elazar HaKappar.
As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar the esteemed says: What is the meaning when the verse states: “And make atonement for him, for that he sinned by reason of the soul” (Numbers 6:11)? And with which soul did this nazirite sin? Rather, because he deprived himself of wine he is therefore called a sinner. And are not these matters inferred a fortiori: And if this one, who deprived himself only of wine, is nevertheless called a sinner, in the case of one who deprives himself of everything by fasting or other acts of mortification, all the more so is he labeled a sinner. According to this opinion, she brings a sin-offering to atone for uttering the vow itself, despite the fact that her husband later uprooted it entirely.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita (Tosefta 3:10) explicitly: With regard to a woman who vowed to be a nazirite, and another woman heard her and said: And I, and the husband of the first one came and nullified her vow, she is permitted and the other woman is prohibited. One can learn from this that the husband severs the vow rather than uproots it.
The baraita continues: Rabbi Shimon says that if the second woman said to her, after hearing her vow of naziriteship: I am hereby like you, in that case they are both permitted. Since the second woman made her naziriteship entirely dependent on that of the first, the nullification of the first woman’s vow cancels the second naziriteship as well.
משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
וכיצד מפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו בין בפניה בין לאחריה אבל אם אמר לה אי אפשי שתדורי או אין כאן נדר הרי זה לא הפר וכן האומר לאשתו או לבתו מחול ליך או מותר ליך או שרוי ליך וכל כיוצא בענין זה לא אמר כלום שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחלתו ומפירו.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח לקו"ש חל"ג ע' 187
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כז מצורע שיחה ב מאותו ספר נזיר כב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשט"ז נזיר כא, ב ואילך
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן כז גיטין פג, א-ב
- לקוטי שיחות כרך לב אייר אייר מאותו ספר נדרים דף ע"ה".
- תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל נדרים עה, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר נדרים עז, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לג בין המצרים מטות מאותו ספר נדרים עז, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ב מאותו ספר נדרים עז, ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ד נדרים עז, א
- שו"ת יורה דעה סימן שלט נדרים דף ס"ה
- תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תש"ל נדרים סה, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשל"א נדרים סה, א
- תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב נדרים סה, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי פסקי הסדור סדר התרת נדרים נדרים סה, רע"א
- אגרות קודש כרך ז ב'קכג ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות ויצא מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך לט תצא (תנש"א) תצא (תנש"א) מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ד מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ג מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ג מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ח מסעי שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך טז וארא שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ג מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כ מקץ שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, רע"א
- תורת מנחם ש"פ מטות, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ד בבא בתרא קכ, ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ ב"ב קכ, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ב ב"ב קכ, ב
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג ב"ב קכ, ב