שיחת כ"ו אלול, ג' דסליחות, ה'תשכ"ט

361

בס"ד. שיחת כ"ו אלול, ג' דסליחות, ה'תשכ"ט.

בלתי מוגה

א. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה אני לדודי.

* * *

ב. מנהג ישראל – "תורה הוא" ²³⁵¹ – שכאשר יהודים נפגשים יחד פותחים באמירת "שלום עליכם", ועד שמצינו בגמרא ²³⁵² בנוגע לחיוב המענה על אמירת "שלום עליכם", שלולי זאת הרי זה בבחינת "גזילת העני בבתיכם" ²³⁵³ .

והענין שבאמירת "שלום עליכם" ²³⁵⁴ – מובן ע"פ דברי הגמרא במסכת שבת ²³⁵⁵ ש"שלום" הוא שמו של הקב"ה, ולכן , כאשר נפגשים יחד שני יהודים שבכל אחד מהם יש "חלק אלקה ממעל ממש" ²³⁵⁶ , אזי נמשך שמו של הקב"ה בגילוי למטה מעשרה טפחים, ע"י אמירת "שלום" (שמו של הקב"ה) בדיבור.

וכיון שבנ"י קשורים עם התורה, ש"כל התורה שמותיו של הקב"ה" (כדאיתא בזהר ²³⁵⁷ ומובא בדרושי חסידות בכ"מ), הנה כאשר יהודים נפגשים יחדיו אזי מדברים ביניהם בדברי תורה, כמ"ש ²³⁵⁸ "אז נדברו יראי ה' גו'", כדברי המשנה במסכת אבות ²³⁵⁹ .

ומובן, שכאשר נפגשים יהודים שנולדו בדורות שבהם נתגלתה פנימיות התורה, ויתירה מזה, שהיתה להם ההצלחה והזכות להוולד בדורות שבהם נמשכה פנימיות התורה ובאה בהבנה והשגה בתורת החסידות, שעי"ז נתגלתה ונתבארה וניתנה באופן חדש ביותר, לעילא מכל העילויים – הרי הדיבור שלהם צריך להיות לכל לראש בענין של

362

תורת החסידות, ובזה גופא – ב"דבר מלכות", תורת החסידות של נשיא הדור ²³⁶⁰ .

ולכן נאמר עתה מאמר שמיוסד רובו ככולו על המאמר של נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאמרו לפני עשרים שנה, בג' סליחות תש"ט ²³⁶¹ .

ג. במאמר הנ"ל נתבארו (ובאריכות לפי ערך) עוד כמה ענינים, אבל מה שנוגע לעניננו בזמן הזה הוא:

ידוע הכלל שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא. ובלשון נגלה דתורה: "במדה שאדם מודד בה מודדין לו" ²³⁶² . ויתירה מזה, כדאיתא בזהר ²³⁶³ : "תא חזי [שפירושו: בא וראה, והיינו שזהו ענין שיכולים לראות גם בעיני בשר] .. אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין לי' מלעילא".

ועפ"ז מובן, שכאשר יהודי רוצה שיהי' אצלו הענין ד"בקשו פני את פניך הוי' אבקש" ²³⁶⁴ , היינו, להיפגש עם הקב"ה באופן פנימי – הנה האתערותא דלתתא על זה היא עי"ז שנפגש עם יהודי נוסף באופן פנימי.

ובפרט כאשר נפגשים עם יהודים שהיו במצור ובשבי', ורואים שיצאו מן המיצר אל המרחב בגשמיות וברוחניות, וממשיכים בזה באופן של הליכה "מחיל אל חיל" ²³⁶⁵ – הרי זו אתערותא דלתתא שפועלת שגם הקב"ה מגלה את פניו, ובכל עצמותו ומהותו, באופן גלוי למטה מעשרה טפחים, בחסד וברחמים ובטוב הנראה והנגלה, ופועל ש"מיד הן נגאלין" ²³⁶⁶ , שייצאו כולם מן המיצר אל המרחב, ובניהם ובנותיהם אתם.

ד. זאת ועוד:

ידועה הוראת הקב"ה בתורה שיש לקשר כל ענין עם מעשה בגשמיות ²³⁶⁷ , וכמדובר כמ"פ הטעם שמצינו בכו"כ ענינים שהי' ציווי לעשות פעולה בגשמיות, שזהו לפי שקישור הענין עם פעולה גשמית למטה מעשרה טפחים פועל שענין זה מוכרח להיות נמשך למטה, וכהלשון במאמר ²³⁶⁸ : "אתה חייב לסלוח", ועד"ז בנדו"ד: "אתה חייב

363

לגלות פניך", היינו, שמוכרח להיות נמשך הגילוי ד"פניך הוי'", יחד עם כל הענינים המנויים שנזכרו שם, החל מ"אחת שאלתי" ²³⁶⁹ , שבהמשך לזה מונה כמה דברים.

ולכן מנהג החסידים לקשר התוועדות עם אמירת לחיים על ענין גשמי, כי, ע"י הקישור עם דבר גשמי, פועלים שכל הענינים הרוחניים עד לתכלית העילוי, יומשכו למטה בגילוי.

ובפרט ע"פ הנוסח "לחיים ולברכה" (כפי שנמסר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר ²³⁷⁰ בשם המגיד) – הרי כיון ש"ברכה" כוללת את כל הענינים ששייך שיצטרכו אליהם, הנה ע"י אמירת "לחיים ולברכה" על דבר גשמי, פועלים, שכל ענינים אלו, וכפי שנמצאים בשרשם, יומשכו למטה בגילוי.

וכיון שהעבודה דחודש אלול היא להמשיך "פניך הוי' ", הרי גם הברכה קשורה עם הקב"ה בעצמו (למעלה גם מברכת כהנים), וכהמשל במדרש ²³⁷¹ אודות ה"פיקח" שאמר "אנא נסיב מלכא", ומובן, שכאשר נמצא ביחד עם המלך, אזי יש לו את כל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, ולמטה מעשרה טפחים – מילוי כל משאלות לבבו לטובה.

והרי אחד ממשאלות לבבו הוא – שאלו שעדיין לא יצאו מהמצור, ייצאו משם בקרוב ממש, ובאופן טוב, טוב הנראה והנגלה, ויבואו עם כל בני ביתם וכל אשר להם אל המרחב, בשמחה ובטוב לבב, ויבואו באופן של דילוג ("אַריינטאַנצן") אל הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה בידו הק' לכל אחד מהעולים החדשים ²³⁷² – שיאמרו "לחיים" ב' פעמים: פעם הא' – לעצמו, ופעם הב' – עבור היהודים שנמצאים עדיין שם, וכן נתן להם משקה לחלק בין המסובים].

* * *

ה. פעם הי' הסדר להתוועד עד אמירת הסליחות ²³⁷³ . אך אינני יודע אם ה"עולם" אוחז בזה או לא. ובכל אופן, יש לקצר עתה, ולכן יהי' הדיבור באופן של נקודה בלבד.

364

השי"ת יצליח שכל הענינים שדובר אודותם יומשכו בפועל, בקרוב ממש, למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה.

וכמשנ"ת בהתוועדות דיום הש"ק ²³⁷⁴ – שמיני' מתברכין כולהו יומין ²³⁷⁵ – ש"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך" ²³⁷⁶ , "לאחדים כאחד" (כמבואר בלקו"ת26).

וכיון שנמצאים במעמד ומצב ד"כולנו כאחד" ²³⁷⁷ ,

– ובודאי שהקב"ה לא ידייק ויקפיד עד כמה הוא ה"כולנו כאחד"; בפנימיות הלב הרי זה בודאי רצונו של כל אחד, כפסק הרמב"ם הידוע ²³⁷⁸ , ואומרים זאת גם בדיבור, ובמילא אין נפק"מ מה שאחרים רוצים לפרש בזה –

הרי בודאי שצריך להיות הענין ד"ברכנו אבינו"27, "אתה מחוייב לברך" (ע"ד ש"אתה חייב לסלוח", כנ"ל במאמר18), ובאופן ד"באור פני מלך חיים" ²³⁷⁹ , שיומשכו כל הברכות והצלחות באופן גלוי, בטוב הנראה והנגלה.

ו. כאמור לעיל (במאמר ²³⁸⁰ ) – יש לסיים את ימי הסליחות בשמחה גדולה, ואדרבה, גודל השמחה הוא מצד היותם ימי הסליחות, כיון שהשמחה שבמצות התשובה היא גדולה יותר מהשמחה שבכל המצוות ²³⁸¹ .

ושמחה זו תפרוץ את כל הגדרים ²³⁸² – שהיצה"ר לא יבלבל בעבודת ה', ולא יגרום לענינים של גדר והגבלה,

וגם הקב"ה – מבלי להמתין על העבודה – יבטל את כל הגדרים והענינים המודדים ומגבילים בעניני העולם, כך, שתהי' מיד הרחבה כפשוטה בכל הענינים, ובמילא יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות, ולסיים את העבודה של חודש אלול בכל הפרטים, מתוך הרחבה ומתוך מנוחה אמיתית,

365

וינחיל נצחון גמור על היצה"ר אשר בקרבך ²³⁸³ , וגם על האויבים שמבחוץ, ועד לאויבים כפשוטם,

ועד שיקויים היעוד "ונתתי שלום בארץ" ²³⁸⁴ , בבוא "איש מנוחה", שיהי' "מנוחה גו' בימיו" ²³⁸⁵ – שזהו הענין דגאולת משיח, שאז יהי' שלום ומנוחה לכל העולם כולו.

ובפרט שבשנה זו חל ראש השנה ביום השבת, והרי ענינו של יום השבת הוא – "מזמור שיר ליום השבת" ²³⁸⁶ , "למשבית מזיקין מן העולם" ²³⁸⁷ , כפי שמאריך הצמח-צדק בפירושו לתהלים על פסוק זה ²³⁸⁸ .

ועינינו תחזינה – בעיני בשר – בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שלט"א צוה לנגן הניגון "בך בטחו אבותינו"].

* * *

ז. ענינו של ג' דסליחות נתגלה ע"י רבינו נשיאנו בהיותו כבר כאן בארצות-הברית. וכפי שנדפס ברשימתו (בספר המאמרים תש"ה ²³⁸⁹ ), שהן ח"י אלול והן ג' דסליחות, היו מהענינים שאינם גלויים, עד שהגיע הזמן לגלותם.

וכותב ברשימה הנ"ל, שביום ג' דסליחות הי' רבינו הזקן אומר מאמר חסידות רק לפני בנו המיוחד הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי, וכאשר גדל הצ"צ, הי' אומרו גם לפניו (וכן היתה הנהגת אדמו"ר האמצעי). וכן נהג גם הצ"צ לומר חסידות ביום זה לפני אדמו"ר מהר"ש, ואדמו"ר מהר"ש הי' אומר לפני כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ואדנ"ע הי' אומר לפני רבינו נשיאנו.

ועוד מסופר ברשימה הנ"ל, שכל אחד בזמנו צוה והזהיר שענין זה יהי' בסוד, וכן צוה אדנ"ע את כ"ק מו"ח אדמו"ר שיהי' הענין בסוד, "עד הזמן שיצוה לגלות".

והנה, מזה שמדייק ברשימה שרבינו הזקן אמר מאמר ביום זה "רק לפני בנו המיוחד", וכן נהגו גם שאר הרביים, מובן, שאין זה ענין של העלם סתם (שאז הי' יכול לומר המאמר לפני כל בניו, ולהזהירם שיהי' הדבר בסוד), אלא בהעלם וסוד גופא הרי זה העלם נעלה ביותר.

366

וכיון שכן, הרי כשנתגלה הענין – כאמור שכ"ק מו"ח אדמו"ר גילה זאת רק בהיותו בארה"ב, ומובן שרק אז הי' הציווי מעולם העליון לגלות ענין זה – הרי זה לא רק ענין שבא מההעלם אל הגילוי, אלא ענין שנתגלה מהעלם נעלה ביותר, ובמילא מובן יוקר הענין.

ח. ויש להוסיף בנוגע לרשימה הנ"ל:

ובהקדמה – שמצינו בכמה רשימות וסיפורים של כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' מדייק לספר ענין בכל פרטיו, כפי שמבאר בעצמו בכמה משיחותיו ²³⁹⁰ .

אבל אעפ"כ, יש לומר, שהסיבה לכך שמספר ברשימה הנ"ל כל הפרטים האמורים היא – בגלל שרצה להזכיר בימים הסמוכים לר"ה, ובפרט באמצע ימי הסליחות, את שמותיהם של כל רבותינו נשיאינו.

וע"ד שמצינו במשנה ²³⁹¹ שבביהמ"ק היו אומרים (בנוגע להקרבת התמיד) "האיר כל פני המזרח עד שבחברון", בכדי להזכיר זכות אבות שנמצאים בחברון ²³⁹² .

ועאכו"כ בנדו"ד, שמזכירים לא רק את המקום שבו נמצאים, אלא מדייקים למנות את שמותיהם: אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח- צדק, אדמו"ר מהר"ש, כ"ק אדנ"ע, ורבינו נשיאנו.

והרי נכון וטוב להזכיר שמות הצדיקים, שעי"ז ממשיכים אותם כו', ובפרט כאשר הדבר נעשה במעמד כמה עשיריות מישראל, ובקשר ובהמשך לאמירת דבר-תורה מתורתם, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר ²³⁹³ שכל אחד במקומו נתעורר להזכרת שמו.

והתעוררות זו נמשכת ובאה גם למטה – לפעול סיוע בעבודה דחודש אלול, בב' החלקים שבה: הן בחלק ד"אני לדודי", והן בחלק ד"דודי לי" ²³⁹⁴ , וגם כפי ששתי העבודות באים ביחד בתיבה אחת: "אלול", ובאופן שיומשך בפועל, ומתוך הרחבה, בגשם וברוח גם יחד, לפעול פעולתו בכל הענינים שבהם צריכה להיות העבודה, למעלה מכל מדידה והגבלה.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "ממצרים גאלתנו"].

* * *

367

ט. הראשונים שבקעו ופרצו את הגבול והגדר, והקימו בארץ ישראל ישוב של יהודים שבאו משם – הרי הם אלו שנמצאים בכפר חב"ד ²³⁹⁵ .

וכיון שנמצא כאן מישהו מה"ועד" של כפר חב"ד – יאמר גם הוא "לחיים" עבור עצמו, ועבור כל כפר חב"ד, שתהי' שם הרחבה.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה לחברי ה"ועד" של כפר חב"ד, ואח"כ אמר:]

כמדובר לעיל, התקוה חזקה אשר ע"ד מ"ש במאמר "אתה מחוייב לסלוח" – הנה אתה מחוייב להסיר את כל הגדרים, וכאמור, "ממצרים גאלתנו", ועד שלא זו בלבד שיתבטל הגדר ("אויס גדר"), אלא שיהי' מעמד ומצב של "פרזות", "פרזות תשב ירושלים" ²³⁹⁶ , שעתידה להתפשט בכל ארץ ישראל, ותפעל שארץ ישראל תתפשט בכל הארצות ²³⁹⁷ , בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "פרזות תשב ירושלים"].

* * *

י. ישנו ענין נוסף שממשיכים למטה מעשרה טפחים – בנוגע ל"המעשה הוא העיקר" ²³⁹⁸ , מצוות מעשיות, ובפרט מצות תפילין, ש"הוקשה כל התורה כולה (דקאי בעיקר על מצוות התורה ²³⁹⁹ ) לתפילין" ²⁴⁰⁰ :

בעמדנו בסיום השנה החולפת ובתור הכנה לשנה הבאה עלינו לשלום – כאן המקום להזכיר עוד הפעם אודות ההתעסקות ב"מבצע תפילין", מתוך שלום ומתוך מנוחה, ובהצלחה רבה ומופלגה, הן בחוץ לארץ והן בארץ הקודש, ובפרט בירושלים עיר הקודש על יד ה"כותל המערבי", שריד בית מקדשנו ²⁴⁰¹ .

וענין זה יפעל שיקויים מ"ש ²⁴⁰² "וטרף זרוע אף קדקד" (כפסק הרא"ש ²⁴⁰³ ), ועד שיחזרו למעמד ומצב ד"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ²⁴⁰⁴ .

368

וזו תהי' גם הכנה טובה ו"כלי" לקיום היעוד ²⁴⁰⁵ "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד", בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

(ואח"כ אמר:)

נמצאים כאן אלו העומדים בראש "מבצע תפילין" בארץ ישראל. ולכן, יאמרו "לחיים", ויחלקו גם בין המסובים.

ויה"ר שעי"ז יתוסף אצלם – ועל ידם אצל כל העוסקים בזה – שההתעסקות בענין הנ"ל תהי' ביתר שאת וביתר עז, מתוך שמחה וטוב לבב,

ועד – כפי שדובר ונכתב ²⁴⁰⁶ – שתיכף ומיד יוכלו לומר שפעולת מבצע תפילין הנ"ל היתה בעבר, כיון שעתה נתקיים כבר היעוד ²⁴⁰⁷ "וישבתם לבטח בארצכם", "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", כיון ש"והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", "ואולך אתכם קוממיות", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן משקה ליו"ר צעירי אגודת חב"ד בארה"ק, הרב י.ל.].

* * *

יא. דובר כבר כמ"פ בשנים שעברו, שענינם של ימי הסליחות הוא – דילוג וריקוד ("אַריינטאַנצן") אל השנה החדשה מתוך מחילה וסליחה וכפרה.

וע"פ המדובר לעיל (ס"ו) שענין התשובה צריך להיות בשמחה גדולה יותר מאשר השמחה שבשאר המצוות – יהי' הדילוג והריקוד לשנה הבאה מתוך שמחה אמיתית ושמחה פנימית.

ושמחה זו תהי' פורצת גדר, בגשמיות וברוחניות גם יחד, בעבודה הרוחנית, בחיים הגשמיים ובגדרי העולם כפשוטם, ועד לקיום היעוד ²⁴⁰⁸ "עלה הפורץ לפניהם" – משיח צדקנו, בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן הניגון "כי בשמחה תצאו", ועמד מלא קומתו ורקד על מקומו.

369

אח"כ צוה לנגן הניגון "אנא עבדא", והניגון "אבינו מלכנו", ואח"כ התחיל לנגן הניגון "ופרצת".

אח"כ הזכיר אודות אמירת ברכה אחרונה, וטרם צאתו התחיל עוה"פ לנגן הניגון "ופרצת"].

______ l ______