על הדף
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
א) בכל יו"ט יכולים לקדש גם על הפת, ובפרט אם הפת חביבה עליו ; משא"כ בפסח חייבים לקדש על היין דוקא .
576 פסחים קו, ב. שו"ע אדה"ז שם סרע"א סכ"ג. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסו דיני בציעת הפת א
מקור מפורש
בדף זה
א לא אמרו תיכף לנטילת ידים סעודה אלא שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודה ואפילו למזוג כוס לקידוש היום אם מוזגו בחמין שצריך לדקדק הרבה שלא יחסר או ייתר הרי זה היסח הדעת מהסעודה ואסור לעשותו בין נטילת ידים לסעודה והוא הדין לכל כיוצא בזה אבל אם יושב בטל ואינו עושה בינתיים שום מעשה שיש בו היסח הדעת אף על פי ששוהה הרבה ואפילו משיח מעט אין לחוש כיון שהשולחן לפניו ודעתו לאכול ובלבד שלא יפליג בדברים שלא יבא לידי היסח הדעת ולכן מותר לומר קידוש והבדלה בין נטילת ידים להמוציא ולא אמרו תיכף לנטילת ידים ברכה אלא במים אחרונים בלבד.
ו תוס' פסחים קו , ב ד"ה זמנין. ב"ח סוף ד"ה וכן פירש. ט"ז שם. מ"א ס"ק א. ראה לקמן סוף הסימן דהיינו כיון שאפשר למזוג קודם הנטילה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' ז. ולקמן סי' רעא סכ"ג דלכתחילה טוב ליזהר שאפילו השפיכה מהקנקן תהיה קודם נט"י. ולענין מים אחרונים ראה לקמן סי' קפא ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ט
מקור מפורש
בדף זה
ט אסרו חכמים לטעום כלום אפילו מים משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש דהיינו משהגיע בין השמשות שנתקדש היום מספק או אפילו מבעוד יום אם התפלל ערבית מבעוד יום.
נא משמעות הגמרא בפסחים קו, סע"ב (ראה ב"י ד"ה ואסור). טור ושו”ע ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת ערב על איזה יין מקדשין יא
מקור מפורש
בדף זה
ולענין מעשה אם אין יין בעיר יקדש בלילה על הפת לחוש לסברא הראשונה וביום יקדש על המשקה שהוא חמר מדינה שאם לא יברך אלא על הפת איזה היכר יהיה לקידוש זה שאף בלא מצות קידוש זה היה מברך על הפת אבל אם יש יין בעיר אין לקדש על הפת אלא על היין בין בלילה בין ביום לפי שיש אומרים שלא תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס.
עה ר"ת בתוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש. וברא"ש שם ובטור.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפט סדר סעודת שחרית של שבת ג
מקור מפורש
בדף זה
ג אבל בלילה אם אין לו לא יין ולא חמר מדינה ולא פת לקדש עליהם ומצפה שיביאו לו אחד מהם תוך הלילה לא יטעום כלום משאר מאכלים עד שיביאו לו על מה לקדש ויש לו להמתין על כל פנים עד חצות לילה אבל אם אינו מצפה שיביאו לו בלילה מותר לו לאכול שאר המאכלים בלא קידוש ואינו מחוייב ללון בתענית בשבת בשביל קידוש על היין או על הפת הואיל וכבר יצא ידי חובת עיקר קידוש של תורה במה שהזכיר של שבת בתפלת ערבית:
כא מ"א שם ממשמעות התוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש, ורא"ש שם סי"ז עי"ש. וראה לעיל סי' רעא סוף ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצו דיני הבדלה על היין ז
מקור מפורש
בדף זה
ז אין מבדילין על הפת אפילו אין לו יין ולא שאר משקים ואינו דומה לקידוש שמקדשין על הפת לפי שהקידוש יש לו ענין להפת שאין קידוש אלא במקום סעודה אבל הבדלה אין לה ענין כלל להפת:
לג סדר רב עמרם גאון (ח"ב סי' לט). רי"ף ברכות נב, ב. תוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש. רא"ש שם פ"י סי"ז. טור ושו”ע ס"ב. וראה לקמן סי"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תעא בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכול פת
מקור מפורש
בדף זה
מכל מקום דברים שאינן אסורים מחמת עצמן אלא שהוא זמן איסור, כגון מצה בערב פסח, או לאכול קודם קידוש, מותר להאכילם בידים אם הם צריכין לכך, כמו שמותר להאכילם בידים ביום הכיפורים, ואין מענין אותם אפילו יכולין לסבול התענית .
2064 מ"א סי' רסט סק"א (דהא אפילו ביום הכיפורים מצוה להאכילו ... ויש חילוק בין אכילת איסור, לאכילת היתר בזמן האסור, וכמ"ש התוס' בפסחים דף ק"ו ע"ב). והיינו כמבואר בתוס' שם ד"ה אשתלי (דהכא שהמאכל מותר, אלא שהשעה אסורה, אין שייך).
וכן הוא לעיל סי' רסט ס"ג (שלא אסרו להאכילו איסור בידים, אלא כשהמאכל אסור מצד עצמו, כגון טרפה וכיוצא בה. אבל כשהמאכל מותר מחמת עצמו, אלא שהוא זמן האסור באכילה, מותר להאכיל לקטן, שהרי מאכילים הקטנים ביום הכיפורים אפילו קטן שאין בו חשש סכנה אם יתענה).
*
עוד דעה הובאה לעיל סי' שמג ס"ו-ז (ויש אומרים שכל שהוא לצרכו של תינוק, כגון אכילה ושתיה, לא גזרו בו חכמים כלל, ומותר להאכילו בידים כל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים, אם צריך לכך, אע"פ שהגיע לחינוך ... ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים אם הוא צריך לכך ... ואף אם אין התינוק צריך לכך, אלא שהגדול צריך לכך שיעשה לו תינוק איזה דבר האסור מדברי סופרים, אין איסור לפי סברא זו ... לפיכך מותר להטעים לתינוק שהגיע לחינוך מכוס של קידוש שמקדשין בבית הכנסת ... כיון שאיסור הטעימה קודם הקידוש הוא מדברי סופרים ויש לנו צורך בטעימה זו ... ולכן מותר להאכילו קודם קידוש, אם הוא רוצה לאכול, וכן לשתות, ואסור לענותו).
והיא דעת שו"ת הרשב"א ח"א סי' צב (שמותר להאכיל את הקטן איסור דרבנן ... ובכדי לא ספינן ליה איסורין דרבנן, אבל כל שיש בו צורך לתינוק מאכילין אותו. ואפילו כל שיש בו צרכנו ולא לתינוק).
ולפום ריהטא הי' נראה שהן שתי דעות החולקות זו על זו.
אלא שאם כן יוקשה לדעה הא' הטעם שהתירו להטעים התינוק מהקידוש, אף שהגיע לחנוך. וגם יוקשה לדעה הב' הטעם שהתירו להאכיל הקטן ביום הכיפורים, אף שהוא איסור דאורייתא. אלא ודאי זקוקים אנו לב' הטעמים.
וכן מוכח לכאורה גם במקור הדעה הב' המתרת הנ"ל, שהוא הרשב"א בשו"ת ח"א סי' צב, שאף שבתחלת דבריו מבואר שההיתר הוא רק באיסורים דרבנן (כמובא לעיל), הרי בהמשך דבריו ביאר בזה דין יום הכיפורים (ותדע לך דהא גבי זמן דיום הכפורים אמרו כן בעירובין ... ואילו לצורך התינוק מאכילין אותו).
ועל כל זאת קשה לכאורה, שהרי שתיית הכוס ואכילה ביוהכ"פ הוא אסור מן התורה, ואם כן איך מביא מזה ראיה למה שכתב בתחלת דבריו שבאיסורי דרבנן אין איסור להאכילו אם הוא לצרכו, או לצרכנו.
אלא ודאי גם הרשב"א יסבור חילוק זה, שכל זמן שהאיסור אינו מצד עצמו, רק זמן האסור, גם אם הוא איסור מן התורה אינו חמור מאיסור דרבנן, ובשניהם מותר אם הוא לצורך הקטן או לצרכנו.
וכן נראה לכאורה גם מדברי המ"א בסי' רסט ס"ק א (ששם מקור הסברא הזו לחלק בין איסור מצד עצמו לזמן האסור), ושם נראה שכותב זאת גם לדעת הרשב"א (אף על גב דאסור להאכיל לקטן איסור בידים כמ"ש סי' שמ"ג, היינו בדבר שיש בו לאו ... ולפמ"ש הרב"י בסי' שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן, דבכל מידי דהוא רביתא דתינוק, כגון אכילה ושתיה מותר להאכילו בידים, דלא גזרו בו חכמים, דהא אפילו ביום הכיפורים מצוה להאכילו ... ויש חילוק בין אכילת איסור לאכילת היתר בזמן האסור).
ומכל זה מוכח לכאורה, שגם דעה הב' סבירא לי' האי חילוק בין איסור מצד עצמו מן התורה, לבין זמן האסור מן התורה. וכל המחלוקת בין ב' הדעות היא רק במאכל האסור באכילה מדרבנן, אם מותר להאכילו כשהוא לצורך הקטן. ועל זה מסיים בסי' שמג ס"ו (ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים, אם הוא צריך לכך).
וזהו שנתבאר לעיל סי' קו ס"ג (קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם להתפלל י"ח ערב ובוקר. ומכל מקום רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם, כמו שיתבאר בסי' רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש). היינו שבזה אנו זקוקים לשני הטעמים שנתבארו בסי' רסט (שאין בזה איסור להאכילו בידים, כיון שהוא איסור זמן) ובסי' שמג (שאף שהגיע לחנוך יכול האב להאכילו, כיון שהוא צריך לכך), דקיי"ל כשני הטעמים האלה.
*
לפי כל האמור לעיל הי' נראה לכאורה, שגם כאן יהי' מותר להאכילם "מצה בערב פסח, או לאכול קודם קידוש", אפילו הגיעו לחנוך, כמובא לעיל מסי' שמג ס"ו (לפיכך מותר להטעים לתינוק שהגיע לחינוך מכוס של קידוש שמקדשין בבית הכנסת), ומסי' קו ס"ג (קטנים שהגיעו לחינוך ... רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ... להאכילם קודם קידוש).
אמנם כאן מחלק בינם לענין זה (קטן או קטנה שאינן יודעין מה שמספרים להן ביציאת מצרים, מותר להאכילם מצה בערב פסח כל היום, ואפילו בלילה קודם קידוש ... אבל קטן וקטנה שיש בהם דעת להבין מה שמספרים להם ביציאת מצרים בלילה ... אסור להאכילם בערב פסח).
והיינו שלפני הגעתם לחנוך, התיר הן אכילת מצה בערב פסח והן האכילה קודם קידוש, ואילו אחר שהגיע לחנוך, מותר להאכילם קודם קידוש, מלבד מצה, שאסרו אף בערב פסח.
ונתפרש יותר לקמן סי' תעב סכ"ג (אף על פי שמותר ליתן להם לאכול קודם שישמעו הקידוש וההגדה ... אפשר שמצת לחם עוני אסור להאכילם אפילו מעט קודם אמירת ההגדה, מטעם שנתבאר בסי' תע"א ע"ש)).
וכן הוא לענין אכילה ביום הכיפורים, כדלקמן סי' תרטז ס"א-ד (כל הדברים האסורים ביום הכיפורים משום מצות עינוי בלבד לא גזרו על הקטנים ... אבל אם הגיע לחינוך, אסור להאכילו ולהשקותו ולסוכו ולרחצו בידים ... דהרי זה כאלו מאכילתו בידים). הרי שבהגיע לחנוך, גזרו חכמים שלא להאכילו בידים.
וכן הוא לענין אכילה חוץ לסוכה, כדלקמן סי' תרמ ס"ג-ד (אע"פ שהקטנים פטורים מן הסוכה מן התורה עד שיהיו בני י"ג שנים, מכל מקום מדברי סופרים כל קטן שאינו צריך לאמו ... חייב בסוכה כדי לחנכו במצות ... אמו אינה חייבת לחנכו במצות, והרי היא אצלו כשאר כל אדם ומותר לה ליתן לפניו לאכול חוץ לסוכה ... כיון שאינה אומרת לו שיאכל חוץ לסוכה). הרי שאסור לה להאכילו בידים חוץ לסוכה, אחר שהגיע לחינוך.
והיינו שאף שאיסור זמן אין בו איסור מהתורה להאכילו בידים, וגם מדברי סופרים "לא גזרו על הקטנים", וגם בהגיע לחנוך התירו להאכילו ולהשקותו קודם קידוש, לצרכו או לצרכינו. מכל מקום גזרו חכמים בכמה מקומות שלא להאכילו בידים אם הגיע לחנוך, אף באיסור זמן, כמו אכילת מצה בערב פסח, אכילה ביום הכיפורים ואכילה מחוץ לסוכה.
ואין זה מטעם מצות חנוך המוטלת על האב, אלא מטעם איסור להאכילו בידים, שגזרו חכמים במקומות אלו, כמבואר לקמן סי' תרטז ס"ד (אם הגיע לחינוך אסור להאכילו ולהשקותו ולסוכו ולרחצו בידים ... ואם הוא מעצמו עושה אחד מדברים אלו אין צריך למחות בידו, חוץ מאביו שצריך למחות בידו ולחנך את בנו במצות, אבל אמו אינה מצווה על כך, אבל מכל מקום אסור לה ליתן לפניו לאכול, דהרי זה כאלו מאכילתו בידים).
ויתירה מזו, שאפילו לפני שהגיע לחינוך, אסרו מדברי סופרים אותם הדברים שאין הקטן זקוק להם כל כך, כדלקמן סי' תרטז ס"א-ג (אסור לגדול לנעול את הסנדל לקטן, לפי שאין זה עינוי להקטן שאינו חושש כל כך אם לא ינעול ... ועכשיו שאין נוהגין לרחוץ ולסוך את הקטן בכל יום ... אין לרחצו ולסוכו ביום הכיפורים).
והמקור לזה הוא ביומא עח, ב (ת"ר תינוקות מותר בכולן חוץ מנעילת הסנדל (התורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור, כדאמרינן במסכת יבמות לא תאכלום לא תאכילום, רש"י) ... הנך דלאו רביתייהו גזרו בהו רבנן, הנך דרביתייהו הוא לא גזרו בהו רבנן).
וגם זה אינו מטעם מצות חנוך, כמובן, כי אם שבזה גזרו חכמים שלא לנעלו או לרחצו ולסוכו בידים ביום הכיפורים.
וראה מה שהארכתי בכל זה בדובר שלום ע' קכב ואילך, ובשיעורי הלכה למעשה ח"א ע' תכא ואילך.
יוצא אם כן מכל זה:
(א) לעיל סי' רסט ס"ג, נתבאר הטעם, שבאיסור של זמן לא נאסר מהתורה להאכילו בידים.
(ב) לעיל סי' שמג ס"ה-ו, הובאו ב' דעות באיסור אכילה מצד עצמו, שאסור מדברי סופרים, אם מותר להאכילו כשהוא צריך לכך.
(ג) לעיל סי' שמג ס"ו-ז, נתבאר הטעם, שגם אחר שהגיע הקטן לחנוך, יכול האב להטעימו קודם קידוש, אם הקטן, או אנו, צריכים לטעימתו.
(ד) כאן, ולקמן סי' תעב סכ"ג, וסי' תרטז ס"ד, וסי' תרמ ס"ג-ד, נתבאר, שבכמה מקומות גזרו חכמים, שאחר שהגיע לחנוך אסור להאכילו בידים, אף שהוא איסור זמן.
(ה) לקמן סי' תרטז ס"ב-ג, נתבאר, שבכמה מקומות גזרו חכמים, שאף קודם שהגיע לחנוך אסור לנעלו בידים, אף שהוא איסור זמן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
בדף זה
ב ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין בין בכניסתו בין ביציאתו .
174 פסחים קו, ב (זכור את יום השבת לקדשו,
זוכרהו על היין בכניסתו). וראה גם לעיל סי' קצ ס"ד במוסגר (משום שנאמר זכור
את יום השבת לקדשו, ואמרו חכמים זכרהו על היין). לקמן סי' רצז סוף ס"ז ( תקנוהו
חכמים ... בשביל שצריך לזכרהו על היין) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
בדף זה
והרי זה הפסק והיסח הדעת .
357 משנה ברכות נא, ב (בית הלל אומרים
מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים). גמרא שם נב, ב (הא עדיפא, דתיכף לנטילת
ידים סעודה). לפירוש התוס' פסחים קו, ב ד"ה זימנין (דשאני מזיגה שהיא בחמין,
וצריך דקדוק שלא יחסר ושלא יותיר, והוי טפי היסח [הדעת] מקידוש). מ"א
ס"ק כז (ולכו"ע אסור למזוג הכוס בחמין, כמ"ש סי' קס"ו).
וכן הוא לעיל סי' קסו (לא אמרו תיכף לנטילת ידים סעודה, אלא
שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודה, ואפילו למזוג כוס לקידוש היום,
אם מוזגו בחמין שצריך לדקדק הרבה שלא יחסר או ייתר, הרי זה היסח הדעת מהסעודה
ואסור לעשותו בין נטילת ידים לסעודה ... מותר לומר קידוש והבדלה בין נטילת ידים
להמוציא ... שצריך למזוג הכוס של קידוש בחמין קודם הנטילה לדברי הכל, אף על פי
שהקידוש הוא צורך הסעודה, כיון שאפשר למזוג קודם הנטילה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ערב על איזה יין מקדשין
מקור מפורש
בדף זה
יין בעיר אין לקדש על הפת , אלא על היין, בין בלילה בין ביום, לפי שיש אומרים שלא תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס.
570 מ"א ס"ק ח
(דר"ת סובר דאין מקדשין אריפתא). והוא בתוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש (ולר"ת אין מקדשין
נמי על הפת, אך יש להסתפק אם מקדשין על השכר). וברא"ש שם (והיה אומר רבינו תם
דאין מקדשין על הפת כלל). ובטור (ועל הפת כתב ר"ת שאין מקדשין עליו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
בדף זה
כלל להפת :
2107 סדר רב עמרם גאון ח"ב סי' לט (הכי
אמר רב עמרם, אין מבדילין על הפת כל עיקר, מה טעם, שאין דומה הבדלה לקידוש, מפני
שאי אפשר לו שלא לסעוד, דקא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון ששלחנו קבוע
וסעודה קבועה, ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת. במוצאי שבתות, כלום סעודתו
קבועה ושלחן קבוע ופת מתוקנת לפניו שנוטל פת ומבדיל עליה, הלכך אין מבדילין על
הפת, וכן מנהג בשתי ישיבות). רי"ף ברכות לח, ב (דלא אשכחן הבדלה על הפת כל
עיקר). תוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש (דכיון שמצוה לסעוד סעודת שבת שייך קידוש
על הפת, אבל הבדלה אין ענינה אצל פת, אלא דוקא על היין). רא"ש שם פ"י סי"ז
(והבדלה אינה על הפת). טור ושו"ע ס"ב (ואין מבדילין על הפת). ט"ז
ס"ק ב (לא דמי לקידוש, דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה, פת מענין הסעודה
הוא, אבל אינו מענין הבדלה).
ולענין יקנה"ז – ראה לקמן סי"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסט דין הקידוש בבית הכנסת
מקור מפורש
בדף זה
מאכילים הקטנים ביום הכיפורים אפילו קטן שאין בו חשש סכנה אם יתענה .
147 מ"א שם (דהא אפילו ביום הכיפורים
מצוה להאכילו ... ויש חילוק בין אכילת איסור, לאכילת היתר בזמן האסור, וכמ"ש
התוס' בפסחים דף ק"ו ע"ב).
והיינו כמבואר בתוס' שם ד"ה אשתלי
(דהכא שהמאכל מותר, אלא שהשעה אסורה, אין שייך).
וכן הוא לעיל סי' קו ס"ג (קטנים שהגיעו לחינוך ... רשאי
ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם, כמו שיתבאר בסי' רס"ט
ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש). לקמן סי' תעא ס"י ( ואע"פ
שאסור להאכיל הקטן בידים דברים האסורין, אפילו אינן אסורין אלא מדברי סופרים. מכל מקום
דברים שאינן אסורים מחמת עצמן אלא שהוא זמן איסור, כגון מצה בערב פסח, או לאכול קודם
קידוש, מותר להאכילם בידים אם הם צריכין לכך, כמו שמותר להאכילם בידים ביום הכיפורים,
ואין מענין אותם אפילו יכולין לסבול התענית) . סי' תעב סכ"ג (שמותר ליתן להם
לאכול קודם שישמעו הקידוש וההגדה כמו שנתבאר בסימן רס"ט ותע"א).
עוד דעה הובאה לקמן סי' שמג ס"ו-ז ( ויש אומרים שכל שהוא
לצרכו של תינוק, כגון אכילה ושתיה, לא גזרו בו חכמים כלל, ומותר להאכילו בידים כל
דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים, אם צריך לכך, אע"פ שהגיע לחינוך ... ויש
לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים אם הוא צריך לכך ... ואף אם אין התינוק
צריך לכך, אלא שהגדול צריך לכך שיעשה לו תינוק איזה דבר האסור מדברי סופרים, אין
איסור לפי סברא זו ... לפיכך מותר להטעים לתינוק שהגיע לחינוך מכוס של קידוש
שמקדשין בבית הכנסת ... כיון שאיסור הטעימה קודם הקידוש הוא מדברי סופרים ויש לנו
צורך בטעימה זו
... ולכן מותר להאכילו קודם קידוש, אם הוא רוצה לאכול, וכן לשתות, ואסור לענותו).
והיא דעת שו"ת הרשב"א ח"א סי' צב (שמותר להאכיל
את הקטן איסור דרבנן ... ובכדי לא ספינן ליה איסורין דרבנן, אבל כל שיש בו צורך
לתינוק מאכילין אותו. ואפילו כל שיש בו צרכנו ולא לתינוק).
ולפום ריהטא הי' נראה שהן שתי דעות
החולקות זו על זו. ואם כן יוקשה לדעה הא', מהו הטעם שהתירו להטעים התינוק מהקידוש,
אף שהגיע לחנוך. וגם יוקשה לדעה הב', מהו הטעם שהתירו להאכיל הקטן ביום הכיפורים,
אף שהוא איסור דאורייתא.
אלא ודאי אין כאן מחלוקת בין שתי הסברות, כיון שאנו זקוקים
לשתי הסברות להתיר:
(א) אין לחוש כאן לאיסור מאכיל איסור בידים לתינוק, כיון שהוא
מאכל מותר, ורק השעה אסורה.
(ב) ואף שמיירי כאן בקטן שהגיע לחנוך, והרי חובת חנוך הוא אף
באכילת היתר בזמן האסור. מכל מקום " יש אומרים שכל שהוא לצרכו של תינוק,
כגון אכילה ושתיה, לא גזרו בו חכמים כלל ... אע"פ שהגיע לחינוך ... לפיכך
מותר להטעים לתינוק שהגיע לחינוך מכוס של קידוש שמקדשין בבית הכנסת ... כיון
שאיסור הטעימה קודם הקידוש הוא מדברי סופרים ויש לנו צורך בטעימה זו ".
ונתבאר לקמן סי' תעא ס"י (הערה נו). וראה צ"צ
או"ח (הוספות) יד, ב. תהלה לדוד סי' שמג סק"ד. בדי השלחן סי' קמז
סק"ז. מראי מקומות וציונים. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 149. הערות
וביאורים (ירות"ו) ח"ז ע' קסה. הערות וביאורים תשפח ע' 57. תשצ ע' 66. דובר
שלום ע' קכב. שיעורי הלכה למעשה ח"א ע' תכא .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר