יא
יא יש אומרים שלא הוזכר חמר מדינה אלא לענין הבדלהסג וברכת המזוןסד ושאר דברים הטעונים כוססה חוץ מקידוש שאין מקדשין לעולם אלא על היין ולא על שאר משקים שהם חמר מדינה אף אם אי אפשר למצוא יין כלל בכל המדינהסו אלא יקדש על הפת וביום יוצא ידי חובתו במה שמברך המוציא על הפתסז ויש אומריםסח שאפילו מי שיש לו יין יכול לקדש על חמר מדינה מן הדין אלא שאין זה הידור מצוה וצריך לקדש על היין לכתחלה אבל אם אין יין בביתו אף שישנו אצל חנוני אין צריך לקדש עליו אלא אם כן רוצה לעשות מצוה מן המובחרסט.
ולענין מעשה אם אין יין בעיר יקדש בלילה על הפתע לחוש לסברא הראשונה וביום יקדש על המשקה שהוא חמר מדינהעא שאם לא יברך אלא על הפת איזה היכר יהיה לקידוש זה שאף בלא מצות קידוש זה היה מברך על הפתעב אבל אם יש יין בעיר אין לקדש על הפתעג אלא על היין בין בלילה בין ביום לפיעד שיש אומריםעה שלא תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס.
ומכל מקום במדינות אלו שהיין ביוקר יש להקל בקידוש של יום לקדש על המשקה שהוא חמר מדינה אף אם יש לו יין בביתו דכיון שמברך בתחלה על כוס חמר מדינה ואח"כ על הפת יוצא בזה לדברי הכלעו ואף שיש מי שאומרעז שלא תקנו שום קידוש אלא על היין בלבד ולא על הפת ולא על חמר מדינה מכל מקום אין להחמיר כל כך בקידוש של יום שאינו חיוב כל כך כמו של לילהעח כיון שהיין ביוקר במדינות אלועט.
ומכל מקום מצוה מן המובחר לקדש לעולם על הייןפ:
הערות
- סג. רמב"ם פכ"ט הי"ז. מגיד משנה שם בשם ר' יצחק אבן גיאת בשערי שמחה ח"א הל' קידוש (ע' ה). הגהות מיימוניות שם אות ג בשם הגאונים וכמה פוסקים. דעה הב' בטור ושו"ע ס"ט.
- סד. כדלעיל סי' קפב ס"ב וש"נ.
- סה. ראה שו"ע אבן העזר סי' סב ס"א לענין ברכת חתנים.
- סו. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ומדברי הרמב"ם, ממשמעות הרמב"ם.
- סז. ראב"ד פכ"ט ה"י. הובא גם לעיל סי' רעא סוף סכ"ז. לקמן סי' רפט סוף ס"ב.
- סח. רא"ש ערבי פסחים סי' יז בשם ר"י וראב"ן פ' ערבי פסחים (קסד, ד) וגאונים. דעה הא' בטור ושו"ע שם.
- סט. מ"א סוף ס"ק ט. וכדלעיל סי' קפב ס"ב. לקמן סי' רצו ס"ב.
- ע. ראה גם לקמן סי' תעב סכ"ח.
- עא. ראה לקמן סי' רפט סוף ס"ב.
- עב. רא"ש שם. מ"מ פכ"ט ה"י. טור ושו"ע שם.
- עג. רמ"א ס"ט.
- עד. מ"א ס"ק ח.
- עה. ר"ת בתוס' פסחים קו, ב ד"ה מקדש. וברא"ש שם ובטור.
- עו. מ"א סק"ט. וראה לעיל סי' רעא סכ"ז.
- עז. ראה מ”מ וציונים.
- עח. ראה לקמן סי' רפט ס"ב.
- עט. ט"ז סק"ו.
- פ. מ"א סוף ס"ק ט.
שולחן ערוך, אבן העזר ס״ב:א׳ - הטקסט מספריא
צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים בְּבֵית הֶחָתָן קֹדֶם נִשּׂוּאִין, וְהֵן שֵׁשׁ בְּרָכוֹת. וְאִם יֵשׁ שָׁם יַיִן, מֵבִיא כּוֹס יַיִן וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן תְּחִלָּה, וּמְסַדֵּר אֶת כֻּלָּם עַל הַכּוֹס, וְנִמְצָא מְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת; וְאִם אֵין יַיִן מָצוּי, מְבָרֵךְ עַל הַשֵּׁכָר:
פסחים ק״ו ב - הטקסט מספריא
הַנּוֹטֵל יָדָיו לֹא יְקַדֵּשׁ. אֲמַר לְהוּ רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא: אַכַּתִּי לָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב שְׁכַחְנִינְהוּ לִשְׁמַעְתְּתֵיהּ. זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, זִימְנִין דַּחֲבִיבָא עֲלֵיהּ רִיפְתָּא — מְקַדֵּשׁ אַרִיפְתָּא. זִימְנִין דַּחֲבִיבָא לֵיהּ חַמְרָא — מְקַדֵּשׁ אַחַמְרָא.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: טָעַם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב חָנָא בַּר חִינָּנָא מֵרַב הוּנָא: טָעַם מַהוּ שֶׁיַּבְדִּיל? אֲמַר לֵיהּ, אֲנִי אוֹמֵר: טָעַם — מַבְדִּיל, וְרַב אַסִּי אָמַר: טָעַם — אֵינוֹ מַבְדִּיל.
רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אַסִּי, אִישְׁתְּלִי וְטָעִים מִידֵּי, הַבוּ לֵיהּ כָּסָא וְאַבְדֵּיל. אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: וְהָא מָר לָא עָבֵיד הָכִי! אֲמַר לַהּ: שִׁבְקֵיהּ, כְּרַבֵּיהּ סְבִירָא לֵיהּ.
אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעַם — אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ, טָעַם — אֵינוֹ מַבְדִּיל. וְרַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעַם — מְקַדֵּשׁ, וְטָעַם — מַבְדִּיל.
One who washes his hands should not recite kiddush after washing, as this would constitute an interruption between washing and eating, and he will have to wash again. Instead, he should hear kiddush from someone else. Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to them: Not a lot of time has yet passed since Rav died, and we have already forgotten his halakhic rulings. Many times I stood before Rav and saw that sometimes he preferred bread, and he would recite kiddush over bread. On those occasions Rav would wash his hands, recite kiddush over the bread, and eat it. At other times he preferred wine and would recite kiddush over wine. This shows that kiddush is not considered an interruption between washing one’s hands and eating bread.
Rav Huna said that Rav said: One who has tasted any food on Shabbat night may not recite kiddush anymore that night, as one must recite kiddush before he eats. Instead, he recites kiddush during the day before the meal. Rav Ḥana bar Ḥinnana raised a dilemma before Rav Huna: If one tasted food at the conclusion of Shabbat before reciting havdala, what is the halakha with regard to whether he may recite havdala? He said to him: I say that one who has tasted food may still recite havdala. And Rav Asi said: One who has tasted food may not recite havdala.
The Gemara relates that Rav Yirmeya bar Abba happened to come to the house of Rav Asi. He forgot and tasted some food after Shabbat before havdala. They gave him a cup and he recited havdala. Later, Rav Asi’s wife said to her husband: But my Master does not act this way. In your opinion, one who eats before havdala does not recite havdala. He said to her: Leave Rav Yirmeya bar Abba. He maintains in accordance with the opinion of his rabbi. Rav Yirmeya bar Abba was a student of Rav, who ruled that even one who has eaten may recite havdala.
Rav Yosef said that Shmuel said: One who has tasted food before kiddush may not recite kiddush, and one who has tasted food before havdala may not recite havdala. And Rabba said that Rav Naḥman said that Shmuel said: One who has tasted may nevertheless recite kiddush, and one who has tasted may likewise recite havdala.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.