שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כח י'תרע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ומצו"ב על כל פנים קטעים אחדים מהם תראי תיאור הקרוב בהרבה יותר לאמתת המצב באשר הוא, אף שגם בנוגע להמצורף אפשר לומר בנוסח הידוע מגלה טפח ומכסה טפחיים.
1 בנוסח הידוע ראה נדרים כ, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל ויחי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
יש מפרשים, שיוסף עשה כך מלכתחילה "כדי שיוכל להראות ראי' ברורה לאביו יעקב שלקחה לאשה ולא לפילגש לפי שהי' חכם הרואה את הנולד".
20 צידה לדרך כאן בסופו.
[edn_54_*] וכבר העירו שבב"ר לפנינו ליתא. והלשון שהעתיק הוא מפרש"י עה"ת.
[edn_55_**] וע"ד הלשון במס' כלה שם "נמצאו בניי באין לידי ממזרות, מכאן אמרו עשרה הם כממזרים ואינם ממזרים". וראה נדרים כ, ב ובפרש"י ורא"ש שם. והיינו ש"פוגם את הולד" (ל' הראב"ד בבעלי הנפש שער הקדושה, הובא בב"י לטאו"ח סר"מ).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וישנו אופן נעלה יותר – שנוסף לכך שמצמצם וממעט באכילתו ושתיתו, הנה גם במשך הזמן שממלא צרכיו, הרי הוא עושה זאת "כמי שכפאו שד", והיינו, שמצד עצמו אין רצונו בכך, אלא שאין לו ברירה, כיון ש"על כרחך אתה חי" , והתורה אמרה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ועד"ז בנוגע לכל עניני העולם, שהצורך בהם הוא רק כדי שיוכל לקיים את רצונו של הקב"ה, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, ועד"ז בנוגע לכל המצוות, כך, שהתעסקותו בדברים גשמיים היא בבחינת "מלאכה שאינה צריכה לגופה", ומצד עצמו הי' מרוצה יותר אילו היו משחררים אותו מ"עול" זה, שלא יצטרך להתעסק עם עניני העולם, וכיון שכן, הרי פעולתו באכילה ושתי' (ועד"ז בשאר עניני העולם) היא ב"פנים חמוצות".
157 נדרים כ, רע"ב. וראה תו"א תצוה פג, רע"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בענין היחוד ("אין קישוי אלא לדעת" ) – לא שייך לומר, ואסור, שתהי' דעתו של יעקב במקום אחר, אפילו לא בבאר שבע .
1513 בדוגמת מרז"ל (נדרים כ, ב): "אל ישתה כו'". ואפילו היא אשתו (ר"ן. ובשו"ע או"ח סר"מ ס"ב). ובפרט להמבואר בתניא פ"ג, שדעת הוא שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד, הרי אינו שייך שיקשר דעתו בשני ענינים שונים.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
צריכים רק להזהר שלא להיות במעמד ומצב ש"שמים חושך לאור גו' מר למתוק" , אלא להתרחק מכל דבר שהוא "חושך" ו"מר", ולהתקרב לכל דבר שהוא "אור" ו"מתוק" – גם אם בתחילה יעשה זאת "כמי שכפאו שד" , או כמו קטן שמתחיל ללמוד מפני יראת הרצועה, או בגלל שמבטיחים לו ממתקים, ואח"כ מנעלים או ממון, ואח"כ כבוד הבריות, שעי"ז מרמים אותו ("מ'נאַרט אים אַריין") להכניסו בלימוד התורה, עד שסוכ"ס יגיע לדרגת העבודה שלא על מנת לקבל פרס .
609 לשון חז"ל – נדרים כ, ריש ע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אין הכוונה לשנאה כפשוטה (כמו "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" ), אלא ע"ד מה שאמרה לאה "שמע ה' כי שנואה אנכי" , שאין הכוונה "שנואה" כפשוטו [שהרי אשה שנואה חייבים לגרש, כדי שלא יהיו "בני שנואה" ], כי אם שלפי ערך גודל אהבת יעקב לרחל, נחשבת האהבה ללאה כמו "שנואה" , ועד"ז בנדו"ד, שלפי ערך אהבת הקב"ה לבנ"י שנתן להם התורה, "ירדה שנאה לאומות העולם", שלא ניתנה להם התורה.
2223 נדרים כ, ב. וראה זח"א קנד, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
יפיפיות, מעלה באדם עצמו – בדוגמת העצים שהם עצמם קרבן; מיוחסות, ש"היו אומרות תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא (הכשר) לבנים" – בדוגמת עצי המערכה שהם הכשר לקרבן; ומכוערות ,
990 ויש להעיר בתור מאמר המוסגר, שאין הכוונה לענין של כיעור כפשוטו ממש ח"ו, אלא רק לפי ערך המעלות של המיוחסות והיפיפיות.
וע"ד מ"ש (ויצא כט, לא) "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" – דלכאורה אינו מובן (כקושיית האחרונים (ראה שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח ס"י, ובספרים שנסמנו שם)): מצינו בגמרא (נדרים כ, ב) ובשו"ע (או"ח סר"מ ס"ג) חומר הענין ד"בני שנואה", ואיך יתכן שכל בני לאה (כולל ראובן, "כחי וראשית אוני" (ויחי מט, ג)) היו "בני שנואה" ח"ו?! – שבודאי היתה גם לאה אהובה, וכדמוכח ממ"ש (ויצא שם, ל) "ויאהב גם את רחל מלאה", אלא שאין זה מגיע לאהבת רחל, ועד כדי כך, שבערך אהבת רחל נחשבת ל"שנואה" (ראה גם תו"מ חס"ב ע' 29. וש"נ).
וזהו גם הפירוש במ"ש (תצא כא, טו-טז) "כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה גו' לא יוכל לבכר וגו'" – שאין הכוונה "שנואה" ממש, אלא רק לפי ערך האהובה, כי, בנוגע לירושת הבן נוגע רק העובדה שיש מי שהיא אהובה יותר ממנה (אף שגם היא אינה שנואה), כיון שמצד טבע האדם ירצה ליתן יותר לבן האשה היותר אהובה, ולכן יש צורך להזהיר ש"לא יוכל לבכר גו'".
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אור לה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשמ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ז) וע"י מעשינו ועבודתינו, ובפרט בההכנות למתן תורה וקבלת התורה, ובפרט לאחרי שסיימו כבר ספירת העומר וביררו כל המדות מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, דספירת העומר היא הכנה למתן תורה שמתחלת באנכי גו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים (ענין הגאולה), ובפרט שבהמשך לספה"ע אומרים עלינו לשבח כו' עד להסיום והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, [דענין והי' הוי' למלך על כל הארץ שייך לספירת המלכות ובפרט מלכות שבמלכות], ולאחרי זה אומרים אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, וכל זה הכריזו בצבור במקום שמגדלין בו תורה ומגדלין בו תפלה, הרי בודאי שמיד תבוא הגאולה, ותהי' השלימות דמלכות – מלכות בית דוד, וגם מלכותו של משה וכן דהבעש"ט ודכל הנשיאים שלאחריו, ודמאן מלכי רבנן, וכל זה יהי' מיד, דלא עיכבן אפילו כהרף עין, ומתוך שמחה וטוב לבב, ולמטה מעשרה טפחים, ותיכף ומיד ממש.
66 ראה גיטין סב, א. נדרים כ, ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ ואתחנן רצ"ב דרוזגעניק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
מהחכ' וכמ"ש ומבני ישכר יודעי בינה לעתים ואמרז"ל דאפי' בימי משה לא אשתכח כוותייהו דכתי' הבו לכם אנשי' חכמים ונבנים וידעים וגו' ואח"כ כתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים וגו' ואלו נבונים אפי' בימי משה לא אשתכח, דמשה הוא בחי' חכ' דבמשה כתיב כי מן המים משיתיהו, וכתיב וירא ראשית לו שהוא בבחי' חכ' וימי משה הוא גילוי בחי' חכ' ואלו נבונים גם בימי משה לא אשתכח דיש מעלה בהשגה דעי"ז הוא הגילוי בנפש, וזהו עצמו הוא היתרון דבינה על החכמה.
47 עירובין ק, ב. נדרים כ, ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ ראה רצ"ב לודמיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
מוגבל, ומ"מ הנה ב' אותיות אינם תופסים מקום לגבי ריבוי האותיות שאדם מדבר במשך יום חדש ושנה ומכש"כ העדר תפיסת מקום של ב' אותיות לגבי כללות כח הדיבור, ובפרט לגבי כח המחשבה, וכ"ש לגבי עצם הנפש שמלאה אותיות הרי ב' אותיות אין להם שום תפיסת מקום כלל, ויעמיק להתבונן ומה האדם שלאחר כל העילוים שלו הוא נברא מוגבל, דהן אמת אשר ב' אותיות אינם תופסים שום מקום לגבי זה דעצם הנפש מלאה אותיות, אבל העדר תפיסת מקום זה הוא כמו שאין תופס מקום מספר א' לגבי המספר דריבוי רבבות אלפים פעמי' ריבוי רבבות אלפים, דמ"מ הלא כל המספר המרובה דריבוי רבבות אלפים פעמים ריבוי רבבות אלפים הוא מקובץ מריבוי רבבות אלפי' פעמים ריבוי רבבות אלפים אחדים, וכאשר יחסר מספר א' הלא יחסר אותו המספר א"כ הרי גם מספר א' יש לו מקום ורק דלגבי עוצם הריבוי דריבוי רבבות אלפים פעמים ריבוי רבבות אלפים הנה מספר הא' הוא מספר בלתי תופס מקום גלוי, אבל מספר לגבי בלי מספר ה"ה בהעדר תפיסת מקום לגמרי, וכן הוא בענין זה דבהאדם הנה ב' אותיות הגם שהם בגדר מספר מ"מ אינם תופסים מקום, וא"כ להבדיל הבדלות אין קץ למעלה הרי ב' אותיות אינו תופס מקום כלל, והיינו דכללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד אינו תופס מקום כלל לגבי עצמות ולכן לא שניתי, והוא ההתבוננות דהוי' אחד איך דכולא קמי' כלא חשיבי ממש, וזהו דע את אלקי אביך שצ"ל דעת והשגה והוא ללמוד הענין בטוב עד שיונח ויוקלט אצלו בהנחה וקליטה טובה, ולבאר ולהסביר לעצמו כפי השגתו, דיש מעלה בהשגה שעי"ז הוא הגילוי בנפש דכאשר משיג ענין אלקי ה"ז מאיר בגילוי בנפשו, דחכ' הוא בחי' הביטול עצמי שלמעל' מטו"ד המושג, ה"ז אינו בבחי' גילוי ואינו שייך בזה תפיסא והשגה וכמאמר ולית מח' תפיסא בי' כלל, אבל בהשגה ה"ז בבחי' תפיסא, וזהו דהתגלות עתיק הוא בבינה דעיקר גילוי התענוג הוא בבינה בהשגה דוקא, והיינו מפני דהשגה שרשה מבחי' התענוג, ובכחות הנפש דחו"ב עם היות דבסדר עמידתן והתגלותן הרי החכ' קדומה לבינה ונעלית יותר ומ"מ הנה יש יתרון בבינה שלמעלה מהחכ' וכמ"ש ומבני ישכר יודעי בינה לעתים ואמרז"ל דאפי' בימי משה לא אשתכח כוותייהו דכתי' הבו לכם אנשי' חכמים ונבנים וידעים וגו' ואח"כ כתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים
139 עירובין ק, ב. נדרים כ, ב.
פתיחה בהקשר
ספר השיחות תרצ"א ב' דחוהמ"פ. רצ"א ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויַראני רי"מ בישני, ויתחילו לדון ביניהם, ע"ד בני תמורה ע"פ פשט, ויותר בדקות ע"פ באור דא"ח.
140 ראה נדרים כ, ב. טושו"ע או"ח סר"מ ס"ג.
פתיחה בהקשר