שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך ח שלח שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
פתיל תכלת" הם שני ציוויים שונים.
14 ראה גם מנחות לח, א. וראה אוה"ח כאן ד"ה לדורותם: עוד ירצה כו'.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
את הענין שצריך להקדים תפילין של יד לפני הנחת תפילין של ראש, למרות שהן שתי מצוות שאינן מעכבות זו את זו, ניתן ללמוד במספר דרכים:
10 משנה מנחות לח, א. רמב"ם הל' תפילין פ"ד ה"ד. טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס כו. ובשו"ע אדה"ז שם סכ"ה סי"ג. וראה תוס' ערכין שם. לקמן הערה 21, 27.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והנה, בנוגע לב' אופנים אלו בתורה, הרי בכלל – בעניני חולין הסדר אינו מעכב, ובעניני קדשים מעכב; ובקדשים גופא – ב"דברים הנעשים בפנים" נוגע הסדר יותר מאשר ב"דברים הנעשים בחוץ".
53 ראה תוד"ה ואם (מנחות לח, סע"א).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ה ד' חוטי הציצית צריך ליתנם לטלית ולכפלם כדי שיהיו ח' חוטין שנאמר פתיל תכלת שיהיה כפול כעין פתילה ולאחר שכפלן צריך שיהיה בכל חוט מהח' חוטין אורך י"ב גודלין ומודדין במקום הרחב שבגודל:
כה מנחות מב, א. תוס' מנחות לח, א סוף ד"ה התכלת. שו"ע סעיף יב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: כו דין מי שאין לו אלא תפלה אחת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
א אם אין לו אלא תפלה אחת בין שהיא של יד בין שהיא של ראש מניח אותה שיש לו ומברך עליה מפני שכל אחת מצוה בפני עצמה ואין מעכבות זו את זו:
ב משנה מנחות לח, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
יגידו לך וגו' , שבמצוה זו נצטוינו
782 שופטים
יז, א. ברכות יט, ב. מנחות לח, א (גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. והא
תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור. הכא נמי כרמלית דרבנן היא).
והיינו שבאיסור דרבנן דוחה אפילו
בקום ועשה (שמוציא לכרמלית), ואילו באיסור דאורייתא אינו דוחה אלא בשב ואל תעשה,
כדלעיל סי' יג ס"ד. לקמן סי' תמד סט"ז (שגדול כבוד הבריות שדוחה את כל
מצות שבתורה בשב ואל תעשה).
ואפילו בדבר שאסור מדברי סופרים,
אבל יש לו עיקר מן התורה, לא התירו בקום ועשה, כדלקמן ס"ה ( ולא
התירוהו משום כבוד הבריות, הואיל ועיקרה מן התורה).
וראה חקרי הלכות ח"א יח, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
א מצות ציצית, בזמן שהיה תכלת מצוי היה מצותה, שיקח ב' חוטין צבועין [בצבע] הנקרא תכלת, וב' חוטין שאינן צבועין הנקראים חוטי לבן, מפני שאין אנו מצווים לצבען, ממילא נשארים בלבנותם.
1159 רש"י מנחות לח, א ד"ה התכלת (דמצוה לתת תכלת ב' חוטין בציצית). תוס' שם (מצוה לתת ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן בציצית). טור (מצות ציצית, בזמן שהיה תכלת מצותן שיקח ב' חוטין כפולים של צמר צבועין תכלת וב' חוטין כפולים של צמר לבן). והיינו שהיו מטילים ב' חוטין ארוכים כפולים של תכלת, ואם כן היו בציצית ארבעה חוטי תכלת וארבע חוטי לבן. וכן דעת ראשונים רבים.
ודעת הרמב"ם פ"א ה"ו (ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים), ודעת הראב"ד שם (שנים של תכלת והששה לבנים). ובזמנינו שיש נוהגים בתכלת, יש מהם שעושים כן רק באחד מארבעת החוטים.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ה ד' חוטי הציצית צריך ליתנם לטלית ולכפלם, כדי שיהיו ח' חוטין, שנאמר פתיל תכלת, שיהיה כפול כעין פתילה.
1182 מנחות מב, א (מר בריה דרבינא עביד כדידן), ופרש"י (מכניס ד' חוטין ואחר כך כופלן לשמונה). תוס' מנחות לח, א סוף ד"ה התכלת (מה שאנו כופלים הד' לח', סמכינן אהא דאמרינן לקמן (מב, א) רב אחא בר יעקב רמי ד' ... מר בריה דרבנא עביד כי דידן). שו"ע סעיף יב (מנין חוטי הציציות בכל כנף, ארבעה כפולים, שהם שמונה).
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך יט ז'קלו
מקור מפורש
בדף זה
ובקשתי לציין המ"מ לתוס' מנחות לח, סע"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות ויקרא
מקור מפורש
בדף זה
ובקשתי לציין המ"מ לתוס' מנחות לח, סע"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
בחולין אין צריך להדגיש ב"פ ודי הכתוב לשנות ב"פ לעכב.
3 תוד"ה ואם מנחות לח, א. יד מלאכי כלל תרי"ח. היום יום בתחילתו. וראה גם קובץ ליובאוויטש שנה א' ר"ה לחסידות עשתה בשעתה רושם אז בכל תפוצות ע מווילנא התייחסו לזה בהדרת הכבוד. – ראה קונט' ועיי' ג"כ לקח טוב (להגר"י ענגעל) כלל ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
"שנה עליו הכתוב – לעכב", וכלל זה הוא בהקדש דוקא, משא"כ בחולין הרי גם ענין שנאמר בתורה פעם אחת הוא לעיכובא (כדאיתא בתוספות והובא בפוסקים).
27 ד"ה ואם – מנחות לח, סע"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ו
והציצית הם בחי' שערות וחוטין, כמ"ש ויקחני בציצית ראשי, שעל ידם נמשך המקיף בפנימיות, שזהו מה שהציצית צ"ל ממין הכנף .
2741 ראה מנחות לח, א ואילך. שו"ע אדה"ז או"ח ס"ט ס"א. וראה לקו"ת קרח נב, ב. נג, ב. אוה"ת פרשתנו ע' תקסז ואילך. שם ע' תקעב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית א
מקור מפורש
בדף זה
א מצות ציצית בזמן שהיה תכלת מצוי היה מצותה שיקח ב' חוטין צבועין [בצבע] הנקרא תכלת וב' חוטין שאינן צבועין הנקראים חוטי לבן מפני שאין אנו מצווים לצבען ממילא נשארים בלבנותם ועכשיו שאין לנו תכלת צריך ליקח ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת מפני שאין ציצית פחות מד' חוטין שנאמר גדילים תעשה לך ואין גדיל פחות מב' חוטין שגודלן זה על גב זה וכשהוא אומר גדילים הרי כאן ארבע ואם הוסיף אפילו חוט א' על הד' חוטין הרי עבר על בל תוסיף ולכן אותה הציצית שהוסיף בה החוט היא פסולה עד שיסיר חוט א' ממנה עיין סי' יו"ד:
א רש"י ותוס' מנחות לח, א ד"ה התכלת. טור .
פתיחה בהקשר