49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את הענין שצריך להקדים תפילין של יד לפני הנחת תפילין של ראש, למרות שהן שתי מצוות שאינן מעכבות זו את זו10, ניתן ללמוד במספר דרכים11:
א) זוהי הלכה לגבי תפילין של ראש: שלימות מצות תפילין של ראש היא רק כאשר מונחות על היד תפילין של יד, ולכן צריך להניח תפילין של יד לפני הנחת תפילין של ראש.
ב) זהו דין לגבי הסדר שבו צריך הגברא להניח תפילין – תחילה צריך להניח תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש. כלומר, אין זה פרט בתפילין של ראש12 או של יד, אלא זוהי ההלכה בסדר הנחתן על ידי האדם המניחן13.
אחד מן ההבדלים המעשיים הנובעים בפשטות מן ההבדל בין שתי דרכים אלו הוא במקרה* שהניחו את שתיהן בבת אחת: לפי האופן הראשון, שזהו פרט בשלימות מצות תפילין של ראש, הרי גם אז קיימו את המצוה בשלימותה. אך לפי האופן השני, שזוהי הלכה בסדר הנחת האדם, יש לומר שסדר זה חסר כאשר הניחו את שתיהן בבת אחת14.
דרך נוסף: ג) ניתן להסביר שזהו דין ב"מצות תפילין". כלומר, שסדר הנחתן – חובת הקדמת הנחת תפילין של יד – הוא חלק ממצות התפילין של יד ושל ראש, כאשר הוא חייב בשתיהן.
והנובע מכך להלכה למעשה15: כאשר אדם הניח תפילין של ראש לפני שהניח תפילין של יד, האם הוא חייב לפשוט את התפילין ולהניח אותן שוב כסדרן, או שדי לו להניח אחר כך תפילין של יד,
וידועה מחלוקת הפוסקים והאחרונים בכך16.
הערות
- 10. משנה מנחות לח, א. רמב"ם הל' תפילין פ"ד ה"ד. טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס כו. ובשו"ע אדה"ז שם סכ"ה סי"ג. וראה תוס' ערכין שם. לקמן הערה 21, 27.
- 11. להעיר מלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 320 ואילך סעיף ו ובהערות שם.
- 12. להעיר מצפע"נ לרמב"ם הל' תפילין שם, דגבי תפילין של יד המצוה היא ההנחה או הקשירה כו' אבל בשל ראש המצוה שיהי' מונח כו' ומ"מ גם בשל יד מברך כו' דזה גורם לשל ראש שיהי' מונח משום דכל שבין עיניך יהא שתים. וראה לקמן בפנים.
- 13. ב' אופנים הנ"ל י"ל באופן אחר: אם נוגעת השלילה – דהנחת תפילין של ראש לא תהי' לפני הנחת תש"י, או שנוגע החיוב, שיניח תש"י לפני הנחת תש"ר. והנפק"מ דלקמן בפנים י"ל גם בזה. וראה הערה הבאה. ולהעיר גם מפרמ"ג (א"א) ר"ס כו (ובכ"מ – ראה בהנסמן בהערה 16) מדוע יצא בשינוי סדר, הרי כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. וראה לקח טוב שבהערה 18. וראה לקמן בפנים.
- *. להעיר משקו"ט הכללית הידועה: כשצריך להיות זה אחר זה – היוצא כשנעשה בבת אחת (ציונים לתורה להר"י ענגל כלל לה).
- 14. ראה גם חמדת ישראל מ"ע יב־יג.
- 15. להעיר גם מהשקו"ט בשתי הלחם אם מנחה חדשה הוא דין בשתי הלחם, או דהוא דין במנחות (דשתי הלחם יהיו המתיר שלהם). והנפק"מ: אם עבר והקריב מנחה מתבואה חדשה לפני שתי הלחם (ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 58, חל"ב ע' 135 ואילך. וש"נ.
- 16. ט"ז או"ח סתרפ"ד סק"ד. מג"א שם סק"ה. כל הדיעות בזה נקבצו במאסף לכל המחנות סכ"ה סקצ"ג. וש"נ.
מנחות ל״ח א - הטקסט מספריא
בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מֵהָתָם אֲמַר לֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ לְמִישְׁדְּיֵיהּ? וְהָאָמַר מָר: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה! וְהָא תַּרְגְּומַהּ רַב בַּר שְׁבָא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בְּלָאו דְּ״לֹא תָסוּר״, הָכָא נָמֵי כַּרְמְלִית דְּרַבָּנַן הִיא.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ.
מַתְנִי׳ הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל יָד.
גְּמָ׳ לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְעַכְּבִין.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב ״הַכָּנָף״ – מִין כָּנָף, וּכְתִיב ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״, וְאָמַר רַחֲמָנָא ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – עַד דְּאִיכָּא תַּרְוַיְיהוּ בְּחַד.
וְרַבָּנַן, ״וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ״ – כֹּל חַד לְחוֹדֵיהּ מַשְׁמַע.
לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקַדֵּם.
דְּתַנְיָא: מִצְוָה לְהַקְדִּים לָבָן לַתְּכֵלֶת, וְאִם הִקְדִּים תְּכֵלֶת לַלָּבָן – יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה. מַאי חִיסֵּר מִצְוָה?
He stated this with regard to the prohibition of: “You shall not deviate to the left or the right of that which they tell you” (Deuteronomy 17:11). A prohibition by rabbinic law is overridden by human dignity, but not a prohibition by Torah law. Therefore, Mar bar Rav Ashi would have removed his garment had he known about the tear.
And there are those who say there is a different version of this discussion: It was when they were there, in the place where the corner of Mar bar Rav Ashi’s garment tore, that Ravina said to him that it had torn, and Mar bar Rav Ashi said to him in response: What is your opinion? Do you think that I should throw the garment off? But doesn’t the Master say: Great is human dignity, as it overrides a prohibition in the Torah? The Gemara raises a difficulty: But Rav bar Shabba interpreted that statement before Rav Kahana: He stated this with regard to the prohibition of: “You shall not deviate,” not the prohibition against carrying in the public domain, which applies by Torah law. The Gemara answers that here too, it is not a prohibition by Torah law, as the place where they were walking was not a full-fledged public domain but a karmelit, in which carrying is prohibited by rabbinic law.
MISHNA: The absence of the sky-blue [tekhelet] strings does not prevent fulfillment of the mitzva of ritual fringes with the white strings, and the absence of white strings does not prevent fulfillment of the mitzva with the sky-blue strings. If one has only one, he wears it without the other. Absence of the phylacteries of the arm does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the head, and absence of the phylacteries of the head does not prevent fulfillment of the mitzva of the phylacteries of the arm. If one has only one, he dons it without the other.
GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it is taught in a baraita: When the verse requires one to place white and sky-blue strings upon the corners of his garments and then states: “That you may look upon it” (Numbers 15:39), it teaches that the lack of either one prevents fulfillment of the mitzva with the other; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. But the Rabbis say: The lack of one does not prevent the fulfillment of the mitzva with the other.
The Gemara inquires: What is the reasoning of Rabbi Yehuda HaNasi, i.e., how does he derive his ruling from this verse? The Gemara explains: As it is written: “And they shall put on the fringe of the corner a sky-blue thread” (Numbers 15:38). “The fringe of the corner” is a reference to strings that are of the same type as the corner of the garment. Since garments are usually white, this phrase is referring to white strings. And it is written in this same verse: “A sky-blue thread.” And the Merciful One states in the following verse, referring to both types of strings: “And it shall be to you for a fringe that you may look upon it” (Numbers 15:39), in the singular. This teaches that one does not fulfill his obligation until both types are present together.
The Gemara asks: And how do the Rabbis, who hold that the one can fulfill one obligation without the other, understand this verse? The Gemara answers: They hold that the phrase “that you may look upon it” indicates that one fulfills a mitzva with each one individually.
The Gemara concludes its initial suggestion: Shall we say that the mishna, which states that one can fulfill the mitzva with either white or sky-blue strings even in the absence of the other, is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The Gemara responds: Rav Yehuda said that Rav said: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the ruling of the mishna is necessary only with regard to granting precedence. The white strings should precede the blue strings, but if the order is reversed, one still fulfills the mitzva.
This is as it is taught in a baraita: It is a mitzva to insert the white strings into the garment before inserting the sky-blue strings, but if one inserted the sky-blue strings before the white strings, he fulfilled his obligation but omitted the mitzva. The Gemara asks: What does the baraita mean by the phrase: Omitted the mitzva?
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ה ‹ חנוכה ‹ שיחה א ‹ 226 לקו"ש חי"ט ע' 49
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך יט ז'קלו מנחות לח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות ויקרא מאותו ספר מנחות לח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה מאותו ספר מנחות לח, א
- לקוטי שיחות כרך ח שלח שיחה ב מאותו ספר מנחות לח, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ד מנחות לח, סע"א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ מנחות לח, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית א מנחות לח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית ה מנחות לח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית כז מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית א מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית ה מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית מנחות לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: כו דין מי שאין לו אלא תפלה אחת א מנחות לח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד מנחות לח, א
- תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב מנחות לח, א ואילך
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ט איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים מציצית מנחות לח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יא דיני חוטי הציצית מנחות לח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יב דברים הפוסלים בציצית מנחות לח, ב