48

חולץ את של ראש תחילה ואחר כך חולץ של יד" – אך למרות זאת נלמד הדבר בספרי מן הפסוק שבפרשתנו: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", המדבר על חובת הנחת התפילין של האדם.

נוסף על כך, שלפי זה אין מובנת התחלת הלשון של המכילתא "כל זמן שתפילין של יד ביד תן את של ראש בראש", כי לפי האמור לעיל צריך היה לומר, ובסדר הפוך, "תהיה של ראש בראש כל זמן..." וכדומה – ביטוי המדבר על התפילין כפי שהם מונחים על גופו, בלא ביטוי המדבר על הנחתן על־ידי האדם.

וכן צריך עיון בגמרא עצמה: אם הגמרא לומדת מ"והיו" ש"כל זמן שבין עיניך יהו שתים", הרי כשם שמסיבה זו מבינים ש"כשהוא חולץ, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד", כנאמר בגמרא, אפשר לדעת גם ש"כשהוא מניח, מניח של יד ואחר מניח של ראש", כדרשת המכילתא. לשם מה נזקקת הגמרא להוכחה מסדר הציוויים "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך"?

ד. שאלות נוספות המתעוררות על הנ"ל

ולכאורה יש לומר, שאמנם כך: לפי המסקנה אכן לומדים את שתי ההלכות – הן "כשהוא מניח, מניח של יד ואחר כך מניח של ראש", והן "וכשהוא חולץ, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד", מכך ש"אמר קרא והיו לטוטפות בין עיניך, כל זמן שבין עיניך יהו שתים". וכפי שמוצאים אצל כמה מן הפוסקים⁹, ואז מתאים הדבר לדרשת הספרי שלעיל.

אך לפי זה מתחזקת השאלה שלעיל: כיון שבסופו של דבר לומדת הגמרא את שתי ההלכות מהוכחה אחת – "והיו", כבמכילתא – מדוע אין היא לומדת זאת מן הפסוק הקודם שבפרשת קדש, כדרשת המכילתא?

כן נדרש הסבר אודות שתי הדרכים ללימוד ההלכות. האם ההבדל ביניהן הוא רק במשמעות הדרשה, או שמא יש הבדל הלכתי הנובע מן הפסוק שממנו לומדים את הדין?

כמו כן מוצאים שינויים בין דברי המכילתא לבין הספרי: א) במכילתא נאמר "מכאן אמרו מצות תפילין...", ובספרי "מכאן אמרו כשנותן תפילין...". ב) בספרי מוסיפים "כשנותן תפילין, נותן של יד תחילה... וכשהוא חולץ, חולץ את של ראש תחילה...". ואין הדבר כך במכילתא.

ה. שלוש הדרכים להסברת הקדמת תפילין של יד לתפילין של ראש

ההסבר לכך הוא: