שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך ט ב'תרמב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
להעיר ולהאיר ממרז"ל אין קישוי אלא לדעת (יבמות נג, ב) כי יש שייכות והתחברות להאבר עם מוח שבראש, והטעם ידוע שיש גידים דקים אשר ע"י מתחבר החוט שבאבר עם המוח והיו לאחדים עד כי כאבר א' נחשבו.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז צו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כידוע בענין של "אין קישוי אלא לדעת", שבספירת היסוד (הקו האמצעי) מתבטאת פנימיות הדעת, שיש בה פנימיות הכתר.
31 יבמות נג, סע"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכן בדברי הר"ן "יש לה מצוה" – סתם, ולאו דוקא מצות פריה ורביה של האיש.
47 ואפילו את"ל שזהו בגדר מצות פו"ר – הרי האיש והאשה הפכים הם בזה: האשה קרקע עולם (סנהדרין עד, ב) ובאיש – אין קישוי אלא לדעת (יבמות נג, סע"ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
) הוספות לתו"א ר"פ ויחי (קה, א ואילך).שספירת היסוד מגעת למעלה ביותר עד לתכלית העלי', וכמו שרואים באדם למטה שאין קישוי אלא לדעת, שזה מורה על החיבור וההתקשרות דהאבר עם המוח שבראש יותר מכל שאר אברי הגוף, שהרי בשאר האברים גם אם יחשוב בתאוה לא יתפעל ידו או רגלו, ומזה מובן שהיסוד מגיע למעלה מעלה כו'.
58 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמו שאנו רואים גם בציור גוף האדם, שההתחלקות דראש גוף ורגל היא רק בקו הימין וקו השמאל, שבהם נראה החילוק דראש יד ורגל, משא"כ בקו האמצעי, הרי חוט השדרה מחבר ומאחד בחי' פנימיות המוחין עם סיום הגוף, וזהו"ע טיפה הזרעית שבה נמשך פנימיות המוחין, וכמאמר אין קישוי אלא לדעת, שהכוונה בזה אינה על הדעת הגלוי, אלא על פנימיות המוחין, והיינו, שפנימיות המוחין נמשך ע"י חוט השדרה בכל מקום בשוה.
35 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והמשכת אור זה היא ע"י קו האמצעי, שבו נמשך אור הבל"ג וגםהעצם, ולכן קו האמצעי הוא בשוה, וכמשנת"ל שגם בציור גוף האדם אנו רואים ההפרש בין שאר הקוין לקו האמצעי, שבשאר הקוין ישנו החילוק דראש יד ורגל, משא"כ בקו האמצעי, ובפרט בפנימיותו, הרי חוט השדרה מחבר ומאחד מבחי' המוחין עד סיום הגוף, שזהו"ע טיפה הזרעית, שעל זה אמרו אין קישוי אלא לדעת, שנמשכת מבחי' פנימיות המוחין שלמעלה משכל הגלוי, עד סיומא דגופא, ועי"ז מוליד בדומה להעצם.
26 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אבל קו האמצעי הוא בכל הבחי' בשוה, והיינו, שגם כפי שבא בבחי' היסוד סיומא דגופא, יש בזה כל העצם, וכידוע בענין אין קישוי אלא לדעת.
18 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
בענין היחוד ("אין קישוי אלא לדעת" ) – לא שייך לומר, ואסור, שתהי' דעתו של יעקב במקום אחר, אפילו לא בבאר שבע .
1512 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והשייכות לר' שמלאי – שלא הי' מיוחס , ולכן הדגיש את מעלת
515 כמסופר בגמרא (פסחים סב, ב. נתבאר בארוכה בלקוטי לוי"צ על פסוקי תנ"ך ומחז"ל ע' קיג ואילך) "רבי שמלאי אתא לקמי' דרבי יוחנן, אמר לי', ניתני לי מר ספר יוחסין, אמר לי' מהיכן את, אמר לי' מלוד, והיכן מותבך, בנהרדעא, אמר לי' אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא", ובפירוש רש"י: "לדחוי' איכוון, לישנא אחרינא, לפי שאינן מיוחסין".
ויש לבאר בנוגע לפירוש הראשון – דלכאורה אינו מובן:
בשלמא פירוש השני, "לפי שאינן מיוחסין" – הרי זה ע"ד שמצינו שהמחוסר אבר רח"ל אין לקרותו לתורה בפרשה שמדברת אודות חסרון זה, משום "לועג לרש" (ראה ס"ח ר"ס תשסח. הובא במג"א סו"ס קלח). ואף שבנדו"ד, שר"ש בעצמו ביקש מר"י שילמד עמו ספר יוחסין, לא שייך הטעם דלועג לרש – יש טעם נוסף: ר"י חשש שמפני שר"ש אינו מיוחס, יש אצלו נטי' למעט במעלת היוחסין, ולכן ילמד ספר יוחסין שלא כדבעי, ולכן לא רצה ללמדו, מצד "ולפני עור לא תתן מכשול" (קדושים יט, יד); אבל הפירוש הראשון, "לדחוי' איכוון" – אין לו הבנה כלל, ולכאורה, גם אם לא רצה לומר לו הטעם האמיתי, הי' צריך לומר לו איזה טעם אחר שיונח אצלו, ולא לדחותו בקש?!
ויובן בהקדם מארז"ל (ע"ז יט, א) "לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ" – שלמרות שמדובר אודות ענין שכלי ששייך למוח שבראש, הנה כאשר לבו חפץ בזה, אזי הרצון מושל ושולט על כח השכל, ואז נעשית פעולת כח השכל באופן אחר לגמרי, וכפי שרואים במוחש (ראה גם תו"מ חל"ז ריש ע' 123. וש"נ).
[ואין זה בסתירה למארז"ל "כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר כו'" (שבת ל, ב), ו"זרוק מרה בתלמידים" (כתובות קג, ב), והרי "לבו חפץ" הוא היפך הכיווץ והביטול – כי, תנועת הכיווץ והביטול היא רק הקדמה לקבלת הלימוד מהרב, ואילו קבלת הלימוד מהרב, שענינה הוא התפשטות כח שכלו של התלמיד בהסברא שקיבל, הרי זה תלוי בחפץ לבו].
וכשם שהדברים אמורים בנוגע לתלמיד המקבל, כן הוא גם בנוגע לרב המשפיע – שאמיתית ההשפעה היא דוקא כאשר הרב הוא בתנועה של התקשרות אל המקבל, מתוך אהבה ורצון, וכמו עד"מ בהשפעת הטיפה כו', כמבואר באגה"ק (סט"ו).
[ואף שהשפעת השכל יכולה להיות גם בדרך הכרח (ורק בגשמיות הרי זה באופן ש"אין קישוי אלא לדעת" (יבמות נג, ב), משא"כ בענינים רוחניים), וכפי שמצינו ברבי עקיבא, שאף שלכתחילה לא הסכים ללמד תורה, הנה כאשר איימו עליו שימסרוהו למלכות, אזי לימד תורה (ראה פסחים קיב, א) – מ"מ, ההשפעה שבהכרח אינה דומה ואינה בערך כלל להשפעה שברצון].
ועפ"ז יש לומר בנוגע לב' הפירושים שברש"י – ששניהם אמת, אלא שמדברים בשתי מדריגות – שבתחילה (שזהו הפירוש הראשון) הי' אצלו רק רצון וכוונה לדחותו (שלא רצה ללמדו ולהשפיע לו), ולאחרי כן (שזהו "לישנא אחרינא") נמשך ובא רצון זה גם בטעם ושכל – " לפי שאינן מיוחסין" (מצד "לפני עור", כנ"ל).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ומבואר בזהר וקבלה שהחילוק בין מלכות ליסוד הוא כמו החילוק בין תוהו לתיקון, דאף שתוהו קדם לתיקון, הנה בשרשם הרי זה להיפך, שתיקון קדם לתוהו, כשם שיסוד קודם למלכות, ומעלת היסוד היא להיותו בקו האמצעי, ולכן הוא קשור עם הדעת, וכמאמר אין קישוי אלא לדעת, ועד לבחי' דעת דעתיק, ולמעלה יותר, בחי' מוחא דעתיקא שהוא המוח סתום שלמעלה מבחי' חכמה סתימאה (כמבואר בקבלה ), ומשם הוא שרש התחלקות המוחין דחו"ג שע"י הדעת (שזהו"ע ד' מוחין, חכמה ובינה, ודעת שנחלק לחו"ג), שלכן ע"י הדעת נעשה ענין ההתחלקות (כנ"ל ס"ה), וכדאיתא באד"ר , שהדעת מתחלק לאלף אלפי
765 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והענין הוא, דהנה מלך השמיני הוא יסוד, ויסוד הוא מקו האמצעי שנמשך מהדעת, וכמאמר אין קישוי אלא לדעת , ולמעלה יותר, שממשיך מבחי' הכתר, שהרי הכתר נמשך עד סיום הקו, ולכן אנו רואים שבהשפעת הטפה נמשך העצם יותר מאשר בהשפעת דעת ושכל, וכמבואר הראי' מזה שסומא מוליד שלם וכו' .
869 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
הנה בקו הימין וקו השמאל ישנם שינויים, שאינו דומה ידים לרגלים ובפרט לצפרנים שהם רק טפלים להאדם, משא"כ בקו האמצעי הרי ידוע בענין אין קישוי אלא לדעת אשר מיד שמתעורר בדעתו שבמוחו הנה באותו הרגע מתעורר היסוד כו' כמבואר בהוספות לתו"א .
467 יבמות נג, סע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכן הוא בכללות ענין קו האמצעי שבראש גוף ויסוד, שמהותו האמיתי (מה שיש בו מבחי' העצם) הוא בכל מקום בשוה, שזהו משנת"ל בענין אין קישוי אלא לדעת , שההתעוררות שבהדעת שבמוח ושביסוד אות ברית קודש היא בבת אחת
806 יבמות נג, סע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
משא"כ בקו האמצעי, הנה כל הפרטים שבו (דעת תפארת ויסוד) קשורים ומאוחדים, שאין רחמים בלא דעת, כמאמר כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, משום שדעת ותפארת (רחמים) קשורים זב"ז, וכן הוא בענין היסוד, שקשור עם מוח הדעת, כמאמר אין קישוי אלא לדעת.
2732 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ויתירה מזה, שגם בכללות הגוף כפי שכולל גם את הראש, הרי זה באופן שכמו שהוא בתחלתו כן נמשך עד לסופו, וכמבואר בענין אין קישוי אלא לדעת , שבאותו רגע שעולה בבחי' הדעת שהוא פנימיות המוחין, הנה תיכף ומיד נמשך כן בסיומא דגופא.
378 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
הנה בקו הימין וקו השמאל ישנם שינויים, שאינו דומה ידים לרגלים ובפרט לצפרנים שהם רק טפלים להאדם, משא"כ בקו האמצעי הרי ידוע בענין אין קישוי אלא לדעת אשר מיד שמתעורר בדעתו שבמוחו הנה באותו הרגע מתעורר היסוד כו' כמבואר בהוספות לתו"א.
25 יבמות נג, סע"ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והענין הוא, דהנה מלך השמיני הוא יסוד, ויסוד הוא מקו האמצעי שנמשך מהדעת, וכמאמר אין קישוי אלא לדעת, ולמעלה יותר, שממשיך מבחי' הכתר, שהרי הכתר נמשך עד סיום הקו, ולכן אנו רואים שבהשפעת הטפה נמשך העצם יותר מאשר בהשפעת דעת ושכל, וכמבואר הראי' מזה שסומא מוליד שלם וכו'.
69 יבמות נג, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו הטוב שמך ולך נאה להודות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והענין דהנה מבשרי אחזה אלו"ה דכמו עד"מ בנפש האדם נראה בעליל לארץ שבבחי' הדעת של האדם מתהוה מאין ליש דהיינו כמארז"ל אין קשוי אלא לדעת כו' שכאשר יסיח דעת לא יומשך הטפה וע"י הדעת נמשכת הטפה מן המוח הרוחניי להתגשם בבחי' הגשמה מאין ליש ממש ולהיות נוצר מזה הולד המחודש מאין ליש ממש ויש בהידיעה זו בחי' כח אין סוף ממש שמוליד בנים והבנים מולידי' בני בנים עד סוף כל הדורות מכ"ש וק"ו ואעכו"כ בידיעתו של המאציל ב"ה שבידיעת עצמו ית' שיודע כל הנבראים וסובב כ"ע ומקיף אותם שבידיעה זאת עצמה הוא מחי' את כולם ומהוה אותם מאין ליש ואדרבה עיקר החיות של כ"ע הוא מבחי' הסובב והמקיף דוקא, ואעפי"כ הוא סובב ומקיף שאינו מלובש תוך כ"ע כ"א מקיף אותם כו' דאיהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי"ה כלל כנ"ל, וזהו אין קדו"ש כהוי"ה שהוא קדו"ש בבחי' סובב ומקיף ובזה עצמו ממש הוא עיקר ההוי"ה המהוה כ"ע ומחי' אותם תמיד מה שלא נמצא כזאת זולתי בו ית', וזהו קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני הוי"ה קדושתי למעלה מקדושתכם כו' וכנ"ל וד"ל.
19 אין קשוי אלא לדעת : יבמות נג, סע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח להבין ענין קי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וראי' לזה ממה שגם בכלי' פרטי' נמצאי' ג' מדריגות הללו דבי"ע כמו בכלי היד לעשו' מלאכה יש בה ג' פרקין שהן לנגד ג' מדריגות דחב"ד וחג"ת נה"י כו', כמו בחי' החסד שביד נשתלשל ע"י ג' מדריגות דג' מיני כלים דהיינו הזרוע וקיבורת ופיסת היד, וכן ברגל יש ג' פרקין שוק וירך ועקב הרגל כו', וגם בראש ומוחין יש ג' כלים פנימי' ואמצעי' וחיצוני' כו', והכל באו כאחד בהיות כולם במהות אחד ממש יחשב כמו היד שגם שכלולה מג' מדריגות בג' פרקין שבה מ"מ לא נחשב רק אבר יד אחת לבד הגם שיש בה חילוקי מדריגות בג' פרקין הרי כולם ממהות אחד ועושי' כ"א פעולה אחת רק שיורד בהדרגה בג' כלים רת"ס שבהן, משא"כ בלבושי' דמחדו"מ הגם שיש בכאו"א ג' כלים דמדו"מ וכמ"ש במ"א דבחי' עשי' דמח' נעשה מח' בדיבור כו' מ"מ הרי הדיבור נבדל ומופרד מן המח' וכש"כ המעשה שנפרדת יותר מן הדיבור כנ"ל לפי שאין מודו"מ רק בבחי' לבוש בלבד ולא בבחי' כלי ואבר כאברי הגוף כיד ורגל הנ"ל, רק בבחי' הכלים ואברים יש קשר וחיבור יותר לקו האמצעי דת"י מן ההרהור המח' שאין קישוי אלא לדעת כו' משא"כ ביד ורגל שאינם קשורים כ"כ כמ"ש במ"א).
60 שאין קישוי אלא לדעת : יבמות נג, סע"ב. ראה לקמן פ' יתרו עדר, ג. תצוה שנח, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' שלו. תקס"ו ע' קכ [וכן צ"ל ב]מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'קמה וש"נ. ח"ד ע' א'תקכד. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו להבין כו' ת"ח ברזא תשמא קדישא עדר, ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ואיך יתכן כך דהא האי כהן און לא כתיב ביתרו שהוא המנגד למשה בחי' יסוד אבא וביתרו כהן מדין כתיב ולא כהן און כו', והשיב לו ת"ח חמוהי דיוסף כהן און אקרי כו' עד משה ויוסף ברזא חדא קיימא ו"ו תרין כחדא, פי' ו"ו תרין כחדא היינו בחי' יסוד אבא שמלובש בבחי' יסוד ז"א דידוע שהמה ב' ווי"ן וי"ו רבתא וי"ו זעירא, ומה שהן תרין כחדא עד"מ הגשמי שאין קישוי אלא לדעת ומיד שמהרהר במוח שאז נמשך טפת אבא הרוחניות במוח תיכף ומיד יומשך ליסוד כו' והרי בקלקול כלי המוח לא יוליד כי המה תלוי' זב"ז ומתאחדי' כאלו הן כלי אחד כמ"ש במ"א וד"ל.
47 שאין קישוי אלא לדעת : יבמות נג, סע"ב. ראה גם תו"א ויחי קה, סע"ג. הנסמן לעיל פ' בשלח קמה, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זהר כו' ת"ח ברזא דשמא קדישא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אחוריי' שבהם נפלו כו', ואמנם במדות הי' השבירה ועיקר השבירה הוא בדעת שהרי האהבה הרעה לא תתעורר בלתי הדעת כענין אין קישוי אלא לדע"ת כו' שהדעת מתפשט במדות להחיותם והיינו באחוריי' דדעת שהוא השכח"ה כנ"ל.
75 אין קישוי אלא לדע"ת : יבמות נג, סע"ב.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלד, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
יותר כי לא נשאר בו רק רושם בעלמא מן האהבה וחסד והוא כמו הירך הימין שנפסק מחסד שביד ימין כו' ואין לירך חיבור עם היד כו' וכך ביד שמאל וירך שמאל שהן בבחי' קו השמאל בג"ה מופסקין זמ"ז ע"כ בסופו לא ימצא מראשו מפני הפסק הארת המוחין עד שיוכל להיות שם גרעון לגמרי כמו ותקע כף ירך יעקב שנגע בנצח בגיה"נ כו' עד שמקבלים חיצונים משם כמ"ש בזהר בענין ירך סוטה והיינו הטעם ג"כ בחו"ג עצמן במ"ש אברהם יצא ממנו ישמעאל שהוא מותרי ופסולת החסדים כו' ויצחק יצא ממנו עשו מותרי ופסול' הגבו' כו' אבל יעקב שהוא בחי' קו האמצעי דת"י הרי יש בקו זה חיבור וקשר מראשו לסופו עד שימצא בסופו כמו בראשו ממש (כמו שידוע דאין קישוי אלא לדעת שבראש הרי קשור בחי' היסוד בדעת שבמוח הראש כאילו הן מהות א' כו') שהרי הדעת הוא פנימי' המאיר ומקושר ברחמי' שבלב והיו לאחדים תמיד וכמו שאמ' בזהר משה מלגאו יעקב מלבר והוא בחי' הדעת שהוא פנימי' המדות של הרחמי' כי לפ"ע הדעת ממש כך ערך הרחמי' וכל מי שאין בו דעת הוא אכזרי כתינוק וכה"ג ויוסיף דעת יותר ירגיש הרחמנות כמ"ש במ"א באריכות שאין בין הדעת והרחמים שום הפסק כלל כמו בין החכ' וחסד הנ"ל ומכ"ש החיבור אל השפעת היסוד שהוא בחי' התקשרות המשפיע אל המקבל שהוא בא במהירות מן הדעת כמו והאדם ידע כו' (ויש בחי' נה"י בפנימי' והן כליות יועצו' ופנימיו' יסוד סיומ' דגופ' ונו"ה בחיצוניות הן תרין ירכין כו') וכמ"ש בזהר בראשית בענין יקוו המים כו' אל מקום א' שהוא בחי' יסוד שמתקבץ שם כל השפע ונק' כנישו דכל נהורין כו' והוא קו האמצעי שמבריח כו' וע"כ נק' אמת שהן אותיו' א'מ'ת' ראש תוך סוף של האותיות שכתחלתו כן סופו שזהו עיקר האמת ולזה אמרו יעקב לא מת כו' מפני שאין אחיזה למות שרש הקליפות בקו האמצעי כלל מטעם זה ולזה אמר כי שרית עם אלקים בחי' ב"ן כו' והוא בבחי' הדעת וחכמה בראש דישראל לי ראש דוקא כנ"ל ולכך אמר לו ישראל יהי' שמך משא"כ יעקב מצד בחי' חיצוניות דנו"ה תרין ירכין כו' שבאין מכחו של חו"ג דאברהם ויצחק כו' ע"כ נגע בכף יריכו בנצח דקו הימין מטעם הנ"ל משא"כ בישראל נאמר וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי ישראל הוא בבחי' הפנימי' של המדות דחו"ג בבחי' קו האמצעי דדעת כו' שנאמר בו כי שרית כו' וכן מ"ש יעקב לא מת משום שנאמר ימותו ולא בחכמה כו' (כן משארז"ל יעקב משמש במרו' שהוא בחו"ב כי גדול' דעה כו' והוא למעלה מהחזה כו' כמ"ש במ"א) היינו מצד שרש יעקב למעלה מעלה בבחי' הקו האמצעי דת"י מטעם הנ"ל אבל בחיצוניות המדות דיעקב נאמר ויגע בכף יריכו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל:
6 דאין קישוי אלא לדעת : יבמות נג, סע"ב. ראה מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'קמה. וש"נ. ח"ד ע' א'תקכד. וש"נ.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת טו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וגדולה מזו אמרו לענין ביאות אסורות, שארז"ל אין אונס באיש , שאפילו כשמדבקין אותו לערוה אמרו דלא שייך בזה אונס, שאלמלי לא הי' נותן דעתו עליה לא הי' מתעורר כו', אע"פ שהוא דבר מיחוש וחייב סקילה על זה (כמ"ש הרמב"ם פ"א מהא"ב).
134 אין אונס באיש : יבמות נג, ב: אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת.
פתיחה בהקשר