רעא, א
אחוריי' שבהם נפלו74 כו', ואמנם במדות הי' השבירה ועיקר השבירה הוא בדעת שהרי האהבה הרעה לא תתעורר בלתי הדעת כענין אין קישוי אלא לדע"ת75 כו' שהדעת מתפשט במדות להחיותם והיינו באחוריי' דדעת שהוא השכח"ה כנ"ל. וע"כ נק' פרעה כסיל לפי שאין בו מהארת החכ' אחר שהחכ' לא נפלה כלל בשבירת הכלים וכמ"ש ימות"ו ולא בחכ'76 כו' לכך ממילא נק' כסי"ל וכמ"ש וכסי"ל לא יבין77 לא יחפוץ כסיל78 כו' כי מאחר ששרש יניקתו אינו מתחיל רק מאחוריי' דדעת שנפל בשבירה כנ"ל. והטעם שנק' זק"ן לפי שנא' ואלה המלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל וידוע שמלך זה הנק' ישראל הוא בחי' התיקו"ן ואמנם בחי' מלך הראשון דתהו הנק' בלע בן בעור הרי קדם במלכותו הרבה לפני מלוך מלך דתיקון ע"כ ממילא נק' בלע זה בשם מלך זקן להיותו זקן הרבה ממלך ישראל דבחי' התיקון, אבל נק' מלך זקן וכסיל על אשר אין בו מבחי' החו"ב כלל מטעם הנ"ל דבג"ר לא הי' שבירה כלל. והמופת לזה שאין בחי' חכמ"ה בקליפות שהרי בחי' השבירה נק' מית"ה79 וכמ"ש וימלוך וימ"ת80 וכתי' והחכ' תח"י'81, ולזה הטעם מצינו שעיקר הכח והעוז שיש לכאו"א למסור נפשו על קדה"ש היינו רק מצד הארת בחי' חכמ"ה82 כח מ"ה83 שבנפשו להיות שאין בקליפות כח לנגדה להסתיר אורה כו' וד"ל.
ומעתה יובן שרש ענין הי' מכות שנעשו במצרים, דהנה כתיב מלך אלקי' על גוים84, פי' שעיקר יניקת החיצוני' הוא רק משם אלקי"ם ולא משם הוי' כלל. וביאור טעם הדברים, הנה תחלה יש להבין שרש ענין הו"י' ואלק"י' דכתיב כי שמ"ש ומג"ן85 הוי' אלקי', פי' עד"מ המגן להשמש שהוא נרתק השמש86 הרי ידוע שהוא המסתיר ומעלים עצם האור של השמש, כך למעלה יובן בשרש ענין שם אלקי"ם שהוא בחי' כח אלקי, אך הוא הכח להסתיר ולהעלים אוא"ס וידוע שאוא"ס הוא כל יכול וגם בחי' כח המסתיר להסתיר ולהעלים האור עד שיומשך השפע בבחי' גבול ותכלית הוא ג"כ בא מאוא"ס כי גם בחי' כח המגביל הגבולים נמשך מאוא"ס87, ואע"פ שאוא"ס בעצמו בלתי מוגבל אבל מאחר שהוא כל יכול ונק' א"ס בהכרח שלא יחסר כל ואם לא הי' באפשרי להמצא ממנו גם בחי' הגבול הרי אינו שלם ואוא"ס נק' שלם בתכלית השלימות ע"כ בהכרח שגם שם אלק"י' זה המסתיר הנ"ל יש לו כח ושרש באוא"ס עצמו כדי
הערות
- 74. חכמה ובינה. . אחוריי' שבהם נפלו : ראה ע"ח שם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטז. וש"נ.
- 75. אין קישוי אלא לדע"ת : יבמות נג, סע"ב.
- 76. ימות"ו ולא בחכ' : איוב ד, כא. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ט וע' רצט.
- 77. וכסי"ל לא יבין : תהלים צב, ז.
- 78. לא יחפוץ כסיל : משלי יח, ב.
- 79. השבירה נק' מית"ה : ראה ע"ח (שער דרושי הנקודות) ש"ח, פ"א. מבו"ש ש"ב, ח"ב פ"ג ובהגהת צמח ב.
- 80. וימלוך וימ"ת : וישלח לו, לב ואילך.
- 81. והחכ' תח"י' : קהלת ז, יב [ושם: החכמה — ראה הנסמן לעיל ב, ב].
- 82. למסור נפשו. . חכמ"ה : ראה תניא פי"ח. ראה גם סה"מ מלוקט ח"ב ע' קסו הערה 97.
- 83. חכמ"ה כח מ"ה : זהר (רע"מ) צו כח, א. לד, א.
- 84. מלך אלקי' על גוים : תהלים מז, ט. ראה זהר משפטים צו, א. סידור שער החנוכה רעא, ב. תו"א יתרו קט, ד.
- 85. כי שמ"ש ומג"ן : תהלים פד, יב. ראה שער היחוד והאמונה רפ"ו. הנסמן לעיל פ' שמות לד, סע"ד ואילך.
- 86. נרתק השמש : ראה נדרים ח, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקב.
- 87. כח המגביל. . מאוא"ס : ראה עבודת הקדש — לר"מ בן גבאי — ח"א רפ"ח. דרך אמונה להנ"ל רפ"ב (קה"ת תשמ"ח ע' יג).
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
תניא, שער היחוד והאמונה ו׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, שֵׁם ״אֱלֹהִים״, הוּא שֵׁם מִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַצִּמְצוּם, וְלָכֵן הוּא גַּם כֵּן בְּגִימַטְרִיָּא ״הַטֶּבַע״, לְפִי שֶׁמַּסְתִּיר הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה – הַמְהַוֶּה וּמְחַיֶּה הָעוֹלָם, וְנִרְאֶה, כְּאִילּוּ הָעוֹלָם עוֹמֵד וּמִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וְשֵׁם ״אֱלֹהִים״ זֶה, הוּא מָגֵן וְנַרְתֵּק לְשֵׁם הֲוָיָ״ה, לְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה וּמְהַוֶּה מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה לַנִּבְרָאִים וִיבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וַהֲרֵי – בְּחִינַת גְּבוּרָה זוֹ וְצִמְצוּם הַזֶּה, הוּא גַם כֵּן בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁהָעוֹלָם יִבָּנֶה בּוֹ, וְזוֹ הִיא בְּחִינַת גְּבוּרָה הַכְּלוּלָה בְּחֶסֶד.
וְהִנֵּה, מֵהִתְכַּלְלוּת הַמִּדּוֹת זוֹ בָּזוֹ, נִרְאֶה לָעַיִן דְּ״אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד״, שֶׁהֵן מִדּוֹתָיו, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵן בְּיִחוּד גָּמוּר עִמּוֹ, לָכֵן הֵן מִתְיַיחֲדוֹת זוֹ בָּזוֹ וּכְלוּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, כְּמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״וְאַנְתְּ הוּא דְּקָשִׁיר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן וְכוּ׳, וּבַר מִינָּךְ לֵית יִחוּדָא בְּעִילָּאֵי כוּ׳״.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, פֵּירוּשׁ, שֶׁשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ – הֵם אֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁגַּם שֵׁם ״אֱלֹהִים״ הַמְּצַמְצֵם וּמַעֲלִים הָאוֹר, הוּא בְּחִינַת חֶסֶד – כְּמוֹ שֵׁם הֲוָיָ״ה, מִשּׁוּם שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְיַחֲדוֹת עִמּוֹ בְּיִחוּד גָּמוּר, וְהוּא וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁמִּדּוֹתָיו הֵן שְׁמוֹתָיו.
וְאִם כֵּן, מִמֵּילָא תֵּדַע שֶׁ״בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד״, פֵּירוּשׁ, שֶׁגַּם הָאָרֶץ הַחוּמְרִית שֶׁנִּרְאֵית יֵשׁ גָּמוּר לְעֵין כֹּל, הִיא אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי שֵׁם ״אֱלֹהִים״ אֵינוֹ מַעֲלִים וּמְצַמְצֵם אֶלָּא לַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מֵאַחַר שֶׁהוּא וּשְׁמוֹ ״אֱלֹהִים״ – אֶחָד, וְלָכֵן, גַּם הָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ הֵן אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם כְּלָל, אֲפִילוּ בְּשֵׁם ״עוֹד״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן טָפֵל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״יְהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא״, וּכְגוּף שֶׁהוּא טָפֵל לַנְּשָׁמָה וְחַיּוּת שֶׁבְּתוֹכוֹ [וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אֲהַלְלָה ה׳ בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״, שֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה, וְהָ״עוֹד״ שֶׁהוּא הַגּוּף הַטָּפֵל – מִשֵּׁם ״אֱלֹהִים״], לְפִי שֶׁהַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מְהַוָּה הַגּוּף מֵאַיִן לְיֵשׁ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל מֵאַיִן לְיֵשׁ – הַכֹּל בָּטֵל בִּמְצִיאוּת אֶצְלוֹ, כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ.
וְלָכֵן הוּצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְהִיר ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ׳״, שֶׁלֹּא תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם וְהָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ הֵם דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כְּהִתְלַבְּשׁוּת הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף, וּמַשְׁפִּיעַ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ בָּאָרֶץ, וְכֹחַ הַתְּנוּעָה בַּגַּלְגַּלִּים, וּמְנִיעָם וּמַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַנְּשָׁמָה מְנִיעָה אֶת הַגּוּף וּמַנְהִיגָתוֹ כִּרְצוֹנָהּ.
אַךְ בֶּאֱמֶת, אֵין הַמָּשָׁל דּוֹמֶה לַנִּמְשָׁל כְּלָל, כִּי הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף הֵם בֶּאֱמֶת נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה בְּשָׁרְשָׁם, כִּי אֵין הִתְהַוּוּת שֹׁרֶשׁ הַגּוּף וְעַצְמוּתוֹ – מִנִּשְׁמָתוֹ, אֶלָּא – מִטִּפּוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֵין גִּידּוּלוֹ מִנִּשְׁמָתוֹ לְבַדָּהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי אֲכִילַת וּשְׁתִיַּית אִמּוֹ כָּל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּיתוֹ בְּעַצְמוֹ, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁכָּל עַצְמוּתָם וּמַהוּתָם נִתְהַוָּה מֵאַיִן וָאֶפֶס הַמּוּחְלָט – רַק בִּדְבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ, וְגַם עֲדַיִין נִצָּב דְּבַר ה׳ לְעוֹלָם, וְשׁוֹפֵעַ בָּהֶם תָּמִיד בְּכָל רֶגַע, וּמְהַוֶּה אוֹתָם תָּמִיד מֵאַיִן לְיֵשׁ, כְּהִתְהַוּוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּתוֹךְ גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְאִם כֵּן, הֵם בְּטֵלִים בֶּאֱמֶת בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי לְגַבֵּי דְּבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדִים בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, כְּבִיטּוּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ.
רַק שֶׁהֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו, בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַצִּמְצוּם, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הַחַיּוּת הַשּׁוֹפֵעַ בָּהֶם, שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם כְּאִילּוּ הֵם דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַךְ אֵין הַצִּמְצוּם וְהַהֶסְתֵּר אֶלָּא לַתַּחְתּוֹנִים, אֲבָל לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״כּוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי״, כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ, וְאֵין מִדַּת הַגְּבוּרָה מַסְתֶּרֶת חַס וְשָׁלוֹם לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כִּי אֵינֶנָּה דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״:
נדרים ח׳ ב - הטקסט מספריא
כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
רָבִינָא הֲוָה לַהּ נִדְרָא לִדְבֵיתְהוּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, אָמַר לֵיהּ: בַּעַל מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: אִי מְכַנְּפִין — אִין, אִי לָא — לָא.
שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעַל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: לָא שְׁרֵי לְמִישְׁרֵי נִדְרָא בְּאַתְרָא דְרַבֵּיהּ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: כִּי מְכַנְּפִין שַׁפִּיר דָּמֵי.
וְשַׁמְתָּא — אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְרַבֵּיהּ, וְיָחִיד מוּמְחֶה שָׁרֵי שַׁמְתָּא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר זְבִיד, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר טַבְלָא, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אֲרִיכָא דְּבֵי רַבִּי אַחָא, אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי מְיָאשָׁה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי: מַאי דִּכְתִיב ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי (שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וְגוֹ׳)״ אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן יְרֵאִין לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. ״שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא״. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ חִרְגָּא דְיוֹמָא מַסֵּי.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אֵין גֵּיהִנָּם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ וּרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ וְגוֹ׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״.
וְהָרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְגוֹ׳״.
so too, it is impossible to dream without idle matter. It is possible that the excommunication was real and the dissolution was not real, and he must have the ostracism dissolved by ten people.
The Gemara relates that Ravina’s wife had taken a vow that he had not immediately nullified as a husband is entitled to do, and she wished to have it dissolved. Ravina came before Rav Ashi and said to him: What is the halakha with regard to whether a husband can become an agent to express his wife’s regret to a court so that they can dissolve her vow? Rav Ashi said to him: If three people who can dissolve the vow were already assembled, yes; if they are not already assembled, no, a husband cannot serve as an agent to express his wife’s regret to the court.
The Gemara comments: Learn from this incident three halakhot: Learn from this that a husband can become an agent to express his wife’s regret. And learn from this that a Sage is not permitted to dissolve a vow in the location of his teacher, which is why Ravina, a distinguished Sage, did not dissolve the vow without consulting Rav Ashi. And learn from this that when three people were already assembled, it seems well for a husband to serve as an agent to express his wife’s regret, but if the three people were not yet assembled he cannot serve as her agent.
The Gemara adds: And one may dissolve excommunication even in the location of his teacher. And an individual Sage who is an expert can dissolve excommunication even without two other judges.
§ Rabbi Shimon bar Zevid said that Rabbi Yitzḥak bar Tavla said that Rabbi Ḥiyya Arikha, the tall, of the school of Rabbi Aḥa said that Rabbi Zeira said that Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said that Rabbi Meyasha said in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: What is the meaning of that which is written: “But to you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings; and you shall go forth and leap as calves of the stall” (Malachi 3:20)? “You that fear My name”; these are people who are afraid to mention the name of Heaven in vain. The verse states that a sun of righteousness with healing will arise to heal them. Abaye said: Learn from this verse that the dust [ḥirga] that is illuminated by the rays of the sun during the day heals, as it states: “With healing in its wings.”
The Gemara comments: Abaye disagrees with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, who said: There is no Gehenna in the World-to-Come. Rather, the Holy One, Blessed be He, will remove the sun from its sheath [minartika], and the righteous will be healed by it and the wicked will be punished by it. The righteous will be healed by it, as it is stated: “But to you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings”; and moreover, not only will they be healed by it but they will even be rejuvenated by it, as it is stated: “And you shall go forth and leap as calves of the stall.”
And the wicked will be punished by the same sun, as it is stated: “For behold, the day is coming, it burns as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that comes shall set them ablaze” (Malachi 3:19). Consequently, Rabbi Shimon ben Lakish holds that the sun heals only in the World-to-Come, whereas Abaye interprets the verse as referring to this world.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.