רפט

שהם קדושי' ומובדלים לא ימצא בהם בבחי' זו ההפכי בחי' ההתפשטות והאחדות בדבר זה שהם קדושים ומובדלים ממנה (כמו ישראל¹⁶ קדושים הם ומובדלי' מאומות להיות לו לעם סגולה שלא יתכן בהם ההיפך להתערב בגוים מאחר שהם מובדלי' מהם וכן הנזיר קדו"ש ומובדל ומופרש הוא מן היין אינו מתחבר עם היין כו' וכיוצא בזה) משא"כ למעלה בעצמו' אור א"ס ב"ה הסכ"ע המתנשא מימות עולם שהוא קדוש ומובדל מסדרי ההשתלשלות שאין ערוך אליו ולית מחשבה תפיסא ביה כלל ואעפי"כ איהו תפיס בכלהו עלמין ומהוה אותם ומחי' את כולם ולית מאן דתפיס בי' שנסבלו ב' הפכיי' אלו כא' להיותו קדוש והוי' ואין סותרים זא"ז וכמ"ש בע"ח שעיקר החיות הוא מבחי' המקיף דוקא שמצחצח הכלי מבחוץ כו' ולזאת אין קדו"ש כהוי' כנ"ל וד"ל.

וביאור הענין דהנה נז' בלק"א ח"א (פ' מ"ח ד' ס"ח וד' ס"ט ע"ב) עמ"ש¹⁷ הרמב"ם ז"ל הוא היודע והוא הידוע והוא המדע כי בידיעת עצמו יודע כל הנבראי' כו' כמו האדם שמצייר בדעתו איזה דבר שראה או שרואה הנה אף שגוף העצם הדבר ההוא כו' מצוייר בדעתו ומחשבתו כו' נק' דעתו מקפת הדבר ההוא כו' עד הרי ידיעה זו מאחר שהיא בבחי' א"ס אינה נק' בשם מתלבשת כו' אלא מקפת וסובבת אף שידיעה זו כוללת כל עוביו ותוכו בפ"מ ומהוה אותו עי"ז מאין ליש כו' ע"ש.

והענין דהנה מבשרי¹⁸ אחזה אלו"ה דכמו עד"מ בנפש האדם נראה בעליל לארץ שבבחי' הדעת של האדם מתהוה מאין ליש דהיינו כמארז"ל אין¹⁹ קשוי אלא לדעת כו' שכאשר יסיח דעת לא יומשך הטפה וע"י הדעת נמשכת הטפה מן המוח הרוחניי להתגשם בבחי' הגשמה מאין ליש ממש ולהיות נוצר מזה הולד המחודש מאין ליש ממש ויש בהידיעה זו בחי' כח אין סוף ממש שמוליד בנים והבנים מולידי' בני בנים עד סוף כל הדורות מכ"ש וק"ו ואעכו"כ בידיעתו של המאציל ב"ה שבידיעת עצמו ית' שיודע כל הנבראים וסובב כ"ע ומקיף אותם שבידיעה זאת עצמה הוא מחי' את כולם ומהוה אותם מאין ליש ואדרבה עיקר החיות של כ"ע הוא מבחי' הסובב והמקיף דוקא, ואעפי"כ הוא סובב ומקיף שאינו מלובש תוך כ"ע כ"א מקיף אותם כו' דאיהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי"ה כלל כנ"ל, וזהו אין קדו"ש כהוי"ה שהוא קדו"ש בבחי' סובב ומקיף ובזה עצמו ממש הוא עיקר ההוי"ה המהוה כ"ע ומחי' אותם תמיד מה שלא נמצא כזאת זולתי בו ית', וזהו קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני הוי"ה קדושתי למעלה מקדושתכם כו' וכנ"ל וד"ל.