שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לב שמיני שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע לב
בפשטות, מקורו של הרמב"ם הוא ממקרא זה עצמו, שהרי הכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים" בא בהמשך לאיסור "אל תשקצו את נפשותיכם גו'", והוא נתינת טעם לו, כהתחלת הכתוב "כי אני ה"א והתקדשתם גו'".
6 בגמ' (ברכות נג, סע"ב) הובא הכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים גו'" לענין מים ראשונים ואחרונים, אבל לא בנוגע לכל "דברים אלו" שנמנו ברמב"ם.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד יום ה', ט"ז אדר-ראשון ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
שלילה) תלוי' בפלוגתת הגמרא בנוגע למברך ועונה אמן – "מברך עדיף ממאן דעני אמן", או ש"גדול העונה אמן יותר מן המברך":
1433 ברכות נג, סע"ב. נזיר בסופה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
וע"ד המבואר בענין עניית אמן, כמ"ש יבוא גוי צדיק שומר אמונים, א"ת אמונים אלא אמנים, שעל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך, לפי שהוא מחזק את הברכה (והו"ע עשיית הכלים, שזהו תכלית העילוי, שהרי התכלית הוא ההמשכה למטה), דהנה, אמן בגימטריא הוי' ואד', והיינו, שע"י עניית אמן נעשה שילוב הוי' באד', שגם בעניני העולם נרגש האלקות שלמעלה מהטבע.
39 ברכות נג, ב. נזיר בסופה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
במסכת ביצה , שגם לאחרי ש"גברה ידן של ב"ה וקבעו הלכה כמותן", הי' רק "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו כו'", ואילו רוב בנ"י, כולל תלמידי ב"ה, עשו כדברי ב"ש ("בדבר זה עשו ב"ה כדבריהם"); ובהתאם לדברי הגמרא במסכת חגיגה , "מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם רבי טרפון מפני ..
180 אף ש"מתלמידי ב"ש הי'" (פרש"י יבמות טו, א).
והא דמצינו בירושלמי (שביעית פ"ד ה"ב) שבשני דברים בלבד נהג ר' טרפון כב"ש: בק"ש, שהי' בדרך והטה לקרות כדברי ב"ש ונסתכן מן הלסטים; ובשביעית, שירד לאכול קציעות מתוך שלו שלא בטובה כב"ש, והיכוהו השומרים, עד שבא לידי סכנה* (ויש שרוצים להוכיח מזה שר"ט לא הי' מתלמידי ב"ש (תולדות תו"א ח"ב ע' 525)) – יש לומר, שהחידוש בשני דברים הנ"ל הוא שסיכן את עצמו לעשות כדברי ב"ש**, אבל גם בשאר דברים נהג כב"ש.
*
) ועד"ז (אבל לא לגבי שביעית , ולא בשייכות לפלוגתא דב"ש וב"ה) בבבלי – בנדרים סב , א : " ר' טרפון , אשכחי' ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל (מן התאנים , דקסבר דהפקירא נינהו) , אחתי' בשקא ושקלי' ואמטיי' למשדי' בנהרא כו' ". ומסתברא מילתא שזהו עובדא נוספת , ואין כאן פלוגתא בין הבבלי והירושלמי (שהרי יש להמנע מפלוגתא דבבלי וירושלמי אפילו במקום שיש דוחק כו' – ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 168 הערה 17) .
*
*) ולהעיר מברכות נג , ב (גבי " מי שאכל ושכח ולא בירך , ב"ש אומרים יחזור למקומו ויברך , וב"ה אומרים יברך במקום שנזכר " ) : " חד עביד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקא דדהבא ". וכבר שקו"ט בזה – מאי שנא הא דאמר ר"ט " הטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי כו' " (שם יו"ד , סע"ב) , הרי דאפילו להחמיר אסור לעשות כב"ש , ולמה הרויח כאן אותו שעשה כב"ש (ראה שו"ת הרמ"א סצ"א . ט"ז או"ח סקפ"ד סק"א . מג"א סס"ג סק"ג . ועוד) . ואכ"מ .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"א ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
כמארז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך, תדע שהרי גוליירין (חלשין) מתגרין במלחמה וגבורין נוצחין, היינו, שהברכה (המשכה מלמעלה למטה) אינה אלא התחלת המלחמה, ולאח"ז צ"ל ענין הנצחון ע"י הגבורים, וכמבואר בארוכה בהמאמרים דיום ההילולא בענין מדת הנצח, שבשביל נצחון המלחמה פותחים ונותנים את האוצרות היקרים של המלכים, אוצרותיו ואוצרות אבותיו, שעד עתה היו כמוסים וחתומים מעין כל רואה, ועתה מבזבזים אותם כדי לנצח במלחמה, שכל זה שייך דוקא במקום שיש מנגד, היינו, מטה מטה ביותר, ודוקא שם מתגלים הענינים הנעלים ביותר.
600 ברכות נג, ב. נתבאר במאמר שלאח"ז (לקמן ע' 274 ואילך).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"א ניסן (מאמר ב), ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כח
העונה אמן יותר מן המברך כו' תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין .
629 ברכות נג, ב. מס' נזיר בסופה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
וההכנה לזה – במילואה ובתכליתה – היא בשבת מברכים חודש אלול, שבו נמשכת נתינת כח על עבודת התשובה דחודש אלול שתהי' כדבעי למהוי, ע"י המשכת הברכה בנוגע לששה ענינים שאומרים בנוסח של ברכת החודש, ובאופן שהברכה אינה נשארת למעלה, אלא נמשכת למטה, כפי שפועלים ע"י "ונאמר אמן", כידוע בענין "גדול העונה אמן יותר מן המברך" , שעי"ז נעשית הוודאות בנוגע לגמר הענין – ההמשכה למטה.
2730 ברכות נג, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע לא
אבל אעפ"כ, "ערום סלקא דעתך", כי הדמיון לס"ת הוא בנוגע לנשמה (ואילו הקבורה שלאח"ז היא בנוגע להגוף ), וא"כ צ"ל העונש בנוגע לנשמה, ולכן, "נקבר ערום בלא מצוות", כי, המצוות הם לבושים , בדוגמת המטפחת של הס"ת , וכיון שאחז הס"ת בלא
902 ובפרטיות יותר: על תורה נאמר (משלי ג, טו) "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה", "כל חפצים לא ישוו בה", אפילו "חפצי שמים" (מו"ק ט, ריש ע"ב), והיינו, שהחילוק בין תורה למצוות* הוא כמו החילוק בין האדם עצמו לחפציו – עסקיו (כמו "ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעי' נח, יג), שלכן אסור לדבר בעסקיו בשבת (ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסש"ו. וש"נ)), כי, התורה היא "דברי כאש" (ירמי' כג, כט), "מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה" (ברכות כב, א), כמו הקב"ה , כמ"ש (ואתחנן ד, כד) "ה' אלקיך אש אוכלה הוא"**, ועד שאין לחלק ביניהם; משא"כ מצוות הם רק " חפצי שמים" (ורק לאחרי ההתבוננות כו' רואים שייכותם ל"שמים" – א' מהלשונות של שבועה (ראה ברכות נג, ב. ובכ"מ), כיון שמורה על הקב"ה), וזהו גם מה שהמצוות נמשלו לאברים (מ"ע – רמ"ח אברים, ומל"ת – שס"ה גידים), שביחס להאדם עצמו, ה"ה כמו לבוש, כמ"ש (איוב יו"ד, יא) "עור ובשר תלבישני". וענין זה ישנו גם בתורה – שהרי מצות לימוד התורה היא א' מרמ"ח מ"ע. וזהו גם החילוק בין ס"ת למטפחת: ס"ת – תורה עצמה ("ספר תולדות אדם" (בראשית ה, א)), ומטפחת – לבוש (שלא יהי' ס"ת ערום), ענין המצוות שבתורה.
*) נוסף על החילוק בתורה גופא בין נגלה דתורה לפנימיות התורה – כמבואר באגה"ק (סכ"ו) בדברי הרע"מ (זח"ג קכד , ב) שפנימיות התורה , " דלית תמן לא קשיא כו' ולא מחלוקת כו' ", היא עץ החיים , ונגלה דתורה , שבה יש קושיות ומחלוקת כו' , ועד לטענות של שקר (כמו " שנים אוחזין בטלית וכו' " (ריש ב"מ) , שברור הדבר שא' מהם אומר היפך האמת) [ובסגנון דהמאמר – לא הצירוף ד " קרש ", אלא " שקר " ] – הרי זה אילנא דטוב ורע , עץ הדעת , ששם שייך גם הענין דהיפך החיים ( " מאן דנפיל מדרגי' כו' " (נסמן באג"ק ח"ב ס"ע ד)) , כמ"ש (בראשית ב , יז) " כי ביום אכלך ממנו וגו' ".
**) ולהעיר מסנהדרין לט , סע"א : " אלקיכם כהן הוא .. טבילותא בנורא , דכתיב (ישעי' סו , טו) כי הנה ה' באש יבוא ".
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
לפיכך אין להם לברך על נטילה זו כמו שאין מברכין על שמירה משאר סכנות כגון המסנן מים בלילה מפני סכנות עלוקה וכיוצא בזה אבל המברך שנוטל ידיו משום מצוה וקדושה היה ראוי שיברך עליה אלא לפי שעכשיו אין עושין המצוה כתקנת חכמים ומנהגם שהיו נוהגים למשוח הידים בשמן ערב אחר הנטילה להעביר הזוהמא מהידים ועכשיו אין לנו שמן ערב וכיון שאין אנו עושים המצוה כתקנה נהגו שלא לברך אפילו המברך ברכת המזון:
יג ראה ברכות נג, סע"ב וברש"י ד"ה שמן. שם מב, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע לב
ט יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים מפני שאין מלח סדומית מצויה בינינו ומשום ידים מזוהמות אין חוששין הואיל ועכשיו אין מקפידין לרחצן מלכלוך המאכל אין זה קרוי זוהמא לנו.
סח תוס' ברכות נג, ב ד"ה והייתם. חולין קה, א ד"ה מים. רא"ש ספ"ח דברכות. מרדכי שם רמז רז. טור ושו"ע ס"י. מ"א סק"ח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפב דין כוס ברכת המזון ושלא יהיה פגום א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד וצריך לחז(ו)ר אחריו כדרך שמחזרין אחר כל מצות שהן חובה ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו ומצפה שיהיה לו אח"כ ואפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת.
ג רמב"ן ורבנו ירוחם ור"ן שם. ולענין מחזרין אחר המצות ראה ברכות נג, ב. וראה גם לקמן סי' רצד ס"ב. סי' רצו סי"ג. סי' רצז ס"א. ס"ט. סי' רצח ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפד לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך ומי ששכח ולא בירך ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכל זה כשאכל כל צרכו מהלחם או מהפירות אבל אם אכל מעט וחפץ לאכול עוד אלא שלא היה לו יותר בזה אי אפשר לשער כל זמן שאינו רעב ותאב כיון שתיכף היתה לו ג"כ תאוה ואדרבה באכילה ממשכת לו תאוה יותר ממה שהיתה לו קודם לכן והוא הדין ממה שיהיה לו אח"כ כשיתעכל זה המעט וא"כ אין ראיה כלל מתאותו שכבר נתעכל אלא שיעורו עד כדי הילוך ד' מילין שהוא שיעור שעה וחומש לפי מה שיתבאר בסי' תנ"ט.
לו ברכות נג, ב (לריש לקיש באכילה מועטת, לפירוש התוס' שם ד"ה באכילה). אבודרהם הל' ברכות סוף שער א (עמ' שכח) לגבי אכילה מועטת (הובא בד"מ ובמ"א שם). ט"ז שם. אליה רבה ס"ק ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון רא מי הוא המברך ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
וגם כל אדם יש לו לחזור שיתנו לו כוס של ברכה לברך ברכת המזון בזימון ולא לשמוע ולענות אמן שאף שהשומע כעונה ועונה אמן כמוציא ברכה מפיו מכל מקום ממהרין ליתן שכר תחלה להמברך:
מד ברכות נג, ב לפירוש רש"י נג שם ד"ה חטוף. טור ושו"ע ס"ד. וראה גם לקמן סי' ריג ס"ו וש"נ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות ריג מי שיצא אם מוציא אחרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כט
(כדי להרבות בברכות כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות ואף שהשומע כעונה מכל מקום המברך הוא עיקר שהוא נעשה שליח לכולם להוציאם ידי חובתן וכולם מקיימים מצות הברכה על ידו וכאלו כולם מברכים ברכה אחת היוצא מפי המברך שפיו כפיהם וראוי יותר שיקיים כל אחד ואחד בעצמו מצות הברכה משיקיימנה ע"י שליח שכיון שכל אחד חייב בברכה זו לעצמו הרי זה ריבוי ברכות הצריכות ואינם דומות כלל לחזרת הש"ץ ולברכת הזימון שנתבאר בסימן קצ"ב.
סב ברכות נג, ב. מ"א סי' רא ס"ק ו. א"ר סי' רצ ס"ק א. וראה גם לעיל סי' רא ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רטו עניית אמן אחר הברכות ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ל
ב אבל אחר ברכת אדם אחר מישראל חובה לענות אמן אע"פ שהוא אינו מחויב בברכה זו כלל ואפילו לא שמעה מתחלתה ועד סופה אלא סופה בלבד או אפילו לא שמעה כלל רק שהוא יודע איזו ברכה היא שלא תהא אמן יתומה כמ"ש בסי' קכ"ד.
י גמ' ברכות נג, ע"ב . שו"ע שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רטו עניית אמן אחר הברכות ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ל
ב אבל אחר ברכת אדם אחר מישראל חובה לענות אמן אע"פ שהוא אינו מחויב בברכה זו כלל ואפילו לא שמעה מתחלתה ועד סופה אלא סופה בלבד או אפילו לא שמעה כלל רק שהוא יודע איזו ברכה היא שלא תהא אמן יתומה כמ"ש בסי' קכ"ד.
יא רש"י במשנה שם. פסקי רי"ד ברכות נג, ב ד"ה עונין. שיטה מקובצת שם ד"ה אסיקנא. אליה רבה ס"ק ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רטו עניית אמן אחר הברכות ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ל
וכן אין עונין אמן אחר תינוק שלומד הברכות לפני רבו שמותר ללמד לתינוק הברכות כתקונן אפילו שלא בזמנן ואע"פ שהם לבטלה בשעת הלימוד אע"פ שאסור לגדול המתלמד אבל כשאינן מברכין לבטלה עונין אחריהם אמן כגון שמברכין אותן בזמנן כדי לפטור מחיובן שהם חייבים בהן כדי לחנכם במצות וכן בשעה שקורין ההפטרה בציבור ומברכין לפניה ולאחריה:
יט ברכות נג, ב. טור ושו"ע ס"ב-ג.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ו אין מברכים על האור אע"פ שרואהו עד שיהיה סמוך לו כל כך שיכול ליהנות ממנו כל כך להשתמש לאורו עד שיוכל להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
כז משנה ברכות נא, ב. כרבא שם נג, ב. לפירוש רש"י שם ד"ה לא יאותו וד"ה יאותו ממש. השגות הראב"ד להמאור ברכות שם. טור ושו”ע ס"ד.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רחצ דין נר הבדלה טו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א, ו
טו גחלים הבוערות כל כך שאלו מכניס קיסם ביניהן הוא נדלק מברכים עליהם והוא שעשויין כדי להאיר אבל אם עשויין כדי להתחמם כנגדן אין מברכין עליהם שאפילו על הנר אין מברכין אם אינו עשוי להאיר כמו שיתבאר:
פג ברכות נג, ב. טור ושו”ע ס"ט.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצז דין בשמים להבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אחריהם כדרך שמחזרים אחר המצות, הואיל ואינם אלא בשביל להשיב את הנפש :
2261 ברכות נג, ב (אין מחזרין על האור כדרך
שמחזרים על המצות), ורשב"א שם (כתב הראב"ד ז"ל וכל שכן על הבשמים,
דאינה[ו] הנאה דנפשיה). רא"ש ברכות פ"ח סי' ג (מכל שכן על הבשמים, דאינה
אלא להשבת נפשו). טור ושו"ע ס"א (ואם אין לו, אין צריך לחזר אחריהם).
וכמו לענין נר, דלקמן סי' רחצ ס"א ( אבל אם אין לו אור
במוצאי שבת, אין צריך לחזר אחריו כדרך שצריך לחזר אחר שאר מצות) .
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
כדרך שצריך לחזר אחר שאר מצות .
2313 ברכות נג, ב (אין מחזרין על האור כדרך
שמחזרים על המצות), ורש"י (אם אין לו אור אין צריך לחזר אחריו). טור
ושו"ע שם (אם יש לו, ואינו צריך לחזר אחריו).
וכן הוא לעיל סי' רצז ס"ט ( אינו צריך לחזר אחר
האור לברך עליו במוצאי שבת, כדרך שצריך לחזר אחר כל המצות שהן חובה, כמו שיתבאר
בסי' רח"צ) .
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
סמוך לו כל כך שיכול ליהנות ממנו כל כך להשתמש לאורו , עד שיוכל
2339 משנה ברכות נא, ב (ואין מברכין על הנר
עד שיאותו לאורו). כרבא שם נג, ב (רבא אמר יאותו ממש), לפרש"י שם (עומד בסמוך),
והשגות הראב"ד להמאור שם לט, ב (ופסק כרבא דאמר יאותו ממש ... דבעינן בקרוב,
שיוכל להשתמש). שו"ע ס"ד (אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו
שיהיה סמוך לו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רחצ דין נר הבדלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
נדלק, מברכים עליהם .
2392 ברכות נג, ב (גחלים לוחשות מברכין
עליהן, אוממות אין מברכין עליהן. היכי דמי לוחשות, אמר רב חסדא כל שאילו מכניס
לתוכן קיסם ודולקת מאיליה). טור ושו"ע ס"ט (גחלים הבוערות כל כך שאילו
מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק, מברכין עליהם).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ולהבין כו' ברוך ה' אלקי ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
ופי' ברכה זו למל' נראה שבאה ע"י ז"א, ולכן איכא מ"ד דרק כל ברכה שאין בה שם אינה ברכה שאע"פ שלא הזכיר מל' הוי ברכה, כי מאחר שהזכיר השם הוי' דז"א ממילא נמשך למל', ויובן זה ע"פ מ"ש בת"א ס"פ ויגש בענין משמח חתן וכלה שבחי' המל' מקבלת ע"י ז"א, ועמ"ש בלק"ת שה"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', ולכן גדול העונה אמן יותר מן המברך, כי אמן גימ' הוי' אד' והיינו שיומשך הברכה מז"א למל', ויהי' יתד במקום נאמן, יתד שלא תמוט, וע"ז מורה ש' אד' וכמ"ש במא"א שז"ע מאה אדנים שבמשכן לקבל מאה ברכות כו' והיינו האדנים מש' אד' שמקבלים ע"י אמן הברכה מש' הוי', ועמ"ש במ"א בענין זו"נ שהם הממוצעים לחבר ההמשכה מאא"ס בבי"ע וז"ע כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה כמ"ש בת"א ס"פ תרומה בכי"ק רבינו אדמו"ר נ"ע וז"ל ונודע שהז"א הוא תכלית ירידת אא"ס מלמעלה למטה בכדי להאיר אח"כ לבי"ע ע"י הנוקבא כו' ע"ש.
149 גדול העונה אמן : ברכות נג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה, הנה יונתי קאי על כנס"י שנמשלה ליונה וכמארז"ל גבי אלישע בעל כנפים ומ"ש כנפי יונה, דנמשלו ישראל לכנפי יונה מה יונה כנפי' מגינות עלי' כך ישראל מצות מגינות עליהם ופרש"י כנפי' מגינות כו' כשהולכי' כנגדה מכה בראשי כנפי', ולמד רש"י פי' זה ממשארז"ל במ"א מה יונה אינה ניצולית אלא בכנפי' כך ישראל אינם ניצולים אלא במצות, ומזה נמשך פרש"י, הרי שהמצות נמשלו לכנפי' כמו יונה כנפי' מגינות כו' כך המצות שהם רצה"ע הוא מגין ומציל על כנס"י, ובזהר אי' נהורא קדמאה לא יכלו לאסתכלא בי' (והוא משארז"ל דאור שנברא ביום א' הי' אדה"ר מביט מסוף העולם ועד סופא כו') ואתלבש בנהורא חדא כו' ואלין אקרון כנפים עילאין, נהורא קדמאה הוא א"ק והתלבשות ראשונה הוא בע"ק ואח"כ בשארי פרצופי' כו' וז"ש ולמכסה עתיק ומפרש שזה נק' כנפי' עליונים, ועל ל' החסידות כנפים הם רצון וכמו עד"מ העוף כשהוא מעופף הן שעופפת למעלה והן שעופפת למטה, תנועות הכנפי' הם באופן א' לא שנא' כשעופפת למעלה מתנענעת בכנפי' באו"א וכשעופפת למטה היא עושה ציורים אחרים בכנפי' אלא הכל בשוה, וא"כ מי הוא הגורם לעלות למעלה או לירד למטה צ"ל שהרצון הוא הגורם דכשעולה ברצונה לעוף למעלה על אילן גבוה הכנפי' פועלים לעלות וכשהרצון הוא לירד למטה פועלים הכנפי' לירד למטה א"כ ה"ה לבושים לרצון, וכמו"כ המצות הם לבושים לרצה"ע דעפ"י שכל אינו מובן מפני מה הוא מצוה לבד מצות פרטים שעליהם ארז"ל אלמאלי לא ניתנה תורה כו' ויש מצות שהם חוקים שאין עליהם טעם כלל, ובד"כ כל המצות אין עליהם טעם ושכל אלא כך הוא הרצה"ע שזה יהי' מצוה, והנה במ"א בזהר כ' דכנפי' הם להניף
5 מה יונה אינה ניצולית : ברכות נג, ב (בשינוי לשון).
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר את שבתותי תשמרו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כז
וזהו ג"כ הטעם דגדול העונה אמן יותר מן המברך כי מברך נק' המשפיע למקבל והמקבל הוא בחי' שם אדני והמשפיע הוא בחי' הוי' אבל העונה אמן הוא המייחד הוי' ואדני כי אמן בגימ' הוי' ואדני וכיון שהוא מייחדם ע"כ לומר שהוא למעלה מהם כו'.
127 דגדול העונה אמן : ברכות נג, ב.
פתיחה בהקשר