ו
ו כל מקום שאחד פוטר את חבירו בברכת הנהנין מפני קביעותם יחד או מפני שנהנים ביחד מצוה שאחד יברך לכולם ולא כל אחד לעצמונה שנאמר ברב עם הדרת מלךנו.
אבל בברכת המצות אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו אף שכולן מצוה אחת כגון שכל אחד מתעטף בציציתנז או לובש תפילין הרשות בידם אם רצו אחד מברך לכולםנח כדי לקיים ברב עם הדרת מלךנט ואם רצו כל אחד מברך לעצמו
(כדי להרבות בברכות כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכותס ואף שהשומע כעונהסא מכל מקום המברך הוא עיקרסב שהוא נעשה שליח לכולם להוציאם ידי חובתןסג וכולם מקיימים מצות הברכה על ידו וכאלו כולם מברכים ברכה אחת היוצא מפי המברך שפיו כפיהםסד וראוי יותר שיקיים כל אחד ואחד בעצמו מצות הברכה משיקיימנה ע"י שליחסה שכיון שכל אחד חייב בברכה זו לעצמו הרי זה ריבוי ברכות הצריכות ואינם דומות כלל לחזרת הש"ץסו ולברכת הזימון שנתבאר בסימן קצ"בסז.
משא"כ בברכות הנהנין כשכולן קבועים יחד שהם נחשבים כגוף אחדסח נהנה ולכן די להם בברכה אחת כמ"ש בסימן קס"זסט אם כן אם יברכו כל אחד לעצמו אינן ברכות הצריכות כלל כיון שהנאת כלם נחשבת כהנאת גוף אחד ע"י קביעתם יחד אלא א"כ תחילת קביעותם היתה על דעת שלא להצטרף לברכה אחת שאז נעשה כאלו לא נקבעו כלל יחד כמו שכתוב בסימן קצ"גע) אבל כשקבעו עצמן סתם נעשו כגוף אחד ואין מעלה כל כך בריבוי הברכותעא ואף שאין בזה איסור ברכה שאינה צריכה כיון שכל אחד חייב בברכה זו וגם עכשיו ששומעים הם כעונים מכל מקום כיון שאין מעלה בריבוי הברכות צריך שיברך אחד לקיים ברב עם וכו'.
וכן כשכולם נהנים ביחד די בברכה אחת לכולם אף ע"פ שלא נקבעו יחד ואין מעלה כל כך ברבוי הברכותעב.
וה"ה בברכות המצותעג כשכולם מקיימים המצוה ביחדעד כגון שמיעת קול שופרעה או מגילה מצוה שאחד מברך לכולם בין התוקע או הקורא בין אחד מן השומעים וכן אם יושבים בסוכה אחת.
אבל אם רצו לקיים כל אחד המצוה בפני עצמו ולברך לעצמן הרשות בידם כגון שיקרא כל אחד המגילה לעצמו אם אין שם עשרהעו או שיתקע לעצמו ומכל מקום טוב שיקרא אחד לכולם לקיים ברב עם הדרת מלךעז אע"פ שאין חיוב בדבר שאין לחייב אדם שיקיים המצוה המוטלת עליו ע"י שליח כשיכול לקיימה בעצמועח וכן בקידוש והבדלה וכל כיוצא בהן:
הערות
- נה. שו"ת מהר"ם מרוטנברג (פראג) סי' ט (והגהת ברכות מהר"ם בסופו) בשם ריב"א (או ריב"ם) בשם ראבי"ה. הובא בב"י סי' קצג ד"ה מצאתי. רמ"א שם ס"ב. כסף משנה הל' ברכות פ"א סוף הי"ב בשם הרמ"ך. וכ"ה לעיל סי' קסז סי"ח.
- נו. משלי יד, כח. ברכות נג, א.
- נז. ארחות חיים הל' ציצית סי' כה, (לגירסת) שו"ע סי' ח ס"ה, לפירוש הט"ז שם ס"ק ה. לעיל שם סי"א.
- נח. תוספתא ברכות פ"ו ה"כ. הובא ונתבאר באור זרוע (הל' ר"ה סי' רסב) ומהר"ם מרוטנברג (פראג סי' ז) ואבודרהם (סדר תפלות של חול ריש שער ג). מ"א ס"ק ז. וראה לקמן סי' תפט ס"א: שעשרה שעושין מצוה בבת אחת יכול אחד מהם לברך בשביל כולם (כלשון התוספתא הנ"ל, וכפירוש ארחות הנ"ל דהיינו רשות).
- נט. ראה לקו"ש חכ"ד ע' 97 הערה 18.
- ס. כדלעיל סי' ריב ס"ח וש"נ.
- סא. ראה לעיל סי' ח סי"א וש"נ.
- סב. ברכות נג, ב. מ"א סי' רא ס"ק ו. א"ר סי' רצ ס"ק א. וראה גם לעיל סי' רא ס"ה.
- סג. ראה ב"ח סוף סי' תלד. וראה לקמן סי' תפט ס"א ששומע כעונה עדיף מדין שליחות. וראה שיח השדה שער ברכת ה' סי' ד ס"ק יט. כג. חקרי הלכות ח"א יב, ב. הל' שחיטה עם ביאורי הלכות ע' סג.
- סד. כנוסח מינוי שליחות גט (ראה שו"ע אה"ע סי' קנד, סדר הגט סכ"ט סצ"ז-ח).
- סה. דמצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין מא, א). ראה גם לקמן סי' רנ ס"ד. סי' תלב ס"ח. סי' תנג סל"ג. סי' תס ס"ג.
- סו. ראה לעיל סי' נט ס"ד: שישמע אותן ברוב עם שהיא הדרת מלך כשט' שומעין מאחד.
- סז. סעיף א: שיש שבח וקלוס יותר כשמצטרפין לברכה אחת.
- סח. ר"ן בפי' המשנה מגילה כג, ב ד"ה אבל הגאונים.
- סט. סעיף יח. וראה שם הטעם שנהגו שכ"א מברך לעצמו. וראה גם סי' קפג ס"י.
- ע. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועי' לעיל סי' קסז שם (ומציין לכאן). ובכת"י: בסימן קצז. בקוה"ש הגיה - שסיום המוסגר הוא לעיל אחרי "בסימן קצב". בדפוס הראשון מתחיל עוד מוסגר "אבל (כשקבעו", ומסיים בתחלת הסעיף הבא.
- עא. ראה ברכות מה, ב: חלוק ברכות עדיף, אלא שבזימון שאני.
- עב. כדלעיל ס"ה וש"נ.
- עג. עי' מ"א סי' תרכא [אוצ"ל תריט] ס"ק ג וסי' רחצ ס"ק יח.
- עד. עד"ז מחלק בפרדס (לרבינו אשר ב"ר חיים) שער ט חי"ב ס"ח, ומה"ר ישראל שבשו"ת מבי"ט ח"א סי' קפ. ומפרשים כן בתוספתא ברכות פ"ו ה"כ. וראה אהלי שם ח"ג ע' עד.
- עה. שו"ע סי' תקפה.
- עו. תשב"ץ סי' קעה. ארחות חיים הל' מגילה ופורים סי' כד. שו"ע סי' תרפט ס"ה.
- עז. מ"א סי' תרפט ס"ק י. וכיון שאחד יקרא לכולם ממילא מצוה שגם אחד יברך לכולם, וכנ"ל. וראה העו"ב תשדמ ע' 61. תשסה ע' 48.
- עח. מהר"י ישראל שבשו"ת מבי"ט שם.
משנה תורה, הלכות ברכות א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו.
ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית.
וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה.
נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים ברכות הנייה וברכות מצות וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אא"כ היתה סמוכה לחבירתה.
וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא.
כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו.
כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור ולברך שנייה ואם הפסיק בדברים שהן מענין דברים שמברכין עליו אינו צריך לברך שנייה כיצד כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח הביאו תבשיל תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך שנית וכן כל כיוצא בזה.
כל הברכות כולם מותר לטמא לברך אותן בין שהיה טמא טומאה שהוא יכול לעלות ממנה בו ביום בין טומאה שאינו יכול לעלות ממנה בו ביום ואסור למברך לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד"א באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת.
כל הברכות כולן אף ע"פ שבירך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההנייה שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהן אבל ברכת ההנייה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי הפסחים וקידוש היום הרי זה מברך לאחרים ואוכלין ושותים אף על פי שאינו אוכל עמהן.
כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו.
רבים שנתועדו לאכול פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכול ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו במה דברים אמורים בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלים ומשקין אינן צריכין הסיבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלים ושותין ואף ע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד.
כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אף על פי שלא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה ואע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן ואם היה המברך (עכו"ם או) אפיקורוס או כותי או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן.
כל העונה אמן לא יענה לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא ארוכה אלא אמן בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכל מי שלא שמע את הברכה שהוא חייב בה לא יענה אמן בכלל העונים.
כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו.
כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה והעונה אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות הרי זה משובח כגון אחר בונה ירושלים בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של קריאת שמע של ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו.
ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תקנוה וכאלו היא תוספת אבל סוף עיקר הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלים ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו.
ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן.
כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או שאכל מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו.
אבל אם אכל דמאי אף על פי שאינו ראוי אלא לעניים או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע"פ שלא ניטל ממנו חשבון תרומה גדולה והוא שהקדימו בשבלין או מעשר שני והקדש שנפדו אף על פי שלא נתן את החומש הרי זה מברך תחלה וסוף וכן כל כיוצא בהן.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כג ‹ מסעי ‹ שיחה ב ‹ 231 שו"ע אדה"ז או"ח סרי"ג ס"ו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.