על העמוד
אגרות קודש כרך א נז
מקור מפורש
בעמוד זה
והנה י"א שפרשת תצוה נאמרה לפני מעשה העגל (זח"ב קצ"ה, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך א נט
מקור מפורש
בעמוד זה
ולסיים בענינא דפרשתא הנני להעתיק במה שהוקשה לי ימים אלו, דהנה ב' דעות יש מתי נאמרה פ' תרומה תצוה, אם לפני מעשה העגל (זח"ב קצה, א) או לאחריו (תנחומא פ' תרומה ופירש"י) והוא כתנאי ריב"ק ורבי בזבחים (קטו, ב) אבל בזח"ב (רכד, א) משמע דגם הבאת הנדבות למשכן הי' קודם מעשה העגל, וצ"ע.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יח ז'כז
מקור מפורש
בעמוד זה
- ומש"כ בזח"ב (קצה, ב) והובא להלכה בשו"ע או"ח סמ"ז שקרה"ג הוא בחצות לילה - ע"פ המשנה דיומא (כ, א) עכ"צ לחלק בין קרא פ"א לשנה ושילש (ראה שם כא, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו ויקהל - פקודי ויקהל - פקודי
מקור מפורש
בעמוד זה
6 וכדעת זח"ב קצה, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הערות וביאורים לאגרת התשובה
מקור מפורש
בעמוד זה
— ומש"כ בזח"ב (קצה, ב) והובא להלכה בשו"ע או"ח סמ"ז שקרה"ג הוא בחצות לילה — ע"פ המשנה דיומא (כ, א) עכ"צ לחלק בין קרא פ"א לשנה ושילש (ראה שם כא, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א ויקהל שיחה א
מקור מפורש
בעמוד זה
1 מכילתא יתרו פרשה ב. זח"ב קצה, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א אדר שיחה א
מקור מפורש
בעמוד זה
1 מכילתא יתרו פרשה ב. זח"ב קצה, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יג
מקור מפורש
בעמוד זה
נא גו', שלכן לא נכתב הדבור או מעשה העגל (זח"ב קצ"ה, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו תרומה שיחה א
מקור מפורש
בעמוד זה
15 זח"ב קצה, א. רמב"ן ר"פ ויקהל.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו
מקור מפורש
בעמוד זה
9 פרק יא. אוה"ח כאן. וראה צפע"נ כאן (ומחלק בין משכן ומקדש). ומש"כ באוה"ח לזח"ב קצה, א בשם הרמ"ק ,אבל לא טף" -- ייל דס"ל בפי' האדר"נ דקבלו מהטף באם נתנו, אבל לא ד,ויקהל משה" גם הטף לצוותם, דהרי פטורים ממצות. וראה רמב"ם הל' ביהב"ח (פ'א הי"ב): אנשים ונשים כמקדש המדבר.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה ד
מקור מפורש
בעמוד זה
26 דבין בר"פ ויקהל וכן בר"פ קדושים ור"פ דברים לא פרש"י שהי' גם (נשים ו)טף (וראה רא"ם ר"פ קדושים). ומ"ש בזח"ב (קצה, א) "האנשים והנשים והטף", פי' באור החמה שם: ורב אבא תירץ .. דלא יליף מהתם אלא סי' רבוא אבל לא טף, וכן משמע ברמב"ן ר"פ ויקהל. ולהעיר מריש פ' נצבים. – וראה לקו"ש חכ"ו ע' 269 ואילך.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י
מקור מפורש
בעמוד זה
ולסיים בענינא דפרשתא הנני להעתיק במה שהוקשה לי ימים אלו, דהנה בי דעות יש מתי נאמרה פ' תרומה תצוה, אם לפני מעשה העגל (זח"ב קצה, א) או לאחריו (תנחומא פ' תרומה ופירש"י) והוא כתנאי ריב"ק ורבי בזבחים (קטו, ב) אבל בזח'יב (רכד, א) משמע דגם הבאת הנדבות למשכן הי' קודם מעשה העגל, וצ"עי.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא
מקור מפורש
בעמוד זה
ולסיים בענינא דפרשתא הנני להעתיק במה שהוקשה לי ימים אלו, דהנה בי דעות יש מתי נאמרה פ' תרומה תצוה, אם לפני מעשה העגל (זח"ב קצה, א) או לאחריו (תנחומא פ' תרומה ופירש"י) והוא כתנאי ריב"ק ורבי בזבחים (קטו, ב) אבל בזח'יב (רכד, א) משמע דגם הבאת הנדבות למשכן הי' קודם מעשה העגל, וצ"עי.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד
מקור מפורש
בעמוד זה
1 הקהל . . הזאת: וילך (לא, יב). וברמב'ים (סוף הל' חגיגה): כאילו נצטוה בה. וראה זח"ב (קצה, סע"א): ויקהל משה כו' הקהל כו' מה להלן כו' אף הכא כו'. -- ולהעיר מצפע"נ ר"פ ויקהל.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו ויקהל שיחה ב
מקור מפורש
בעמוד זה
24 זח"ב קצה, א. רמב"ן ריש פרשתנו. וראה רמב"ן ר"פ תרומה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בעמוד זה
1033 ראה זח"ב קצה, א. רכד, א. רמב"ן ר"פ ויקהל.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בעמוד זה
585 ראה זח"ב קצה, א. ראב"ע ר"פ תרומה. רמב"ן ר"פ ויקרא (וראה בחצע"ג שבפרש"י תשא שם).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל
מקור מפורש
בעמוד זה
511 דגם להדיעות שהציווי לעשיית המשכן הי' לפני חטא העגל (זהר ח"ב קצה, א*), הרי עשיית המשכן היתה לאחרי חטא העגל. ולכמה דיעות (רש"י עה"פ תשא לא, יח. שם לג, יא. תנחומא תרומה ח) גם הציווי על עשיית המשכן הי' לאחרי חטא העגל.
*) ולדעת הזהר (שם רכד , א) גם נדבת המשכן היתה לפני חטא העגל .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בעמוד זה
875 ראה רמ"ז לזח"ב קצה, ב. אהבת יהונתן (לר"י אייבשיץ) אלון בכות – איכה עה"פ (ד, א) "איכה יועם זהב" (בדפוס ווארשא, תרל"ה – קיא, סע"ד). אגרה דכלה תשא עה"פ (לב, יו"ד) "ועתה הניחה לי". זרע קודש (ראָפּשיץ) ס"פ דברים. ועוד.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל
מקור מפורש
בעמוד זה
14 דגם להדיעות שהציווי לעשיית המשכן הי' לפני חטא העגל (זהר ח"ב קצה, א*), הרי עשיית המשכן היתה לאחרי חטא העגל. ולכמה דיעות (רש"י עה"פ תשא לא, יח. שם לג, יא. תנחומא תרומה ח) גם הציווי על עשיית המשכן הי' לאחרי חטא העגל.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר א דין השכמת הבוקר ג
מקור מפורש
בעמוד זה
כו ראה זח"ב קצה, ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
בעמוד זה
פח אור החמה לזח"ב קצה, ב בשם רמ"ק (הובא בברכי יוסף סי' א אות ה). וראה מ"מ וציונים.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
בעמוד זה
293 בברכות ג, א ( אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב, ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי [לי] שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם) . וכן ראוי לכל ירא שמים, כמ"ש קומי רוני בלילה לראש אשמורות.
בגמרא שם ב' אוקימתות בגמרא שם (מאי קא חשיב רבי אליעזר (סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ, היכן נתנו, בתחלת האשמורות או בסופן, רש"י) ... סוף משמרה ראשונה, ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא. ואי בעית אימא כולהו סוף משמרות קא חשיב). לאוקימתא קמא, עיקר הזמן הוא בחצות לילה (אמצעית דאמצעיתא), ולאוקימתא בתרא הוא בסוף כל אשמורה, שהיא שליש לילה.
בטור ושו"ע ס"ב פסקו כאוקימתא בתרא (המשכים להתחנן לפני בוראו, יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה). וכן הוא לקמן מהדורא קמא ס"ח ( טוב להשכים קודם אור הבוקר להתחנן לפני בוראו, וטוב שיתחנן בשעות שמשתנות המשמרות, שהן לסוף שליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולבסוף הלילה, שבאלו הזמנים הקב"ה זוכר לחורבן בית המקדש וכו').
ואילו כאן נפסק כאוקימתא קמא שבגמרא שם (לקום בחצות הלילה). וכאמור בתהלים קיט, סב (חצות לילה אקום), והובא בגמרא שם (ג, ב). וכן הוא בזהר ח"ב קצה, סע"ב (משרייא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין [כלומר, שאשמורה האמצעית היא ארבע שעות האמצעיות של הלילה], ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי, עד דאתפלג ליליא [=ואין אומרים שירה אלא בשתי שעות הראשונות של אשמורה האמצעית, עד שנחלק הלילה , דהיינו חצות לילה], ועאל קודשא בריך הוא בגנתא דעדן, ואלין אינון אבלי ציון ואינון דבכו על חרבן בי מקדשא), והיינו שאז נכנס הקדוש ברוך הוא בגן עדין, ואבלי ציון בוכים אז על חורבן בית המקדש, בחצות לילה. וכן הוא מנהג תיקון חצות שבכתבי האריז"ל (פע"ח ושער הכוונות וסדור האריז"ל ועוד). ונתבאר ב מ"א סק"ד (המקובלים האריכו בענין תפלת חצות. וברקנטי פ' בראשית כתב ... בחצות ראוי לבקש רחמים על כנסת ישראל ועל בניה כו' ... ובגמרא דילן, לתירוץ הראשון דנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות, משמע דעת רצון הוא. ולתירוץ השני לא משמע כן).
והטעם דקיי"ל שהוא בחצות, יתבאר לקמן ס"ג.
וכן הוא בסדר תיקון חצות שבסדור (שהזמן המובחר הוא בחצות).
וראה שלחן הזהב הערה 35. קובץ דברי תורה חי"ג עמ' נב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
בעמוד זה
353 בזח"ב קצה, ב (בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה, ואי אתוספן שעתי בליליא אינון שעתי דמתוספאן דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא, בר תריסר דאינון דילה).
ופירש המ"א ס"ק ד (ועיין בזוהר ויקהל ע' שמ"ב [קצה, ב] דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות, הן בקיץ הן בחורף ... וכן כתב שערי ציון). ובשערי ציון בתחלתו (וצריך אתה לדעת הזמן חצות לילה הוא שוה בין בחורף בין בקיץ, זמנה אחר ששה שעות בלילה, וכן מוכח בזהר ריש פרשת ויקהל ... בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא בתריסר שעתי דהוו רשימין, ואי אתוספן שעתא בליליא, אינון שעתי דמתוספן דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא, בר תריסר דאינון דילה וכו'. יצא לנו מזה, בחורף שהלילות ארוכין, אינן נחשבין מן הלילה רק י"ב שעות, ומותר שייך ליום. הוא הדין להיפך בקיץ. נמצא שחצות לילה בכל פעם אחר ששה שעות בלילה, וחורף וקיץ זמנם שוה) , והיינו דבין בקיץ ובין בחורף חשבינן תחלת הלילה משעת צאת הכוכבים, וכל י"ב שעה משעות השוות הן לילה. נמצא שחצות הוא 6 שעות השוות אחרי צאת הכוכבים .
אבל לא קיי"ל כמ"א, כי אם כמבואר ב תשובת שב יעקב סי' א (אך לדעתי יש לכוון דעת הזוהר עם תלמודא דידן, דדעת שניהם שוין, דחצות לילה הוא מכוון באמצע הלילה בין בקיץ ובין בחורף שוין, ולא כדעת שערי ציון הנ"ל ... והא דכתב ואי אתוספן שעתי' בלילה, אינון דמתוספין דיממא אינון, אין הפירוש על מה דמתוספין בסוף הלילה לבד, כמו שהבין שערי ציון, רק דמתוספין על י"ב אמצעות דלילה בין בתחלה ובין בסוף).
(וכ"כ בשאילות הר' מיישטרלין בשו"ת מהרי"ל סימן קמב הב', בדפוס האנווא ש"ע. ובדפוסים שלנו הוא סי' קנ ([שאלה] ועוד נראה לי תימא על שנהג העולם מן התקופה, למה אין אומרים כמו שפירש רש"י פרק כיצד מעברין (עירובין נו, א) גבי סובב הרוח, שמתמעט היום חציו בזריחת מזרחית וחציו בשקיעת מערבית), מפירש"י בעירובין נו , א ( ו ביום הארוך עומדת בקרן מזרחית צפונית, ומהלכת מזרח דרום ומערב ושוקעת בקרן צפונית מערבית, ובלילה סובבת פני צפון, ולמחרת היום נקצר מעט, ואינה יוצאה בקרן, אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט ויוצאה, ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט, ובלילה סובבת אותו מעט וכל הצפון ומעט במזרח יותר מליל של אמש, וכן בכל יום עד שיוצאה בתקופת תשרי באמצע המזרח ושוקעת באמצע המערב, לפיכך היום והלילה שוין) , ואם כן חצות לילה הוא באמצע חשכת הלילה, והוא תמיד י"ב שעות השוות אחרי חצות היום ).
ובכור שור ברכות ג, א (זמן חצות הוא לעולם שוה, בין בקיץ בין בחורף באמצע חשכה של לילה. כן כתב בספר ליקוטי האור, והשיג בדברים נכונים אמה שכתב בספר שערי ציון דסבירא ליה דלעולם הוה ששה שעות אחר תחלת החשיכה של לילה. וכ"מ בספר ראשית חכמה שער הקדושה, דכתב דבקיץ שהלילות קצרות יאכל קודם הלילה כדי שלא יעכבו העיכול מלקום בחצות, עד כאן דבריו. ואילו לדעת השערי ציון מה בין קיץ לחורף, לעולם יש לו שהות בשוה).
בשם ס' ליקוטי האור קרוב לסופו (חצות יום וחצות לילה בכל השנה הוא שוה להם ברגע אחת ... ומתוך זה יתבאר שמה שכתב בספר שערי ציון בתחלת שער א' בענין חצות לילה, הוא טעות גמור, כי חצות לילה לא ישתנה, רק התחלת הלילה וסופו. וזהו כוונת הזוהר שמביא שם ז"ל, אם אתוספן שעתי' בליליה, דיממא אינון), ו ראשית חכמה פ"ז (נמצא שמי שירצה לקום בחצות לילה צריך שלא ירבה באכילה גסה, שהוא מרבה שינה).
וכן הוא בסדור, סדר תיקון חצות (בחצות האמיתי דוקא (דלא כמגן אברהם)).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית פסקי הסדור סדר תיקון חצות
מקור מפורש
בעמוד זה
1738 זח"ב קצה, סע"ב (ובשירותא דארבע שעתי אמצעין פתחי ואמרי על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו', ואלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל). והיינו שבוכים על נהרות גו' מתחלת ד' השעות של האשמורה התיכונה.
פתיחה בהקשר