אגרת התשובה פרק יב

וְטַעַם הַשִּׂמְחָה בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף, לְפִי שֶׁהִיא טוֹבָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, לְמָרְקָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַצִּילָהּ מֵהַמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם (בִּפְרָט בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת כְּפִי מִסְפַּר כָּל הַצּוֹמוֹת שֶׁבְּתִיקּוּנֵי תְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַצְּרִיכוֹת לְמֵירוּק הַנֶּפֶשׁ לְהַצִּילָהּ מִמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם).

וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּהַקְדָּמָה לְפֵירוּשׁ אִיּוֹב, שֶׁאֲפִילוּ יִסּוּרִים שֶׁל אִיּוֹב ע׳ שָׁנָה – אֵין לָהֶן עֵרֶךְ כְּלָל לְיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ שָׁעָה אַחַת בְּגֵּיהִנֹּם, כִּי אֵשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְכוּ׳. אֶלָּא לְפִי שֶׁעוֹלָם הַזֶּה ״חֶסֶד יִבָּנֶה״, וּבְיִסּוּרִין קַלִּין בָּעוֹלָם הַזֶּה נִיצּוֹל מִדִּינִים קָשִׁים שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא.

כִּמְשַׁל הִילּוּךְ וְהַעְתָּקַת הַצֵּל בָּאָרֶץ טֶפַח לְפִי הִילּוּךְ גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ אֲלָפִים מִילִין וְכוּ׳. וְיֶתֶר עַל כֵּן לְאֵין קֵץ הוּא בַּנִּמְשָׁל, בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי. וְכַנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מֵעִנְיַן עֲלִיּוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, בְּהַקְרָבַת עוֹף אֶחָד בֶּן יוֹנָה אוֹ תוֹר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ קוֹמֶץ מִנְחָה. וְכֵן הוּא בְּכָל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״ – ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה וְכוּ׳״ (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּעִנְיַן ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״ וְכוּ׳, בְּחִינַת ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, וְכוּ׳).

וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בְּעִנְיַן שָׂכָר וְעוֹנֶשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב: