192
פרק ג
אכן כל זה באדם חזק ובריא כו'44:
לח. לויט ווי מען לערנט אין פּשטות, קומט אויס, אַז "בדורותינו אלה" וואָס די ריבוי הצומות זיינען מזיק, פעלן די ענינים וועלכע דאַרפן זיך אויפטאָן דורך די תעניתים. (ואעפּ"י אַז ס'איז פאַראַן די עצה פון "וחטאך בצדקה פרוק" ווי ער זאָגט ווייטער, פונדעסטוועגן, טוט זיך ניט אויף דורך צדקה די זעלבע ענינים ממש ווי דורך תעניתים, וואָס דערפאַר איז "כל בעל נפש כו' יחמיר על עצמו להשלים כו' מספר הצומות כו'").
אין אמת'ן אָבער — וויבאַלד דער אויבערשטער איז מהוה שטענדיק די בריאה מאין ליש (כמבואר בארוכה בשעהיוה"א בתחלתו), און די כוונת הבריאה איז בשביל ישראל ובשביל התורה (רש"י ר"פ בראשית), קען דאָך במילא ניט זיין אַז עס זאָל זיין אַ מציאות אין דער בריאה וואָס זאָל שטערן ח"ו צו די ענינים פון תורה; עס קען דאָך ניט זיין אַז דער אויבערשטער זאָל באַשאַפן אַ מציאות בעולם וואָס זאָל ניט צולאָזן (גם כשהאדם יבחור בטוב כו') דעם "ונרצה לו" (וואָס טוט זיך אויף דורך קרבנות אָדער דורך תעניתים וואָס במקום קרבנות).
וואָס דאָס איז אפילו בנוגע צו אַ יחיד. וואָרום וויבאַלד אַז "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם"45 די גאַנצע וועלט מיט כל הפּרטים שבה — "העולם", איז באַשאַפן געוואָרן — און עס האַלט אין איין באַשאַפן ווערן תמיד — צוליב אָטאָ דעם אידן, אַז ער (דער איש פּרטי) זאָל קענען דורכפירן זיין תפקיד, איז דאָך ניט שייך אַז עס זאָל זיין אַ מציאות בעולם וואָס זאָל אים מונע זיין מלמלא את תפקידו, היפּך פון "בשבילי נברא העולם".
ומה דאָך אַז בנוגע צו אַ יחיד איז אַזוי, איז דאָך במכ"ש בנוגע צו כלל ישראל, ובמשך של כמה דורות. וואָס במילא מובן, אַז מען קען ניט זאָגן, אַז דער אויבערשטער האָט באַשאַפן אַזאַ מציאות וואָס זאָל ניט צולאָזן אַלע אידן ש"בדורותינו אלה" צום "ונרצה לו".
לט. עפּי"ז וועט אויך ווערן מבואר אין די קשיא וואָס מען פרעגט אין די דרושי
הערות
- 44. בכל הדינים דלקמן [באגה"ת פרק זה] — עיין שו"ע או"ח סי' תקע"א. שו"ע אדה"ז הל' נזקי גו"נ סעיף ד'.
- 45. סנהדרין לז, סע"א. וראה גם תניא רפמ"א. וממה שלמדו (בסנהדרין שם) חיוב זה ממה ש"נברא אדם (הראשון) יחידי", מוכח שכוונת חז"ל בענין "בשבילי נברא העולם" הוא (לא רק לחלקו בעולם, אלא) לכל העולם כולו, וגם לכל העולמות העליונים, שכולם תלויים בעבודתו (ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד) — דוגמת אדה"ר שע"י מעשיו פעל (ראה לקו"ת מסעי פט, ג) בכל העולמות (משיחת ש"פ נח תשכ"ה).
תניא, אגרת התשובה י״ב - הטקסט מספריא
וְטַעַם הַשִּׂמְחָה בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף, לְפִי שֶׁהִיא טוֹבָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, לְמָרְקָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַצִּילָהּ מֵהַמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם (בִּפְרָט בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת כְּפִי מִסְפַּר כָּל הַצּוֹמוֹת שֶׁבְּתִיקּוּנֵי תְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַצְּרִיכוֹת לְמֵירוּק הַנֶּפֶשׁ לְהַצִּילָהּ מִמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם).
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּהַקְדָּמָה לְפֵירוּשׁ אִיּוֹב, שֶׁאֲפִילוּ יִסּוּרִים שֶׁל אִיּוֹב ע׳ שָׁנָה – אֵין לָהֶן עֵרֶךְ כְּלָל לְיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ שָׁעָה אַחַת בְּגֵּיהִנֹּם, כִּי אֵשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְכוּ׳. אֶלָּא לְפִי שֶׁעוֹלָם הַזֶּה ״חֶסֶד יִבָּנֶה״, וּבְיִסּוּרִין קַלִּין בָּעוֹלָם הַזֶּה נִיצּוֹל מִדִּינִים קָשִׁים שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא.
כִּמְשַׁל הִילּוּךְ וְהַעְתָּקַת הַצֵּל בָּאָרֶץ טֶפַח לְפִי הִילּוּךְ גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ אֲלָפִים מִילִין וְכוּ׳. וְיֶתֶר עַל כֵּן לְאֵין קֵץ הוּא בַּנִּמְשָׁל, בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי. וְכַנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מֵעִנְיַן עֲלִיּוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, בְּהַקְרָבַת עוֹף אֶחָד בֶּן יוֹנָה אוֹ תוֹר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ קוֹמֶץ מִנְחָה. וְכֵן הוּא בְּכָל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״ – ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה וְכוּ׳״ (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּעִנְיַן ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״ וְכוּ׳, בְּחִינַת ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, וְכוּ׳).
וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בְּעִנְיַן שָׂכָר וְעוֹנֶשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב:
שולחן ערוך, אורח חיים תקע״א - הטקסט מספריא
הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית, אִם יָכוֹל לִסְבֹּל הַתַּעֲנִית נִקְרָא קָדוֹשׁ; וְאִם לָאו, כְּגוֹן שֶׁאֵינוֹ בָּרִיא וְחָזָק, נִקְרָא חוֹטֵא.
תַּלְמִיד חָכָם אֵינוֹ רַשַּׁאי לִישֵׁב בְּתַעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁהַצִּבּוּר מִתְעַנִּים שֶׁלֹּא יִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מֵהֶם; וּמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת דִּינָם כְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים.
עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ עַכּוּ"ם, וְכֵן יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי עַכּוּ"ם אוֹ מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, אֵינָם רַשָּׁאִים לְהִתְעַנּוֹת, שֶׁלֹּא לְשַׁבֵּר כֹּחָם; אֶלָּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ תַּעֲנִיּוֹת לִכְשֶׁיִּנָּצְלוּ; וְכֵן אִם גָּזְרוּ גְּזֵרָה וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת עָלָיו, יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ תַּעֲנִיּוֹת כְּשֶׁיַּעֲבֹר הַגְּזֵרָה.
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ט לקו"ש חל"ט ע' 192
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.