שיוך לסעיף
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
60 חולין צו, סע"ב ואילך (ובפרש"י). שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
21 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
509 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, נר הראשון ושבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1466 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, ערב חנוכה, ה'תשכ"ו*
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
576 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ו ב"ה. ענינה* של תורת החסידות**
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1151 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1341 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1574 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, ערב חנוכה ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
73 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
ענינה של תורת החסידות 7
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
51 ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיח דין המבשל בשבת יט
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
רז רשב"א בתורת הבית הארוך בית ד שער א. הובא בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ב. וראה ט"ז שם סק"ד. ש"ך שם סק"ה. וראה לקמן סי' תנא סל"ד בנוגע לכלי שלישי ורביעי.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח ה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ד
נו ח"י ס"ק ז (כדי נטילה). רא"ש חולין פ"ז סי' כד. שו"ע יו"ד סי' קה ס"ד. מ"א סי' תסא ס"ק י (דהיינו כעובי רוחב אצבע). וראה לעיל סי' לב סס"ג שכל אצבע סתם היא גודל. וכ"ה לקמן סכ"ב. סי' תסא סט"ז. וראה לקמן סי' תנא סנ"ו וסס"ו, וסי' תסא סי"ח, שבאיסור בלוע סגי בקליפה. וראה סי' תסז סנ"ט ואילך, שבחטה בקועה סגי בכדי קליפה.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
סו גמרא עו, רע"ב (לענין ריח). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (לענין צלי). ט"ז כאן ס"ק ב. מ"א שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח כז
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
רכג שמואל עו, א (כמבושל). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"א (דהיינו כבוש בצונן מעת לעת). דרכי משה כאן ס"ק יב. מ"א ס"ק טז ד"ה כתב בדרכי משה. וראה גם לעיל סכ"ד. לקמן סכ"ח. ס"ס. סי' תנא ס"ס. שם סע"ב. סי' תסא סי"ב. סי' תסז ס"ב. סי' תעג סכ"ט. ולענין כבוש בציר או חומץ, ראה לקמן סכ"ט וש"נ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנא דיני הגעלת כלים לג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
רה שו"ע יו"ד סי' קה ס"ב, ורמ"א שם סי' סח סי"א, שבדיעבד קיי"ל כהאומרים שכלי שני אינו מפליט ולא מבליע. ראה מחלוקת זו גם לעיל סי' שיח סי"ט. וראה רמ"א סי' תמז ס"ט, ולקמן סי' תסז סל"ב וסמ"ד, שכלי שני אוסר בפסח. וראה פסקי אדה"ז ע' 27.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו יח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
צז מ"א סי' תמז ס"ק ב. תורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז. ש"ך שם ס"ק יט. וראה גם לקמן שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה נא
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
שטו גמרא עו, רע"ב (לענין ריח). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (לענין צלי). שו"ע יו"ד סי' ע ס"ד (אף לענין מליחה). ט"ז כאן ס"ק יט.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה נב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
שכד אפילו כדי קליפה. טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז (אף בצלי). וראה ש"ך שם ס"ק כג (שרק בכלי אוסר כדי קליפה משא"כ בב' חתיכות). משאת בנימין שם (שהמצריכים כאן קליפה אינה אלא חומרא). לעיל סי' תסא סי"ח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה נב
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
שכח שאז מפעפע מחתיכה לחתיכה (גם בחתיכה כחושה). מ"א סי' תמז ס"ק ב. תורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז. ש"ך שם ס"ק יט. וראה גם לקמן סנ"ג. לעיל סי' תסא סי"ח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה נג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
שלב תורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז. וראה גם לעיל סנ"ב.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמח דברים הפסולים באתרוג כה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
קעה פסחים עו, א. שו"ע יו"ד סי' קה ס"א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ד
1637 יראים השלם סוס"י נב (אבל ביבש, כגון שנמצא על בשר מלוח או צלי או מצה רותחת, חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת).
רא"ש פ"ב סי' כה (דהא דאמרינן חמץ במשהו היינו דוקא על ידי בישול, שמתפשט החמץ בכל הקדירה, וכל היכא דשאר איסורין אוסרין בנתינת טעם חמץ אוסר במשהו ... אפייה לא הוי כבישול להתפשט הטעם בכל החררה, אלא כדי קליפה או כדי נטילה ... וכן כתב ה"ר אליעזר ממי"ץ, ואם נמצאת חטה על בשר מלוח או על בשר צלי או בתוך מצה רותחת, חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת).
מ"מ פ"ד הי"ב (אם בשאר תערובות לא היה צריך ששים, אלא קליפה או נטילת מקום ... אף בחמץ כן, רוצה לומר שחם בחם בלא רוטב די בקליפה, שאם נגע ככר חמץ בככר מצה ושניהם חמין, ואין שם דבר המפעפען, לא אסר אלא מקום מגעו בלבד, לפי שאינו מבליע יותר, וזה ברור, כתבוהו המפרשים ז"ל).
שו"ע ס"א (אבל אם בשאר תערובות לא היה צריך ששים אלא קליפה או נטילת מקום, אף בחמץ כן. שחם בחם בלא רוטב די בקליפה כשאר איסורים. וכן אם נגע ככר חמץ בככר מצה ושניהם חמין ואין שם דבר המפעפען, לא אסור אלא מקום מגעו בלבד, לפי שאינו מבליע יותר).
הרי כתבו באופן סתמי "מקום פעפועו לפי אומד הדעת", "מקום מגעו", "כדי קליפה או כדי נטילה". ולא פירשו מתי סגי בכדי קליפה ומתי צריך כדי נטילה.
שכן כתבו התוס' בחולין צו, ב ד"ה עד שמגיע לגיד (דהא צריך שיניח כדי קליפה ... ואפילו כדי נטילה).
אמנם מסקנת הדברים נתפרשה ברא"ש חולין פ"ז סי' כד (לצלי בעי נטילה, כיון שלא מצינו מפורש בו קליפה. ומיהו יראה שאין צריך להחמיר ברותח דמליחה, ודי בקליפה).
וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ד (נפל על הצלי שאצל האש אינו אוסר אלא כדי נטילה), וס"ט (מליח ... מפליט לאסור כדי קליפה).
וכן הוא באפיה, שאוסרת כדי נטילה כצלי, כמבואר בשו"ע סי' תסא ס"ה (אם אפו חמץ עם מצה לא נאסרה אלא אם כן נגעה בחמץ, נוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום).
אלא שלפעמים גם בצלי סגי בכדי קליפה, כדלקמן סי' תסז סנ"ט (אם נמצאת חטה בקועה בפסח בתרנגולת צלויה, או בשאר בשר צלי, צריך להסיר מקום פעפועה לפי אומד הדעת. ומן הסתם אינה אוסרת יותר מכדי קליפה, שהחטה היא קטנה וכחושה ופליטתה מועטת). ויתבאר לקמן בהערות שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ד
1638 מ"א סי' תסא ס"ק י (נטילת מקום, היינו כעובי רוחב אצבע).
וכן נפסק בשו"ע יו"ד סימן קה ס"ד (איסור, בין חם בין קר, שנפל על הצלי שאצל האש, אינו אוסר אלא כדי נטילה, שהוא כעובי רוחב אצבע).
ומפרש רבינו דהיינו "כרוחב אגדול", כמבואר לעיל סי' לב סס"ג (וכל אצבע סתם היא גודל), ולקמן סי' תקפו סי"ג (מודדין במקום הרחב של הגודל ... וכן הדין בכל אצבעות שבתורה).
וכן הוא לקמן סכ"ב (צריך להסיר ממנה במקום החטה כעובי רוחב גודל), וסי' תנא סנ"ו (שאם נגע ככר של חמץ בככר של מצה חם צריך ליטול מקום מגעו, בעובי כרוחב גודל), וסי' תסא סט"ז (מסיר עוד מקום מגעו, דהיינו כרוחב גודל).
*
סיכום הלכות בליעת חמץ על ידי נגיעה חם בחם, בדבר כחוש:
אם החמץ בעין, אוסר כדי נטילה, כמבואר כאן.
ואם החמץ אינו בעין אלא בלוע בכלי, סגי בקליפה, כדלקמן סי' תנא סנ"ו (ואף על פי שאם נגע ככר של חמץ בככר של מצה חם צריך ליטול מקום מגעו בעובי כרוחב גודל. מכל מקום כאן שאין החמץ בעין אלא בלוע בתוך הרחת, די בקליפה), וסס"ו (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה, אפילו בתוך הפסח), וסי' תצד סט"ז (כדי קליפה כמ"ש בסימן תנ"א).
ואם הוא מאכל שבלוע בו טעם חמץ, אינו אוסר אפילו כדי קליפה, כדלקמן סי' תסז סנ"ב (אבל שאר החתיכות שנמלחו עמה ביחד, אף על פי שהיו נוגעות בה ונבלע בהן הציר היוצא ממנה, אינן נאסרות כלל).
ואם היא מצה שבלוע בה טעם חמץ, מחמירים ואוסרים כדי קליפה, כדלקמן סי' תסא סי"ח (נגעה במצה אחרת ... אין צריך ליטול במקום מגעה אלא כדי קליפה בלבד).
ואם חטה בקועה נגעה במאכל חם, אף שאיסורה מחמת עצמה, די בקליפה, כדלקמן סי' תסז סנ"ט (אם נמצאת חטה בקועה בפסח בתרנגולת צלויה, או בשאר בשר צלי, צריך להסיר מקום פעפועה לפי אומד הדעת, ומן הסתם אינה אוסרת יותר מכדי קליפה, שהחטה היא קטנה וכחושה ופליטתה מועטת), וסס"א (אם נמצאה חטה או שעורה בקועה בפסח בזפק העוף, לאחר שהבהבו אותו באור להסיר נוצת העוף, מותר, שהרי החטה אינה אוסרת אפילו בצלי ממש יותר מכדי קליפה וכאן הזפק הוא הקליפה שמסירין ומשליכין אותו).
ואם נמצאה החטה המחומצת בין זנבות השבלים שהבהבו בהם התרנגולת, ואין יודעים באיזה מקום נגעה החטה, אוסרת כולה, כדלקמן סי' תסה ס"ו (אם ידוע לנו שהיה גרגיר מחומץ בשבלים שהבהב בהם, יש לאסור העופות באכילה, שחמץ בפסח במשהו).
ואם החטה נתבשלה עם התרנגולת לפני הפסח (ובטל הטעם בששים), ואחר כך נשארה בחמימותה עם התרנגולת בפסח, אוסרת כדי נטילה, כדלקמן סי' תמז סכ"ב (אם כשנכנס הפסח היתה התרנגולת עדיין חמה בכדי שהיד סולדת בו ... חזרה החטה ופלטה טעם משהו לתוך התרנגולת ... ואם היא כחושה צריך להסיר ממנה במקום החטה כעובי רוחב גודל).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1648 גמרא עו, רע"ב (בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור, מאי טעמא מפטמי מהדדי). וברש"י שם (שהריח מן השמן נכנס לכחוש ומפטמו וחוזר זה ומוציא ריח גם הוא).
וכן לענין צלי נתבאר בטור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (ואפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה, האיסור מפעפע בכולה). ובש"ך שם ס"ק יד (הטעם כתב הב"י דאזיל היתר ומפטם לאיסור).
מ"א ס"ק ב (אף על פי שהאיסור כחוש, מכל מקום ההיתר מפטם ליה).
*
ואף שנתבאר בטור יו"ד שם (אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בו, ואפילו אם נצלו ביחד, שאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרות אלא על ידי רוטב, אפילו החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע, לפי שאין השומן שבה מוליך עמו האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו).
וכן הוא לקמן סי' תסא סי"ח (שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, אפילו שתיהן שמינות אלא אם כן האיסור עצמו הוא שמן).
וכן הוא לקמן סי' תסז סנ"ב (שאף להאומרים ששמנונית הבשר מפטם את הציר היוצא מהחטה, מכל מקום אין בציר זה כח לפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, כיון שאינו שמן מצד עצמו).
היינו דוקא במקום שהאיסור מצד עצמו אינו נבלע כלל בההיתר, וגם הפיטום אינו מועיל שיפעפע מחתיכה לחתיכה, משא"כ כאן, שגם האיסור מצד עצמו נבלע כדי קליפה בבשר. ועל זה מועיל הפיטום, שאיסור זה הבלוע כדי קליפה, יפעפע בכל חתיכת הבשר.
כמבואר בהגהות מהרש"ל לטור יו"ד שם, הובא בפרישה שם ס"ק טז (וכתב רש"ל דדוקא בגוף האיסור, אבל בבליעת האיסור, לא סבירא לן הכי). וב"ח שם (כשהחתיכה אסורה מחמת עצמה אפילו היא כחושה, מכל מקום מאחר דבעל כרחך פולטת רוטב נבלה, הלכך אם ההיתר אצלו שמן השומן מתערב ברוטב נבלה ונבלע עמו בחתיכה). ונתבאר בש"ך שם ס"ק יט (כמ"ש מהרש"ל והפרישה והב"ח, דהיכא דהאיסור אסור מחמת עצמו, בהא קאמר לעיל דאפילו האיסור כחוש ההיתר שהוא שמן מוליך האיסור עמו, מאחר דבעל כרחך בלאו הכי פולטת רוטב של איסור, ובלאו הכי אוסר כדי נטילה, הלכך אם ההיתר אצלו שמן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו, משא"כ הכא שאין החתיכה אסורה מחמת עצמה אלא שבלעה איסור).
וכן הוא לקמן סי' תסז סנ"א (ששמנונית הבשר מפטם את הציר הנבלע בו, ונעשה כאלו הוא עצמו שמן, ואזי הוא מפעפע ומתפשט ונבלע בכל אותה החתיכה), וס"ס (השומן מפטם את טעם משהו חמץ הבלוע בתוכו).
וכן לקמן סי' תסא סי"ז (ואם מקום הכפל הוא משוח בשומן, ונגע במצה אחרת חמה שהיד סולדת בו, וכן אם אותה מצה שנגעה בה היא משוחה בשומן במקום מגעה, אע"פ שמקום הכפל אינו משוח, הרי הוא אוסר את כולה, כדין ככר חמץ שנגע בככר מצה ואחד מהן משוח בשומן שנתבאר בסימן תמ"ז).
ולא רק באיסור מחמת עצמו, אלא אפילו טעם חמץ הבלוע בתנור, והניחו עליו מאכל שמן, שטעם החמץ מהתנור נבלע במאכל כדי קליפה, ואז מפטם אותו המאכל השמן ומפעפע בכולו, כדלקמן סי' תנא סס"ו (ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה, או על גבי תנור בית החורף, בלי שום דבר המפסיק בינתים, צריך לקלוף תחתוניות המצה שנגע בגוף התנור (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה, אפילו בתוך הפסח, כמו שנתבאר למעלה) ... ואם הוא מאכל שמן כולו אסור).
*
ואף שנתבאר לקמן סי' תסא סי"ח (אם מצה זו שנתכפלה נגעה במצה אחרת, שלא במקום הכפל, אלא מקצתה השני שלא נתכפלה נגעה במצה אחרת, אפילו שתיהן משוחות בשומן אין צריך ליטול במקום מגעה, אלא כדי קליפה בלבד, לפי שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב).
ומדוע לא יפטם השומן גם כן את "כדי קליפה" שנבלעה בו בלא השומן?
אמנם כבר נתבאר (הערה 58), שגם שם לא נאסרה המצה, אפילו כדי קליפה, אלא מחומרא בעלמא החמירו לאסור כדי קליפה. וכיון שכדי קליפה זו אינה אלא חומרא בפסח, לכן אין בה ממשות חמץ כדי קליפה, עד כדי שהשומן יפטם אותה ויפעפע בכל אותה המצה.
ונתבאר בדובר שלום (ע' קצ-קצא. וע' קצו). פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צד ס"ח.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
2010 כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ט (ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד, אם אין בכל אחת מהם בפני עצמה ששים לבטל החלב, אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב). ובט"ז שם ס"ק כא (פירוש אם החלב נגע בכל אחד מהן, ואין בכל א' ס' נגד החלב, אסור, דשמא בלע הרבה, ואין לו שותפות לבטל).
וכן הוא לקמן סי' תסז סנ"ד (אם יש להסתפק שמא נגעה [החטה הבקועה] גם בשאר החתיכות, כגון שנמצאת על התרנגולת מבחוץ, או על שאר בשר, הרי כולן צריכות קליפה מעיקר הדין). ואינן מצטרפות לבטל טעם החטה בששים.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
1073 טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז (הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, דוקא כשאיסורה מחמת עצמה, כגון נבילה או בשר בחלב, אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממקום אחר, אינו אוסרת אחרת הנוגעת בה, אפילו אם נצלו יחד).
וכדלקמן סי' תסז סנ"ב (שאר החתיכות שנמלחו עמה ביחד, אף על פי שהיו נוגעות בה ונבלע בהן הציר היוצא ממנה, אינן נאסרות כלל).
*
אלא ששם כתב "אינן נאסרות כלל", אפילו לא כדי קליפה. ואילו כאן הצריך עכ"פ כדי קליפה.
ובאמת גם שם כתב הרמ"א סי"ד (העיקר לאסור אותה חתיכה כולה שנמצאת החטה עליה, ולהתיר האחרות על ידי קליפה קצת). וכתב על זה בשו"ת משאת בנימין סי' סט (האי קליפה לאו דינא הוא, אלא חומרא בעלמא הוא שהחמיר). הובא במ"א שם ס"ק לג (המ"ב סי' ס"ט ... דאינו אלא חומרא לקלפן).
ורבינו הקיל שם לגמרי (אינן נאסרות כלל). וכאן החמיר (כדי קליפה בלבד), כדברי הרש"ל (שבהערה הקודמת). ונתבאר בדובר שלום ע' קצב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ד
1735 ה ר"א ממיץ ביראים השלם סוס"י נב (נמצא על בשר מלוח או צלי או מצה רותחת, חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת ורבוי החמץ ודיו). רא"ש פ"ב סי' כה (וכן כתב ה"ר אליעזר ממי"ץ ואם נמצאת חטה על בשר מלוח או על בשר צלי או בתוך מצה רותחת, חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת). טור (וכ"כ ה"ר אליעזר ממיץ, שאם נמצאת חטה על בשר מליח או צלי או על מצה רותחת, חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת).
הרי כתבו באופן סתמי "מקום פעפועו לפי אומד הדעת". ולא פירשו אם סגי בכדי קליפה או צריך כדי נטילה.
שכן כתבו התוס' בחולין צו, ב ד"ה עד שמגיע לגיד (דהא צריך שיניח כדי קליפה ... ואפילו כדי נטילה).
אבל במרדכי רמז תקנב (אם נמצא חטה על בשר מלוח, אין אוסר אלא כדי קליפה. וכן כתב הרב רבי שמואל מפלמיז"א, בשם רבו הקדוש רבינו שלמה מדרו"ש, שקיבל מרבו ר"י ברבי אברהם, דחטה בתרנגולת מלוחה אין אוסר אלא כדי קליפה ... מצאתי כתוב דמהר"ם ז"ל אינו אוסר אלא כדי קליפה). דעה הא' בשו"ע סי"ד (אם נמצאת חטה מבוקעת בתרנגולת ... אחר מליחה, די בקליפה).
שכן היא מסקנת הדברים ברא"ש חולין פ"ז סי' כד (לצלי בעי נטילה, כיון שלא מצינו מפורש בו קליפה. ומיהו יראה שאין צריך להחמיר ברותח דמליחה, ודי בקליפה).
וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ד (נפל על הצלי שאצל האש אינו אוסר אלא כדי נטילה), וס"ט (מליח ... מפליט לאסור כדי קליפה).
וכן נפסק כאן לענין מלוח (נמצאת עליו החטה לאחר שנמלח ... צריך ליטול ממנו כדי קליפה), ולענין אפיה וצליה נפסק לעיל סי' תמז ס"ה (ככר חמץ שהיד סולדת בו שנגע בככר מצה חם שהיד סולדת בו, אינו אוסר אלא מקום מגעו, דהיינו שיסיר מהמצה את המקום שנגע בו החמץ ויסיר אותה בעומק כרוחב אגודל). ונתבאר לעיל שם (הערות נז-ח).
אמנם נפסק לקמן סנ"ט (חטה ... בתרנגולת צלויה ... אינה אוסרת יותר מכדי קליפה). דהיינו שאף בצלי אינה אוסרת יותר מכדי קליפה. ויתבאר לקמן שם (הערה 378).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1742 גמרא עו, רע"ב (בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור, מאי טעמא מפטמי מהדדי). וברש"י שם (שהריח מן השמן נכנס לכחוש ומפטמו, וחוזר זה ומוציא ריח גם הוא).
טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (ואפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה, האיסור מפעפע בכולה). ובש"ך שם ס"ק יד (הטעם כתב הב"י דאזיל היתר ומפטם לאיסור).
ט"ז ס"ק יט (כשיש בשר שהוא מפעפע חיישינן שמא הלך ומפטם להחטה ותחזור לפעפע בבשר).
מ"א סי' תמז ס"ק ב (אף על פי שהאיסור כחוש, מכל מקום ההיתר מפטם ליה).
*
ואף שבכל אופן קיי"ל שאין האיסור מפעפע מחתיכה לחתיכה, גם אחרי שהההיתר השמן מפטם את האיסור, וכמבואר בטור יו"ד שם (שאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרות אלא על ידי רוטב, אפילו החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע).
וכ"ה לקמן סנ"ב (שאף להאומרים ששמנונית הבשר מפטם את הציר היוצא מהחטה, מכל מקום אין בציר זה כח לפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, כיון שאינו שמן מצד עצמו).
וכ"ה לעיל סי' תסא סי"ח (שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, אפילו שתיהן שמינות אלא אם כן האיסור עצמו הוא שמן).
היינו דוקא במקום שהאיסור מצד עצמו אינו נבלע כלל בההיתר, וגם הפיטום אינו מועיל שיפעפע מחתיכה לחתיכה, משא"כ כאן, שהאיסור מצד עצמו נבלע כדי קליפה בבשר. ועל ידי הפיטום של בליעה זו כדי קליפה, מפעפע בכל חתיכת הבשר.
כמבואר בהגהות מהרש"ל לטור יו"ד שם, הובא בפרישה שם ס"ק טז (וכתב רש"ל דדוקא בגוף האיסור, אבל בבליעת האיסור, לא סבירא לן הכי). ונתבאר בב"ח שם (כשהחתיכה אסורה מחמת עצמה אפילו היא כחושה, מכל מקום מאחר דבעל כרחך פולטת רוטב נבלה, הלכך אם ההיתר אצלו שמן השומן מתערב ברוטב נבלה ונבלע עמו בחתיכה). ובש"ך שם ס"ק יט (כמ"ש מהרש"ל והפרישה והב"ח, דהיכא דהאיסור אסור מחמת עצמו, בהא קאמר לעיל דאפילו האיסור כחוש, ההיתר שהוא שמן מוליך האיסור עמו, מאחר דבעל כרחך בלאו הכי פולטת רוטב של איסור, ובלאו הכי אוסר כדי נטילה, הלכך אם ההיתר אצלו שמן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו, משא"כ הכא שאין החתיכה אסורה מחמת עצמה אלא שבלעה איסור).
וכן הוא לקמן ס"ס (השומן מפטם את טעם משהו חמץ הבלוע בתוכו).
ולעיל סי' תמז ס"ו (השמנונית של היתר שבמקום מגעו, הוא מפטם ומשמין את טעם החמץ משהו הנפלט), ושם (הערה סח).
ולא רק באיסור מחמת עצמו, אלא אפילו טעם חמץ הבלוע בתנור, והניחו עליו מאכל שמן, שטעם החמץ מהתנור נבלע במאכל כדי קליפה, ואז מפטם אותו המאכל השמן ומפעפע בכולו, כדלקמן סי' תנא סס"ו (ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה, או על גבי תנור בית החורף, בלי שום דבר המפסיק בינתים, צריך לקלוף תחתוניות המצה שנגע בגוף התנור (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה, אפילו בתוך הפסח, כמו שנתבאר למעלה) ... ואם הוא מאכל שמן כולו אסור), ושם (הערת תקפד).
וראה דובר שלום (ע' קצ-קצא. וע' קצו). פסקי אדמו"ר הזקן לסי' צד ס"ח.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
1752 שו"ת משאת בנימין סי' סט (נראה דבנידון דידן האי קליפה לאו דינא הוא, אלא חומרא בעלמא הוא שהחמיר בהג"ה שו"ע ... ולפיכך די לנו והותר להחמיר באותה חתיכה עצמה, מפני המנהג שנהגו המורים, ולא להוסיף להצריך קליפה בשאר חתיכות שנמלחו עמה). הובא בט"ז ס"ק כ (ובמשאת בנימין ... מיקל בשאר חתיכות אפילו בלא קליפה), ובמ"א ס"ק לג (שכתב המשאת בנימין דהכא אף בלא קליפה שרי).
וכמבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז (הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, דוקא כשאיסורה מחמת עצמה, כגון נבילה או בשר בחלב, אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממקום אחר, אינו אוסרת אחרת הנוגעת בה, אפילו אם נצלו יחד).
ואף שנתבאר לעיל סי' תנא סנ"ו (אם הוציא מצה חמה מהתנור ברחת של חמץ, אפילו הוא תוך הפסח, די בקליפה, שיקלוף תחתונית המצה שנגע ברחת. ואף על פי שאם נגע ככר של חמץ בככר של מצה חם צריך ליטול מקום מגעו בעובי כרוחב גודל. מכל מקום כאן שאין החמץ בעין אלא בלוע בתוך הרחת, די בקליפה).
היינו דוקא בכלי, כמבואר בש"ך יו"ד סי' צד ס"ק לג (ואף על גב דכתב בסי' ק"ה ס"ז, דכלי עדיף שאוסרת היתר שנוגע בו ... דמפליט בלא רוטב, מאחר שאין בו פליטה מגופו).
ומה שנתבאר לעיל סי' תסא סי"ח (אם מצה זו שנתכפלה נגעה במצה אחרת שלא במקום הכפל אלא מקצתה השני שלא נתכפלה נגעה במצה אחרת אפילו שתיהן משוחות בשומן אין צריך ליטול במקום מגעה אלא כדי קליפה בלבד, לפי שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב). היא חומרא בעלמא. ונתבאר לעיל שם (הערה 100).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
1758 תורת הבית הקצר בית ד שער א ז, א (בלעה מן הדברים המפעפעין בטבעם, יראה לי שאוסרת חברותיה, בין בצלי בין שנוגעת זו בזו חם בחם, שהאיסור בעצמו הבלוע מפעפע ויוצא אפילו מחתיכה לחתיכה). טור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז (בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען, כגון שומן, אוסרת חברתה ... שהאיסור הבלוע בעצמה מפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה).
וכדלעיל סנ"ב (אין בציר זה כח לפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, כיון שאינו שמן מצד עצמו), ולעיל סי' תסא סי"ח (שטעם הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, אפילו שתיהן שמינות, אלא אם כן האיסור עצמו הוא שמן).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ט
1768 שו"ע סי"ד (ואם נמלחו עמה תרנגולת אחרות, קולף את כולם). מ"א שם (צריך לומר שנמצא החטה על התרנגולת, דיש לספק שמא נגעה בכולם), וס"ק לג (אם יש לספק שנגע בשאר החתיכות, מדינא כולן אסורים, כמ"ש בשו"ע ביו"ד סי' ק"ה).
והיינו שאף אם בצירוף הקליפה של כולם יש יותר מששים נגד החטה, מכל מקום אין זה מועיל לבטל את טעם החטה, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ט (ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד, אם אין בכל אחת מהם בפני עצמה ששים לבטל החלב, אסורות, ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב). ובט"ז שם ס"ק כא (פירוש אם החלב נגע בכל אחד מהן, ואין בכל א' ס' נגד החלב, אסור, דשמא בלע הרבה, ואין לו שותפות לבטל).
וכיון שכן הוא גם בשאר איסורים (ולא רק מחומרת פסח), לכן "כולן צריכות קליפה מעיקר הדין". ולכן נאסרו אפילו נמצאה בהן החטה קודם הפסח.
משא"כ באופן השני דלקמן בסמוך (אם ידוע בבירור שלא נגעה אלא באחת משאר החתיכות, ואין ידוע איזו היא), אשר "כיון שהוא בתוך הפסח, ולפיכך כולן צריכות קליפה מספק", משא"כ אם נמצאה בהן החטה קודם הפסח.
ומזה מובן שכן הוא גם לעיל ס"נ (אם יש להסתפק שמא נגעה בו במקום אחר, צריך ליטול כדי קליפה מכולו), שצריכה קליפה מעיקר הדין, כמו בשאר איסורים, ואין שייך בזה ביטול ברוב, אפילו נמצאה קודם הפסח.
וכן הוא לעיל סי' תמז ס"ס (זיתים ... חתכן בסכין של חמץ ... קודם הפסח ... הזיתים עצמן אסורין ... ואע"פ שאם נצרף כל הזיתים שנחתכו בסכין זה יש בהן ס' לבטל פליטת הסכין, אף על פי כן כולם אסורין).
*
ומה שנתבאר לעיל סל"ו (ויש אומרים שאם נמצאת חטה בקועה בעיסה ... שלא במקום אחד בלבד נגעה החטה, אלא כאן וכאן במקומות הרבה דרך גלגולה של עיסה, ובכל מקום ומקום יש חשש שמא נסחט לשם משהו מהחטה, ולפיכך יש לאוסרה כולה אם הוא בתוך הפסח, שחמץ בפסח במשהו. אבל קודם הפסח אין צריך להסיר ממנה אלא כדי נטילת מקום בלבד). ואין אומרים שכולה נאסרה מעיקר הדין, אף קודם הפסח.
אפשר שם הקילו, כיון שיש מתירים לעיל שם לגמרי, אפילו בתוך הפסח, לכן לא החמירו כל כך קודם הפסח.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
717 מ"א שם (ודלא כמקצת נשים שמהפכין אותה על צדה השני, דהא בלוע מעבר אל עבר משמנונית).
ואף שהאפיה אינה אוסרת אלא כדי נטילה, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ה (שאין הצלי אוסר אלא כדי נטילה). מכל מקום כשיש בו שמנונית נאסר כולו, כמבואר בשו"ע שם (במה דברים אמורים שאין הצלי אוסר אלא כדי נטילה, בירך עם גידו וכיוצא בו, דבר כחוש שאין בו כח לפעפע בכל החתיכה, אבל גדי שמן שצלאו בחלבו ... כיון שהוא שמן מפעפע בכולו).
ואף שהכא מיירי ב"לחם נילוש בחלב או בחמאה", והרי רק החמאה היא איסור שמן, משא"כ החלב, כמבואר בש"ך יו"ד סי' צב ס"ק ג (אפשר דשאני חלב דהוי איסור שמן שהרי יש בה שמנונית של חמאה ... קשה דמשמע מדברי הרשב"א בתה"א (דף צ"ט ע"ב) והר"ן שם דחלב לא חשיב איסור שמן ע"ש, והכי מוכח נמי מדברי הטור ושו"ע ... דסבירא להו דחלב איסור כחוש הוא).
מכל מקום נפסק ברמ"א שם סי' קה ס"ה (ויש אומרים דאין אנו בקיאין איזה מיקרי כחוש או שמן, ויש לאסור בכל ענין ... והכי נהוג). וכן נתבאר לעיל סי' תמז ס"ז (ובמדינות אלו נוהגין להחמיר בבשר חם שנגע בו חמץ חם לאסור את כולו אפילו הוא כחוש, לפי שאין אנו בקיאים לחלק בין כחוש לשמן, שלפעמים הבשר נראה כחוש מבחוץ והוא שמן מבפנים, לפיכך נוהגין להחמיר בכל דבר ששייך בו שמנונית לאסור את כולו).
ואף שנתבאר בש"ך שם (לא מפלגינן בין כחוש לשמן, היינו בגוף הדבר, אבל מה שנאסר על ידי בליעה לא מחמרינן). וגם כאן מדובר בטעם החלב שבלוע במרדה, שבזה מפלגינן בין כחוש לשמן. היינו דוקא לומר שלכן אין טעם האיסור הכחוש עובר מחתיכה לחתיכה, משא"כ כאן שבאים לאסור את המרדה עצמה, בזה שפיר אוסר טעם החלב את כל עובי המרדה, אף אם היא יותר מכדי נטילה. וכן הוא לעיל סי' תנא סס"ז (והערה תקפו), וסי' תסז ס"ס (והערה שפז). ונתבאר בדובר שלום ע' קצו-רא.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
718 סנ"ו (אם הוציא מצה חמה מהתנור ברחת של חמץ, אפילו הוא תוך הפסח, די בקליפה שיקלוף תחתונית המצה שנגע ברחת. ואף על פי שאם נגע ככר של חמץ בככר של מצה חם צריך ליטול מקום מגעו בעובי כרוחב גדול. מכל מקום כאן שאין החמץ בעין אלא בלוע בתוך הרחת די בקליפה).
וכן הוא שם סס"ו (ואם שכח והניח מצה חמה בתוך תנור קטן זה, או על גבי תנור בית החורף, בלי שום דבר המפסיק בינתים, צריך לקלוף תחתוניות המצה שנגע בגוף התנור (דכיון שהאיסור הוא בלוע בתנור אינו אוסר יותר מכדי קליפה, אפילו בתוך הפסח, כמו שנתבאר למעלה)).
ואף שמאכל שבלוע בו איסור אינו אוסר כלל על ידי מליחה או צלי, כדלעיל סי' תסז סנ"ב (שאר החתיכות שנמלחו עמה ביחד אף על פי שהיו נוגעות בה ונבלע בהן הציר היוצא ממנה אינן נאסרות כלל). היינו שאיסור הבלוע אינו אוסר אפילו כדי קליפה, ומדוע כאן יאסר הלחם עכ"פ כדי קליפה?
הנה מקור הלכה זו הוא בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ז (הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, דוקא כשאיסורה מחמת עצמה, כגון נבילה או בשר בחלב, אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממקום אחר, אינו אוסרת אחרת הנוגעת בה, אפילו אם נצלו יחד). ועל זה הגיה ברמ"א שם (וכל זה בב' חתיכות, אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר שנוגע בו אפילו באיסור שאינו שמן). ובש"ך שם ס"ק כב (מאחר שאין בו פליטה מגופו אוסרת היתר). ועוד בש"ך שם ס"ק כג (וכתב על זה בדרכי משה, ופשוט הוא דאינו אוסר רק כדי קליפה).
ומזה מובן הטעם שבסי' תנא סנ"ו וסס"ו (שהרחת והתנור נאסרו מחמת החמץ) פסק רבנו שבדבר כחוש אוסר כדי קליפה, ואילו בסי' תסז סנ"ב (שהחתיכת בשר נאסרה מטעם חמץ ונוגעת בחתיכה אחרת) פסק רבנו שבדבר כחוש אינו אוסר כלל.
*
ואף שכאן מיירי "בלחם נילוש בחלב או בחמאה", והרי החמאה הוא דבר שמן שמפעפע מחתיכה לחתיכה, כמבואר בשו"ע שם יו"ד סי' קה ס"ז (במה דברים אמורים, כשבלעה איסור שאינו מפעפע, אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען, כגון שומן, אוסרת חברתה). היינו דוקא בבלוע במאכל היתר, משא"כ בבלוע בכלי אינו אינו אוסר אלא כדי קליפה.
ואף שנתבאר בש"ך שם (מיהו באיסור שמן שנבלע בכלי אפשר דאפילו ביבש לגמרי אוסר). הנה רבינו אינו פוסק כהש"ך, כי אם כדעת הפרי חדש החולק עליו שם ס"ק כח (ולדידי מסתברא דאין לחלק בכלי בין בלע איסור שמן לבלע איסור כחוש).
אשר כן היא דעת המ"א סי' תנא ס"ק לז (לפי מה שרגילין לאפות עוגות עם שומן, אם כן אוסר כולו דבדבר שמן אוסר כולו, ודוקא שאינה נקיה אבל אם הודחה שפיר סגי בקליפה, דבלוע בכלי לא מחמרינן כוליה האי).
וכן פסק רבינו לעיל סי' תנא סנ"ו (אם הוציא מצה חמה מהתנור ברחת של חמץ אפילו הוא תוך הפסח די בקליפה ... אם לא היתה הרחת נקיה ומודחת יפה אלא היה בה לכלוך חמץ בעין ... הוציא ברחת זו עוד מצות מן התנור ... די להם בקליפה, לפי שהלכלוך שעל פני הרחת כבר נתקנח במצה הראשונה. ואם יש בלכלוך זה חשש שמנונית, כגון שאפו ברחת זו עוגות של חמץ עם שומן, הרי מצה הראשונה כולה אסורה אף אם יש בעוביה הרבה יותר מרוחב גודל ... והאחרונים די להם בקליפה). הרי שאף בשומן (וחמאה), שנבלע ברחת (ומרדה) ונתקנח, אין הבלוע מפעפע מהרחת (ומרדה) למצות (ולחם) אלא כדי קליפה.
ומצויין על הגליון שם: "מ"א בסוף דבריו". והיינו שרבינו פוסק כמ"א הנ"ל, דלא כש"ך הנ"ל.
ונתבאר לעיל שם (והערה תסג). וראה מה שדן בזה ב"פסקי אדמו"ר הזקן" (לסי' צד ס"ח).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיח דין המבשל בשבת
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
1738 מ"א
ס"ק לב (ופשוט דאפילו למאן דאמר כלי שני מבליע ומפליט, היינו לענין איסור
והיתר, אבל לענין שבת אינו אסור אלא בדבר שהוא מבשל, כדתנן אבל נותן לתוך הקערה).
שתי הדעות בזה, לענין איסור והיתר,
הובאו בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ב (חום של כלי שני אינו מבשל. ויש
אומרים שגם כן אינו מפליט ואינו מבליע. ויש אומרים דמכל מקום הוא מפליט ומבליע,
ואוסר כדי קליפה). ונתבארו בט"ז שם סק"ד, וש"ך
שם סק"ה.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמח דברים הפסולים באתרוג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2839 רא"ש ע"ז פ"ה סי"א (שמעתי בשם ריצב"א, דאם שהה בתוכו יום שלם מעת לעת נקרא כבוש, ובולע ופולט כמבושל) . שו"ע יו"ד סי' קה ס"א (איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן, מקרי כבוש, והרי הוא כמבושל). מ"א ס"ק כב (נראה דלדידן דקי"ל כששרו במים מעת לעת הוי כמבושל, הכי נמי גבי אתרוג פסול).
וכן הוא לעיל סי' תמז סכ"ז (כיון שנכבש מעת לעת בתוך כלי של חמץ, הרי נפלט טעם החמץ מן הכלי לתוכו על ידי כבישה זו, שכל הכבוש מעת לעת הרי הוא כמבושל), ושם נסמן (הערה רלה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמח דברים הפסולים באתרוג
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2841 פסחים שם (כבוש הרי הוא כמבושל), לפירוש רש"י (כבוש בחומץ). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקיד (חומץ וכיוצא באלו, וכדאמר שמואל ... כבוש הרי הוא כמבושל). טור ושו"ע סט"ו (כבוש בחומץ ... פסול).
שו"ע יו"ד סי' קה ס"א (ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ ... הרי הוא כמבושל).
וכן הוא לעיל סי' תעג סכ"ט (והכבוש הוא כמבושל, דהיינו אם נשרה בציר או בחומץ חזק), ושם נסמן (הערות רמא-ו).
פתיחה בהקשר
דובר שלום פיעפוע איסור בלוע
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
המקור להלכה זו, שאיסור השמן מפעפע מחתיכה לחתיכה הוא בתורת הבית הקצר בית ד שער א (ז, א), ובטור ושו"ע יו"ד סי' קה ס"ז:
פתיחה בהקשר
דובר שלום פיעפוע איסור בלוע
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
אמנם טעם החילוק ביניהם מבואר בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ז, ששם מבואר שחתיכה שבלוע בה טעם איסור אינה אוסרת חתיכה אחרת הנוגעת בה.
פתיחה בהקשר
דובר שלום פיעפוע איסור בלוע
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
ולהבין זאת צריך להקדים, שלכאורה זה גופא דורש ביאור, הרי הובאה לעיל הלכה פשוטה בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ז, שחתיכה שבלוע בה איסור אינה אוסרת חתיכה אחרת הנוגעת בה, אפילו כדי קליפה.
פתיחה בהקשר
דובר שלום כבישה בדבר חריף
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' קה ס"א:
פתיחה בהקשר