7
ע"י כ"ק הבעש"ט, הה"מ וכו' ואח"כ – תורת חסידות חב"ד44 ע"י ה"נשמה חדשה"45 – כ"ק אדמו"ר הזקן בעל השמחה והגאולה46], התחילו כל עניני העולם לחיות בחיות חדש – חיות עצמי, ובמילא נתחדשו בהם כמה וכמה ענינים.
ז. גם מטעם זה, נמשלה תורת החסידות47 – לשמן, רזין דרזין48:
שמן הוא נקודת התמצית ("עסענץ") של כל דבר. ומזה מוכרח, שמצד עצמו מובדל הוא מכל דבר (כי באם היתה לו שייכות לדבר פרטי , לא הי' יכול להיות נקודת התמצית של כל דבר), אלא שהוא בחי' "עצמי", ולהיותו עצמי, נמצא הוא בכל דבר49, כי העצמי נמצא בכל.
ודבר זה, ככל הענינים שבפנימיות התורה, מתבטא גם בנגלה דתורה, עד בהלכה למעשה: מצד אחד, השמן אינו מתערב בשאר משקין50, ולאידך גיסא, מפעפע הוא בכל דבר51.
ולכן נמשלה תורת החסידות לשמן, כי גם בה – שתי תכונות אלו: מצד
הערות
- 44. שבתורת החסידות גופא, בזה שהביא את החסידות להבנה והשגה דחב"ד, גילה את עצם פנימיות התורה (ד"ה פדה בשלום תרפ"ה, בשם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בי"ט כסלו עטר"ת. וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1138).
- 45. סה"ש תש"ה ע' 127 ואילך. וראה לקו"ת שה"ש (נ, א) בפירוש ענין נשמות חדשות. וש"נ.
- 46. ולהעיר מזה אשר חג הגאולה יט כסלו [שאז הי' עיקר ענין התלבשות החסידות בשכל (תו"ש ע' 114. וראה לקו"ד ח"א כב, א ואילך), שע"י התלבשות זו, מתבטא העצם דפנימיות התורה כבהערה 44] הוא "ראש השנה לחסידות", שענינו של ר"ה הוא בחינה כללית, ובו נמשך "עומק ופנימיות כו' מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה" (אגה"ק של אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לי"ט כסלו תרס"ב, נדפסה – פאקסימיליא – במבוא לקונטרס ומעין ע' 17).
- 47. ובפרט לאחרי גאולת י"ט כסלו ("לאחרי פּטרבורג") וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בזה: "מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא את שמנו כו' כן ע"י הקטרוגים שהיו בפטרבורג נתגלה הפנימיות דוקא כו'" (תורת שלום ע' 26).
- 48. אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועיי"ש ההפרש בין יין (רזין) לשמן (רזין דרזין), שהיין ע"י עיכובו בהעלם בענבים הולך ומתגבר בכחו, משא"כ השמן, עיכובו בזית אין מוסיף כחו כלל. והיינו, שיין הוא בחי' העלם – יין בגימטריא "סוד" (ולכן מיתוסף כחו ע"י עיכובו בהעלם), משא"כ שמן הוא למעלה מגדר ענין העלם וגילוי (שלכן העיכוב בהעלם אינו מוסיף כחו). ומזה מובן, שגם תורת החסידות שנמשלה לשמן, היא למעלה מגדר העלם וגילוי (ולכן, ביכולתה לעשות מהעלם – גילוי, כנ"ל הערה 40).
- 49. ראה תו"א לט, א. קי, ד. לקו"ת נשא כז, ד. אמ"ב שם פנ"ו (נד, ב).
- 50. טבול יום פ"ב מ"ה. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ח ה"י. (וגם לדעת ריב"נ ש"שניהן חיבור", אי"ז שהשמן מתערב ביין, ורק לפי שנוגע ודבוק בו – ראה אמ"ב שם רפנ"ו). וראה גם שמו"ר פל"ו, א.
- 51. ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
משנה טבול יום ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
בשר הקדש שקרם עליו הקיפה. נגע טבול יום בקיפה. חתיכות מותרות. נגע בחתיכה. חתיכה וכל העולים עמה חבור זה לזה. ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה. וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות מעשה קדרה בקטניות בזמן שהן פרודים. אינן חבור. בזמן שהן גוש חבור. אם היו גושין הרבה. הרי אלו ימנו. שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום בשמן. לא פסל אלא השמן. ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה:
משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים ח׳:י׳ - הטקסט מספריא
מקפה של חולין או רקיק של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן בלבד ואם חבץ כל מקום שהלך בו השמן פסל:
שמות רבה ל״ו:א׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגֶפֶן וּתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, כַּתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. כָּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִין אוֹתָן בַּמַּטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָן בַּחֲבָלִים, וּמְבִיאִין אֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָן. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בָּאִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹבְשִׁים אוֹתָן וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין וּמַקִּיפִין אוֹתָן טַרְטְיוֹטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לָהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ (דברים ל, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, מָה רָאָה יִרְמְיָה לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת, אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִין מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. דָּבָר אַחֵר, כָּל הַמַּשְׁקִים אָדָם מְעָרֵב בָּהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תַּחְתּוֹן וְאֵיזֶה עֶלְיוֹן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן אֲפִלּוּ אַתָּה מְעָרְבוֹ בְּכָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶן. כָּךְ אֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נִצָּבִים לְמַעְלָה מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, זַיִת רַעֲנָן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, מַהוּ יְפֵה נוֹף, לָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְכַלָּה נִמְפִּי, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵצֵר כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, לָמָּה, שֶׁהָיָה אָדָם נִכְנָס לְשָׁם מָלֵא עֲוֹנוֹת, וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אֵין שִׂמְחָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא צַדִּיק, הֱוֵי: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כְּתִיב בְּצוֹר (יחזקאל כז, ג): צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי, אַתְּ אָמַרְתְּ אֲבָל אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים, אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם הַכֹּל אוֹמְרִים שִׁבְחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, טו): הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי, וּכְתִיב (תהלים מח, ג): הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, מָקוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יא): וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶן מֵאִיר כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, לָכֵן נִקְרְאוּ אֲבוֹתֵינוּ זַיִת רַעֲנָן, שֶׁהֵם מְאִירִים לַכֹּל בֶּאֱמוּנָתָם, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.
חולין צ״ז א - הטקסט מספריא
שָׁאנֵי חֵלֶב, דִּמְפַעְפַּע.
וּבְחֵלֶב אָסוּר? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּכְנִישְׁתָּא דְמָעוֹן, בִּגְדִי שֶׁצְּלָאוֹ בְּחֶלְבּוֹ, וַאֲתוֹ וְשַׁיְילוּהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמַר: קוֹלֵף וְאוֹכֵל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְחֶלְבּוֹ! הָהוּא כָּחוּשׁ הֲוָה.
רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר: כּוּלְיָא בְּחֶלְבָּהּ הֲוָה, וְשַׁרְיַאּ. רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר: כִּילְכִּית בְּאִילְפָּס הֲוָה, וַאֲתוֹ שַׁיְילוּהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, וַאֲמַר לְהוּ: לִיטְעֲמֵיהּ קַפִּילָא אֲרַמָּאָה.
אָמַר רָבָא: מֵרֵישׁ הֲוָה קָא קַשְׁיָא לִי הָא דְּתַנְיָא: קְדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ בָּשָׂר – לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חָלָב, וְאִם בִּשֵּׁל – בְּנוֹתֵן טַעַם; תְּרוּמָה – לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חוּלִּין, וְאִם בִּשֵּׁל – בְּנוֹתֵן טַעַם.
בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה, טָעֵים לַהּ כֹּהֵן, אֶלָּא בָּשָׂר בְּחָלָב – מַאן טָעֵים לֵיהּ? הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סָמְכִינַן אַקַּפִּילָא אֲרַמָּאָה, הָכָא נָמֵי סָמְכִינַן אַקַּפִּילָא אֲרַמָּאָה.
דְּאָמַר רָבָא: אֲמוּר רַבָּנַן בְּטַעְמָא, וַאֲמוּר רַבָּנַן בְּקַפִּילָא,
The Gemara answers: Forbidden fat is different from the sciatic nerve, because its flavor permeates throughout the animal, unlike that of the sciatic nerve.
The Gemara challenges Rav Huna’s statement: And in the case of a kid roasted with its forbidden fat, is the meat forbidden? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say: There was an incident that came before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of the town of Maon, where a young goat was roasted with its fat, and the people came and asked Rabbi Yoḥanan about the status of the meat, and he said: Peel away the meat and eat it until you reach the forbidden fat? This indicates that the flavor of the fat does not permeate the entire animal in which it is roasted. The Gemara answers: That kid was lean and had so little fat that its flavor did not permeate throughout the animal.
Rav Huna bar Yehuda said: That was a case of a kidney of a young goat roasted with its forbidden fat, and Rabbi Yoḥanan permitted it to be eaten because there is a membrane that separates the fat from the kidney and prevents the fat from penetrating the kidney. Ravin bar Rav Adda said: That was a case of a small, non-kosher fish known as kilkhit, which fell into a stewpot [ilpas], and they came to ask Rabbi Yoḥanan about its status. And he said to them: Let a gentile cook [kapeila] taste it in order to determine whether the flavor of the non-kosher fish has permeated the entire mixture.
Rava said: Initially that which is taught in the following baraita posed a difficulty for me: With regard to a pot in which one cooked meat, one may not cook milk in it; and if he did cook milk in it, the meat absorbed by the pot renders the milk forbidden if it imparts flavor to the milk. Similarly, if one cooked teruma in a pot, one may not cook non-sacred food in it; and if one did cook non-sacred food in it, the absorbed teruma renders the food in the pot sacred if it imparts flavor to it.
Rava explains: Granted, in the case of a pot used for teruma, a priest, who is permitted to partake of teruma, can taste the non-sacred food subsequently cooked in the pot in order to determine whether the teruma imparted flavor to the non-sacred food. But in a case where it is not known whether meat imparted flavor into milk, who can taste it? If the meat did impart flavor to the milk, it would be forbidden for any Jew to consume the milk. But now that Rabbi Yoḥanan said: We rely on a gentile cook in the case of the kilkhit, here also we rely on a gentile cook to taste it and say whether the meat has imparted flavor to the milk.
The Gemara summarizes the guidelines that determine when an item cooked with another item affects the status of the mixture. Rava said: The Sages said that there are cases where one relies on a Jew tasting the food, and the Sages said that there are some cases where one relies on a gentile cook to taste the food,
שולחן ערוך, יורה דעה ק״ה:ה׳ - הטקסט מספריא
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁאֵין הַצָּלִי אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי נְטִילָה, בְּיָרֵךְ עִם גִּידוֹ וְכַיּוֹצֵא בוֹ, דָּבָר כָּחוּשׁ שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְפַעְפֵּעַ בְּכָל הַחֲתִיכָה; אֲבָל גְּדִי שָׁמֵן שֶׁצְּלָאוֹ בְּחֶלְבּוֹ, אִם אֵין בְּכָל הַגְּדִי שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד כָּל הַחֵלֶב שֶׁבּוֹ, אָסוּר לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ מֵרֹאשׁ אָזְנוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא שָׁמֵן מְפַעְפֵּעַ בְּכֻלּוֹ. אֲבָל אִם הוּא כָּחוּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ ס' כְּנֶגֶד כָּל הַחֵלֶב שֶׁבּוֹ, אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּדֵי נְטִילָה, שֶׁהַחֵלֶב שֶׁל בְּהֵמָה כְּחוּשָׁה, כָּחוּשׁ הוּא בְּטִבְעוֹ, וְאֵינוֹ מְפַעְפֵּעַ. וַאֲפִלּוּ חֲתִיכַת הָאִסוּר כְּחוּשָׁה וַחֲתִיכַת הֶתֵּר שֶׁנִּצְלֵית עִמָּהּ שְׁמֵנָה, הָאִסוּר מְפַעְפֵּעַ בְּכֻלָּהּ. וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ פִּעְפּוּעַ שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם יָדוּעַ מֵהַחֲתִיכָה בַּצָּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּחֲתִיכָה שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הָאִסוּר, צָרִיךְ נְטִילַת מָקוֹם. (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם כַּמָּה רַבְּוָתָא וּסְמַ"ק וְהַגה"א וְאו"ה כְּלָל י"ד וְאָגוּר בְּשֵׁם מַהֲרִי"ל) הַגָּה: וְכָל מְבֻשָּׁל בְּלֹא רֹטֶב, אוֹ אָפוּי, דִּינוֹ כְּצָלִי בְּכָל דָּבָר (טוּר וּבֵית יוֹסֵף). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אָנוּ בְּקִיאִין אֵיזֶה מִקְרֵי כָּחוּשׁ אוֹ שָׁמֵן, וְיֵשׁ לֶאֱסֹר בְּכָל עִנְיָן עַד דְּאִכָּא ס' (הַגָּהַת ש"ד וְהג"מ פט"ו ואו"ה וּסְמַ"ק וְאָגוּר בְּשֵׁם מַהֲרִי"ל). וַאֲפִלּוּ אִכָּא ס', צָרִיךְ נְטִילַת מָקוֹם (אָרֹךְ), וְהָכֵי נָהוּג. וְדַוְקָא בְּאִסּוּר חֵלֶב אוֹ שְׁאָר אִסּוּר דְּשַׁיָּךְ בּוֹ שַׁמְנוּנִית, אֲבָל בְּאִסּוּר דְּלֹא שַׁיָּךְ בֵּיהּ שַׁמְנוּנִית, וְהוּא בְּוַדַּאי כָּחוּשׁ, אֵינוֹ אוֹסֵר רַק כְּדֵי נְטִילָה. (עי' ס"ק ט') (כָּךְ מַשְׁמָע בְּבֵּית יוֹסֵף).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה יא חולין צז, רע"א
- תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשי"ט חולין צז, רע"א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה חולין צז, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, נר הראשון ושבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ג חולין צז, רע"א
- תורת מנחם ש"פ וישב, ערב חנוכה, ה'תשכ"ו* חולין צז, רע"א
- תורת מנחם תשכ"ו ב"ה. ענינה* של תורת החסידות** חולין צז, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ו חולין צז, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב חולין צז, רע"א
- מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, ערב חנוכה ה'תשכ"ו חולין צז, רע"א
- מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשל"ב חולין צז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח א חולין צז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקיג דין ביצה שנולדה ביו"ט ה חולין צז, סע"ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רסג (ב) חולין צז, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן ו חולין צז, א
- שיעורי הלכה למעשה הלכות מליחה חולין צז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח חולין צז, א-ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן חולין צז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיג דין ביצה שנולדה ביום טוב חולין צז, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"א חולין צז, סע"א
- תורת מנחם ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשל"ב חולין צז, א