א
מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּשִׁעוּר הָעִסָה שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת בָּהּ מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ חִמּוּץ, וּמוּטָב שֶׁיְּמַעֵט בָּהּ, לָכֵן טוֹב לְקָרֵב הָעִסוֹת יַחַד בִּשְׁעַת הַפְרָשַׁת חַלָּה שֶׁיַּשִּׁיקוּ זוֹ בְּזוֹ, דְּשֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶם (אַחַת) שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּשִׁעוּר. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּעוֹדָהּ עִסָה מִפְּנֵי הַמְּהִירוּת, יַפְרִישֶׁנָּה אַחַר אֲפִיָּה מִיָּד, שֶׁיִּתֵּן כָּל הַמַּצּוֹת בַּסַל וְהַסַל מְצָרְפָם לְחַלָּה; וְזֶהוּ הַדֶּרֶךְ הַיּוֹתֵר נָכוֹן. הַגָּה: וְאִם הָיָה בּוֹ שִׁעוּר חַלָּה וְשָׁכַח לְהַפְרִישׁ, יַפְרִישׁ אַחַר כָּךְ וַאֲפִלּוּ צֵרוּף סַל לֹא צָרִיךְ. וְאִם לָקַח מִמִּקְצָת הָעִסּוֹת, וּמִמִּקְצָת לֹא לָקַח, וְנִתְעָרְבוּ, צָרִיךְ לִקַּח חַלָּה מִכָּל אַחַת וְאַחַת אוֹ יָלוּשׁ עִסָּה אַחֶרֶת וְיִקַּח מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן עַל אוֹתָן שֶׁנִּתְעָרְבוּ. וְאִם מַכִּיר מַצָּה אַחַת שֶׁחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, נוֹטֵל מִמֶּנָּה עַל הָאֲחֵרוֹת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג וּמָרְדְּכַי ר"פ אֵלּוּ עוֹבְרִין וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת פ"ק דְּבֵיצָה).
