טז
טז מי שהיו לו עיסות הרבה שהיה בהן שיעור חלה בכל אחת בפני עצמה והפריש חלה ממקצת העיסות וממקצתן לא הפריש ואפה כל העיסות ביחד ונתערבו מצות החייבות עדיין בחלה עם מצות שנפטרו כבר בחיובן אינו יכול להפריש ממצה אחת על כולן אפילו אם יכניס כולן לתוך כלי אחד ויגעו זה בזה לפי שיש לחוש שמא מצה זו שהוא מפריש ממנה היא ממצות שנפטרו מחיובן ואין מפרישין מן הפטור על החיובסח לפיכך צריך הוא להפריש מכל מצה ומצה בפני עצמה או ילוש עוד עיסהסט קטנה ויאפה אותה ויצרפה בכלי אחד עם כל המצות הללו ועל ידי כן נתחייבה בחלה אע"פ שאין בה כשיעורע ויפריש ממנה על המצות החייבות עדיין.
אבל קודם שיאפה אותה אין לצרף אותה עם המצות בכלי אחד כדי להפריש ממנה עליהן שהרי הצירוף עושה אותן כאלו הן דבר אחד וחתיכה אחת ממש וכיון שהיא עיסה והן מצות אפויות איך אפשר שיצטרפו ויהיו כחתיכה אחת ממשעא.
אבל אם יש בעיסה זו שיעור חלה בפני עצמה בלא צירוף כלי אין צריך לאפותה קודם הפרשת חלהעב ואין צריך לצרפה בכלי עם המצות מעיקר הדין אלא יקיפם יחד ויפריש מעיסה זו גם על המצות החייבות עדייןעג.
ואם הוא מכיר מצה אחת בטביעות עין ויודע בה שהיא ממצות החייבות אין צריך לכל זה אלא מפריש ממצה זו על כל שאר מצות החייבותעד אף שאינן מוקפות מעיקר הדיןעה:
הערות
- סח. משנה תרומות פ"א מ"ה. טור ושו"ע יו"ד סי' שלא סנ"ח.
- סט. טור ושו"ע יו"ד סי' שכד סי"ב. דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"א.
- ע. כדלעיל ס"ו.
- עא. שו"ת רש"ל סי' נח. דרישה סימן שכד ס"ק ד. וכמבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' שכו ס"א, שבשני מינים אין מצטרפין. וראה שיח השדה שער הכללים כלל ה ד"ה וע' בשו"ע הרב. חקרי הלכות ח"ג ע, ב.
- עב. טור ושו"ע יו"ד סי' שכד סי"ב. רש"ל ודרישה שם.
- עג. כמבואר בנקודת הכסף יו"ד סי' שכו, שהקפה מועלת אפילו בשני מינים.
- עד. דרכי משה שם. רמ"א שם.
- עה. היינו כשהפריש מכל העיסות חוץ מהעיסה אחת שיש בה שיעור, ומצה זו היא מאותה עיסה. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.
משנה תרומות א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר. ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. ולא מן החייב על הפטור. ולא מן הפטור על החייב. ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש. ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ. ואם תרמו אין תרומתן תרומה:
שולחן ערוך, יורה דעה של״א:נ״ח - הטקסט מספריא
אֵין תּוֹרְמִין מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת הַפְּטוּרִים עַל הַחַיָּבִים, וְלֹא מֵהַחַיָּבִים עַל הַפְּטוּרִים; וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
שולחן ערוך, יורה דעה שכ״ד:י״ב - הטקסט מספריא
מִי שֶׁנִּתְעָרֵב לוֹ פַּת שֶׁהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ חַלָּה עִם פַּת שֶׁלֹּא הֻפְרַשׁ מִמֶּנּוּ, אִם יֵשׁ לוֹ קֶמַח יַעֲשֶׂה עִסָה מֵחֲמִשָּׁה רְבָעִים וִיצָרְפֶנָּה עִם הַכִּכָּרוֹת בִּכְלִי, וְיַפְרִישׁ מִמֶנָּה עַל אוֹתָם כִּכָּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ. וְאִם רוֹצֶה לְהַפְרִישׁ מִנֵּהּ וּבֵהּ, צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מְעַט מִכָּל כִּכָּר וְכִכָּר, אוֹ יְצָרְפֵם כֻּלָּם בִּכְלִי אֶחָד וְיַפְרִישׁ מִכָּל אֶחָד עַל כֻּלָּם, עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מִכְּדֵי חֶשְׁבּוֹן הַכִּכָּרוֹת, וּמֵאֶחָד יוֹתֵר, כְּגוֹן אִם חָמֵשׁ שֶׁהֻפְרַשׁ עֲלֵיהֶם נִתְעָרְבוּ בְּעֶשֶׂר שֶׁלֹּא הֻפְרַשׁ עֲלֵיהֶם, יַפְרִישׁ מִשִּׁשָּׁה, שֶׁאָז וַדַּאי הִפְרִישׁ מֵאֶחָד שֶׁלֹּא הֻפְרַשׁ עָלָיו. הַגָּה: הָאוֹפֶה פַּשְׁטִידָ"א מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הֻרְמָה חַלָּתָהּ, וּבְתוֹכוֹ בָּשָׂר, מֻתָּר לְהַפְרִישׁ מֵעִסָּה אַחֶרֶת הַחַיֶּבֶת בְּחַלָּה עַל זוֹ, וְנִפְטַר גַּם כֵּן טַעַם הָעִסָּה הַנִּכְנָס בַּבָּשָׂר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה).
שולחן ערוך, יורה דעה שכ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
שְׁתֵּי עִסוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן שִׁעוּר הַחַיָּב בְּחַלָּה, וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, וְנָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ, אִם הָיוּ שֶׁל שְׁנַיִם, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה, שֶׁסְתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִים. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינָם מַקְפִּידִים עַל עֵרוּב הָעִסוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְתַלְמִידִים הַלּוֹמְדִים לִפְנֵי רַב, סְתָמָא אֵינָם מַקְפִּידִים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל הַבָּשָׂר), הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל אִישׁ אֶחָד, אִם הָיוּ מִמִּין אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ"ד, מִצְטָרְפִין וְחַיָּבִים בְּחַלָּה. וְאִם מִשְּׁנֵי מִינִים הָיוּ, אֵין מִצְטָרְפִין, שֶׁסְתָם אֶחָד אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְאִם הָיָה מַקְפִּיד שֶׁלֹּא תִּגַּע עִסָה זוֹ בְּזוֹ וְלֹא תִּתְעָרֵב, אֲפִלּוּ הָיוּ מִין אֶחָד אֵין מִצְטָרְפוֹת. וְאִם הָאַחַת פַּת קִבָּר וְהָאַחַת פַּת נָאָה, אֲפִלּוּ הֵן שֶׁל אָדָם אֶחָד, מִסְתָמָא מַקְפִּיד וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאַחַת כַּרְכֹּם וּבַשֵּׁנִית אֵין בָּהּ. וְכָל זֶה שֶׁאֵין שִׁעוּר בְּכָל אַחַת, אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן שִׁעוּר, מַפְרִישׁ מֵאַחַת עַל חֲבֶרְתָּהּ אִם הֵן שֶׁל אָדָם אֶחָד (ת"ה סִימָן קכ"ט).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.