לד. מחזי כשליח בשותפות ישראל ונכרי
אישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות1175 שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודות השדה1176 וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעד עבודתם, לא יאמר הישראל להנכרי עבוד אתה בשבת וכשיגיע הקציר תטול חלקך בפירות כנגד עבודתך גם בשבתות, ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול ואטול חלקי בפירות כנגד עבודתי בחול1177, אע"פ שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו, ומותר לומר לנכרי עשה מלאכה בשבת לצורכך1178, מכל מקום כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה חצי יום על זה וחצי יום על זה, אם כן כשהישראל אומר להנכרי שיעבוד בשבת כל היום והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול1179 הרי זה כמעמיד פועל במקומו1180 שיעשה מלאכתו בשבת (שוע"ר רמה, א).
בואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עם הנכרי, שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה רק על הנכרי לבדו וביום אחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו, הרי זה מותר1181, דכיון שהתנה עמו בשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת, נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל1182 אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת, ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל, וכולה מוטלת על הישראל לבדו ביום אחד בחול1183 (שוע"ר רמה, ג).
גישראל ונכרי שהיו שותפין במלאכה או בסחורה בחנות, אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפו, שיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הן מעט, ושכר יום א' אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו, הרי זה מותר1184 מטעם שנתבאר. ואפילו אם אחר כך נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוה אין בכך כלום1185, שמתנה הוא שנותן לו1186 (שוע"ר רמה, ד).
דואם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו, וגם אחר שנשתתפו לא אמר הישראל להנכרי שיתעסק בשבת והוא יתעסק כנגד זה יום אחד בחול, אלא הנכרי מעצמו התעסק בשבת והישראל בלבדו התעסק יום אחד בחול (סתם שלא פירש שמתעסק בלבדו בעבור שהנכרי התעסק בלבדו בשבת), אם אחר כך נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוה מאליו בלא שיחשוב עמו הישראל1187, וגם הנכרי לא הזכיר לו השבתות כלל אלא חלק עמו סתם, יש מתירין1188 שהרי אין כאן איסור משום שכר שבת1189 כיון שנוטלו בהבלעה עם שאר הימים1190 (שוע"ר רמה, ו).
הויש אוסרים1191, אלא יניח להנכרי שכר כל השבתות, ואם אין שכר השבתות ידוע יניח לו שביעית השכר והשאר יחלוק עמו בשוה, שאם יחלוק עמו כל השכר בשוה, ויהנה הישראל משכר שבת , נמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות והיה הנכרי עובד בשבילו כאילו היה שלוחו1192. וכן עיקר אם לא בהפסד גדול1193, שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבאר (שוע"ר שם1194).
ואבל אם היו שותפין בדבר שאין צריך לעשות בו שום מלאכה, כגון שהיו שותפין בתנור שכל מי שמסיק התנור ואופה בו נותן להם שכר, ואין מוטל עליהם כלל עסק היסק התנור רק עסק קבלת השכר מוטל על שניהם בשוה, אע"פ שלא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו שיהא עסק קבלת השכר מוטל על הנכרי לבדו, שיקבל לעצמו שכר השבת הן רב הן מעט, ושכר יום אחד להישראל לבדו, אם אחר כך לא אמר להנכרי שיתעסק לבדו לקבל שכר השבת ושיתעסק הוא לבדו לקבל שכר יום אחר1195, אלא הנכרי מעצמו התעסק לבדו לקבל שכר השבת והישראל לבדו התעסק ביום אחר, ואחר כך בשעת חלוקה נתרצה הנכרי מאליו לחלוק כל השכר בשוה, הרי זה מותר לדברי הכל, שכאן אין לומר משום שנמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות והיה הנכרי עובד בשבילו, שהרי כאן לא עבד הנכרי כלום1196 רק שקיבל שכר השבת1197, ושכר זה נוטלו ממנו הישראל בהבלעה שבשאר הימים (שוע"ר רמה, ז).
זואפילו אם הם שותפין בדבר שצריך לעשות בו מלאכה, אם אין הישראל עושה בחול כנגד מה שהנכרי עושה בשבת, אלא כל ימות החול הם מתעסקים בשוה שניהם ביחד, או זה חצי יום וזה חצי יום או זה יום וזה יום, לבד מיום השבת שהנכרי מתעסק בו לבדו, אזי מותר להישראל לחלוק עמו כל השכר בשוה לדברי הכל, דכיון שאין הישראל פורע להנכרי כלום בעד עבודתו בשבת שהרי אינו עובד כנגד זה בחול כלום, אם כן מה שעובד הנכרי בשבת לבדו הוא מתכוין לטובת עצמו בלבד כדי להשתכר, ואינו כשלוחו של הישראל שאינו עושה בשבילו כלל1198. ואף שאחר כך מגיע להישראל הנאה מזה שחולק עמו בשוה אין בכך כלום, כיון שהנכרי לא נתכוין להנאת הישראל אלא לטובת עצמו1199 (שוע"ר רמה, ח).
חכל מקום שמועיל אם התנו, אם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו יש תיקון על ידי שיבטלו השיתוף וימחלו זה לזה התנאים שביניהם ויחזרו להשתתף ויתנו בעת השיתוף. ואם נשתתפו בחנות ולא התנו בתחלה יחזרו ויקחו כל אחד חלקו ויבטלו השותפות ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה. ואם לקחו שדה בשותפות ולא התנו בתחלה יבקשו מהמוכר שיחזור להם דמיהם ואחר כך יחזרו ויקנו ממנו קנין חדש ויתנו בעת הקנייה1200 (שוע"ר רמה, טו).
הערות
עמוד א
- 1175. ברייתא ע"ז כב, א (ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות, לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול). טור רס"י רמה.
- 1176. רש"י שם ד"ה שקיבלו (שדה באריסותן מבעה"ב ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד) וד"ה נקיט (לחרוש לזרוע ולקצור).
- 1177. ס' התרומה סי' קמז (ותטול בשעת קצירה או בשעת בצירה כנגד עמלך של שבת, ואני אטרח או שלוחי לעשות כן בחול, כדי ליטול בשעת בצירה או קצירה כנגד יום שלי).
- 1178. כדלעיל פ"ד. ואף שלעיל שם מבואר, דהיינו דווקא כשהמלאכה נעשית בחפצים של הנכרי, משא"כ בחפצים שהישראל נותן לו. אפשר דהכא שאני, שקבלו השדה בשותפות והנכרי עושה בשלו. אבל ראה לעיל פי"ד, שאף באריסות ושותפות אסור לומר לו שיעשה מלאכתו בשבת.
- 1179. רש"י שם ד"ה לא יאמר ישראל (טול אתה חלקך בשבת, לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו). ר"ן שם (ו, סע"ב). לבוש שם ס"א. עוד נתבארו בסימן זה, פרטי האיסור לבוא לחשבון עם הנכרי בשעת חלוקת הפירות והמעות, משום שכר שבת, ולא נעתקו כאן.
- 1180. תוס' שם ד"ה לא יאמר (כאילו מעמיד פועל בידים). לבוש שם. מ"א שם ס"ק א.
עמוד ב
- 1181. ברייתא שם (ואם התנו מתחלה מותר). רש"י שם ד"ה ואם התנו מתחילה (קודם שהוטלה עליו).
- 1182. ס' התרומה שם (ואם התנו מתחלה, קודם שקנה השדה, שלא יהיה לו חלק בשדה ביום השבת כי אם לעכו"ם זה מותר). ב"י ריש הסימן (לאו למימרא שצריך לפרש כן בהדיא, אלא כיון שהתנה קודם שקנה השדה טול אתה בשבת ואני בחול, הוה ליה כאילו התנו שלא יהיה לישראל חלק בו ביום השבת).
- 1183. ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לד וסי' צ, לעשות כן גם בשוכר הדואר, שמוכרח להסיע גם בשבת ויום טוב. וראה שם סי' לד ס"ב, אם מועיל התנה גם בבהמה בשותפות, שיש בזה איסור של שביתת בהמתו דאורייתא. וראה אמירה לנכרי פס"ה ס"ט, שאם מועסקים בעסק פועלים המקבלים משכורת מהקופה הכללית השייכת לשניהם, אין התנאי מועיל.
עמוד ג
- 1184. רמב"ם פ"ו הי"ז. שו"ע שם ס"א.
- 1185. מהר"י אבוהב שם ד"ה ואם לא (מסתפק בזה). ב"י שם ד"ה וכתב הגאון (מתיר). שו"ע ס"ב.
- 1186. ב"ח יו"ד סי' רצד ד"ה ישראל ונכרי. אליה רבה סי' רמה ס"ק ב.
עמוד ד
- 1187. אבל גם דעה זו המתרת מודה, ש"אסור להישראל שיבא לחשבון עם הנכרי בשעת חלוקת הפירות ולומר נחלוק בשוה, שכל יום השבת שעבדת עבדתי כנגדו בחול, לפי שבזה הוא מגלה דעתו, שזה שעבד יום שלם בחול עבד חציו בשביל הנכרי, כדי לפרוע להנכרי שעבד בשבילו חצי יום השבת, ונמצא עבודת חצי יום השבת נחשבת על שמו" (שוע"ר רמה, ב). ואף שלדעה זו המתרת, אין חוששים כאן למחזי כשלוחו, כיון שבשעת עשיית המלאכה ע"י הנכרי לא הי' מחזי כשלוחו (רק אחר כך בשעת חלוקת הפירות, שאז אינו עושה שום מלאכה), מכל מקום גם דעה זו מודה שאסור עכ"פ מטעם אחר, ש"הרי זה נוטל שכר שבת שלא בהבלעה, שהרי מזכיר את יום השבת בפירוש" (שוע"ר שם). וכן הדין בישראל ונכרי שהיו שותפין במלאכה או בסחורה בחנות, והתנו מתחלה בשעה שנשתתפו, שיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו, ואחר כך בשעת החלוקה באו לחשבון, "שנמצא התנאי שהתנו בתחלה שהיא שכר השבת להנכרי בלבדו הן רב הן מעט לא היה אלא הערמה בעלמא" (שוע"ר רמה, ד). שגם כאן האיסור לדעה הא' הוא רק מטעם שכר שבת (שוע"ר שם), ולדעה הב' – אף מטעם מחזי כשלוחו.
- 1188. בעיא בגמרא שם (איבעיא להו סתמא מאי) דלא איפשטא. ר"ת בתוס' שם (דאין לחלק בין תנור לשדה). רא"ש שם פ"א סוס"י כה (כיון דלא איפשטא, ספיקא דרבנן היא ואזלינן בה לקולא). רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, רע"ג). טור ורמ"א שם ס"א. מ"א שם ס"ק ג. וראה שוע"ר שם ס"ב לענין שדה.
- 1189. שו"ת ריב"ש סי' קנא. מ"א סי' רמו ס"ק יג. וראה לעיל פט"ז ס"ח-ט.
- 1190. וגם מחזי כשלוחו אין כאן, כי בשעה שעשה מלאכתו בשבת לא אמר לו בפירוש כו'. ובשעת חלוקת המעות אין הנכרי עושה מלאכה.
עמוד ה
- 1191. רמב"ם פ"ו הי"ז (ואם לא התנו בתחלה כשיבואו לחלוק נוטל הגוי שכר השבתות כולן לבדו והשאר חולקין אותו). הובא בטור. שו"ע שם ס"א.
- 1192. משמעות המ"א ס"ק א (אם הם אין עושין כלום, רק שהעכו"ם מסיק התנור ואופין בו ונותנין שכירות [דלקמן ס"ו] ... לא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה), ומזה מוכח שטעמו של הרמב"ם הוא משום דהוה כשלוחו (קו"א רמה, ג).
- 1193. רמ"א שם ס"א.
- 1194. ראה גם רמה, יז. רמו, יד.
עמוד ו
- 1195. שנתבאר לעיל פ"א, שגם מה שהנכרי מקבל שכר מנכרים היא מלאכה האסורה מטעם ממצוא חפצך.
- 1196. מ"א שם ס"ק א.
- 1197. ואף שגם זוהי מלאכה האסורה כנ"ל, מכל מקום לא אמרינן עי"ז, שאם יחלוק עמו אחר כך בשוה נמצא למפרע מחזי כשלוחו בקבלת השכר מהנכרים. וראה מ"ש בזה תהלה לדוד סי' רמה ס"ק א. כללי אמירה לנכרי פ"ט הערה 1. באורי השלחן ע' קצט.
עמוד ז
- 1198. ר"ן סוף פ"ק דע"ז (ו, ב) ד"ה ומהא, ובשבת סוף פט"ז (מו, ב) ד"ה וישראל. רמ"א ס"א.
- 1199. ר"ן שם. מ"א שם ס"ק ה. וכדלעיל פכ"ח ס"ח, שבאריסות אין חוששים לריוח הישראל לדברי הכל.