תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז מחזי כשליח

לג. מחזי כשליח בהשכרת כלי שעושים בו מלאכה

איש אומרים¹¹⁶¹ שהכלים שעושים בהם מלאכה, כגון רחיים במקום שמותר להשכירם לנכרי¹¹⁶², ומחרישה וכיוצא בהן משאר כלי אומנות, אסור להשכירם לנכרי בערב שבת, דכיון שיש ריוח להישראל במה שהכלים נשכרים לנכרי גם ביום השבת. כי ידוע הוא, אף שמשכירם לו לשבוע או לחדש¹¹⁶³, אם היה משכיר לו חוץ משבתות שלא היה רשאי לעשות בהם מלאכה גם בשבת היה הנכרי פוחת לו מעט, משכירות שנותן עכשיו כשמשכיר לו סתם ויש לו רשות לעשות גם בשבת, לפיכך כשהנכרי עושה מלאכה בשבת סמוך ליום שהשכירם לו, דהיינו ערב שבת¹¹⁶⁴, הרי נראה כאלו עושה בשליחות הישראל שצוהו לעשות בשבת כשהשכירם לו אתמול, כיון שיש ריוח לישראל במה שהוא רשאי לעשות בשבת¹¹⁶⁵, וכן עיקר¹¹⁶⁶ (שוע"ר רמו, ב).

בוהיינו כשנותן לו בערב שבת דוקא, דמחזי כאומר לו לעשות בשבת, אבל בד' וה' מותר ליתן לו. ואף שיש חולקים¹¹⁶⁷ עליהם ומתירים, דהיינו משום שהשוכר עושה המלאכה לעצמו, ובשביל ריוח הישראל לא מחזי כשלוחו, מכל מקום קיי"ל כדעת האוסרים (קו"א רמד, א ד"ה ומיהו).

גואף לדעת הפוסקים¹¹⁶⁸ שאין חוששים לריוח הישראל ממלאכת הנכרי בשבת, בודאי לא חלקו על הלכה זו. שיש שני מיני ריוח, ריוח שרכושו מתרבה מהמלאכה כנידון דידן, שבזה קיי"ל לאסור, וריוח מלאכה זו גופה, כנידון שכיר שנה, דלאחר שבת יעשה עוד בלאו הכי ויפסיד מלאכה זו לגמרי אם לא יעשה אותה היום, שבזה חלקו הפוסקים (קו"א רנב, ו ד"ה אלא).

דולכן אף במקום שמותר להשכיר לנכרי מרחץ תנור ורחיים¹¹⁶⁹, לא ישכירם לו בערב שבת אלא קודם לכן¹¹⁷⁰ (שוע"ר רמג, יד).

האבל להשאיל לו כלים שעושים בהם מלאכה מותר אפילו בערב שבת¹¹⁷¹ סמוך לחשכה¹¹⁷², דכיון שאין ריוח לישראל במה שהנכרי רשאי לעשות בהם בשבת אין נראה כאלו עושה בשליחותו¹¹⁷³, ואפילו אם משאילו בתנאי על מנת שישאילנו הנכרי כלי אחר לאחר השבת, ונמצא שיש ריוח לישראל במה שמשאיל להנכרי גם בשבת, מכל מקום כיון שאינו נוטל שכירות ממש בעד זה לא גזרו חכמים¹¹⁷⁴ (שוע"ר רמו, ג).

הערות

עמוד א

1161. ברייתא יט, א (לא ישכיר אדם כליו לנכרי בערב שבת, בד' ובה' מותר), לפירוש רש"י שם ד"ה לא ישכיר אדם כליו (לעשות בהן מלאכה, בערב שבת, דנראה שמשכירו לו לצורך השבת). רא"ש שבת פ"א סי' לו, בשם רבנו יונה (בכלים שעושים בהם מלאכה, כגון ריחיים ומחרישה ושאר כלי אומנות, משום דמיחזי דמלאכה שעושה הגוי בהם בשבת כשלוחו של ישראל). דעה הב' בשו"ע סי' רמו ס"א.
1162. כדלקמן פל"ז ס"ז-ט.
1163. שהרי אם משכירו לימים נפרדים אסור אף בכלים שאין עושים בהם מלאכה, מטעם שכר שבת, כדלעיל פט"ז ס"ח-ט.
1164. ומטעם זה יש אוסרים ליתן בערב שבת, קבלנות שלא קצץ, כדלעיל פט"ו ס"ג ואילך. וכן בקבלנות של הולכת אגרת בשכר קצוב לכל יום, כדלעיל פי"ג סי"א.
1165. רא"ש שם.
1166. רמ"א סי' רמו ס"א.

עמוד ב

1167. רמב"ם פ"ו הט"ז. דעה הא' בשו"ע שם (שהביא בסתם).

עמוד ג

1168. לעיל פכ"ח סט"ז.

עמוד ד

1169. ואין חוששים למראית העין, כדלקמן פל"ז.
1170. י"א דהיינו דוקא בכלים, ולא בשדה. ולכן הזכיר כאן רק מרחץ תנור ורחיים. ראה כללי אמירה לנכרי פ"ו הערה 23.

עמוד ה

1171. סמ"ג ל"ת סה (יט, ב). סמ"ק סי' רפא (ע' שא). מרדכי סי' רמג. הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ו. טור ומ"א סי' רמו ס"ק ד.
1172. ובלבד שיהא לו שהות להוציאו מבית הישראל מבעוד יום, כדלקמן פל"ט.
1173. ב"ח שם ד"ה ומכל מקום.
1174. ב"י בשם הגהות מיימוניות פ"ו. ב"ח שם סוף ס"א בשם הגהות מרדכי (סי' רמו בשם הר"י מקורביל).