תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין

לה. מראית העין במחובר לקרקע

אבמה דברים אמורים שמותר להניח לקבלן נכרי לעשות בשבת¹²⁰¹, כשעושה מלאכה בדבר התלוש מן הקרקע¹²⁰², שהנכרי יכול לעשותה בביתו או במקום אחר שאינו רשות הישראל¹²⁰³, ואין הדבר ניכר שהיא מלאכת הישראל¹²⁰⁴, ואין כאן חשש מראית העין. אבל כשעושה במחובר לקרקע, כגון שקיבל עליו לבנות בית לישראל¹²⁰⁵, או לקצור שדה לישראל¹²⁰⁶, כיון שהקרקע גלויה ומפורסמת לכל שהיא של ישראל¹²⁰⁷, ניכר הדבר לכל רואה שגם המלאכה היא של הישראל, לפיכך אם הוא בתוך העיר או בתוך תחומה¹²⁰⁸ אסור להניחו שיעשה בשבת מפני מראית העין, שהרואה יאמר שהוא שכיר יום אצל הישראל¹²⁰⁹ (שוע"ר רמד, ב).

בואפילו אם אין הדבר מפורסם לכל שקרקע זו היא של ישראל, מכל מקום יש לחוש למראית העין של שכניו, שהם יודעים שקרקע זו היא שלו, ואינן יודעים שהנכרי העוסק במלאכה הוא קבלן¹²¹⁰ אלא יאמרו שהוא שכיר יום. ואפילו אם הוא דר בכפר בין הנכרים שאין לו שם שכנים ישראל, מכל מקום אם עושה בתוך תחום הכפר יש לחוש שמא יזדמנו לו שם אורחים שישבתו אצלו¹²¹¹ ויראו את הנכרי עוסק בשבת בקרקע הישראל, ויחשדוהו שהנכרי שכיר יום אצלו. וגם יש לחוש לבני ביתו שהם יודעים שהמלאכה היא שלו, ויחשדו אותו¹²¹² שהנכרי הוא שכיר יום אצלו (שוע"ר שם).

גוכל זה כשעושה המלאכה בתוך העיר או בתוך תחום העיר שיכולין אנשי העיר לילך לשם בשבת, אבל כשעושה המלאכה חוץ לתחום, וגם אין עיר אחרת שישראל דרים בה תוך תחומיו של מקום המלאכה, מותר להניחו שיעשה בשבת¹²¹³ (שוע"ר רמד, ג).

דבקצת מקומות נוהגין היתר שהקהל שוכרים נכרים בקבלנות לפנות הזבל מן הרחוב והנכרי עושה לעצמו ואפילו בשבת ואין חוששין למראית העין¹²¹⁴. ויש שלמדו עליהם זכות¹²¹⁵ לפי שכבר נתפרסם הדבר שדרך לשכור נכרי בקבלנות לפנות הזבל ולא שכיר יום, ואם כן אין כאן חשש מראית העין (שוע"ר רמד, ח).

הויש שכתבו¹²¹⁶ טעם ההיתר משום דברבים ליכא חשדא. אמנם הפוסקים חולקים על זה וסוברים שגם ברבים יש חשדא (קו"א רמד, ה).

וומטעם זה יש להתיר להניח לנכרים לבנות בית הכנסת בשבת¹²¹⁷, אם הוא מקום שמפורסם בו דרך בנין הבתים על ידי אומנים קבלנים, ולא על ידי שכירי יום, כמו שהוא ברוב המקומות שהאדריכל לבדו הוא קבלן והאומנים עושי מלאכה שתחתיו הם שכירי יום¹²¹⁸, ששם יש חשש מראית העין¹²¹⁹ (שוע"ר שם).

זומכל מקום אין להתיר אלא בשעת הדחק, כגון שיש חשש שמא יתבטל בהמשך הזמן בנין בית הכנסת לגמרי מחמת רשעת הנכרים¹²²⁰, אבל שלא בשעת הדחק אין להתיר, מפני חילול השם בעיני הנכרים, שהם אינם מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום אידם ואנו מניחים לעשות מלאכה בשבת בשבילנו בפרהסיא¹²²¹ (שוע"ר שם).

חאבל כיבוד הרחוב אינו נקרא על שם הישראל כל כך ואין בו חילול השם, לכן נוהגין להתירו אף שלא בשעת הדחק. ומכל מקום במקום שאין שם מנהג אין להקל אף בכיבוד הרחוב¹²²² (שוע"ר שם).

הערות

עמוד א

1201. כדלעיל פי"ג ס"ב ואילך.
1202. ירושלמי פ"א ה"ח (בד"א בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור כו' בקבולת). הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנין עורות. ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סי' כג. מ"א סי' רמד ס"ק ב (במלאכת מחובר).
1203. ואם הוא בבית ישראל, יתבאר לקמן פל"ח.
1204. תוס' שבת שם (דלא מפרסמא מילתא, שהנכרי עושה מלאכה בביתו ולא ידעי שהוא של ישראל). ר"ן (ז, א) ד"ה ובכולן (ולא מינכר שהם של ישראל). שו"ע סי' רמד ס"א (שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא). ואם הוא ניכר שהיא מלאכת ישראל, יתבאר לקמן פל"ו.
1205. רמב"ם פ"ו הי"ד (לבנות לו חצרו). ר"י בתוס' וברא"ש שם (לבנות). טור ומ"א ס"ק ד (לבנות לו בית). וראה לעיל פכ"ט ס"י, שר"ת מתיר בזה.
1206. רמב"ם ושו"ע שם. ויתבאר לקמן פל"ז ס"ד.
1207. תוס' שבת שם (קבלנות דמחובר דהוי ברשות ישראל דמפרסמא מילתא). ר"ן שם (קבלנות דבנין שהמלאכה נעשית בקרקע של ישראל). שו"ע שם (ידועה ומפורסמת). וראה קו"א רמד, ד בסופו (אינו מפורסם שהוא של ישראל אלא מפני שהוא בקרקע הישראל, כמ"ש התוס' והר"ן).
1208. מו"ק יב, א (בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר). ויתבאר לקמן.
1209. רש"י מו"ק שם ד"ה מקבלי (משום חשדא). רמב"ם שם (מפני הרואים שאין יודעים שפסק). טור ושו"ע שם (אינו יודע שקצץ ואומר שפלוני שכר הגוי לעשות לו מלאכה בשבת). מ"א שם ס"ק ג (כלומר ששכרו לימים, וזה אסור מדינא). וראה לקמן פל"ז ס"א, ופל"ח ס"א (שיש גם חשש שיאמרו ששכרו לעבוד בשבת), וכאן לא חשש אלא שיאמרו שהוא שכיר יום. ונפק"מ למקומות שדרך בנין הבתים הוא בקבלנות ולא שכירי יום (שלא שייך החשש הא', רק החשש הב'). וראה תהלה לדוד סי' רמד ס"ק ד.

עמוד ב

1210. מ"א סי' רמד ס"ק ד (נראה לי דאסור, דיש לחוש לשכניו שיודעים שהיא שלו ויחשדוהו).
1211. ראה חקרי הלכות ח"ג טז, ב. יגדיל תורה (נ.י.) חל"ו ע' שז. חל"ח ע' מה.
1212. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תכז (בני ביתו חשדי ליה, ואורחים דמקלעי לגביה חשדי ליה). רמ"א שם ס"א. והטעם שחוששים כאן אף שרק מקצת ישראל יודעים, יתבאר לקמן פל"ו ס"ד. וראה גם לקמן פל"ז.

עמוד ג

1213. מו"ק יב, א (חוץ לתחום מותר כו' דליכא מתא דמקרבא להתם). רמב"ם פ"ו הי"ד (חוץ לתחום מותר שאין שם ישראל שיראה). טור ושו"ע סי' רמד ס"א (וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום שעושין בו מלאכה). וכ"ז בשבת, משא"כ בחוה"מ (שו"ע סי' תקמג ס"ב), חיישינן שיבואו לשם אנשים ממקומות אחרים (מ"א שם ס"ק ג).

עמוד ד

1214. מ"א סי' רמד ס"ק ח.
1215. שו"ת תודת שלמים ח"ב (לחמי תודה) סוס"י ד.

עמוד ה

1216. מ"א שם.

עמוד ו

1217. מ"א שם.
1218. וכ"ה בזמנינו, שברוב המקומות האדריכל לבדו הוא קבלן, והאומנים שתחתיו הם שכירי יום שלו, ששם יש חשש מראית העין.
1219. שו"ת תודת שלמים ח"ב (לחמי תודה) סי' ג (נט, א). וראה אמרי יושר ח"ב סי' קנז. תהלה לדוד סי' רמד ס"ק ד. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 26. באורי השלחן ע' קסו.

עמוד ז

1220. באר היטב ס"ק ה. תוספת שבת סוף ס"ק ז. וראה שארית יהודה או"ח סי' ד-ה, ומסיק בסוס"י ה, דאין זה חשש גמור אלא ממדת חסידות. ובשו"ת צ"צ סי' פז (ו, א) הביא דבריו, וכתב ע"ז: "ולבי מהסס משום מנהג העולם שפשט לאיסור". ומ"מ מקיל בשר הבונה בית לישראל משלו ועפ"י דעתו ועצתו. ואם מסייעים בעצים כו' מדי יום אסור לכו"ע (כדלקמן פל"ט סי"ג).
1221. מ"א שם.

עמוד ח

1222. מ"א שם.