תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז איסור מראית העין

לו. מראית העין במלאכת תלוש המפורסמת

אאפילו מלאכת תלוש, אם היא מפורסמת וידועה לרבים שהיא של ישראל והיא נעשית במקום גלוי ומפורסם, כגון בנין הספינה שדרך לבנותה על שפת הנהר שהוא מקום פרהסיא, אסור להניחו לעשות בשבת מפני מראית העין¹²²³ (שוע"ר רמד, ד). שאם המלאכה נעשית בפרהסיא ומפורסם לרבים שהיא של ישראל צריך למחות מפני מראית העין (שוע"ר רנב, ח).

ביש אומרים¹²²⁴ שאם עושה במקום פרהסיא, כגון ספינה שבונים על שפת הנהר וכיוצא בה אסור אף במקצת יודעים¹²²⁵, וצריך למחות בידו אף אם מקצת יודעים, כיון ששם הישראל נקרא עליו (קו"א רמד, ב).

גויש אומרים¹²²⁶ דאף בדבר ששם הישראל נקרא עליו אין לאסור כשקצת יודעים, אלא כשמפורסם לרבים¹²²⁷ (קו"א שם).

דוטעם החילוק¹²²⁸ שבין מחובר לבין תלוש שבמקום פרהסיא, שכשעושה בדבר תלוש , אף שמקצת ישראל יודעים שהמלאכה היא של ישראל לא גזרו חכמים, כיון שרוב הפעמים אין הדבר נודע לאחרים כלל, שמלאכת תלוש אין לה קול כלל, משא"כ כשעושה במחובר שהוא במקום גלוי ומפורסם, ורוב הפעמים המלאכה גלויה ומפורסמת לרבים שמלאכת מחובר יש לה קול, לפיכך אם לפעמים אין חשש מראית העין אלא ממקצת ישראל גזרו חכמים¹²²⁹ (שוע"ר רמד, ב).

הבמה דברים אמורים בספינה וכיוצא בה, מדברים ששם הישראל נקרא עליהם שאומרים דבר זה הוא של פלוני, אבל דבר שאין שם הישראל נקרא עליו רק שעושה בפרהסיא ונתפרסם לרבים שדבר זה נעשה בשבת לצורך הישראל, כגון ישראל ששכר לו נכרי בקבלנות לעשות לו כלים חדשים ועשה אותם בשבת בפרהסיא, שאף שיצא הקול ונתפרסם לרבים שעושה בשביל הישראל, מכל מקום עדיין לא נקרא שמו עליהם להיות נקראים כלים של פלוני כיון שעדיין לא באו לרשותו מעולם, לפיכך אף שעושה במקום גלוי ומפורסם אינו צריך למחות בידו מעיקר הדין¹²³⁰ (שוע"ר רמד, ה).

ווטעם הדבר, דבעינן דומיא דמרחץ דלא מיתסר משום מראית העין אלא מפני ששם הישראל נקרא עליו¹²³¹. שמטעם זה לא אסרו אלא מחובר¹²³², שכל מחובר נקרא שם הישראל עליו לפי שהוא בקרקע הישראל. והוא הדין לכל תלוש הנעשה ברשות ישראל אומרים עליו דבר זה של פלוני כיון שנעשה ברשותו¹²³³, אבל תלוש שאינו ברשות הישראל אינו דומה למחובר, אלא אם כן מפורסם שהוא של פלוני, ולא שנעשה בשביל פלוני (קו"א רמד, ג).

זומכל מקום טוב להחמיר ולמחות בידו לחוש לרנון שעה, שלא ירונו אחריו לומר שנכרי עושה מלאכה בשבת בשליחותו¹²³⁴ (שוע"ר רמד, ה).

חואף לענין דיעבד טור להחמיר לחוש לרנון לשעה¹²³⁵, והוא הדין והוא הטעם לענין למחות בידו, שטוב לחוש לרנון הבריות כיון שנעשה בפני רבים. אבל היכא שאין מפורסם לרבים רק שקצת יודעים אין להחמיר כלל אם אין שם הישראל נקרא עליו¹²³⁶ (קו"א רמד, ב).

טיש אומרים¹²³⁷ שאין נקרא דבר ששם ישראל נקרא עליו רק ספינה בלבד, שאי אפשר לה להעשות אלא בפרהסיא, ומחמת כן הכל יודעים וקורין אותה ספינה של פלוני. אבל תלוש, אף אי מיפרסמא מילתא שרי, כיון דלא משכח דבר תלוש ששם הישראל נקרא עליו לבד מספינה (קו"א רמד, ג).

יאבל מדברי הפוסקים¹²³⁸ מבואר דדוקא מנעלים שעושה בשביל ישראל לא נקרא עליהם שמו, כיון שעדיין לא באו לרשותו, אבל בגדים לכובס נקרא שמו עליהם. וכן נראה ממה שחילקו הפוסקים¹²³⁹ בין מחובר לתלוש, דתלוש לא מיפרסמא מילתא, משא"כ בתלוש דמיפרסמא מילתא (קו"א שם).

יאולפיכך החלוקים שלנו במדינות אלו שהם ניכרים שהם של ישראל, כשמכבסן הנכרי בשבת על גבי הנהר צריך למחות¹²⁴⁰ מפני מראית העין, שיאמרו שבשבת נתנם לו לכבסן¹²⁴¹ (שוע"ר רנב, ח). דכיון שהם ניכרים שהם של ישראל נקרא שם ישראל עליהם (קו"א רמד, ג).

יבואם אין ידוע שהוא של ישראל ולא נקרא שם ישראל עליו אין חיוב למחות¹²⁴² (קו"א שם).

יגואפשר שצריך שיהיה שם בעליו נקרא עליו, ולא שם ישראל סתם, וכמו בדין נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו ישראל, שלא אסרו אלא כשהכל יודעים שנעשה בשבת לפלוני ישראל¹²⁴³, ולפי זה גם החלוקים מותר מעיקר הדין¹²⁴⁴ (קו"א שם).

ידמה שאנו חוששים בחלוקים למראית העין, היינו שיחשדוהו שבשבת נתנם לו לכבסן¹²⁴⁵, אבל לא שיחשדוהו שהוא שכיר יום, כי אין דרך לכבס על ידי שכירי יום¹²⁴⁶ (קו"א רנב, ה בתחלתו).

טוומכל מקום לכתחלה מותר ליתנם לו אפילו בערב שבת ואין חוששים שמא יכבסן בשבת בפרהסיא¹²⁴⁷ (שוע"ר רנב, ח).

טזאפילו לעשות בתלוש אם הוא לצורך מחובר, כגון לפסול האבנים ולתקן הקורות כדי לשקעם בבנין¹²⁴⁸, צריך למחות בידו אם הוא בתוך התחום¹²⁴⁹, אפילו עושה רחוק מהבנין, ואפילו עושה בביתו שאין הדבר ניכר שעושה בשביל בנין זה של הישראל, מכל מקום כיון שסופן לשקעם בהבנין הרי דינם כהבנין עצמו (שוע"ר רמד, ו). ולכן אסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל, משום שאחר כך כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראל¹²⁵⁰ (קו"א רמד, ד).

יזישראל ששכר המלח מהשר לשנה, שכמה מלח שיעשה בתוך השנה הוא שלו, והוא שוכר לו פועלים נכרים לשנה או לחדש וקצץ להם שכרם לפי רבוי מלאכתם¹²⁵¹, אין לאסור מפני מראית העין לפי שהרואה אינו יודע שבישול זה הוא של ישראל, שהכלים שמבשלים בהם וכן העצים שמבעירים בהם אין שם הישראל נקרא עליהם, דהיינו שאין מפורסם לרבים שהן של ישראל¹²⁵² (שוע"ר רמד, כ).

יחמותר ליתן כסף לנכרי בקבלנות לתקן לו מעות והנכרי עושה לעצמו אפילו בשבת, ואע"פ שמשמיע קול בפרהסיא אין בכך כלום, כיון שאין ידוע לרבים שהוא עושה בשביל ישראל אין כאן חשש מראית העין¹²⁵³ (שוע"ר רמד, יט).

יטוכן הנותן סחורה לנכרי למכרה או מעות להתעסק בהן, וקוצץ לו שכר בעד טרחו, או שנותן לו חלק מהריוח שירויח, והנכרי מתעסק בהן בשבת¹²⁵⁴, אין לאסור מפני מראית העין שלא יאמרו שהוא שלוחו של הישראל, לפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן של ישראל¹²⁵⁵ (שוע"ר רמה, טז).

הערות

עמוד א

1223. רמב"ן בתורת האדם ענין אבלות, במלאכה כיצד, בסופו (הוא הדין למטלטלין, כגון ספינה הידועה לישראל דמלאכת פרהסיא היא אסור). שו"ע סי' רמד ס"ד. מ"א שם ס"ק יג (דוקא שעושה במקום מפורסם, ולכן נקט ספינה דרגילות לעשותה בפרהסיא).

עמוד ב

1224. מ"א סי' רמד ס"ק ב (שכתב שבמלאכת מחובר חיישינן אפילו לאורחים ולבני ביתו, ומציין לשו"ע ס"ד, ששם מבואר דין ספינה הנ"ל).
1225. כמו במחובר, דלעיל פל"ה ס"ב.

עמוד ג

1226. רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, ב: ואם מלאכה מפורסמת וידוע לבעליה ועושה אותה במקום מפורסם אסור). שו"ע סי' רנב ס"ג (כלשון רבנו ירוחם הנ"ל), למסקנת המ"א שם ס"ק י (דמיירי דומיא דספינה שהיא במקום מפורסם, ומ"מ לא אסרו אלא כשהיא מפורסמת וידועה שהיא של ישראל).
1227. וכן עיקר, שכן פסק בסתם בשוע"ר רנב, ח. וגם בקו"א שם מבואר שכ"ה מסקנת המ"א (סי' רנב ס"ק י), ושכן פסק בשו"ת תודת שלמים ח"ב (לחמי תודה) סי' ג (ס, א). ולאידך גיסא, מלאכה המפורסמת שהיא של ישראל ונעשית שלא בפרהסיא, ראה רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, ב: ואפילו המלאכה מפורסמת וידועה לבעליה מאחר שעושה אותה בבית הגוי שאינו מקום מפורסם). ב"י סי' רנב ד"ה ודע (ואפשר דכל שעושה אותה הגוי בביתו אע"פ שהמלאכה ידועה ומפורסמת שהיא של ישראל שרי דכל בבית גוי לא גזרו ביה רבנן).

עמוד ד

1228. ראה קו"א רמד, ב בסופו, שטעם זה נאמר רק לדעה הב' הנ"ל.
1229. כדלעיל פל"ה ס"ב.

עמוד ה

1230. משמעות המ"א סי' רנב ס"ק י (שפירש מ"ש בשו"ע שם ס"ג "טוב להחמיר ולאסור", דהיינו "דוקא בדבר שאין שם הישראל נקרא עליה, רק שיצא הקול שעשאו לצורך ישראל, כמ"ש סוס"י תרס"ד", והיינו מ"ש בשו"ע שם סי"א "אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו עכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה", ומבואר ברמ"א שם דמיירי בדאיכא פרהסיא בדבר).

עמוד ו

1231. כדלקמן פל"ז ס"א.
1232. כדלעיל פל"ה ס"א.
1233. כדלקמן פל"ח ס"א.

עמוד ז

1234. שו"ת הרשב"א ח"ה סי' ריא, לענין קציצת ערבה בשבת ע"י עכו"ם (יפה עשיתם להחמיר כיון שנעשה בפרהסיא ובמקום פרהסיא לחוש לרינון שעה). רמ"א סי' תרסד סי"א (מיהו אם צוה ישראל לקוצצו ואיכא פרהסיא בדבר יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת).

עמוד ח

1235. שבזה מיירי ברשב"א וברמ"א שם. וכדלעיל פכ"ט ס"ו.
1236. לדברי הכל, אף לדעה הראשונה דלעיל ס"ב, שמחמירים בספינה וכיו"ב אף במקצת יודעים, מכל מקום מודים בדבר שאין שם הישראל נקרא עליו (שהרי מ"ש בשו"ע סי' רנב ס"ג "מלאכה מפורסמת וידועה כו' במקום מפורסם", מפרש במ"א שם ס"ק י, דמיירי כשאין שם ישראל נקרא עליו).

עמוד ט

1237. תודת שלמים ח"ב (לחמי תודה) סי' ג (ס, ד).

עמוד י

1238. מ"א סי' רנב ס"ק ט (דוקא כהאי גוונא שנותן בגדיו לכובס, אבל כשצוה לעכו"ם לעשות לו מנעלים ... עדיין לא נקרא שם הישראל עליו, ואי בעי עכו"ם מזבין אותם המנעלים לאחר ויעשה לו אחרים). וכדלעיל פ"ל ס"ה.
1239. כדלעיל פל"ה ס"א, וש"נ.

עמוד יא

1240. מ"א סי' רנב ס"ק י.
1241. יתבאר לקמן סי"ד.

עמוד יב

1242. רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, ב: עורות לעבדן וכלים לכובס גוי, שנותנין לו עם השמש, אפילו שעושה אותו במקום מפורסם מותר).

עמוד יג

1243. כדלעיל פכ"ט ס"א.
1244. ומ"מ אסר בסתם בשוע"ר רנב, ח.

עמוד יד

1245. כדלעיל סי"א.
1246. דלא כמ"ש במשנה ברורה סי' רנב ס"ק כה, בשם החיי אדם.

עמוד טו

1247. מ"א סי' רנב ס"ק י.

עמוד טז

1248. תוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סי' כג. סמ"ג ל"ת סה (יט, ג). הגהות מיימוניות פ"ו אות נ. טור ושו"ע סי' רמד ס"ב.
1249. לבוש סי' רמד ס"ב.
1250. מטעם זה יש אוסרים אף בדיעבד, כדלעיל פכ"ט ס"ט.

עמוד יז

1251. שמותר, כדלעיל פי"ג ס"ו, וש"נ.
1252. שו"ת רש"ל סי' ק. וכדלקמן פל"ז פי"א ואילך (במרחץ וכיו"ב).

עמוד יח

1253. הגהות מיימוניות פ"ו אות ל, בשם קונטרס ה"ר קורביל (כיון שאין כאן שמיעת קול שהוא של ישראל). מ"א סי' רמד ס"ק יט.

עמוד יט

1254. שמותר מטעם קבלנות או אריסות, כדלעיל פי"ג.
1255. מ"מ פ"ו הי"ח (אין העסק ניכר ממי הוא, ולמה יאסר). שו"ע סי' רמה ס"ד.