צו"ד מונחת

קכוזהו ב' הדעות בענין המנורה – הרומזת בכלל בעבודה רוחנית של האדם, בנגוד לשלחן שעליו לחה"פ, הרומז לעבודת האדם בגופו ובחומריות העולם, שרוחניות הוא אור המאיר את הגשמיות – היאך מונחת.

דמ"ד צו"ד מונחת, היינו שתופס לעיקר עבודת המוח ושכל, תורה, שבכל האופנים בהשגת ולמוד התורה, ה"ה תורת ה', ואמת הוי' לעולם, אין אמת אלא תורה*,

----------

*) אמת זו תורה ברכות ה: יל"ש דניאל תתרס"ו אין אמת אלא תורה.

צפון ודרום מונחת

עה . ו הנה, ב' הסוגים הכלליים שבעבודה הרוחנית, עבודת המוח והשכל, ועבודת הלב והרגש (שנת"ל בארוכה), שייכים לענין המנורה – ש זהו ב' הדעות בענין המנורה ,

– הרומזת בכלל בעבודה רוחנית של האדם, בניגוד לשולחן שעליו לחם הפנים, הרומז לעבודת האדם בגופו ובחומריות העולם, כי, מנורה ענינה אור, ולכן רומזת על העבודה הרוחנית, כיון שרוחניות הוא אור ⁴²⁵ המאיר את הגשמיות –

היאך היתה מונחת בביהמ"ק – צפון ודרום או מזרח ומערב – שב' הדעות באופן הנחת המנורה רומזים לב' הסוגים בעבודה הרוחנית (כללות ענין המנורה), עבודת המוח והשכל, ועבודת הלב והרגש .

והיינו, דמ"ד צפון ודרום מונחת, היינו שתופס לעיקר עבודת המוח ושכל, ומ"ד מזרח ומערב מונחת, היינו, שתופס לעיקר עבודת הלב והרגש, כדלקמן.

עו . וביאור השייכות דצפון ודרום מונחת – לעבודת המוח ושכל:

ענינה של עבודת המוח ושכל הוא העסק ב תורה, שבכל האופנים בהשגת ולימוד התורה (גם אם אין דעתו של הלומד יפה, וגם אם אינו במצב של טהרה כו') , הרי היא תורת ה', " ואמת הוי' לעולם "⁴²⁶ , " אין אמת אלא תורה "* ,

----------

*) " אמת זו תורה " – ברכות ה, ב. וב יל"ש דניאל רמז תתרס"ו : " אין אמת אלא תורה " .

קכאעד דאמרו ע"ז (ברכות כב . ) מה להלן – בשעת מ"ת דוידבר אלק' אכה"ד – באימה וכו' אף כאן – כשכל אחד, מי שיהי' לומד תורה – באימה וכו', אף שיש חלוקים בהבנת התורה מן הקצה אל הקצה, וכמרז"ל (עירובין נג . ) לבן של ראשונים כפתחו של אולם וכו' ואנו וכו'.

וזהו שאמר צו"ד מונחת ולא מו"מ, כי ממערב למזרח היו חלוקים בקדושת המקום בביהמ"ק, וכל שהוא יותר למערב קדוש יותר – וביד הל' ביה"ב רפ"ד שהארון הי' במערבו של קה"ק גופא, וברשב"ם ב"ב (צט . ) ד"ה ארון דהי' אצל כותל מע' דקה"ק. ודלא כדעת רש"י ד"ה מקום יומא (כא . ) שניתן באמצעו, וכ"ה בתוד"ה דוחקין מנחות

ו עד דאמרו על זה חז"ל (ברכות כב, א) " מה להלן – בשעת מתן תורה ד " וידבר אלקים את כל הדברים "⁴²⁷ – באימה וכו' אף כאן – כשכל אחד, מי שיהי' , לומד תורה – באימה וכו' ", לפי שלימודו של כל אחד הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני⁴²⁸ ,

וכל זה – אף שיש חילוקים בהבנת התורה מן הקצה אל הקצה, וכמאמר רז"ל (עירובין נג, א) בנוגע לחילוקי הדרגות בהבנת התורה " לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים וכו' ואנו וכו' ", כי, החילוקים אינם אלא בהבנת התורה, אבל קדושת התורה (שהיא תורת ה', דבר ה' ממש) היא בכל הדרגות שבהבנת התורה בשוה .

וזהו ש התופס לעיקר עבודת המוח ושכל, לימוד התורה, אמר צפון ודרום מונחת ולא מזרח ומערב, כי :

ממערב למזרח – היו חילוקים בקדושת המקום בביהמ"ק, וכל שהוא יותר למערב , היינו, קרוב יותר לקדש הקדשים שבמערב, ששם מקום הארון שבו היא השראת השכינה, קדוש יותר , וכמו ההיכל שהוא למערב יותר מהעזרה, קדוש יותר מהעזרה, וקדש הקדשים שהוא למערב יותר, קדוש יותר.

– ו כן הוא בקדש הקדשים גופא, שבמערבו הוא קדוש יותר, כמ"ש הרמב"ם ביד ( הל' בית הבחירה רפ"ד ) שהארון הי' במערבו של קדש הקדשים גופא ⁴²⁹ , וברשב"ם ב"ב (צט, א) ד"ה ארון כתב ד הארון הי' אצל כותל מערבי דקדש הקדשים ⁴³⁰ . ודלא כדעת רש"י ד"ה מקום יומא (כא, א) שניתן באמצעו של קדש קכבצח: ודלא כריצב"א בתוד"ה וצבא ב"ב (כה . ) שהי' במזרח קה"ק – משא"כ צו"ד שקדושה אחת היא. וחלוק זה נרמז גם בנגוד שבין אורך ורוחב*, וכמאמר שמונחת לרוחבו של בית, כי, רוחב כל דבר היינו מדריגתו ובחינתו אלא שמתרחב בכמה פרטים וענינים, משא"כ אורך היינו שמשתלשל למטה – או למעלה – ממדריגתו [שזהו השבח ששיבחו את אבא שאול ר"ט וכו' שארוך בדורו הי' (נדה כד:)]. וכ"ה

----------

*) חלוק דאו"ר

הקדשים⁴³¹ , וכ"ה בתוד"ה דוחקין מנחות צח, ב , שניתן באמצעו⁴³² . ודלא כריצב"א בתוד"ה וצבא ב"ב (כה, א) שהי' במזרח קדש הקדשים ⁴³³ –

משא"כ צפון ודרום ש לא היו חילוקים בקדושת המקום, אלא קדושה אחת היא.

וזהו שס"ל שהמנורה צפון ודרום מונחת – שעיקר העבודה הרוחנית (מנורה) היא עבודת המוח ושכל, תורה, אשר, בכל האופנים בהלימוד וההשגה הרי היא תורת הוי', וקדושה אחת היא (כמו צפון ודרום ביהמ"ק).

עז . ו יש להוסיף, ש חילוק זה (שממערב למזרח יש חילוקים בקדושת המקום משא"כ צפון ודרום שקדושה אחת היא) נרמז גם בניגוד שבין אורך ורוחב * , וכמאמר חז"ל⁴³⁵ שכלי המקדש היו מונחים " לארכו של בית" (מזרח ומערב) או " לרחבו של בית" (צפון ודרום), ובנדו"ד, ש המנורה מונחת לרוחבו של בית, כי :

רוחב כל דבר , היינו מדריגתו ובחינתו של הדבר, אלא שמתרחב בכמה פרטים וענינים,

משא"כ אורך , היינו שמשתלשל למטה – או למעלה – ממדריגתו [שזהו השבח ששיבחו את אבא שאול , רבי טרפון וכו' , שארוך בדורו הי' (נדה כד, ב)

----------

*) ה חילוק דאורך ורוחב – נתבאר ב⁴³⁴.

קכגגם באדם שבאורכו הם כל החלוקים רג"ר. וזהו כנ"ל דבעבודת התורה, אף שיש כמה פרטים, אבל בכ"ז כולם הם תורת ה' בדוגמא דמה להלן וכו', ולכן אמר דמנורה לרוחבו של בית מונחת.

ובמנורה ז' קנים שו' מהם יוצאים מקנה האמצעי היינו – לדיעה זו – ש"ס משנה שמקורם תושב"כ, וכמו שאמרו מנה"מ א"ק וכיו"ב*. וקנה האמצעי הוא – לדיעה זו – נר המערבי, עדות, שפיו פונה למערב ששם נמצאים לוחות העדות

----------

*) תו"א ויקהל.

– שמורה על היותו למעלה במדריגה, ולכן ביכלתו לירד ולהשפיע גם על אלה שנמצאים למטה במדריגה כו'⁴³⁶ ].

וכן הוא גם באדם – שבאורכו הם כל החילוקים ראש גוף רגל , שהראש הוא למעלה במדריגה, הגוף הוא למטה ממנו, והרגל במדריגה הכי תחתונה, כי, החילוקים דמעלה ומטה שייכים לאורך דוקא .

וזהו שאמר שהמנורה מונחת לרחבו של בית – כנ"ל דבעבודת התורה, אף שיש בזה כמה פרטים, היינו, חילוקי דרגות בהשגת התורה, שאצל מי שדעתו יפה מתרחבת השגת התורה בכמה פרטים וענינים, אבל בכל זאת כולם הם פרטים של אותה מדריגה – תורת ה' , ואצל כל אחד, יהי' מי שיהי', הלימוד הוא בדוגמא ד " מה להלן וכו' " , ולכן אמר דמנורה לרוחבו של בית מונחת , רוחב דוקא, שאותה מדריגה (תורת ה') מתרחבת בכמה פרטים וענינים .

עח . ו נוסף על השייכות דעבודת המוח ושכל, תורה, למקומה של המנורה שצפון ודרום מונחת – מרומזת עבודת המוח והשכל במנורה עצמה:

במנורה – ז' קנים , שו' מהם יוצאים מקנה האמצעי . והענין בזה, שששת הקנים היינו – לדיעה זו ⁴³⁷ – ששה סדרי משנה , ויציאתם מקנה האמצעי היינו שמקורם תורה שבכתב, וכמו שאמרו בגמרא מנא הני מילי ד אמר קרא וכיו"ב * .

וקנה האמצעי הוא – לדיעה זו ⁴³⁹ – נר המערבי, " עדות "⁴⁴⁰ , ו נקרא מערבי לפי שפיו פונה למערב (כנ"ל סל"ב) – כיון ששם נמצאים " לוחות העדות "

----------

*) תו"א ויקהל ⁴³⁸ .

קכדשהם עיקר תושב"כ. ופיות שאר הפתילות פונים לנהאמ"צ, לרמוז שבעבודת המוח ושכל א"א לנטות ימין ושמאל ורק בקשת האמת צ"ל נגד עיניו, וכנ"ל. וזהו שכל הנרות מדליקין מנהאמ"צ דוקא. ונהאמ"צ מדליקו ממזה"ע שזורקין עליו הדם ושורפין החלב, וכנ"ל כי כל חלב וכל דם – תענוג וחמימות והתפעלות הלב – הם רק לה', כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' (ברכות סג:), וכך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' (אבות ו' ד'), וכפי' היד הל' ת"ת פ"ג ה"ו ט', הובא בשו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ג ה"ג, בזה דמי שנשאו לבו לקיים מצוה זו – דת"ת – כראוי כו' ויסיר התאות ותענוגי הזמן מלבו וכו', והתורה נקנית במעוט

שהם עיקר תורה שבכתב , ולכן פונה לשם פיו של נר האמצעי, נר המערבי, שענינו "עדות" .

ו נוסף לזה שששת הקנים יוצאים מקנה האמצעי, הנה פיות שאר הפתילות פונים לנר האמצעי – לרמוז שבעבודת המוח ושכל אי אפשר לנטות ימין ושמאל , ורק בקשת האמת צריך להיות נגד עיניו, וכנ"ל (ס"ע) .

וזהו גם שכל הנרות מדליקין מנר האמצעי (שממנו הי' מדליק את המנורה⁴⁴¹, מנר המערבי שהוא נר האמצעי) דוקא , היינו, שנוסף לכך שפיות שאר הפתילות פונים לנר האמצעי, הנה גם הדלקתם היא מנר האמצעי דוקא, שרומז על תושב"כ, שבה מודגש יותר שלילת אפשרות נטיית השכל מהאמת דתורה .

ונר האמצעי מדליקו ממזבח העולה ⁴⁴² – כי⁴⁴³:

מזבח העולה הוא המזבח שזורקין עליו הדם ושורפין החלב, וכנ"ל (סנ"ט) כי כל חלב וכל דם – תענוג וחמימות והתפעלות הלב – הם רק לה'.

וענין זה הוא הקדמה ותנאי ללימוד התורה – כי , אין התורה מתקיימת " אלא במי שממית עצמו עלי' " (ברכות סג, ב), ו " כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' " (אבות פ" ו מ" ד),

וכפירוש היד הל' ת"ת פ"ג ה"ו - ט' ( הובא בשו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ג ה"ג ) בזה שאמרו "חיי צער תחי'", ד " מי ⁴⁴⁴ שנשאו לבו לקיים מצוה זו – דתלמוד תורה – כראוי כו' ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' וכו' "⁴⁴⁵ , קכהתענוג (אבות ו' ה'), ועוד. וידוע שלידיעת המושכלות בכלל, תנאי קודם לזה הוא הפרישה מן התאות וכו', וכנרמז בדרז"ל (תענית ז) אי הוו סנו הווי חכימי טפי, וכפי' התוס' שם.

ובתורה גופא תושב"כ ותושבע"פ הם כדוגמת יום ולילה, וכדאיתא שמ"ר פמ"ז (ע"ש בידי משה) תנחומא ס"פ כי תשא ויל"ש רמז תו, מנין הי' משה יודע אימתי יום ואימתי לילה אלא בשעה שהי' הק' מלמדו מקרא הי' יודע שהוא יום ובשעה שהי' מלמדו משנה הי' יודע שהוא לילה. וכנראה בחוש שהקדושה נגלית ונרגשת יותר בתושב"כ,

והתורה נקנית במעוט תענוג (אבות פ" ו מ" ה), ועוד מאמרי חז"ל כיו"ב ,

וידוע שלידיעת המושכלות בכלל – תנאי קודם לזה הוא הפרישה מן התאוות וכו',

וכנרמז בדברי רז"ל (תענית ז , רע"ב ) " אי הוו סנו הווי חכימי טפי " , וכפירוש התוס' שם ⁴⁴⁶ "אם היו שונאים היופי הוו תלמידי חכמים ביותר", היינו, שההוספה בחכמה קשורה (לא עם שלילת היופי⁴⁴⁷, אלא) עם שנאת היופי, שזהו תוכן הענין דפרישה מן התאוות וכו' .

וזהו שהדלקת נר האמצעי (שממנו מדליקים כל הנרות) – ענין התורה – הוא ממזבח העולה דוקא, שעליו זורקין הדם ושורפין החלב, היינו, שחמימות והתפעלות הלב והתענוג לא יהיו בעניני העולם (הסרת התאוות כו'), כי אם לה' לבדו, שענין זה הוא ההקדמה והתנאי ללימוד התורה (ענינה של המנורה).

עט . ו ע"פ האמור שנר האמצעי הוא כנגד תושב"כ וששת הנרות הם כנגד תושבע"פ – יש לבאר חילוקם גם בנוגע לזמן הדלקת הנרות:

ובהקדמה – ש בתורה גופא , הנה תושב"כ (נר האמצעי) ותושבע"פ (ששה סדרי משנה, ששת הנרות) הם כדוגמת יום ולילה, וכדאיתא במדרש ( שמו"ר פמ"ז (ע"ש ב פי' ידי משה) , תנחומא ס"פ כי תשא ויל"ש רמז תו ⁴⁴⁸) " מנין הי' משה יודע אימתי יום ואימתי לילה , אלא בשעה שהי' הקב"ה מלמדו מקרא הי' יודע שהוא יום , ובשעה שהי' מלמדו משנה הי' יודע שהוא לילה " .

ו מובן הקשר והשייכות דיום לתושב"כ ולילה לתושבע"פ – כנראה בחוש שהקדושה נגלית ונרגשת יותר בתושב"כ, ולכן שייכת תושב"כ ליום, אור וגילוי, קכומשא"כ בתושבע"פ שיוכל לטעות לומר ששכלו אדון בזה. וזהו שבלילה היו דולקין כל הנרות – וגם נהאמ"צ בכלל – וכלמוד משנה שכלול בה גם כמה פסוקים מתושב"כ (ומ"ש על בבל דוקא שבלולה במקרא וכו' סנה' כד . עיי"ש חדא"ג מהרש"א), משא"כ ביום לא הי' דולק – לרוב המפרשים לבד היד וכנ"ל – רק נהמ"ע שהוא נהאמ"צ הרומז לתושב"כ.

משא"כ בתושבע"פ שעיקרה ההבנה וההשגה בשכל האדם, עד שיוכל לטעות לומר ששכלו אדון בזה , אין הקדושה נגלית ונרגשת כ"כ, ולכן שייכת תושבע"פ ללילה .

וזהו שבלילה ששייך לתושבע"פ, היו דולקין כל הנרות – ששת הנרות שכנגד ששה סדרי משנה, וגם נר האמצעי שכנגד תושב"כ בכלל – וכלימוד משנה שכלול בה גם כמה פסוקים מתושב"כ ,

(ומה שאמרו חז"ל על (תלמוד) בבל דוקא ש " בלולה במקרא וכו' ", כדאיתא ב סנהדרין כד, א – עיי"ש חדא"ג מהרש"א שהפירוש הוא "שמתוך גאותן לומדין בלול ומעורבב לפי הזמן, דבן ה' למקרא לומדין משנה, ובן י' למשנה לומדין תלמוד וכו'"; אבל זה שיש כמה פסוקים מתושב"כ וכו' – אינו שייך לתלמוד בבלי דוקא, שהרי "תלמוד א"י נמי בלול כה"ג", וכן המשנה ),

משא"כ ביום ששייך לתושב"כ, לא הי' דולק – ל דעת רוב המפרשים ( לבד ה רמב"ם ב יד דס"ל שגם ביום היו מדליקין כל הנרות, וכנ"ל ס"א) – רק נר המערבי , שהוא נר האמצעי , הרומז לתושב"כ.