הדה"נ. צ"ט. פאריז.

אבתשובה על שאלתו במכ' לבאר השיטות בסדר הדה"נ בביהמ"ק ונימוקם, וכן ענינו ע"ד הדרוש מיוסד על המבואר בדא"ח בזה.

שיטת פיה"מ להרמב"ם בהדה"מ בביהמ"ק

תנינן במס' תמיד ספ"ג: מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא ב"נ מזרחים (נ"א מערבים) דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ואח"כ מדשן את השאר.

ושם רפ"ו: מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא ב"נ מזרחים (נ"א מערבים) דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו הי' מדליק את המנורה בה"ע מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה.

הדלקת הנרות. תר צ"ט, פאריז.

בתשובה על שאלתו במכתבו ¹ לבאר השיטות בסדר הדלקת הנרות בבית המקדש ונימוקם, וכן לבאר ענינו ע"ד הדרוש, מיוסד על המבואר בדא"ח בזה.

שיטת פירוש המשניות להרמב"ם בהדלקת המנורה בבית-המקדש

א . תנינן במסכת תמיד ספ"ג: "מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא ב' נרות מזרחיים (נ"א: מערביים ² ) דולקים, מדשן את השאר, ומניח את אלו דולקים במקומן. מצאן שכבו, מדשנן ומדליקן מן הדולקים, ואח"כ מדשן את השאר".

ושם רפ"ו: "מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא ב' נרות מזרחיים (נ"א: מערביים ³ ) דולקין, מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו הי' מדליק את המנורה בין הערביים. מצאו שכבה, מדשנו ומדליקו ממזבח העולה".

בושיטת פיה"מ להרמב"ם ע"פ משניות אלו הוא: דתנא דתמיד ס"ל דהנרות מונחין ממזרח למערב – ופיות כל הנרות הם למערב לצד קה"ק, וזהו דכתיב אל מול פהמ"נ, דהיינו קה"ק. ואתי בפשיטות הא דא"ק (במדבר ח' ב') יאירו ז' הנרות, דלכאורה הול"ל יאירו ו' הנרות. ויעוין רא"ם בפ' בהעלתך בזה. – נכנס ומצא ב"נ היותר מזרחיות* דולקין, מדשן ומדליק ה"נ הנשארים – דלהרמב"ם מדליק הנרות גם בבוקר, כי הטבת

----------

*) לעיין מזרחי בהעלתך, אם כתב דהרמב"ם גרס מערביות, דלכאורה הפכו מוכח בפירוש המשניות.

ו הנה, שיטת פירוש המשניות להרמב"ם ⁴ ע"פ משניות אלו – שלכאורה נראות כסותרות זו את זו⁵ – הוא:

דתנא דתמיד סבירא לי' דהנרות מונחין ממזרח למערב ⁶,

– ופיות כל הנרות הם למערב, לצד קדש הקדשים, וזהו דכתיב (במדבר ח' ב') "אל מול פני המנורה (יאירו שבעת הנרות)", דהיינו לצד קדש הקדשים שנמצא לפני המנורה⁷.

ו עפ"ז אתי בפשיטות הא דאמר קרא "יאירו שבעת הנרות" – דלכאורה, לשאר הדעות ש"מול פני המנורה" הוא נר האמצעי, ואליו פונים פיות שאר הנרות, הול"ל יאירו ששת הנרות. ויעוין פי' ה רא"ם בפ' בהעלותך ⁸ שהאריך בזה (לתרץ הקושיא "האי שבעת הנרות, ששת מבעי לי'"). ולפירוש הרמב"ם, אתי בפשיטות. –

וכש נכנס ומצא ב' נרות היותר מזרחיות * דולקין, מדשן ו גם מדליק ה' נרות הנשארים,

----------

*) לעיין בפי' ה מזרחי בפ' בהעלותך, אם כתב דהרמב"ם גרס מערביות ⁹, דלכאורה הפכו מוכח בפירוש המשניות.

גהנרות לפי' היינו נקורם וגם הדלקתם, וכמוש"כ בפיה"מ וביד הל' תו"מ פ"ג הי"ב – וגם נהמ"ע, שהוא נר הסמוך לקה"ק לפי"ד פיה"מ, בכלל. ומפסיק בעבודה אחרת ונכנס עוה"פ ומדשן ומדליק ב"נ המזרחיות. אבל אם כשנכנס בתחלה מצא ב"נ מזרחיות שכבו, מדשנן ומדליקן וגם ג' נרות הסמוכין להם, ומפסיק בעבודה ונכנס עוה"פ, ואם ב"נ שעדיין לא הטיבם, שהם נרות היותר מערבים, דולקים, מדשן את המז' ומניח את המע' דולק,

– דלהרמב"ם ¹⁰ מדליק הנרות גם בבוקר, כי הטבת הנרות (שעז"נ¹¹ "בבקר בבקר בהטיבו את הנרות") לפירושו היינו נקורם, וגם הדלקתם, וכמו שכתב בפירוש המשניות וביד הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב ¹² –

וגם נר המערבי, שהוא נר הסמוך לקדש הקדשים – לפי דעת הרמב"ם ב פירוש המשניות ¹³ – הוא בכלל ה' נרות הנשארים שמדשן ומדליק בכניסה הא' (כשמצא את ב' המזרחיות דולקין),

ומפסיק בעבודה אחרת, ו אח"כ נכנס עוד הפעם ומדשן ומדליק ב' נרות המזרחיות שהיו דולקין בכניסתו בתחלה¹⁴.

אבל אם כשנכנס בתחלה מצא ב' נרות היותר מזרחיות שכבו – מדשנן ומדליקן, ו מדשן ומדליק גם ג' נרות הסמוכין להם (שתהי' הטבת ה' נרות בכניסה ראשונה), ומפסיק בעבודה אחרת, ו אח"כ נכנס עוד הפעם, ואם ב' נרות שעדיין לא הטיבם, שהם נרות היותר מערביים, דולקים – מדשן את המזרחי, ומניח את דאלא שמוסיף בו שמן כדי שידלק עד הערב. אבל אם כבר כבה נהמ"ע, מדשנו גם הוא ומדליקו ממזה"ע.

וא"כ הפי' במתני' הוא – ויתיישבו ע"י זה כמה דיוקים:

נכנס ומצא ב"נ מזר' דולקין מדשן את (כל) השאר (ומזה ידעינן דבכניסה א' מטיב ה"נ) ומניח את אלו ד' במקומן. מצאן שכבו (ב"נ המז') מדשנן ומדליקן מן הדולקים (וידעינן מזה תרתי: א . דהדה"נ היא גם בבקר. ושאר המפרשים דס"ל דאין הדה"נ אלא בערב, נדחקו הרבה בטעם הדלקת ב"נ עתה. יעוין בשו"ת הרשב"א סש"ט וע"ט הובאו בתויו"ט.

המערבי דולק, אלא שמוסיף בו שמן כדי שידלק עד הערב. אבל אם כבר כבה נר המערבי, מדשנו גם הוא, ומדליקו ממזבח העולה.

ב . וא"כ, הפירוש במתניתין הוא כדלקמן¹⁵ – ויתיישבו ע"י זה כמה דיוקים:

המשנה דספ"ג:

"נכנס ומצא ב' נרות מזרחיים דולקין, מדשן את (כל) השאר ( היינו, חמש נרות, ומזה ידעינן דבכניסה ה א' מטיב ה' נרות), ומניח את אלו דולקין במקומן ¹⁶.

מצאן שכבו (ב' נרות המזרחיים), מדשנן ומדליקן מן הדולקים,

(וידעינן מזה תרתי:

א ) ממ"ש "ומדליקן", ידעינן דהדלקת הנרות היא גם בבקר, שהרי במתניתין קאי אודות סדר העבודה בבקר , ומפורש להדיא שגם אז מדליק הנרות. ו אכן, שאר המפרשים דס"ל דאין הדלקת הנרות אלא בערב, נדחקו הרבה בטעם הדלקת ב' נרות עתה ( יעויין בשו"ת הרשב"א סש"ט וע"ט, הובאו בתויו"ט ¹⁷).

הב . דהנרות מדליקן מנר חברו. יעוין יד הל' תו"מ פ"ג הי"ג ובהשגות הראב"ד בסופו.

והנה עתה מטיב ג"כ ג"נ הסמוכים לב"נ אלו. ולא פי' זה במתני' בהדיא, דכבר אשמעינן ברישא דצריך להיטיב ה"נ בכניסה א') ואח"כ (היינו לאחר זמן, לאחר הפסק עבודה, שזהו דיוק תיבת "אח"כ" שבמשנה. דלשאר המפרשים היא מיותרת, ולא הול"ל אלא מצאן שכבו מד' ומד' מן הד' ומדשן את השאר) מדשן את השאר (הנשאר לאחר הטבה הא' היינו ב"נ שלצד מערב).

ופרטי דין דישון נרות הנשארים נתבארו במקומם, היינו ברפ"ו, דכאן לא נזכרו אלא

ב ) וממ"ש "מדליקן מן הדולקין", ידעינן דהנרות מדליקן מנר חברו ( יעוין יד הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ג, ובהשגות הראב"ד בסופו ¹⁸).

– והנה, עתה (בכניסה הא', כשמדשן ומדליק ב' נרות המזרחיים שמצאן שכבו) מטיב ג"כ ג' נרות הסמוכים לב' נרות אלו , כיון שצריך להיטיב ה' נרות בכניסה הא'. ו הטעם ש לא פירש זה במתני' בהדיא – משום דכבר אשמעינן ברישא "נכנס ומצא ב' נרות מזרחיים דולקין, מדשן את (כל) השאר", דמזה ידעינן דצריך להיטיב ה' נרות בכניסה א') ,

ואח"כ (היינו לאחר זמן, לאחר הפסק עבודה – שזהו דיוק תיבת "אח"כ" שבמשנה,

– דלשאר המפרשים ש"מדשן את השאר" קאי על הטבת חמש נרות שבכניסה הא'¹⁹ – תיבת "אח"כ" היא מיותרת, ולא הול"ל אלא "מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ומדשן את השאר" , כיון שכל זה נעשה בכניסה הא' ) ,

מדשן את השאר" (הנשאר לאחר הטבה הא', היינו ב' נרות שלצד מערב).

ג . ו הנה, פרטי דין דישון נרות הנשארים (ב' נרות שמצד מערב) לא נזכרו עדיין בספ"ג, כיון ש נתבארו במקומם, היינו ברפ"ו, ששם מדובר אודות כניסה הב' שלאחרי הקרבת התמיד וזריקת דמו, ד אילו כאן – (בספ"ג) דקאי בכניסה הא' שבה מטיב ה' ואגב אורחא. וזהו דפי' ברפ"ו: מי שזכה בדישון המנורה (היינו אותו שהטיב ה"נ. וכדמוכח ביומא כה . במתני', דכהן אחד מטיב כל הז"נ) נכנס ומצא ב"נ מערבים (עיין בלח"מ תו"מ פ"ג הי"ג דנראה עיקר דכן היא גירסת הרמב"ם במשנה זו, ומשנתנו קאי אסיפא דספ"ג מצאן שכבו. ואתי לפירושא כאן איך ידשן את השאר, דאם מצא שניהם) דולקים מדשן (היינו מתקן כדין שאר נר שמצאו דולק. ועיין לקמן בזה ) את המזרחי (היינו נר שהוא מז' לגבי נר חברו הסמוך לקה"ק) ומניח את המערבי דולק (שלא יכבהו וידליק אותו שנית, ורק מוסיף בו שמן) שממנו הי' מדליק המ' בה"ע. מצאו שכ' מדשנו ומד' ממזה"ע

נרות – לא נזכרו ב' נרות אלה אלא אגב אורחא , ש" אח"כ (בכניסה הב') מדשן את השאר".

וזהו דפירש ברפ"ו:

"מי שזכה בדישון המנורה (היינו אותו כהן שהטיב ה' נרות (בכניסה הא' שבספ"ג). וכדמוכח ביומא כה, א, במתני', דכהן אחד מטיב כל הז' נרות ²⁰ ), נכנס (בפעם הב') ומצא ב' נרות מערביים

– (עיין בלחם משנה הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ג, דנראה עיקר דכן (" מערביים ", ולא מזרחיים) היא גירסת הרמב"ם במשנה זו ²¹. ומשנתנו קאי אסיפא דספ"ג : " מצאן שכבו (ב' נרות מזרחיים) מדשנן (עם הג' הסמוכים אליהם) ומדליקן מן הדולקין, ואח"כ מדשן את השאר" (ב' נרות מערביים), ו בהמשך לזה אתי לפירושא כאן (ברפ"ו) איך ידשן את השאר. ועל זה קאמר דאם מצא שניהם) –

דולקים, מדשן (היינו מתקן, כדין שאר נר שמצאו דולק ²². ועיין לקמן ס"ה-ו בזה) את המזרחי ( בין שניהם, היינו נר שהוא מזרחי לגבי נר חברו הסמוך לקדש הקדשים), ומניח את המערבי דולק (שלא יכבהו וידליק אותו שנית, ורק מוסיף בו שמן), שממנו הי' מדליק את המנורה בין הערביים.

ז(ולא משאר הנרות, אף שכולם דולקים בשעה זו, לפי פי' הרמב"ם דמדליק הנרות גם בבקר, ודלא כהשגות הנ"ל. ואתי לגלוי גם אמשנה דספ"ג דהא דתנן שם מדשן את השאר, שגם נהמ"ע בכלל, אין כל הנרות שווים, כי נהמ"ע מד' ממזה"ע ולא מנר חברו. וכיון דרק נהמ"ע מצאנוהו חלוק משאר הנרות, במילא ידעינן ולא איצטריך למיתני בפי' דאם מצא בכניסה ב' רק נהמ"ע דולק, מדשן ומדליק את המז' ומניח את המע' דולק. וכן אם מצא רק נהמ"ז דולק, מדשן את המז' ומד' ומדליק נהמ"ע ממזה"ע. וכן אם כשנכנס בפעם הא' מצא ב"נ מז' דולקין, שאז מדשנן בכניסתו בפעם הב', ג"כ לא הוצרך לשנות הפרטים בזה, כי רק נהמ"ע יש בו חדוש כנ"ל).

מצאו (לנר מערבי) שכבה, מדשנו ומדליקו ממזבח העולה (ולא משאר הנרות – אף שכולם דולקים בשעה זו, לפי פירוש הרמב"ם דמדליק הנרות גם בבקר, ודלא כהשגות הראב"ד הנ"ל (ס"ב) ש"אמרו . . מדליקין ממזבח העולה מפני שלא הי' במנורה נר דולק שכבר הטיב את כולה" (וס"ל שבבקר רק מטיבין ולא מדליקין את הנרות²³).

ד . ו הנה, בפרטי דין דישון ב' נרות שמצד מערב שברפ"ו – נוסף לכך שבזה סיים הסיפא דספ"ג ("מצאן שכבו וכו' ואח"כ מדשן את השאר") שהזכירם רק אגב אורחא, וביארם במקומם ברפ"ו, כנ"ל – אתי לגילוי גם אמשנה דספ"ג, בהרישא ("מצא ב' נרות מזרחיים דולקים"), והוא:

דהא דתנן שם "מדשן (ומדליק) את השאר", שגם נר המערבי בכלל (כנ"ל ס"ב) – אין כל הנרות שווים, כי נר המערבי מדליק ממזבח העולה, ולא כשאר הנרות שמדליקין כל נר מנר חברו ²⁴ .

וכיון דרק נר המערבי מצאנוהו חלוק משאר הנרות – במילא ידעינן ולא איצטריך למיתני בפירוש שאר האופנים שלא נתפרשו במתניתין, והם:

בנוגע לב' נרות מערביים שברפ"ו – דאם (לא) מצא בכניסה ב' ("שתי נרות מערביים דולקים", כמ"ש במתני', אלא) רק נר המערבי דולק – מדשן ומדליק את המזרחי ומניח את המערבי דולק. וכן אם מצא רק נר המזרחי דולק – מדשן (היינו מתקן) את המזרחי , ומדשן ומדליק נר המערבי (שכבה) ממזבח העולה.

וכן בנוגע לב' נרות מזרחיים שבספ"ג: אם כשנכנס בפעם הא' מצא ב' נרות מזרחיים דולקין, שאז מדשנן בכניסתו בפעם הב' – ג"כ לא הוצרך לשנות הפרטים בזה (ברפ"ו, בכניסה הב'), כי רק נר המערבי יש בו חידוש לגבי שאר הנרות כנ"ל).

חוצ"ע, לפי פיה"מ, מהו החילוק בין דישון נהמ"ז ונהמ"ע כשמצא שניהם דולקים. דהרי כל נר שמצאו שלא כבה אין מכבהו ומדליקו שנית ול"ד נהמ"ע. וגם נהמ"ע מתקנו ומוסיף שמן וכו' אם מצאו דולק וכמוש"כ בפיה"מ, ובמה נחלקו זמ"ז.

ואואפ"ל דהרמב"ם ל"ל כהרשב"א ע"פ הספרי – הובא בתויו"ט – דיש אסור בכבוי נר שמצאו דולק, רק דס"ל דאין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ, אם דולקין הן בלאה"כ – (עיין יומא כד: זר שסידר את המנורה ליחייב וכו' נתן פתילה ליחייב וכו' נתן שמן ליחייב וכו' הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה היא. וביד הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז דכשרה בזר) – ומפרש שנהמ"ז מדשנו ואין בזה

ה . וצ"ע, לפי שיטת הרמב"ם ב פירוש המשניות , מהו החילוק בין דישון נר המזרחי ונר המערבי כשמצא שניהם דולקים, שעל זה נאמר "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק":

ד לכאורה, הרי כל נר שמצאו שלא כבה, אין מכבהו ומדליקו שנית, אלא רק מתקנו , ולאו דוקא נר המערבי, וכנ"ל (ס"ג) ש"מדשן את המזרחי" פירושו "מתקן";

ו לאידך, גם נר המערבי מתקנו ומוסיף שמן וכו' אם מצאו דולק, וכמו שכתב בפירוש המשניות ש"מניח את המערבי" "ר"ל שלא יכבה אותו וידליק אותו שנית, אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף שמן וכו'", ו א"כ, במה נחלקו נר המזרחי ונר המערבי זה מזה ?

ו . ואולי אפ"ל בביאור החילוק בין דישון נר המזרחי לדישון נר המערבי כששניהם דולקים – לדעת הרמב"ם:

ובהקדים, דהרמב"ם שכתב ש"נר שמצאו שלא כבה מתקנו", לית לי' כהרשב"א ע"פ הספרי (הובא בתויו"ט) דיש איסור בכבוי נר שמצאו דולק ²⁵, רק דס"ל ד לצורך הטבה אין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ, אם דולקין הן בלאה"כ,

– (עיין יומא כד, ב: "זר שסידר את המנורה ליחייב וכו' נתן פתילה ליחייב וכו' נתן שמן ליחייב וכו' הדליק ליחייב, הדלקה לאו עבודה היא". וביד הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז כתב הרמב"ם ד הדלקה כשרה בזר . ומזה מובן שאם הנרות דולקין, אין חיוב לכבותם ולהדליקם שנית, כיון שהדלקה לאו עבודה וכשרה בזר, ואז יוצא י"ח מצות הטבת הנרות בתיקונם בלבד ) –

ומפרש הרמב"ם החילוק בין דישון נר המזרחי לדישון נר המערבי – שנר טתנאים, דרוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר, משא"כ נהמ"ע דצריך להניחו דולק. או יאמר דהדיוק במשנה הוא במלת מדשן דנקט בנהמ"ז, היינו שצריך להסיר השמן שבנר (והפתילה א"א להסיר דהא דולק הוא), משא"כ נהמ"ע דרק מוסיף עליו שמן ואין בו דישון כל עיקר. אבל צ"ע למה ישתנה דין השמן שבב"נ אלו.

ובכל אופן צ"ע מהו הטעם דלפי שממנו מדליק המנ' בה"ע לכן לא יכבהו לנהמ"ע וידליקו שנית, הלא גם אם יכבהו וידליקו יוכל להדליק ממנו בה"ע.

וצע"ק במש"כ בפיה"מ דבנהמ"ע מוסיף שמן, דמשמע דהנשאר בשמן אינו מסירו מהנר, דא"כ ז' מדות שהיו במקדש, הרי נפיש להו מדות טובא, וכקושית הש"ס מנחות (פח:).

המזרחי מדשנו איך שירצה, ואין בזה תנאים, היינו, דרוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר (אלא מתקנו בלבד), משא"כ נר המערבי יש תנאי באופן דישונו – דצריך להניחו דולק, היינו, לא לכבותו ולהדליקו שנית, אלא לתקנו בלבד.

או יאמר הרמב"ם דהדיוק במשנה בהחילוק שבין נר המזרחי לנר המערבי הוא במלת "מדשן" דנקט בנר המזרחי, היינו, שנר המזרחי צריך דישון, שצריך להסיר השמן שבנר (והפתילה אי אפשר להסיר דהא דולק הוא), משא"כ נר המערבי דרק מוסיף עליו שמן, ואין בו דישון כל עיקר.

– אבל צ"ע למה ישתנה דין השמן שבב' נרות אלו, שהרי החילוק ביניהם אינו אלא שנר מערבי צריך להניחו דולק, ומשום זה אין הכרח שלא להסיר השמן שבנר, ויכולים שפיר להסיר השמן שבנר וליתן שמן חדש מבלי לכבותו.

ז . ובכל אופן צ"ע לשיטת הרמב"ם:

א) מהו הטעם דלפי ש"ממנו מדליק המנורה בין הערביים" לכן לא יכבהו לנר המערבי וידליקו שנית – הלא גם אם יכבהו וידליקו שנית יוכל להדליק ממנו בין הערביים ²⁶ .

ב) ו עוד צע"ק במש"כ הרמב"ם בפירוש המשניות דבנר המערבי מתקנו כו' ו מוסיף שמן, דמשמע דהנשאר בשמן אינו מסירו מהנר – דא"כ, "שבע מדות" שהיו במקדש (לצורך מדת הלח, שביניהם "מחצה (לוג) למנורה, חצי לוג לכל נר"), אינן מספיקות, ש הרי "נפיש להו מדות טובא", שצריך עוד מדות כדי לשער כמה שמן נשאר בהנר שצריך להשלים לחצי לוג, וכקושית הש"ס מנחות (פח, ב) בדין "נר שכבתה נידשן השמן . . מטיבה (משליך כל מה שנשאר לחוץ) ונותן בה שמן כו'", "דאי (נותן בה שמן לא "כמדה ראשונה", חצי לוג, אלא) כמה שחסרה (במה שזורק לחוץ) . . דמשער לי', א"כ, שבע מדות, נפיש להו מדות טובא" (לשער כמה חסר).