ח

וצ"ע, לפי פיה"מ, מהו החילוק בין דישון נהמ"ז ונהמ"ע כשמצא שניהם דולקים. דהרי כל נר שמצאו שלא כבה אין מכבהו ומדליקו שנית ול"ד נהמ"ע. וגם נהמ"ע מתקנו ומוסיף שמן וכו' אם מצאו דולק וכמוש"כ בפיה"מ, ובמה נחלקו זמ"ז.

ואואפ"ל דהרמב"ם ל"ל כהרשב"א ע"פ הספרי – הובא בתויו"ט – דיש אסור בכבוי נר שמצאו דולק, רק דס"ל דאין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ, אם דולקין הן בלאה"כ – (עיין יומא כד: זר שסידר את המנורה ליחייב וכו' נתן פתילה ליחייב וכו' נתן שמן ליחייב וכו' הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה היא. וביד הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז דכשרה בזר) – ומפרש שנהמ"ז מדשנו ואין בזה

ה . וצ"ע, לפי שיטת הרמב"ם ב פירוש המשניות , מהו החילוק בין דישון נר המזרחי ונר המערבי כשמצא שניהם דולקים, שעל זה נאמר "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק":

ד לכאורה, הרי כל נר שמצאו שלא כבה, אין מכבהו ומדליקו שנית, אלא רק מתקנו , ולאו דוקא נר המערבי, וכנ"ל (ס"ג) ש"מדשן את המזרחי" פירושו "מתקן";

ו לאידך, גם נר המערבי מתקנו ומוסיף שמן וכו' אם מצאו דולק, וכמו שכתב בפירוש המשניות ש"מניח את המערבי" "ר"ל שלא יכבה אותו וידליק אותו שנית, אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף שמן וכו'", ו א"כ, במה נחלקו נר המזרחי ונר המערבי זה מזה ?

ו . ואולי אפ"ל בביאור החילוק בין דישון נר המזרחי לדישון נר המערבי כששניהם דולקים – לדעת הרמב"ם:

ובהקדים, דהרמב"ם שכתב ש"נר שמצאו שלא כבה מתקנו", לית לי' כהרשב"א ע"פ הספרי (הובא בתויו"ט) דיש איסור בכבוי נר שמצאו דולק ²⁵, רק דס"ל ד לצורך הטבה אין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ, אם דולקין הן בלאה"כ,

– (עיין יומא כד, ב: "זר שסידר את המנורה ליחייב וכו' נתן פתילה ליחייב וכו' נתן שמן ליחייב וכו' הדליק ליחייב, הדלקה לאו עבודה היא". וביד הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז כתב הרמב"ם ד הדלקה כשרה בזר . ומזה מובן שאם הנרות דולקין, אין חיוב לכבותם ולהדליקם שנית, כיון שהדלקה לאו עבודה וכשרה בזר, ואז יוצא י"ח מצות הטבת הנרות בתיקונם בלבד ) –

ומפרש הרמב"ם החילוק בין דישון נר המזרחי לדישון נר המערבי – שנר