הנהגות
סליחות ר"ה עשי"ת יוהכ"פ סוכות שמע"צ וש"ת. רצ"א ריגא.
הסליחות
הא' — במוצאי מנוחה — במוצש"ק אחר חצות2. זכור ברית — באשמורת הבוקר. בער"ה אין נופלים.
ר"ה.
יה"ר שאומרים על אכילת התפוח מתוק בדבש — אומרו בין הברכה לאכילה3.
בברכת בפה"ע שעל התפוח מכון להוציא גם הקאָמפאָט4.
מלבד יה"ר זה אין אומרים יה"ר גם לא על אכילת הרמון.
הר' הוא יחדש עלינו את השנה בברהמ"ז הי' אדנ"ע אומרו אבל בלחש5.
ברהמ"ז בלא כוס6.
בליל א' אינו מדבר מאומה — וכן הוא המנהג בכל שנה7.
קודם תפלת מעריב (לילה הא') אמר תהלים בביהמ"ד.
תקע ר"פ זאלמאנאוו8 נ"י. וכ"ק מו"ח אד"ש אמר הפסוקים והברכות. לא הי' מַקריא — התקיעות — בדבור, רק מראה באצבע בסדור9.
אחרי התפלה ואמירת תהלים (הנחלק לל' יום) בצבור10 — צוה לתקוע הסדר דמיושב11.
ככל סדר זה גם ביום ב'.
העובר לפני התיבה במנחה ומעריב בלי טלית12, ואפי' בר"ה (לבד מעריב 140דיוהכ"פ13. וכן הי' מנהג ליובאַוויטש.
יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אמרו ג"כ יגמה"ר (לקריאת התורה).
תשליך — ביום ב'14 (אחר המנחה קודם השקיעה) ואחר התשליך נער שוליו (כמדומה של הט"ק15. מ"מ).
אחר ר"ה
אין אומרים סליחות16. כל עשי"ת בקדיש "לעילא"17. בנעילה "לעילא ולעילא"18.
עריוהכ"פ
שחרית הלך כ"ק מו"ח אד"ש לא"ז19 הרבנית תי' בקש לעֶקאַח20 וגם אכלו.
יוהכ"פ
לפני תתקבל דקדיש האחרון דנעילה. אחר אמירת ד' הוא הא', מנגנים כל המתפללים נגון מעין מאַרש21.
פתיחת הארון דנעילה מתחילת אשרי עד אחרי כל התפלה22.
התקיעה צ"ל לפני תתקבל. בדוקא לפני תתקבל.
אמר לי: בכריעה: תחלה כריעה על ברכיו וגודלי רגליו. אח"כ על גודלי ידיו וההשתחואה (מתקומם מברכיו.
141במצחו מגיע עד הרצפה ונשאר עומד על אצבעות רגליו וגודלי ידיו. מ"מ).
מוציוהכ"פ.
קדוש לבנה בסדור ובחגירת האבנט.
תפלת המעריב — בשליאַפּעֶ23.
ברהמ"ז דסעודת מוציוהכ"פ — על כוס של יין. אמר שבברכתו על הכוס ש"ב — בפה"ג — אין יוצאים השומעים. וכ"א יברך לעצמו (מלשונו הי' משמע שכן הוא תמיד בברכת כוס של ברכה24. הכותב).
אין מברכין שעש"ל כל צרכי עד למחרתו25.
אמר לי: במוציוהכ"פ היו מדברים ע"ד הסוכה26. "זאָגען מענדל'ן אַז מ'דאַרף וכו'["].
סוכות.
בלילה הראשונה נתן לי ב' אתרוגים מקאַלאַברי וא"י27. באמרו: כן נתנו גם לי. וצוני לברך בתחלה על הקאל'28 ואח"כ לנענע עוד הפעם גם בשל א"י29. ולא לפרסם עד"ז עכ"ל.
142בליל ב' — שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה30.
הבדלתי על היין וציוני לברך גם לישב בסוכה (אלא שהי' בדעת — וכן הי' — לאכול אח"כ סעודת הערב).
[הבדלתי על השכר וציוני לא לברך לישב בסוכה (אטואצק רצ"ז)].
בקדוש היום מברך לישב בסוכה על היין31 וגם בשבת חהמ"ס עושה כן.
הד' סעודות של יו"ט ברהמ"ז בכוס של ברכה.
כשמברך בעשרה מתקומם מעט מכסאו באמרו "אל'" שאכלנו משלו וכו'.
אוחז הכוס מורם בידו עד אחרי "ירושלים אמן" ואח"כ מעמידו על השולחן.
בש"ק ג"כ נ"כ אבל לא יגמה"ר לבד בר"ה ויוהכ"פ.
במענה על שאלתי: כשנותנין לאחר — הד"מ — לברך לאמר בפירוש שנותן במתנה עמלה"ח32. "ובפרט ביום א'. והוא תועלת לנותן ולמקבל"33.
אוגד הלולב בסוכה דוקא34. ומקפיד לאוגדו עיו"ט.
על הלולב ב' כריכות ואוגדו עוד בג' מקומות ביחד עם ההדסים וערבות. ס"ה בה' מקומות35.
אמר לי: באורך הלולב מהדרים שיהי' לכה"פ יא' טפחים35.
אינו שותה חוץ לסוכה36.
ב' הכריכות מכוסים בהדסים וערבות. גם העליונה במעט עכ"פ.
גם כל חוהמ"ס לבוש משי37.
[הנענועים38: מ' — לאמצע המזרח. דו"צ — לקרן מזרחית דרומית ומז' צפ', 143ולא לצדדין. למעלה — בהובאה תחילה מורידים מעט המשכה בעולם ואח"כ אל החזה. למטה — בהובאה תחלה מעלים מעט. העלאת העולם. ואח"כ אל החזה. מערב — ב"פ לקרן דר' מע'. כ"ז בכלים39. האחרונה — לאמצע מערב. אור, יחוד שכינה במערב. ומגלים מעט מהאתרוג (בהג') שרק הוא מכוסה. הלולב מחברו לשליש העליון של האתרוג. באמת40 הי' צ"ל על האתרוג אלא שמפני טעם אין עושים כן.
לקח יג' הדסים41. רצ"ה].
שחוהמ"ס.
אמר לי: במוצשחוה"מ אין אומרים ויתן לך. וכן אין אומרים שלום עליכם, אחעט"ב42, מזמור לדוד ודא היא סעודתא בין בשחוה"מ, בין בשבת ויו"ט43. עיין לקמן44 מוצשחוהמ"ס.
[רצ"ג אמר תהלים — ליל הו"ר — באבנט. וכן רצ"ה.
בהו"ר קודם הלל45 מסירין ב' האגודות — שעל הלולב, ונשארין רק הג' שעל הג' מינים46.
בליוב' הי' מסיימין תילים במשך 5446 שעה ואדנ"ע הי' מסים כל קאפיטל קודם הש"ץ].
שמע"צ.
הסדר של הנאספים: קדוש מעריב הקפות והסעודה. ליל שמח"ת מאמר דא"ח, מעריב קדוש פאַרברייֵנגעֶן הקפות והסעודה.
יום שמח"ת: תפלה, הקפות בקצור, מוסף, קדוש, מנחה, הסעודה.
אתה הראית: שמע"צ — ג' פעמים. ליל שמח"ת — ב' פעמים. יום שמח"ת — א'47.
בב' הלילות הולך בהקפה הא' והז'48.
ביום מקיפים התיבה רק שלשה פעמים ובפעם הד'49 רוקדים (אומרים כל סדר ההקפות גם ביום). ההולכים להקפה הא' מקיפים כל הג"פ.
144בשנה זו הי' חתן בראשית.
[רצ"ג — חתן בראשית (לא חכה אצל הבימה עד שעלה המפטיר. ואולי מפני שהי' חלוש).
בעליתו לתורה מורה ונוגע בטליתו לא רק בתחילת הפרשה שיקראו אלא גם במקום סוף הקריאה50. וכן עושה גם בש"ק].
הערות
עמוד 139
- 1. מרשימות כ"ק אדמו"ר.
- 2. "כנראה מפני שאומרים במוצאי מנוחה. ואין אומרים סליחות וי"ג מדות קודם חצות לילה (מג"א סתקכ"ה סק"ה)" — הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים ע' 54.
- 3. נתבאר בארוכה באגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' קמ ואילך.
- 4. כ"ה גם בשיחת ליל א' דר"ה תש"ח (ומ"ש בספר השיחות תש"ב ע' 4. תש"ה ע' 4 — ראה "הערות וביאורים" — ברוקלין, תשנ"ג — גליון מב (תרמ) ע' 15 ואילך).
- 5. מנהגו של כ"ק אדמו"ר — כשמזמן בסעודת יום ב' דר"ה — לומר "הרחמן הוא יחדש כו'" בקול רם ועונין אחריו אמן. וראה גם שיחת יום ב' דר"ה תשט"ז. ודלא כמ"ש בשער הכולל פרק לד סי"ד.
- 6. להעיר מ"היום יום" יד כסלו.
- 7. ראה ע"ד הנהגת רבותינו נשיאינו בזה — שיחת כ' כסלו תרצ"ג סעיף יד. ספר השיחות: תש"א ע' 26 ואילך; תש"ב ע' 2; תש"ד ע' 3 ואילך; תש"ה ע' 3.
- 8. = ר' (שרגא) פייוויש (זאלמאנאוו). ראה אודותו לעיל ע' 33 ובהערה 28.
- 9. ברשימת כ"ק אדמו"ר ("היום יום" חלק שני): "אם מאיזה טעם אין אדמו"ר התוקע אזי הוא ה"מקריא", אבל לא בדיבור, כי אם ע"י הוראה באצבע בסידור". וראה גם אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ה ע' קט.
- 10. כפי תקנת רבינו ביום שמח"ת תרפ"ז (ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 116). וש"נ.
- 11. ראה ספר המנהגים ע' 57.
- 12. בנוגע לתפלת ערבית "י"א שישנה סכנה בדבר — הדעות בשע"ת או"ח סי"ח. וראה ג"כ פרמ"ג שם. שו"ת שם משמעון (סאטמאר, תרצ"ב) מהדו"ק או"ח סי' אב" (ממכתב כ"ק אדמו"ר שנעתק בספר המנהגים ע' 25 בהערה. אגרותקודש שלו ח"ה ע' צא ואילך. וראה לקמן הערה 23. וראה גם אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ט ע' ריד. חי"ג ע' רכז. חט"ז ע' צז ואילך. חי"ט ע' רמט).
עמוד 140
- 13. לכאורה צ"ל כאן סיום החצאיעיגול.
- 14. כשיום א' דר"ה חל להיות בשבת. — ראה בארוכה שיחת ו' תשרי תש"ל דאף שאדה"ז (הן בשלחנו [או"ח סתקפ"ג ס"ז], והן בסידורו) אינו מחלק בין ר"ה שחל בחול או בשבת, וכותב שביום אדר"ה הולכים לתשליך, בכ"ז בדורות האחרונים — כשראו שישנם כאלה שהלכו לתשליך בשבת ומתוך שכחה או קלות הדעת, הביאו עמם סידור — הפסיקו את המנהג ללכת בתשליך בשבת. ראה פרמ"ג (משצב"ז) או"ח סתקפ"ג סק"ג. ועוד.
- 15. וכ"ה (שולי הט"ק) בספר המנהגים ע' 57. ובהגהות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לסידור תורה אור (נעתק בספר המנהגים שם בהערה): כתוב בפע"ח שער השופר פ"ה וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים כו' ובסדור האריז"ל מהר' שבתי ז"ל כ' דדוקא בגד ציצית כי היא בגד השכינה וכן בסי' שער השמים מהשל"ה כ' דדוקא בגד ציצית וכן מנהגינו, לנער את הט"ק אך אחר שגומרים את סדר התשליך וכ"נ מסדור השל"ה ז"ל.
- 16. ראה גם לקמן ע' 144.
- 17. בספר המנהגים ע' 60 "לעילא מן כל — כמו בכל השנה" ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "הגהת הצ"צ בסידורו (נדפס בסי' תורה אור)".
- 18. "הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר וכ"כ בד"ה היתה כאלמנה תרל"ד [סה"מ תרל"ד ע' רפד]" — הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים שם (וראה לקמן הערה 22).
- 19. = לאמי זקנתי (של כ"ק אדמו"ר. הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה ז"ל, אמו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ. — רשימתו אודותה נדפסה בספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 13 הערה 12).
- 20. ע"ד מנהג זה — ראה לעיל ע' 26. ספר השיחות: קיץ ה'ש"ת ע' 11. תש"ה ע' 21. תש"ז ע' 64. שיחת ערב יוהכ"פ תשי"א (התוועדויות תשי"א ח"א ע' 9). ש"פ האזינו תש"נ (התוועדויות תש"נ ח"א ע' 83 ואילך. וש"נ).
- 21. בשיחות תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר): "בשנת נט' התחילו לנגן. . נאַפּאָלעֶאָנס מַרש. תמיד היו מנגנים במקום זה, אצל אדה"ז וכו'. . אלא שבשנת נט' צוה אדנ"ע שינגנו מַרש זה". וראה רשימת רבינו בספר השיחות תורת שלום ע' 210.
- 22. בספר המנהגים ע' 64: לנעילה פותחין הארון ונשאר פתוח עד לאחר כל התפלה, כן אומרים בקדיש לעילא ולעילא כנ"ל. ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר. — וכיון שסילוק שכינה הוא בהתקיעה — נראה לי שעד התקיעה חלים שתי הוראות אלו".
עמוד 141
- 23. בספר המנהגים ע' 59: תפלת מעריב והבדלה, בקיטעל וטלית, אבל בכובע (ולא ביארמולקע) והטלית על הכתפים. ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "מובן עפמש"כ בשער הכוונות ש"ו תפלת מנחה ד"א : אם הי' רואה (האריז"ל) שכבר שקעה החמה הי' מוריד הטלית בין כתפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה. וראה נ"כ השו"ע או"ח סי"ח". וראה גם לעיל הערה 12.
- 24. להעיר מאגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ד ס"ע כט: "ובפרט כשהעם רב — וכמו בכוס של ברכה בסעודה, התוועדות וכיו"ב — שמפני אריכות הזמן בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ע"י כל השומעים קשה להזהר מהפסק. ולכן יש להנהיג דוקא מנהג ההוא, ז.א. שכל אחד ואחד יברך לעצמו ברכת הנהנין".
- 25. ראה גם לקמן ע' 147.
- 26. ראה גם התוועדויות תש"נ ח"א ע' 105.
- 27. = וארץ ישראל.
- 28. בספר המנהגים ע' 65: מברכים על אתרוג מקאלאברי (הנק' ג"כ "יאנאווער"). ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן — בעל התניא והשו"ע — להדר אחר אתרוגי קאלאברי — יאנאווע "מטעם הידוע לו". ואמר: כאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר גו' הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא (ראה ג"כ שיחת שמע"צ שמח"ת ה'שי"ת [סעיף ז] הנדפסת בקונטרס פה [סה"מ תשי"א ע' 101]). וראה בשו"ת חת"ס חאו"ח סר"ז: דינו של אתרוג כדין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת ע"כ אותם הבאים מיאנאווא שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז יוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיאנאווא, הן הנה הכשרים וא"צ שום סימן כו'. ובשו"ת בכורי שלמה סכ"ח אשר הרה"צ מטשעכאנאוו הי' מברך רק על אתרוג מיאנאווא וכ"כ בס' תולדות שלמה על המהרש"ק". וראה גם שיחות תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר). ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 294. וש"נ. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' רפ. ח"ד ע' כד. ועוד.
- 29. ראה שיחות תרצ"ג שם. ובשיחת יום שמח"ת ה'שי"ת שם: אפילו אין די ימי המהפכה רח"ל, וואס עס איז געווען שווער צו באקומען א אתרוג, האט מען געלייגט גרויס השתדלות אויף א קאלאברער, און מען האט זיך אויך משתדל געווען אויף א ארץ ישראל אתרוג. ובאגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"א ע' סג: ואתרוג א"י [=ארץ ישראל] הי' אצלו [אצל אדמו"ר מהר"ש] פ"א ולא בירך עליו כ"א בעת הלל נטלו. ולהעיר ממכתב אדה"ז להרה"ק רלוי"צ מבארדיטשוב מיום ד' לך תקס"ד (אגרותקודש שלו ח"א ע' ריג): שמעתי שכ"ק י"נ קבל מא"י תוב"ב ב' אתרוגים על החג העבר מאוד נפלא בעיני על אשר לא שלח לי א' כדרכו בקודש.
- . בכמה דפוסים: ענין תפלת שחרית בסופה.
עמוד 142
- 30. "ראה הגהות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שנדפסו בסידור תורה אור (ברוקלין, תש"א) ע' רלג, ובסידור עם דא"ח. וראה הדעות בזה בנ"כ השו"ע סתרס"א. שד"ח מע' סוכה סימן א ס"ק ה" — הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים ע' 67. וראה גם שיחת ליל ב' דחגה"ס תרפ"ט ס"א (לעיל ע' 29). אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ה ס"ע ו ואילך.
- 31. ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ס"ע 295.
- 32. = על מנת להחזיר.
- 33. "ראה או"ח סתרנ"ח. חו"מ סרמ"א. והספרים שהובאו בשד"ח אסיפת דינים מע' ד' מינים סימן ג ס"ק יט" (הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים ע' 66).
- 34. ראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 294. תש"ח ע' 193. ד"ה נשא תשמ"א. לקו"ש חכ"ב ע' 129 הערה 55.
- 35. "ראה ט"ז ריש סתרנ"א. השלמת שו"ע רבינו הזקן (למהר"ן מדובראוונע) שם. ס' חיים וברכה ס"ק רפח" (הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים שם).
- 35. ברשימות דברי רבינו מתשרי תרצ"ז: מה שאמרתי לך בשיעור הלולב יא' טפחים אינו בגשמיות.
- 36. בלקו"ש חכ"ט ע' 211 מציין על זה: ראה משנה סוכה כו, ב. רמב"ם הל' סוכה פ"ו ה"ו. טושו"ע או"ח סתרל"ט ס"ב. שו"ע אדה"ז שם סי"ב.
- 37. ע"ד לבישת בגדי משי בשבת ויו"ט — ראה לקמן ע' 145 ובהערה 17. וש"נ.
- 38. בספר המנהגים שם: הנענועים: דרום וצפון — לקרן דרומית מזרחית, קרן צפונית מזרחית. למזרח — לאמצע המזרח. למעלה — בהובאה מורידים תחילה מעט "המשכה בעולם", ואח"כ מביאים אל החזה. למטה — בהובאה מעלים תחילה מעט "העלאת העולם", ואח"כ מביאים אל החזה. מערב — שתי פעמים הראשונות לקרן מערבית דרומית. בפעם השלישית — לאמצע מערב. כל זה (י"ז נענועים), בכלים. בנענוע האחרון — אור. יחוד שכינה במערב. במשך כל הנענועים האתרוג מכוסה בידו — לבד בנענוע האחרון שמגלהו קצת.
עמוד 143
- 39. = כל זה (י"ז נענועים), בכלים. — כבהערה הקודמת.
- 40. בהערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים שם מציין על זה: "משיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר בריגא".
- 41. ע"ד הוספה על שלשה הדסים, ושינויי המספרים בזה — ראה ספר המנהגים ע' 65 ובהנסמן שם. שיחות תשרי תרצ"ג. תרצ"ז (ברשימות כ"ק אדמו"ר). ספר השיחות תש"ד ס"ע 13. שיחת ערב חג הסוכות תשכ"ח (לאנשי כפר חב"ד). שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי תשנ"ב. וראה גם ר"ד בעת סעודת ליל א' דחג הסוכות תשכ"ט (ספר "המלך במסיבו" ח"א ע' רנ. וש"נ).
- 42. = אשת חיל (עטרת בעלה. — הסיום הוא כנראה מצד שייכות תוכן הענין).
- 43. אבל ב"היום יום" י"ט ניסן; י"ז תשרי (ובספר המנהגים ע' 38. ע' 56) — שאומרים כל זה בלחש.
- 44. ע' 151.
- 45. "ודלא כמשמע בסי' היעב"ץ" (הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים ע' 68).
- 46. נתבאר בשיחת ליל שמח"ת תשח"י (נדפסה בהוספות ללקו"ש ח"ד ע' 1368).
- 46. בספר השיחות תש"ח ע' 171: אמירת תהלים בליובאוויטש נמשך. . לערך שעה ורבע.
- 47. להעיר שבביהכנ"ס של כ"ק אדמו"ר — "בית רבינו שבבבל" — נוהגים לומר אתה הראת ג' פעמים, הן בשמע"צ והן בשמח"ת.
- 48. ראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 77, שכך נהג אדמו"ר הזקן.
- 49. כנראה הכוונה להחצי פעם הנוספת — כבספר המנהגים שם: "ביום שמחת תורה — שלש פעמים וחצי". ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "ראה נמוקי או"ח סתרס"ט אשר מנהג בהכ"נ הישנה בקראקא — שנודע יושנה בערך תשע מאות שנה — ומנהג ביהכ"נ רמ"א, לעשות ג' הקפות וחצי (הן בלילה הן ביום)".
עמוד 144
- 50. ראה "היום יום" ד אלול. "ודלא כיש נזהרים (הובאו דבריהם בס' שערי תמים ובס' שערי חיים על השערי אפרים שער ד' ס"ק ג וס"ק יז) לנגוע רק בגליון היריעה" (הערת כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים ע' 13).
שולחן ערוך, אורח חיים י״ח - הטקסט מספריא
לַיְלָה לָאו זְמַן צִיצִית, הוּא דְאִמְעִיט מֵוּרְאִיתֶם אוֹתוֹ. לְהָרַמְבָּ"ם כָּל מַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּלַּיְלָה פָּטוּר אֲפִלּוּ הוּא מְיֻחָד לַיּוֹם, וּמַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ בַּיּוֹם חַיָּב, אֲפִלּוּ מְיֻחָד לַלַּיְלָה. וּלְהָרֹא"שׁ כְּסוּת הַמְיֻחָד לְלַיְלָה פָּטוּר, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם. וּכְסוּת הַמְיֻחָד לְיוֹם אוֹ לְיוֹם וְלַיְלָה חַיָּב, אֲפִלּוּ לוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה: הַגָּה: וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל עַל כֵּן אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו אֶלָּא כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּיּוֹם וְהוּא מְיֻחָד גַּם כֵּן לְיוֹם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי) וְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יוֹם הוּא אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו (פִּסְקֵי מהרא"י סי' קכ"א) וּבְלֵיל יוֹם כִּפּוּר יִתְעַטֵּף בְּעוֹד יוֹם וִיבָרֵךְ עָלָיו (תַּשְׁבֵּ"ץ).
סְדִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם יָשֵׁן בָּהֶם בַּבֹּקֶר, אֵין מְטִילִים בָּהֶם צִיצִית.
מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר, מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ: וְאִם לוֹבְשׁוֹ מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וָאֵילָךְ יֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרֵךְ עָלָיו וְכֵן נוֹהֲגִין (מָרְדְּכַי פ"ב דִּמְגִלָּה) וְאִם לְבָשׁוֹ קֹדֶם לָכֵן כְּגוֹן בִּסְלִיחוֹת לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו וּכְשֶׁיָּאִיר הַיּוֹם יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וִיבָרֵךְ (תַּשְׁבֵּ"ץ):
סוכה כ״ו ב - הטקסט מספריא
וְאֵינוֹ אוֹחֵז בַּקְּצִיצָה, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָשֵׁן אָדָם בִּתְפִילִּין שֵׁינַת עֲרַאי, אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע. וְכַמָּה שֵׁינַת עֲרַאי — כְּדֵי הִילּוּךְ מֵאָה אַמָּה.
אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשֵּׁינַת הַסּוּס. וְכַמָּה שֵׁינַת הַסּוּס — שִׁיתִּין נִשְׁמֵי.
אָמַר אַבָּיֵי: שִׁנְתֵּיהּ דְּמָר כִּדְרַב, וּדְרַב כִּדְרַבִּי, וּדְרַבִּי כִּדְדָוִד, וּדְדָוִד כִּדְסוּסְיָא, וּדְסוּסְיָא שִׁיתִּין נִשְׁמֵי.
אַבָּיֵי הֲוָה נָיֵים כְּדִמְעַיֵּיל מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי כוּבֵּי. קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף: ״עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ״.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לִישַׁן בַּיּוֹם, רָצָה — חוֹלֵץ, רָצָה — מַנִּיחַ. בַּלַּיְלָה — חוֹלֵץ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַיְּלָדִים, לְעוֹלָם חוֹלְצִין וְאֵינָן מַנִּיחִין, מִפְּנֵי שֶׁרְגִילִין בְּטוּמְאָה.
לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי בַּעַל קֶרִי אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין? אָמַר אַבָּיֵי: בִּילָדִים וּנְשׁוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן עָסְקִינַן, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶרְגֵּל דָּבָר.
תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּתְפִילִּין — אֵינוֹ אוֹחֵז לֹא בָּרְצוּעָה וְלֹא בַּקְּצִיצָה עַד שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן.
מַתְנִי׳ מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵי כּוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם. וְאָמְרוּ: הַעֲלוּם לַסּוּכָּה.
וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה, נְטָלוֹ בַּמַּפָּה, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה, וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו.
גְּמָ׳ מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אִם בָּא לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ — מַחְמִיר, וְלֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם יוּהֲרָא. וּמַעֲשֶׂה נָמֵי וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם,
and does not grip the box of the phylacteries, which he may not touch while impure. This is the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: A person may take a brief nap with his phylacteries, but substantial sleep is not permitted, and he will thereby avoid a seminal emission while donning phylacteries. And how long is the duration of a brief nap? It is equivalent to the time required for walking one hundred cubits.
Apropos the duration of a brief nap, the Gemara cites that Rav said: It is prohibited for a person to sleep during the day longer than the duration of the sleep of a horse. One who sleeps for longer is derelict in the study of Torah. And how long is the duration of the sleep of a horse? It is sixty breaths long.
Abaye said: The sleep of the Master, Rabba, is like that of Rav, and that of Rav is like the sleep of Rabbi Yehuda HaNasi. And that of Rabbi Yehuda HaNasi is like that of King David, and that of King David is like that of a horse. And that of a horse is sixty breaths.
The Gemara relates: Abaye would sleep during the day for a period equivalent to the time it takes to enter from Pumbedita to Bei Kuvei. Rav Yosef read the following verse as pertaining to Abaye: “How long will you sleep, sluggard? When will you arise from your sleep?” (Proverbs 6:9). Rav Yosef considered this dereliction in the study of Torah.
The Sages taught in a baraita: With regard to one who enters his bed to sleep during the day, if he wishes, he may remove his phylacteries, and if he wishes, he may leave them in place. One who enters to sleep at night removes his phylacteries and may not leave them in place. This is the statement of Rabbi Natan. Rabbi Yosei says: The young men must always remove them and not leave them in place while sleeping because they are accustomed to impurity, as they are more likely to experience a seminal emission.
The Gemara asks: Let us say that Rabbi Yosei holds that it is prohibited for one who experienced a seminal emission to don phylacteries. Abaye said: This is not so; rather, we are dealing with young men whose wives are with them, and the concern is lest they overlook the fact that they are donning phylacteries and inadvertently come to engage in matters to which they are accustomed, i.e., relations with their wives, which is certainly demeaning to the phylacteries.
The Sages taught in a baraita: If one forgot that he was donning phylacteries and engaged in relations with his phylacteries in place, he may grip neither the strap nor the box until he washes his hands, and only then may he remove the phylacteries. This is because the hands are active and tend to inadvertently touch parts of the body that are unclean.
MISHNA: Apropos eating in the sukka, which is discussed in the previous mishna, this mishna relates: An incident occurred where they brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water. And they each said: Take them up to the sukka and we will eat them there.
In contrast, the mishna relates: And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth for cleanliness; he did not wash his hands because in his opinion, one is not required to wash his hands before eating less than an egg-bulk. And he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. He holds that one is not required to recite a blessing after eating less than an egg-bulk, as it is not satisfying, and it is written: “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The Gemara will explain the halakhic rationale for each of these actions described.
GEMARA: The Gemara wonders: Is the mishna citing an incident to contradict the halakha cited in the previous mishna that one may eat or drink in the context of a casual meal outside the sukka? The incident involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai and Rabban Gamliel indicates that one may eat nothing outside the sukka. The Gemara answers: The mishna is incomplete, as it is lacking a significant element, and it teaches the following: If one seeks to impose a stringency upon himself and eat nothing outside the sukka, he may be stringent, and there is no element of presumptuousness in adopting that stringency. And there was also an incident supporting that ruling: They brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water,
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה. ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח.
מצוטט ב־5 עמודים
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 5
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ ערב ראש השנה תש"ח ‹ 159 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 139
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ ליל הושענא רבה תש"ח ‹ 171 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 143
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ט ‹ ליל ב' דר"ה תש"ט בסעודה ‹ 276 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 139
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ט ‹ ליל שמח"ת קודם הקפות תש"ט ‹ 281 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 140
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"י ‹ שמחת תורה ביום, בעת הסעודה ה'שי"ת ‹ 380 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 141

