ש"פ מטו"מ, תרד"ע

תקנזבס"ד. ש"פ מטו"מ, תרד"ע

וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' כו', וצ"ל מפני מה לא נא' ציווי ה' אל משה דבכל הפרשיות נא' ציווי ה' אל משה וכאן לא נא' רק הציווי דמשה אל ראשי המטות כו'. ואח"כ אומר זה הדבר אשר צווה ה' ולכאו' הול"ל תחלה וידבר ה' כו', ואם א"א לגלות הציווי דה' אל משה איך אומר אח"כ זה הדבר אשר צוה ה' כו'. גם צ"ל מפני מה נאמרה פ' נדרים לראשי המטות דוקא, והגם דכל התורה אמרה משה תחלה להנשיאים ואח"כ לכל ישראל, מ"מ מאחר שבכאן נא' מפורש כן צ"ל שזה שייך לראשי המטות דוקא, גם מהו ההקדמה דזה הדבר כו' הול"ל איש כי ידור נדר כו'. גם צ"ל כללות ענין הנדרים מהו וכי לא דייך מה שאסרה תורה שבא עוד לאסור דבר המותר כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק מה שנת"ל דש' מ"ה החדש דתיקון בא בדרך בקיעה שזה ע"י תגבורת דוקא והוא שהעצם בוקע רק שבא בבחי' התעלמות כו', ועי"ז יש ש' מ"ה בכל הנבראים רק שאינו בהם בהתגלות כ"א בבחי' מעביר והיינו דעם היות שזהו בבחי' ביטול פנימי מ"מ אינו בבחי' הרגש פנימי ממש כו'.

תקנחערה) וביאור ענין בחי' הארת ש' מ"ה שהוא בבחי' ביטול פנימי ומ"מ הוא בבחי' הרגש המציאות לבד ואינו בבחי' הרגש פנימי ממש כו', הנה יש לבאר זה כמו בראי' והשגה, דהגם דראי' הוא למעלה הרבה מהשגה דאינו דומה כלל שמיעה לראי' כו' כמשנת"ל פרס"ז, מ"מ יש יתרון בשמיעה והשגה על הראי', דבראיית עין השכל אין הענין מאיר אצלו בגילוי ובבחי' פנימי ממש, היינו בבחי' קליטה ובבחי' הנחה והתיישבות פנימי שיאיר בתוך תוכו בכל חלקי נפשו כו', הגם שזה בבחי' ידיעה פנימיות ומאיר בנפשו שנרגש הענין בכל חלקיו עד שנמשך כולו לזה (ער ווערט דאך אין גאנצען צו גיצייגען) כמשנת"ל פרס"ט ואינו מקבל העלמות והסתרים כו', מ"מ אין זה שהענין מאיר בפנימי ממש בנפשו בבחי' קירוב ובהתיישבות כמו השגה דכאשר משיג ענין אלקי הרי הדבר מתקרב איליו ונקלט במוחו ולבו ומאיר הענין בגילוי בבחי' התיישבות פנימי עד שנעשה לו אור וחיות ממש כו', וכמו שנראה בחוש לכל מי שטועם טוב טעם ודעת השגה אלקי' במוחו ולבו שהוא חי בזה ממש בחיות פנימי וחיות מורגש בהענין

האלקי שמתקרב אליו ומאיר נפשו מאד, וכמו במלאכים שהמזון שלהם הוא השגה שלהם כו' ומה שמשיגים באלקות נעשה להם בבחי' מזון פנימי כו', והיינו מפני שהוא בבחי' אור וחיות המתיישב ונתפס בנפש כו', וכמו התורה דכתי' בה ותורתך בתוך מעי, בקרבך קדוש כו', שהיא בבחי' מזון לנשמות כו', וכמו"כ הוא בהשגה אלקית בנשמות שהוא בבחי' מזון ממש אל הנפש עד שגם לבו ובשרו ירננו כו' (וגם בחיצוניות האברים בתנועות והזזות גדולות שזהו מצד התנועה החיונית דנפשו שפועלת גם באברי הגוף דכל חי מתנענע כו', וכמו"כ בלמוד התורה אם היא ערוכה ברמ"ח אברים ה"ז הוראה שיש לו חיות בהענין מפני ההשגה שמשיג הענין בטוב טעם והוא חי בזה וע"כ כל אבריו מתנענע' כו'. וכן הוא בהשגה והתבוננו' אלקי כאשר הענין מאיר אצלו בגילוי ממש כו') (רק שמפני שבא במורגש יכול להיות בזה טעותים בבחי' הרגש חיי בשרי וחומרי כו' וכמ"ש מזה בקונט' התפעלות כו'), משא"כ בראי' הגם שמאיר בזה אור נעלה הרבה יותר, מ"מ אין זה בקירוב אליו ולא בבחי' אור וחיות פנימי ממש אליו כ"א מה שרואה את

הדבר מרחוק כו', וזהו מצד מעלת האור להיות שהאור הוא בעצם למעלה מגדר כלי כו', דבהשגה ה"ה משיג אור כזה שהוא בערך הכלים והיינו רק הארה לבד ע"כ הוא נתפס בכלים כו', אבל בראי' ה"ה רואה את העצם שזה למעלה מגדר כלים ע"כ אינו נתפס בפנימיות ממש להיות בבחי' התיישבות בכלים כו'. וזהו הטעם שע"י הראי' באלקות בא לידי חולת אהבה משא"כ בהשגה כו', והוא דבהשגה עם היות שע"י ההשגה שמשיג הענין היטב ונרגש בנפשו ה"ה תאב ומשתוקק מאד אל האור כו', מ"מ ה"ה מרווה צמאונו בהשגה זו מפני שהאור נתפס בכלי מוחו בפנימיות כו', משא"כ בראי' שאין האור נתפס בפנימיות ע"כ נעשה מזה חולת אהבה כו', והגם שע"י הראי' מתקרב הדבר וכידוע במשל הראי' שהדבר הרחוק רואה אותה כאלו כבר באה כו', זהו בענין ההרגש שנרגש אצלו הדבר ומתפעל בזה כאלו כבר בא הדבר כו', וכן הוא ברוחניות בהתאמתות הענין ה"ז בתוקף גדול ונרגש מאד בנפשו ונדבק בזה בכל עצמותו כו', ומ"מ הוא כדבר המובדל ממנו מפני שאינו בבחי' התגלות ממש ובבחי' התיישבות כמו אור וכלי כו', ומשו"ז אינו בבחי'

חיות פנימי ממש כו' (ועמשנת"ל פרכ"ז). וזהו בכללות בחי' הראי' גם בבחי' אמיתית ראיית עין השכל שאינו בבחי' תפיסא פנימיות כמו השגה כו', אמנם בענין בחי' מ"ה הגם שבד"כ תקנטזהו הביטול שבא מבחי' החכ' שלמעלה מהשגה כו', מ"מ אין זה בבחי' ראי' ממש כ"א מה שהרגש האור עצמי פועל הביטול גם שאינו בבחי' ראיית המהות דעין השכל כו', וכמו תושב"כ שעושה בחי' הביטול יותר מתושבע"פ מפני שנרגש בזה האלקות כו' והוא להיותה מבחי' החכ' הנק' אמת ה' שבאה בלי העלמות והסתרים כו' (והיינו שכל הלבושים וההעלמות אינם מעלימים על העצם כו', שהרי תושב"כ מדברת ג"כ בענינים גשמיים וכמו בעה"ד שנאמרו ענינים פשוטים ומ"מ מאיר בזה האור האלקי כו'), ונרגש בזה האלקות ופועל ביטול עצמי שלמע' מהביטול שע"י השגה כו', והרי אין זה ראיית המהות דמה שנרגש בו האלקות הגם שזהו אור עצמי הרי אצלו הוא בחי' הרגש המציאות לבד כו', שהרי אינו רואה מהות האור כ"א הרגש המציאות לבד כו'. וכמ"ש במ"א המשל ע"ז כמו השומע דבר מלכות שיצא מפיו ה"ז פועל עליו ביטול גדול כאלו שומע מפי המלך בעצמו (שהביטול בזה הוא מעצם המלך כו') לפי שהן הדברים שיצאו מפי המלך כו', ומ"מ הרי אינו רואה את המלך ואינו שומע מפי המלך א"כ אין זה ראיית המהות ממש רק הרגש

המציאות לבד כו'. וכמו"כ הוא בתורה שזהו דבר ה' ממש שיצא מפי הקב"ה ה"ז עושה ביטול עצמי כו', מ"מ ה"ז מבחי' הרגש מציאות העצמות לבד כו' (דזהו בתושב"כ בפרט כנ"ל, וכן בתורה בכלל שהיא בחי' הביטול דמ"ה, וכידוע בענין תורה ותפלה שהן בחי' מ"ה וב"ן כו' וכמשי"ת, הרי בכאו"א הביטול דתורה (לאחר העבודה דתפלה) ה"ז בחי' ביטול דמ"ה כו', וה"ז רק הרגש המציאות דהאור העצמי שבתורה כו', לבד באותן שתורתן אומנתן שבהם הוא בבחי' ראיית המהות כו', וכמ"ש במ"א בענין אעברה נא ואראה כו' (ובד"כ בחי' הראי' דעכשיו היא בבחי' המציאות לבד והיינו ראיית מהות הזיו לא מהות העצם (דגם הגילוי שבאצי' הוא רק בחי' זיו לבד כו' וכמ"ש במ"א) והו"ע הארת ש' מ"ה כו', ולעתיד יהי' ראיית המהות ממש כו', ולעיל פרכ"ז נת' די"ל דלעתיד תהי' הראי' בבחי' אין אמיתי והשגה בבחי' יש אמיתי כו'), ולכן יש בזה כמה חילוקי מדרי' וכמו בחי' מ"ה דאצי' ומ"ה דברי' כו' וכמשי"ת בעה"י, והיינו לפי שהיא הארה לבד ובאה בבחי' הרגש המציאות לבד כו', וע"כ אין בהם הביטול כמו מצד עצם

בחי' מ"ה ממש כו'). וכמו"כ הוא בהארת ש' מ"ה דבכל או"א לפי ערכו המצומצם נמשך אליו הארה מצומצמת מבחי' האין האלקי בחי' מ"ה כו', וזהו מפני שבשרשו נמשך רק בבחי' מעבר והוא בדילוג גדול דמצחא דא"ק כו', ע"כ גם בהנברא אינו בא בגילוי ממש ואינו מתבטל בתכלית הביטול על בוריו ובבחי' ביטול דמ"ה ממש כו', ומ"מ סיבת ההמשכה והבקיעה היא מן התגבורת דוקא דהיינו מבחי' ש' ע"ב שהיא עצמות א"ק כו', וע"כ אעפ"י שבא רק בדרך מעבר ודילוג לבד, ה"ה פועל הביטול בכל ההשתל' עד גם בנבראים בבחי' ישות שלהם (וכמו החכמה תעוז לחכם כו') והביטול הוא מ"מ באופן הביטול דמ"ה למעלה מבחי' הביטל דהשגה כו'.

קיצור. ויש לבאר זה כמו ראי' והשגה, דראי' הגם שזהו ידיעה והרגש פנימי בכל עצמותו שנמשך בזה, ומ"מ אינו בבחי' התיישבות פנימי ממש, כמו השגה אלקית שהיא בתפיסא והתיישבות ממש והוא חי בזה שהוא מזון לנפשו, ולכן בראי' הוא חולת אהבה, ובהשגה מרווה צמאונו, וזהו מעלת האור עצמי שלמע' מכלים וביותר יובן כן בש' מ"ה שאינו ראיית המהות כ"א הרגש מציאות העצמות ומזה תקסהוא הביטול, וכמו הרגש האלקות בתושב"כ שזהו הרגש מציאות העצמות, והוא ביטול דמ"ה, והביטול הוא בכאו"א מפני שזהו העצמות שבא בבחי' בקיעה.

רעו) והנה נת"ל פרנ"ט ואח"ז דיש ב' מיני התכללות הא' מצד החלישות והוא שכל ספי' נותנת מקום להספי' ההפכי' כו', והתכללות זאת הוא מצד הביטול בהאור שלא יהי' בתוקף (כמו אורות דתהו כו') כ"א יהי' בבחי' מיעוט וחלישות כו', והב' הוא ההתכללות שיקבלו זמ"ז שזהו אמיתת ההתכללות שכולם הן דבר א' מבלי אשר ימצא ראש וסוף כו', וזהו בעיקר מצד הכלים כו'. וי"ל דהתכללות זאת היא מבחי' עצמות א"ס דוקא, דהנה שלימות העצמות הוא שנושא הכל כבי', והכל הוא בבחי' אחדות פשוטה ממש כו', וכמ"ש במ"א דאמיתית שם הא"ס שייך רק בעצמות דפי' א"ס הוא שלילת כל הגדרה איזה הגדרה שיהי' והיינו גם גדר הבלי גבול כו', והוא שלילת החיוב ושלילת השלילה שלילת הגבול ושלילת הבל"ג כו', דזה שייך בבחי' עצמות דוקא, דהנה האור והגילוי מן העצמות הוא בבחי' בל"ג והיינו שהוא מושלל מענין ההגבלה כו' (ובזה פי' א"ס הוא בלי גבול כו') דלהיות שענין הגבלה באור ה"ז בחי' הגבלה והגדרה ממש (עם היות שאין זה כמו ההגבלה בבחי' מציאות דבר וכמו הכלים כו' מ"מ ה"ז בבחי'

הגדרה וכמו גדר החכמה וגדר החסד כו', וגם במדרי' היותר גבוהות שהחכ' אינה חכ' כלל וכן החסד אינו חסד כלל מ"מ אין החכ' חסד ולא החסד חכ' וכן אין החסד גבו' כו'), והבלי גבול הוא שמושלל מהגדרה וע"כ הוא בבחי' פשיטות לגמרי שאין בו בחי' הגבול כלל כו', אבל אין זה שלימות שהרי חסר הוא מענין ההגבלה כו', אמנם שלימות העצמות הוא שנושא את הכל והכל אינו בבחי' מציאות כלל וכלל ח"ו, וכמו כללות מציאות העצמות דהאמונה הראשונה היא מציאות הבורא ית' וכמ"ש הרמב"ם יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם אלוק' מצוי כו' (וכ' ע"ז לידע מפני שבאמת הידיעה והשכל מכריח את מציאות הבורא דמהבריאה בהכרח שיש בורא שמציאותו מעצמותו דוקא וכמ"ש במ"א, וזהו שא' יסוד היסודות היא האמונה ועמוד החכמות היא הידיעה כו'), הרי זהו שנמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא כו', כמו"כ כל מה שנושא בעצמו ה"ז בבחי' בלתי מציאות נמצא כו', וזהו אמיתית השלימות שנמצא הכל ואין שם בחי' הריבוי כלל ח"ו וח"ו כ"א הכל בבחי' אחדות פשוטה בתכלית הפשיטות לגמרי כו'. וכן הוא

ההתכללות שמצד הכלים שנמצאים מדרי' פרטיות וכולם מקבלים זמ"ז דהיינו שאין שלימות למדרי' האחת בלי האחרת וע"י המדרי' האחרת היא נשלמת, וא"כ הרי כולם ביחד דוקא כשהן מקבלים זמ"ז אז דוקא כל אחת היא בבחי' שלימות בעצמה וכולם יחד הן דבר אחד שלם, והאחדות היא מבלי אשר ימצא בהם ראש וסוף כלל כו', וה"ז כמו שלימות העצמות שנושא הכל והוא בבחי' אחדות פשוטה ממש כו' (וי"ל דכשם דבענין ההתהוות הרי אמיתית ההתהוות הוא מהעצמות דוקא וכמ"ש באגה"ק סי' ך' דא"ס שמציאותו מעצמותו כו' הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות כו', כמו"כ בענין ההתכללות אמיתית ענין ההתכללות שלהם היא מהעצמות דוקא כו', וכמו"כ יהי' לעתיד הביטול במציאות היש בבחי' אין עוד דוקא כו' וכמ"ש במ"א).

קיצור. והנה נת' דהתכללות בהאור הוא בבחי' נתינת מקום מצד הביטול, וההתכללות בכלים הוא שמקבלים זמ"ז, וי"ל שזהו מבחי' העצמות תקסאשנושא הכל, כי האור הוא רק בל"ג, להיות כי הגבלה באור הוא הגדרה, וה"ה מושלל מזה. אמנם בעצמות הכל בבלתי מציאות נמצא כמו העצמות, וע"כ נושא את הכל, וזהו שלימות העצמות, ומזה הוא ההתכללות בכלים שיש פרטים וכ"א מקבל מהאחרת, וכולם ביחד דוקא הן ד"א, וזהו שלימות, וי"ל דכמו שהתהוות היש הוא מעצמות כמו"כ ההתכללות שבכלים הוא מעצמות.

רעז) והנה בש' מ"ה יש ב' מדרי' עצמות ש' מ"ה והארת ש' מ"ה כמשנת"ל פ' עד"ר דש' מ"ה כמו שבא בבחי' בקיעה דמצחא דא"ק הוא בחי' הארת ש' מ"ה, ונק' הארה מפני שבא בבחי' דילוג ובבחי' התעלמות, ע"כ עם היותו עצמי נק' בשם הארה מפני שאינו העצם כמו שהוא, והענין הוא כנ"ל פ' ער"ה שהוא הרגש מציאות העצמות, וכמו בתושב"כ שנרגש בזה מציאות העצמות דאלקות כו', ומציאות הוא הארה כנודע, אך בחי' ש' מ"ה קודם הבקיעה הוא בחי' עצמות ש' מ"ה שהרי זהו העצם כמו שהוא, והוא מבחי' ש' ע"ב דא"ק וכנ"ל פרס"ג. וי"ל דהתכללות זאת שמצד הכלים הוא מבחי' עצמות ש' מ"ה, והענין הוא דעצמות מ"ה הוא כמו בחי' העצמות דא"ס כו', דהנה ידוע דתי' מה סובל ב' ענינים הפכים א' מה ל' מהות וכמו מהו, והב' ל' העדר המהות וכמו מה פשפשת כו', והיינו דענין הביטול דמ"ה אינו בבחי' העדר המהות לגמרי היינו שלא יש כלל מציאות דבר כו', כ"א שיש מהות ומציאות דבר והוא בבחי' ביטול בתכלית בלי שום מהות ומציאות בעצמו כלל וכלל כו' (שכן הוא אמיתית ענין הביטול דתיקון

וכמשי"ת), וכמו מרע"ה שהי' בבחי' מציאות (שהרי דרכו והילוכו בקדש הי' בבחי' טעם וידיעה כו', וכמ"ש במ"א בענין טענתו אד' למה הרעות כו'), והי' בבחי' ביטול בתכלית בלי שום מציאות בעצמו כלל וכלל, וכמו והאיש משה עניו מאד וכמו ונחנו מ"ה כו' (ולכן הי' בבחי' כלי לאוא"ס שקבל מבחי' עצמות אוא"ס וכמו משה קבל תורה כו' ועמד על עמדו כו' הן בנשמתו והן בגופו כו' וכמ"ש פה אל פה אדבר בו כו', שזהו רק מפני התכללות ב' הפכים הנ"ל), וזהו ההפרש בין עניו ושפל, דשפל הוא שאינו בבחי' מציאות כלל כ"א בבחי' ביטול בבחי' העדר המציאות לגמרי, ועניו הוא שהוא בבחי' מציאות והוא בבחי' ביטול מציאותו לגמרי כו', וה"ז ב' הפכים שמצד שלימות העצמות שיהי' מדרי' פרטיים ובבחי' אחדות ממש כו', וזהו בבחי' עצמיות ש' מ"ה שבו בחי' עצמות א"ס כו'. ויש לבאר הענין ע"פ מ"ש במ"א בענין איתן האזרחי שזהו ש' ע"ב ונק' אזרחי מל' אזרח הארץ דהיינו שמאז ומקדם ואינו מחודש כו', דהנה ש' מ"ה נק' ש' מ"ה החדש, והיינו שנתחדש ע"י הבקיעה דמצחא דא"ק (וכמו הקו שנק' אור

מחודש מפני שקדמו ההעדר דהיינו הצמצום ובא ע"י בקיעת הצמצום כו', וכמו"כ בחי' ש' מ"ה שבא ע"י בקיעת המצח ה"ז בבחי' התחדשות כו' והיינו הארת ש' מ"ה כו' כנ"ל), אבל ש' ע"ב אינו מחודש כ"א הוא מאז ומקדם וכמו מקדם עד שלא נעשה כו', וי"ל דזהו כמו בחי' עתיק העתקת העצמות כו' (וכמ"ש במ"א דחיצוניות א"ק הוא בחי' אריך דכללות העולמות ופנימיות א"ק הוא בחי' עתיק כו' וש' ע"ב זהו בחי' עצמות א"ק כמ"ש בע"ח), וזהו בחי' עצמות ש' מ"ה קודם שבוקע כו', ומשם הוא שרש ההתכללות שמבחי' הכלים כו', דההתכללות שבאורות מצ"ע הוא מבחי' הארת ש' מ"ה שבא ע"י בקיעה כו', וע"כ ההתכללות היא מבחי' החלישות לבד שאין זה התכללות אמיתי' דבעצם הן מדרי' מובדלות זמ"ז כו', רק תקסבע"י הכלים דוקא נעשה ההתכללות אמיתי בהאורות להיות מקבלים זמ"ז כו', שזהו אמיתית השלימות שיש מדרי' פרטים והכל הוא בבחי' אחדות ממש ובלי בחי' ראש וסוף כו', וזהו מבחי' עצמיות ש' מ"ה דוקא כו' (והרי ההתכללות בהכלים הוא ג"כ ע"י האור שהאור הוא המחי' את הכלי ופועל בה הביטול וההתכללות כו', אך ע"י התלבשות האורות בהכלים דוקא מתחדש בהם אופן ההתכללות הנ"ל כמו מצד בחי' עצמות א"ס כו', וההתכללות הוא בהאורות ובהכלים ובזה דוקא נשלם אמיתית הכוונה העליונה כו'). וזהו ג"כ עיקר הכוונה בבחי' הביטול דתיקון (דביטול והתכללות הוא ענין א' כנודע) להיות מדרי' המציאות ויהי' בבחי' ביטול המציאות לגמרי (לא בבחי' העדר לגמרי כ"א בבחי' ביטול כל מציאותם לגמרי כו') וכנ"ל בהביטול דמשה כו', והוא עיקר ההפרש בין הביטול דתיקון להביטול דתהו כו', שהרי הספי' דתהו הי' בהם ג"כ ביטול, הגם שנת"ל דספי' דתהו היו בבחי' יש כו' הנה הי' בהם בחי' הביטול ג"כ, ואדרבה הביטול דתהו הי' בבחי' התגלות יותר מהביטול דתיקון כו', וכמ"ש במ"א בענין בהמה בה מ"ה

ואדם בגימ' מ"ה הרי בתהו הי' בחי' מ"ה וביטול שלהם בהתגלות ובתיקון בחי' מ"ה הוא בגימ' שהוא בחי' העלם כו', רק שבתהו הביטול גופא הי' בבחי' יש ולא הי' כפי הכוונה העליונה כו', דלהיותם בעצם בבחי' ישות משו"ז בבחי' המציאות שלהם הי' בבחי' תוקף המציאות, ובהביטול שלהם היו בתוקף הביטול בבחי' העדר המציאות לגמרי כו' ושניהם הוא שלא כפי הכוונה העליונה כו', ובתיקון הביטול הוא בבחי' ביטול ממש בבחי' הנחת עצמותו וביטול כל מציאותו כו' והיא דוקא כפי אמיתית הכוונה העליונה כו' וכמשי"ת בעזה"י.

קיצור. והנה שם מ"ה הבוקע הוא הארת ש' מ"ה, מפני שנרגש רק מציאות העצמית, וקודם בחי' עצמות ש' מ"ה וי"ל שזהו כמו עצמות הא"ס דמה ל' מהות ובלי מהות, והיינו שהמהות הוא בלי מהות, וכמו מרע"ה שהי' חכ' והי' בטל במציאות בנשמתו ובגופו, שפל בלי מהות לגמרי ועניו מהות בבלי מהות, והארת ש' מ"ה מאחר שבא ע"י בקיעה ה"ז מחודש, ועצמות ש' מ"ה אינו מחודש כמו ש' ע"ב, וכמו עתיק העתקת העצמות, ולפ"ז י"ל דהתכללות שבאורות מהארת ש' מ"ה והתכללות שבכלים מעצמות ש' מ"ה, וזהו ג"כ בחי' ביטול דתיקון, דתהו ג"כ ביטול, רק בבחי' ביטול המהות לגמרי וביטול דתיקון הוא שהמציאות הוא בבחי' הנחת עצמותו.

רעח) ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות כו', דהנה כללות ענין הנדרים הוא שאוסר על עצמו דבר המותר להיות דכל הדברים המותרים שאין בהם שום איסור לא מד"ת ולא מד"ס ה"ה מנוגה ודברים האסורים מגקה"ט, וכמו המאכל המותר הוא מנוגה המעורב טו"ר ולכן גם בהמאכל יש בו תערובות טו"ר, וענין התערובות הזאת ניכרת בהפעולה שפועל המאכל בגופו ובנשמתו, שהרי אנו רואין כשיאכל האדם וישבע מהמאכל שאכל הנה יתגשם גופו ונחשב כמו בהמה ומכ"ש נשמתו שתרד בירידת הגשמה הזאת באותה שעה, ולכן נק' אכילה מרובה בשם אכילה גסה כי נעשה בגסות ועביות החומריות בגופו ובנשמתו כו', וכמו גסות הרוח שזה בא ג"כ מהגשמת הגוף ע"י אכילה מרובה, וזהו וישמן תקסגישורון כו' מלי כריסא זינא בישא כו' כי ע"י אכילה גסה הוא עלול לכל מיני רע ר"ל, והיינו מפני שבזה מתהפכת נוגה לגקה"ט, וכידוע דנוגה היא ממוצע בין הקדושה לגה"ק, וכאשר אוכל המאכל לתיאבון למלאות תאות נפשו עם היות שאוכל דבר המותר ה"ז מתהפך לרע דגקה"ט ע"כ הוא עלול לבא גם לדברים האסורים כו'. והנה זה בא באדם מצד חלק הרע שבמאכל שנוטה לג"ק, אבל מצד הטוב שבמאכל אדרבא יגרום תוס' אור וכח בעבודת ה' לגופו וגם לנשמתו בהשגת אלקות, וכמא' ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלינא דעתאי וכמו חמרא וריחא פקחין כו', כי שרש המאכל הוא משבה"כ דתהו, ותהו הי' בבחי' ביטול ובבחי' יש כו' (ובד"כ הוא מדרי' דקדושה ומ"מ היו בבחי' יש כו'), וכשנפלו נעשה בחי' נוגה שמעורב טו"ר וע"כ כל הדברים שמבחי' נוגה המה מעורבים טו"ר כו'. וזהו שארז"ל קדש עצמך במותר לך שגם בדברים המותרים צריך לקדש עצמו היינו רק מה שמוכרח לו ויהי' נזהר מן המותרות רק מה שמוכרח לקיום גופו וגם זה יהי' בכוונה לשם שמים כו', ואז נכלל הטוב בקדושה ומתוסף לו עי"ז אור וחיות

בעבודה כו'. והנה אמרז"ל נדרים סיג לפרישות דכאשר מדיר א"ע בדבר המותר באכילה ושאר הנאת היתר ופורש א"ע מהם ה"ז סיג לפרישות מתאות היתר, כי העדר עשיית הדבר בפועל ה"ז גורם חלישות התאוה כמ"ש בשע"ת לר"י ז"ל, ובפרט כשהוא בדרך נדר שיש בזה ענין ואור של קדושה כו', וביותר הוא כאשר רואה שאין ביכולתו לברר הדבר, והיינו שאין ביכולתו שיהי' הדבר אצלו לש"ש וירא לנפשו שתרד אותו ה"ז מודר הנאה ממנו שעי"ז פורש מזה כו', אך זהו בדרך דחי' שהרי אינו מעלה את המאכל רק שנדחה כו' (ואפשר דהטוב מ"מ מתעלה וכמו ישב ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה כו', וכ"ש בדבר המותר י"ל שהטוב מתעלה וי"ל דשם גבי ישב ולא עבר כו' הוא שנעשה הבירור בנפשו דמובטח הוא שלא יחטא כו' וכאן נעשה הבירור גם בהדבר ההוא כמו בהמאכל וכה"ג והדחי' היא רק להתערובות רע כו'). אך יש עוד אופן והוא שיתהפך גם הרע שבהמאכל לטוב והוא כמו באכילה דשבת שמצוה לענגו באכו"ש שגם הענג הגשמי עולה ונכלל בהתענוג אלקי כו' (והוא הקדמת תפלה דשבת). והענין הוא כי יש ב' מדרי' שמאל דוחה

וימין מקרבת, שמאל דוחה בא מבחי' גבורות דאימא, וזהו ג"כ ענין הנדרים שזהו מבחי' בינה, וכמא' כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך וידוע דמלך הוא בחי' מלכא עילאה בחי' ז"א, וחיי המלך בחי' בינה כו' ומשם הוא בחי' שמאל דוחה ע"י הנדר כו', וימין המקרבת הוא מבחי' חסדים דאבא דבאור פני מלך חיים יוכל לקרב גם היש להמשיכו אל הביטול כו'. וזהו ג"כ ענין חכם המתיר את הנדר שממשיך בחי' החכ' שעי"ז נעשה תיקון הדבר שיהי' כמו אכילה דשבת, ועי"ז הותר הנדר שלא ירד אותו אדרבא הוא במדרי' הקדושה כו'. ובענין ש' מ"ה המתקן י"ל דזהו מבחי' עצמות ש' מ"ה כו', שהרי בעניני הבירורים הוא שלא יהי' הנאה גשמיות בהמאכל כ"א ע"צ ההכרח כו', ובשבת שמצוה לענגו שהוא עונג גשמי והענג הזה נכלל בעונג העליון י"ל שזהו מעצמות ש' מ"ה דוקא, וכמו שנת"ל פרע"ז דביטול הכלים הוא מעצמות ש' מ"ה כמו"כ בכדי שהעונג הגשמי יתעלה זהו מעצמות ש' מ"ה כו'. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות ולא נא' דיבר ה' אל משה (עי' בפי' הרמב"ן), וי"ל דהדיבור הזה הוא התגלות עצמות ש' מ"ה, וזה

אפשר להתגלות רק למשה להיותו בבחי' ההתכללות שני הפכים שגופו הי' ביטול במציאות ממש עד שהי' כלי לאלקות תקסדשזהו מעצמות ש' מ"ה ומבחי' שלימות העצמות כו' כנ"ל פרע"ז, ולכן אליו הי' אפשר להיות התגלות הדיבור כו', והוא המשיך הגילוי אל ראשי המטות כו'. דהנה ראשי המטות הן בחי' מוחין שבמדות כנודע, וידוע דמוחין דז"א הן מבחי' נה"י דאימא שז"ע חיי המלך דמשם הו"ע הנדרים כו', ומשה המשיך להם מבחי' החכ' והוא מבחי' עצמות ש' מ"ה להיות ביכולתם להתיר הנדר כו', ונא' דוקא אל ראשי המטות דהמשכה זו הוא בבחי' המוחין כו', אך זהו ע"י משה דוקא שאליו הי' הגילוי והוא המשיך גם לראשי המטות כו', וזהו זה הדבר אשר צוה ה' כו' זה הדבר הו"ע משה נתנבא בזה בחי' גילוי המהות כו' ואו' אשר צוה ה' בחי' ש' מ"ה שנמשך להם ע"י משה כו', ואפשר שזהו בחי' ש' מ"ה כמו שבא בהתלבשות וכמו תושבכ"ת כנ"ל פער"ה. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות דכללות ענין הנדרים הו"ע שמאל דוחה, והתרת נדרים הו"ע ימין מקרבת שגם היש הגשמי יהי' נכלל בקדושה והוא מבחי' חכ' דוקא ומבחי' עצמות ש' מ"ה כו', ולכן לא נא' דבור ה' אל משה משום שהתגלות זאת הוא רק למשה לבד כו', ומשה המשיך הגילוי אל ראשי שהן בחי' המוחין להיות בהם ג"כ הגילוי דש' מ"ה, וזהו זה הדבר אשר צוה ה' כו'.

קיצור. ועפ"ז יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות, דהנה המאכל הגשמי הוא מנוגה שמעורב טו"ר, וניכר בפעולתו והוא להיות דבתהו הי' יש וביטול ע"כ בשבה"כ הוא תערובות טו"ר, וכשאינו יכול לברר ה"ה נודר ופורש עצמו מזה שעי"ז ג"כ נעשה בירור אך חכם מתיר את הנדר שהיש יהי' בבחי' ביטול, והוא הביטול שבבחי' התיקון, וזהו וידבר משה ש' מ"ה דתיקון.