שמע"צ, תרד"ע

תכחבס"ד. שמע"צ, תרד"ע

ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ואי' במד"ר משל למלך שעשה משתה ז' ימים והזמין את כל בני המדינה ביום השמיני אמר לאוהבו כבר יצאנו י"ח לבני המדינה בא ונגלגל אני ואתה במה שנמצא, כך אמר הקב"ה לישראל באו ונגלגל אני ואתם במה שתמצאו פר א' איל אחד. וצ"ל מהו"ע דבז' ימי החג הקריבו ע' פרים נגד ע"ש, ובשמע"צ רק פר א' איל א' והוא רק לישראל כו'. גם צ"ל מהו"ע תכטשמע"צ מש"א שמע"צ החג הזה מפני מה נק' שמע"צ. גם למה אז דוקא נקבע זמן שמחת תורה על הלוחות שנתנו ביוהכ"פ כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל די"א סממני הקטרת הן בירור הי"א כתרין דמסאבותא כו', דבקדושה המספר הוא עשר דוקא ולא תשע ולא י"א מפני שבקדושה האור דע"ס מתייחד ביחוד גמור עם הכלים כו', משא"כ בסט"א אין הקדש מתערב עם החול רק עומד בבחי' מקיף ונחשב בפ"ע ע"כ הן מספר י"א כו'.

ריב) והנה בע"ח שער ק"נ פ"ג אי' די"א סממני הקטרת הן בירור הטוב של נוגה, וצ"ל והלא הקרבנות הן ג"כ בירורי הנוגה דהבהמה הגשמי היא מק"נ ומקריבין אותה על מזבח ונכללת באש שלמע' שזהו בירור הטוב שבה ונשאר רק האפר שהוא העצם כו', ועיקר הקרבן הוא זריקת הדם שזהו החיות פנימי שנזרק ונכלל בקדושה כו', וא"כ מהו ההפרש בין קטרת וקרבנות מאחר דשניהם הם בירורי הנוגה כו'. וידוע דקטרת גבוה יותר מהקרבנות וכדאי' בזהר ס"פ ויקהל דרי"ט ע"א דכתי' קטרת תמיד לפני ה' איהו קיימא לפני ה' יתר מכל פולחנין אחרנין, חביבא איהו עובדא דקטרת כו', ואע"ג דצלותא איהו מעלי' מכולהו עובדא דקטרת הוא יקיר וחביב קמי' קוב"ה כו', צלותא אתקינו לה באתר דקורבנין דהוו עבדי ישראל וכל אינון קורבנין כו' לאו אינון חשובין כקטרת כו', הרי שקטרת היא למע' מהקרבנות כו'. והגם דקטרת היא ג"כ ענין התפלה וכמ"ש תכון תפלתי קטרת לפניך כו', הנה זהו נגד תפלת מנחה וכמ"ש אח"כ משאת כפי מנחת ערב, וידוע דתפלת מנחה הוא למע' מתפלת שחרית וכמארז"ל לעולם יהא אדם

זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה דאז הוא זמן עת רצון ביותר כו' כנודע, וא"כ צ"ל מהו ההפרש בין הקטרת לקרבנות כו'. אך הענין הוא דהנה הקרבת הקרבנות הי' על מזבח החיצון והקטרת הקטרת על מזבח הפנימי, וידוע דב' המזבחות בנפש הן בחי' חיצוני' הלב ופנימי' הלב, דחיצוני' הלב היא האה' שע"פ טו"ד והיינו מה שבא ע"י השגה והתבוננות אלקי, דכללות ענין ההשגה הוא בהאור האלקי שבא בבחי' התלבשות בעולמות דמה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם כו', וע"כ מבשרי אחזה אלק' וכמו שהאדם משיג ומרגיש בעצמו אור וחיות הנפש שלו בהכחות פרטי' שבה, וכמו בכח השכל שבמוח וכח המדות שבלב, והחיות חיצוני שבאברים החיצונים כמו כח התנועה שביד וכח ההילוך שברגל כו', שיודע ומשיג היטב כל כח וכח בערכו ומעלתו בעצם כו', כמו מהו שכל ומה המה מדות שיודע ומשיג היטב בעצם מהותם מה הם כו', והגם שזהו רק ידיעת המציאות שהרי אינו רואה מהות הכחות כו', מ"מ הרי מציאותם הוא יודע ממש איך ומה הם כו', ומשיג ג"כ העילוי שיש בכל כח עליון לגבי

הכח שלמע' ממנו מן כח ההילוך שברגל עד כח החכ' שבמוח כו', וגם משיג ומרגיש איך שכל כח תחתון נמצא וכלול בהכח העליון ואיך הוא שם בעילוי הרבה יותר כו', וכמו בהתכללות המדות בשכל כו' שמרגיש המדות שבשכל ואיך שהם שם בדקות ורוחני' כו', וכ"ה בכח העשי' או כח הדבור שנמצאים כלולים במדות ובשכל והן האותי' שבמדות ושכל, וכן העשי' שבשכל ששם הוא במע' גבוה הרבה יותר כו', ובכללות הרי מושג ומורגש אצלו היטב איך שהעיקר הוא החיות המחי' אותו כו'. וכמו"כ יבין וישיג בהאור והחיות האלקי בפרטי המדרי' בבחי' חב"ד חג"ת נה"י איך ומה תלהוא כל מדרי' ומדרי' בפ"ע ומעלתם זה על זה כו', ואיך שפרטי מדרי' הנ"ל הן המאירים והמחיים את העולמות אבי"ע חכ' באצי' בינה בברי' וז"א ביצי' כו', שעי"ז יבין מעלת וערך כל עולם ועולם בפ"ע ואופן העבודה בכל עולם והביטול דשם כו' (דלפי אופן ההשגה וההתבוננות שלו בכל מדרי' ומדרי' דהיינו בכל עולם ועולם במעלת ומדרי' העולם בהאור האלקי איך שמושג בהם ובהעבודה ובהביטול שלהם כו', הרי עבודתו וביטולו הוא ג"כ באופן הזה ממש כו'). וגם יבין וישיג איך שכל מדרי' תחתונה נמצא כלול בהמדרי' העליונה ואיך שהוא שם בעילוי יותר כו', וכמו איך שכל הנמצאים דעולם העשי' נמצאים כלולים ביצי' ושם המה גבוהים במעלתם כו' והיינו שהן במדרי' עשי' כו' (דאין זה מה שיצי' הוא מקור לעשי' כו'), רק דכמו שנמצאים כלולים ביצי' הם במע' גבוה יותר כו', וידוע ומבו' במ"א דהשגת הנברא שמשיג ומתבונן בזה איך שהוא נמצא במדרי' הגבוה ממנו דהיינו בשרשו ומקורו ואופן מציאותו שם כו', ה"ז פועל בו ביטול פנימי יותר מהביטול במדרי' עצמו במדרי' שהוא כו', ועי"ז הוא

מתעלה למעלת ומדרי' העליונה כו' (ועמ"ש בקונטרס העבודה בענין התכללות נפש ברוח ורוח בנשמה כו'). ובכללות ההשגה וההתבוננות איך שהאור והחיות האלקי מחי' כל העולמות והנבראים ושהעיקר הוא האלק' כו', וע"י כ"ז מתעורר האה' בבחי' קירוב ודביקות באלקות שכל חפצו ורצונו הוא רק באלקו' ושיהי' גילוי אלקות כו', ובד"כ הוא משאה"כ לאה' את ה' אלקיך כי הוא חייך, והיינו כמו שהאדם אוהב חיי נפשו כן כאשר יתבונן שהאוא"ס הוא חיי החיים העליונים והתחתונים ומכלכל חיים בחסד, ופי' מכלכל חיים הוא שנמשך מבחי' חסד עליון בחי' חיים לכל חי ע"י שהוא ית' מכלכל אותן בכלי תוך כלי עד שנמשך חיות לכל פרטי הנבראים דבי"ע כו', וכאשר יתבונן בכ"ז הדק היטב בהעמקת הדעת ובפרט כאשר מתבונן באופן החיות כנ"ל תגדל אצלו האה' לדבקה בו ית' כו', וכ"ז הוא בחי' חיצוני' הלב שהוא כענין הקרבת הקרבנות ע"ג מזבח החיצון כו'. אבל ענין בחי' פנימי' הלב ז"ע הקטרת דפי' קטרת הוא ל' התקשרות והו"ע התקשרות עצמי כו', והיינו שהאה' אינה רק מצד ההתבוננות כ"א מצד עצמי' הנשמה

שמקושרת באוא"ס ב"ה, וכמ"ש רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא שהוא ההתקשרות שלמע' מן השכל כו', והתעוררות אה' זו היא ג"כ ע"י התבוננות והוא כשמתבונן שכל בחי' האור והחיות שבעולמות וכן כללות ההשתל' איך שכ"ז הוא רק הארה לבד שבאין ערוך לגבי עצמות דעצמות אוא"ס מופלא ומובדל מהעולמות כו', ואפס קצהו יוכל להיות ג"כ ההשגה באופן ההפלאה דאוא"ס ע"י ידיעת והשגת השלילה כו', שעי"ז נעשה הרצוא להכלל בעצמות אוא"ס וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, דשו"א הן געה"ע וגעה"ת כו', וכאשר יתבונן איך שהגילוי' דג"ע הן ג"כ רק הארה לבד דביו"ד נברא העוה"ב כו', וזהו ועמך לא חפצתי גם בחי' כי עמך מקו"ח הוא בחי' מקור החיים ומקור התענוגי' המושגים בבחי' השגת והבנת החכ' בגעה"ת וגעה"ע שכ"ז הוא עמך וטפל לך כו', כ"ז לא חפצתי רק להכלל בבחי' עצמות אוא"ס כו'. וז"ע הקטרת שהוא ההתקשרות שלמע' משכל המושג שזהו בבחי' יציאה מכלי המגביל וה"ז היפך האה' מהתבוננות דהוא חייך שזהו התיישבות אור בכלי, אבל התקשרות דקטרת הוא בחי' הקטירא היינו קשר של קיימא שלמע' מהשכל דאה' זו אינה חולפת ועוברת כו' וכמ"ש במ"א. ונמצא ההפרש בין קרבנות תלאלקטרת דקרבנות הוא העבודה דבחי' או"פ פנימי דנפש, וקטרת הוא העבודה בבחי' או"מ דנפש כו'.

קיצור. ובע"ח דקטרת בירור הטוב דנוגה, וצ"ל והלא קרבנות ג"כ בירור דנוגה, ומהו מעלת הקטרת, והענין הוא דקרבנות הן על מזבח החיצון, וקטרת על מזה"פ, מזה"ח חיצוניות הלב, האהבה הבאה ע"י התבוננות, והוא באלקות שבעולמות ומבשרי אחזה דכחות הנפש יודע מהות מציאותם, וכל כח איך שהוא כלול בכח עליון, ובכללות שהעיקר הוא חיות הנפש, וכמו"כ יבין פרטי המדרי' דע"ס שבכל עולם, ואיך כל עולם תחתון בעולם העליון שזה עושה ביטול גדול, ובכללות שהעיקר הוא האלקות וזאת יחפוץ, ומזה"פ בחי' פנימיות הלב האהבה עצמיות דנשמה, וההתעוררות היא ע"י ההתבוננות איך שהכל רק הארה ובענין ההפלאה דאוא"ס, ועי"ז הוא היציאה מכלים היפך האהבה דטו"ד שהיא בהתיישבות בכלים.

ריג) וזהו שהקרבנות נק' בשם לחם וקטרת הוא בחי' ריח, דגבי קרבנות כתי' את קרבני לחמי לאשי שנק' לחם לאשי שהן השרפים שהן בבחי' יסוד האש, וכידוע שנק' שרפים ע"ש שנשרפו בבחי' הרצוא והתשוקה שלהם בבחי' צמאון ביותר כו', והקרבנות הם בבחי' לחם להם, וכמו"כ הוא בבחי' לחם לגבי אדה"ע שעז"א רעייתי פרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין כו', דפעולת הלחם הוא שממשיך אור וחיות הנפש ומחברו ומקשרו עם הגוף כו', דלהיות שהנפש עם הגוף הן מרוחקים מאד זמ"ז שהגוף הוא חומרי וגשמי והנפש הוא רוחני, ואין ערוך חומרי' הגוף גם לגבי כחות הנפש ומכ"ש לגבי הארת הנפש הכללי' שמחי' את הגוף כו', ומ"מ הרי אור הנפש בא בבחי' התלבשו' ממש בגוף, לא מיבעי הכחות שהן בבחי' התלבשו' פנימי אלא שגם ההארה כללי' מהנפש ה"ה באה בבחי' התלבשו' פנימי בהגוף כו' וכמ"ש במ"א. ובכדי שתהי' המשכה והתחברות הזאת זהו ע"י הלחם, וכנראה בחוש דבהעדר האכילה נחלש כחו וע"י האכילה מתחזק כחו, וכמו עד דלא אכילנא כו', וחמרא וריחא פקחין כו'. ומ"מ ע"י האכילה אינו

מתחדש החיות להיות נמשך חיות חדש מהנפש, שהרי כאשר ח"ו מסתלק החיות פנימי אינו מועיל אכילה, וכמו בקלקול איזה אבר הגורם הסתלקות החיות או בהתעלפות שהחיות פנימי מסתלק הרי לא יומשך ע"י אכילה כו', מובן מזה דמה שנמשך ע"י האכילה הוא חיות הנפש השייך אל הפנימי כו'. והדוגמא מזה יובן למע' בבחי' ציור אדה"ע דבכדי להמשיך האור מאוא"ס המאציל ושיהי' בבחי' התלבשות והתאחדות בכלים צ"ל ע"י ממוצע כו', שהרי אוא"ס הוא לאו מכא"מ כלל והוא בחי' כי לא אדם הוא שאינו בגדר חכ' וחסד כו'. וכמו"כ האור והגילוי ה"ה כמו העצם שהוא בבחי' פשיטות עדיין כו', והכלים ה"ה בבחי' מציאות חכ' וחסד כו', וע"ז הו"ע הקרבנות דאת קרבני לחמי כו', דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס ה"ז ממשיך מבחי' דלא אדם הוא שיתצמצם בבחי' מראה אדם ויהי' התחברות האורות והכלים כו'. וכמו שהלחם למטה ממשיך את חיות הנפש השייך אל הגוף כו', כמו"כ ענין הלחם למע' הוא שממשיך מבחי' אוא"ס השייך אל העולמו' כו', וע"ה שזהו המשכה מבחי' כי לא אדם, מ"מ אינו נמשך בזה גילוי בחי' כי לא אדם הוא ממש, תלבכ"א רק הארה לבד ומתצמצם בבחי' ציור אדם כו'. אמנם ענין הריח הוא שמשיב את הנפש והיינו שממשיך אור הנפש מעצם הנפש שלמע' מבחי' שייכות אל הגוף, כ"א מעצם חבור הנשמה עם הגוף, שהוא למע' עדיין מבחי' התפשטות וגילוי כו', וע"כ גם בהסתלק אור וחיות הנפש כמו בהתעלפות וכה"ג מועיל הריח להשיב אור הנפש מפני שממשיכו משרשו ומקורו העצמי כו', והחיות הוא בבחי' התחדשות שא"ז רק אור המתפשט כ"א אור עצמי כו'. והדוגמא מזה למע' הוא שממשיכים מבחי' עצמות אוא"ס שלמע' מבחי' שייכות אל העולמות, והוא שנמשך גילוי עצמו' אוא"ס ממש לא רק בחי' ההארה שבאה בבחי' צמצום דכמראה אדם, כ"א להיות גילוי אוא"ס ממש בבחי' אדה"ע להיות בחי' אדם בבחי' אדמה לעליון בחי' כי לא אדם הוא כו', והוא דבחי' ז"א יהי' כמו א"א ממש כו', דע"פ ס' השתל' שנמשך מבחי' א"א לז"א הרי האור דז"א הוא בבחי' צמצום ובבחי' מיעוט הרבה לגבי בחי' א"א כו', וענין הריח הוא ההמשכה דבחי' ז"א יהי' כמו א"א ממש כו', וזהו שממשיכים ע"י העבודה דקטרת בחי' רעו"ד כנ"ל שזהו בחי' כי לא אדם הוא

שבאדם ועי"ז ממשיכים למע' ג"כ גילוי בחי' כי לא אדם בבחי' אדה"ע כו', ובד"כ הוא שע"י העבודה דקרבנות ממשיכים בחי' או"פ וע"י העבודה דקטרת ממשיכים גילוי בחי' או"מ כו'.

קיצור. וזהו שהקרבנות נק' לחם וקטרת ריח, פעולת הלחם שמחבר הנפש עם הגוף להיות בבחי' חיות פנימי, ומחזק כחו, ומ"מ אינו התחדשות החיות, וכמו"כ רעייתי פרנסתי ע"י קרבנות התחברות האורות בכלים, דבחי' כי לא אדם יתצמצם בבחי' מראה אדם, וריח משיב את הנפש, התחדשות החיות, ולמעלה הוא ההמשכה מעצמות אוא"ס להיות אדם אדמה לעליון בחי' כי לא אדם, ז"א כמו א"א.

ריד) והנה כשם דבעבודה ההפרש בין קרבנות לקטרת דקרבנות הוא העבודה דאו"פ וקטרת הו"ע או"מ כו', כמו"כ הוא ההפרש בבירור ותקון הק"נ הנעשה עי"ז דבקרבנות מתתקן האו"פ לבד דק"נ כו', דלהיות שהעבודה בזה הוא רק בכחות פנימי' דנפש דהיינו העבודה שע"פ טו"ד כו', ע"כ ה"ז פועל הבירור דנוגה בבחי' אתכפי' לבד והיינו רק בהתפשטות דנה"ב כו', אבל ע"י הקטרת נתברר האו"מ והוא המקיף דלבונה זכה שזהו עיקר ענין הקטרת שמתברר עי"ז האו"מ המחי' אותם כו', ולכן עיקר ביטול הק"נ הוא ע"י הקטרת דוקא, דהרי נת"ל פרי"א דעיקר החיות שלהם הוא מהאו"מ, וכאשר סר צלם מעליהם ה"ה מתבטלים לגמרי כו'. והנה המקיף דלבונה הוא בחי' עתיק דקלי' דכן מובן מפע"ח שחשיב בפרטי המדרי' דהי"א סממנים כ' דהצרי שבקטרת הוא כתר (ועמ"ש בסידור האריז"ל מהרש"ב ז"ל), ולבונה הוא המקיף שלמע' מזה, וא"כ הוא בחי' עתיק דקלי' שזהו קלי' קשה ביותר והיא בתחתית העשי' כו', ומה שנק' לבונה זכה הוא מפני שיש בה מהקדושה היינו מדרי' תחתונה מבחי' מל' דעשי' כו', וכמ"ש בזהר

הרקיע על מאה"ז ויקהל דרי"ט סע"א דמל' דעשי' היא בעמקי הקליפות כו', וזהו בחי' זכה המתלבשת בלבונה כו'. והענין הוא דהנה את זלעו"ז עשה אלקי' וכשם שיש ד' עולמו' אבי"ע וע"ס כח"ב חג"ת כו' בקדושה, כמו"כ יש בלעו"ז רק שבלעו"ז הוא ההיפך מהקדושה כו', דהנה בקדושה הרי כל עולם שהוא עליון ה"ה בבחי' תוקף תלגוריבוי האור יותר וכל מה שיורר למטה הרי מתמעט האור כו', ובלעו"ז היא להיפך דכל מה שיורד למטה הוא בבחי' תוקף יותר כו'. דהרי בקדושה הנה באצי' הוא תוקף התגלות האור דאוא"ס ב"ה, והיינו בחי' גילוי הקו דעם היות שזהו רק הארת הקו, מ"מ ה"ז הארת אוא"ס בבחי' גילוי ממש דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד כו', ובברי' מתמעט האור הרבה ע"י המסך ופרסא המפסקת כו', וביצי' מתמעט יותר כו'. וכמו"כ הוא במספר האורות הנק' ע"ס שבאצי' מאירים בגילוי כל הע"ס דכחב"ד כו' עד המל' (ובפנימי' האצי' מאיר גם בחי' פנימי' הכתר בחי' עתיק שזהו"ע פנימי' אבא שהיא פנימי' עתיק כו'), ובברי' אינו מאיר בגילוי רק מבחי' אור אימא ולמטה דאימא מקננא בכורסיא כו', וביצי' רק בחי' ז"א כו', וכן בס' דש' הוי' י' באצי' ה' בברי' כו' וכמ"ש בע"ח (והנה מה שבאצי' מאירים כל הע"ס ובברי' רק בינה וביצי' רק ז"א כו', הכוונה היא על המדרי' דאצי', שהרי בכל עולם יש ע"ס רק שבאצי' מאירים כל הע"ס דאצי' גם בחי' הכתר ועתיק, ע"כ הע"ס הן במדרי' גבוה ונעלה דכללו' הע"ס דאצי'

הם במדרי' בחי' החכ' והכתר כו' וכמ"ש במ"א, ובעולם הברי' שמאיר רק בחי' בינה הגם שיש שם ע"ס אך כללות הע"ס הן למטה במדרי' וכן ביצי' ועשי' כו'). אך בסט"א שהן לעו"ז דקדושה ה"ה להיפך דאצי' דקלי' היא בבחי' חלישות, וכנודע דקלי' דאצי' הו"ע הרגשת הביטול שנק' ראומה שהביטול הוא במורגש דאמיתי' הביטול הוא שאינו מרגיש כלל שהוא בטל, וכמו בביטול לפני מלך גדול עיקר אמיתי' הביטול הוא כשאינו מרגיש כלל בשעת ביטולו איך שהוא בטל, וכשישאלנו אדם מה נשתנה כ"כ מהותך ישיבנו לא ידעתי מאומה כו', וכ"ה בקדושה ביטול עצמי ופנימי הוא שאינו מרגיש כלל שהוא בטל כו', והיינו דהביטול הוא בעצם מהותו כ"כ שאינו מרגיש א"ע כלל וכלל למציאו' עד שאינו מרגיש כלל שהוא בטל לאיזה דבר כו', ומשו"ז יכול להיות על מעמדו ומצבו מפני שאינו שום מציאות לעצמו שאינו מרגיש א"ע כלל לדבר מה כו'. אבל כשמרגיש את הביטול שלו ואינו יכול לעמוד על מעמדו ומצבו מפני הביטול דהיינו שאין לו מקום לעצמו כו' (ער האט פאר זיך קיין ארט מפני עוצם ביטולו כו'), הגם שזהו

ביטול אמיתי מ"מ יש בזה עדיין בחי' מציאות דבר כו', וזהו בתכלית הדקות, ולמטה מזה הוא שמרגיש את הביטול שטוב לו מה שהוא בטל והוא במעלה ומדרי' בעצמו כו', ולא שעושה בו איזה הגבהה ח"ו רק שהביטול אצלו בבחי' תפיסת מקום כו'. וז"ע ראומה שהביטול הוא במורגש ובתפיסת מקום בעצמו כו', ובגסות ענין ראומה הוא שרוצה שיהי' נראה ביטולו, ועם היותו בטל לאלקות רק שהוא רוצה שיהי' נראה וניכר הביטול שלו, ויש בזה דקות הרע והוא שבזה גופא מה שרוצה שיהי' נראה הביטול כוונתו הוא לש"ש כו', וע"ה שיש בזה כוונה רוחניות סכ"ס הוא בבחי' מורגש ואינו בטל כו', והגסות הוא שרוצה כן מצ"ע מצד הישות שבו כו', וכ"ז הו"ע ראומה שהוא קלי' דאצי' כו', ובברי' הקלי' הוא בבחי' ישות ממש שאינו בטל לאלקו', וביצי' הוא בבחי' ישות יותר עד קלי' דעשי' שהיא בתוקף ביותר כו', וכערך תוקף האור דאצי' דקדושה על האור דעשי' דקדושה כך ערך תוקף אור הקלי' דעשי' על אור הקלי' דאצי' כו'. וכמו"כ במספר האורות הנה בקלי' דאצי' המספר הוא במיעוט והן רק ז"ת דקלי', ובברי'

דקלי' שם גם חו"ב דקלי' והן סיחון עמון ומואב שזהו ג"ר דקלי' וכמ"ש במ"א, וביצי' גם בחי' כתר דקלי' וכמו נבוכדנצר שנא' בו אנת רישא דדהבא כו', ובעשי' דקלי' שם גם עתיק דקלי' שהיא קלי' קשה ביותר כו'.

תלדקיצור. וכמו בעבודה כ"ה בהבירורים, דבאהבה שבטו"ד שהו"ע הקרבנות מתברר האו"פ דנוגה, ובבחי' אתכפי', וע"י עבודת הקטרת מתבטל האו"מ עתיק דקלי' שזהו לבונה זכה, דהנה כמו שיש אבי"ע בקדושה כמו"כ בסט"א, ובקדושה באצי' תוקף האור ובגילוי והולך ומתמעט, ובאצי' ע"ס, ובברי' רק מבינה דאצי', וביצי' רק ז"א ובעשי' מל', ובסט"א אצי' דקלי' בבחי' חלישות, הרגש הביטול, ובדקות הוא שמרגיש את הביטול ואין לו מקום לעצמו (דאמיתית הביטול הוא שאינו יודע שבטל), ולמטה מזה שטוב לו מהביטול, ולמטה מזה שרוצה שיהי' נראה הביטול בכוונה לש"ש, ובגסות שזה מצד הישות, וברי' הוא ישות ממש, ובאורות באצי' רק ז"ת ובברי' חו"ב, וביצי' כתר, ובעשי' עתיק דקלי'.

רטו) וטעם וסיבת הדבר הוא מפני שבסט' דקדושה הוא בחי' אין וביטול דוקא ובמדרי' העליונות ששם הביטול יותר מאיר שם האור והגילוי ביותר כו', וזהו דבאצי' הוא בחי' תוקף האור והגילוי לפי שהכלים דאצי' הן בבחי' תכלית הביטול באוא"ס כו', להיות דכללות ענין האצי' הוא מה שכלול עדיין באוא"ס ב"ה וכמ"ש במ"א בענין אתה הוא הוי' לבדך כו', וע"כ גם הכלים דאצי' הם בבחי' ביטול כמו בהתכללות במקורם כו', ולכן באצי' מאיר גילוי אור רב מאוא"ס ב"ה כו', ובברי' שאין הביטול כמו באצי' האור והגילוי שם בבחי' מיעוט כו' וכן מתמעט ממדרי' למדרי' כו'. וכן האורות הרי כל הקרוב יותר לגבי שרשו ומקורו דהיינו בבחי' עליונו של קו יותר ה"ה במדרי' עליונה יותר ובבחי' אין ביותר כו', וע"כ באצי' מאיר בחי' הכתר בכלל ובחי' עתיק בפרט (בפנימי' האצי' כו'), והיינו דכללות האורות דע"ס דאצי' הן כמו מצד מדרי' כתר וחכ' כו', ובברי' במדרי' הבינה כו', וכ"ז בסט' דקדושה שהו"ע האין והביטול ע"כ כל מה שלמע' יותר הביטול יותר והאור ביותר וכל מה שיורד

ממדרי' למדרי' מתמעט כו'. משא"כ בקלי' דעיקרה הוא בחי' ישות וגסות שמורגש מאד וכמו ראיתי איש חכם בעיניו שמחזיק עצמו לחכם גדול כו', וכמו"כ במדת החסד שמרגיש בעצמו החסד שעושה עד שמתפאר לעיני כל כו', ומכ"ש למקבל חסדו לאמר לו ראה כמה טובה גמלתיך כו', וכמו כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין כו', וע"כ כל מה שלמע' יותר הקלי' הוא בבחי' חלישות לפי שמאיר שם אור הקדושה יותר, וכמו באצי' דאור הקדושה הוא בתוקף אין מקום לישות וגסות הקלי' כ"כ, וכל שיורד במדרי' שאין שם האור דקדושה כ"כ מתגבר הישות דקלי' כו', עד שבעשי' ששם האור דקדושה במיעוט ביותר שם התגברות הקלי' יותר בחי' עתיק דקלי' כו'. וכמו בנפש הרי תוקפא דנשמתא חולשא דגופא, וסבת תוקפא דגופא הוא מחולשא דנשמתא כו', דכאשר הכחות דנה"א הן בהתגלות מתבטלים הכחות דנה"ב שנעשים בבחי' חלישות וגם מתבררים ומתתקנים ע"י העבודה כו', וסבת תוקף הנה"ב הוא מפני התעלמו' הכחות דנה"א כו', שיש בזה כמה חילוקי מדרי' כו' וכמ"ש במ"א. וענין עתיק דקלי' י"ל שזהו התאוה שהיא בקרירות שזהו קשה

יותר מחמימות התאוה שהיא בהתפעלות בנפש שנוחה יותר להתתקן ולהתהפך, אבל התאוה שבקרירות שז"ע התענוג ה"ז קשה יותר להתתקן כו' (וכמ"ש במ"א בענין שור כשב ועז דעז הוא התוקף שבלי התפעלות זהו קשה יותר משור נגח כו', דע"ה שהוא בועט אך מצד ההתפעלות שבו בנקל לפעול בו שיתפעל ג"כ מענין אלקי כו', והעז שאינו בועט תלהאבל הוא בתוקף מאד על מקומו וקשה לפעול בו כו'), גם י"ל דעתיק דקלי' הוא הטוב טעם (דער גישמאק) בעניני העולם שזה מקור כל תוקף התאוות מפני שיש לו טוב טעם בעצם בענינים החומרי' והתענוגים גשמי' כו'. וזהו"ע הקטרת שהוא לברר את המקיף דלבונה דהיינו בחי' עתיק דקלי', והוא ליקח את הטוב טעם שבענינים החומרי' ולבטל הקרירות הנ"ל ועי"ז מתבטלים ממילא התאוות שאינם בתוקף וגם מתבטלים כו', וזהו ע"י העבודה בבחי' מקיפים שבנפש שזה פועל בעצם המהות דכח המתאווה כו', דהנה העבודה באו"פ שהוא במוח ולב פועל בהנה"ב רק בהתפשטו' שלו לבד, אבל בכדי ליקח הטוב טעם מעניני עוה"ז שזהו ביטול בעצם מהות כח המתאווה זהו דוקא ע"י העבודה בכחות מקיפים ובכחות עצמי' דנפש כו'. וז"ע הקטרת שמבררים הי"א כתרין דנוגה דהיינו להסיר בחי' המקיף ועיקר חיותם כו', ועי"ז ממשיכים בקדושה בחי' אור עצמי שז"ע השמן כו', וכנודע דשמן צף על כל המשקין והוא בחי' החכ' בכלל שנק' שמן כנודע, ובד"פ הוא בחי' מקור החכ' וכמ"ש שמן משחת קדש, דקדש הוא בחי' קדש וכמ"ש ושמרתם את

השבת כי קדש הוא כו', ושמן משחת הוא שמושח את הקדש והוא בחי' ח"ס כו', והיינו גילוי בחי' אור עצמי שמובדל בערך מן ההשתל' כו', ונמשך דוקא ע"י ביטול מהות נה"ב כו'. וזהו שמן וקטרת ישמח לב שע"י העבודה דקטרת ממשיכים בחי' שמן גילוי עצמו' אוא"ס שעי"ז ישמח לב אדה"ע כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם, דהנה בז' ימי החג שמקריבין ע' פרים ה"ז בירור הי"א כתרין דמסאבותא, והיינו שמבררים ג"כ המקיף דלבונה זכה כו', והוא ע"י הקטרת דיוהכ"פ כו' כמשנת"ל, וההמשכה עי"ז הוא שנמשך בשמע"צ והוא המשכת בחי' שמן משחת קדש בחי' החכ' שלמע' מבחי' מקור להשתל', וכידוע דעיקר מקור ההשתל' הוא מבינה, אבל בחי' חכ' וכ"ש בחי' ח"ס היא למע' מבחי' מקור כו'. וזהו מה שנק' שמיני עצרת דאי' בשם הה"מ ז"ל שהוא ל' שמן, והיינו המשכת בחי' שמן משחת קדש כו', ובאמת הוא עוד המשכה גבוה מזו, והיינו בחי' שמן הטוב שנמשך ע"י הקטרת דיוהכ"פ שהוא במדרי' גבוה ונעלית יותר כו' וכמשי"ת. וע"כ המשכה זו היא לנש"י דוקא להיות שזהו המשכה מבחי' פנימי' אוא"ס ב"ה, ע"כ המשכה זו היא לישראל דוקא וכמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו', וזהו בא ונגלגל אני ואתם דוקא כו'. וזהו ג"כ ענין שמחת תורה שנקבע בשמע"צ, דאורייתא מחכ' נפקת וכאשר נמשך מבחי' שמן משחת קדש ובחי' כשמן הטוב ה"ז שמחה גדולה להתו' בבחי' תוס'

אור רב מאד כו'. וזהו ביום השמיני עצרת דמה שנק' שמע"צ החג א"ז מצד המספר, וכמו ששביעי של פסח אינו נק' ע"ש המספר ע"ה שנק' ג"כ עצרת בפסוק, רק זהו ע"ש בחי' השמן שנמשך בחי' השמן הטוב וע"כ אז הוא שמחת התו' כו', וההמשכה היא לנש"י לבד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו'.

קיצור. וסבת הדבר מפני דסט' דקדושה הוא בחי' ביטול, וע"כ כל הקרוב יותר הביטול יותר, וממילא האור והגילוי ביותר, וכל שמתרחק מתמעט הביטול והגילוי, וסט"א הוא ישות ראיתי איש חכם בעיניו, וכל טיבו הוא לגרמייהו, וכל שבקירוב אל הקדושה הישות במיעוט וכל שמתרחק הישות ביותר, וענין עתיק תלודקלי' הוא התאוה בקרירות שגרוע יותר, גם הטוב טעם בעניני העולם, והעבודה באו"מ מבטל הקרירות ולוקח הטוב טעם, והוא הביטול בעצם מהות הקלי' וממילא מתבטל ההתפשטות, ועי"ז נמשך בחי' שמן אור עצמי מקור החכ'. וזהו וביום השמיני עצרת בחי' שמן שנמשך מהבירור דע"ש שע"י ענן הקטרת, וההמשכה היא לנש"י דוקא.