ש"פ נח, תרד"ע

תלובס"ד. ש"פ נח, תרד"ע

וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף עוד לקלל כו', ואי' במד"ר הריח ריח של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, הריח ריח של חנני' מישאל ועזרי' עולה מכבשן האש כו'. וצ"ל מהו"ע שהריח ריח של אברהם אבינו וחמו"ע ועי"ז דוקא א' לא אוסיף עוד כו', והלא ע"פ פשוט ריח הניחוח הוא ריח הקרבנות שהקריב נח שזה ג"כ ענין גבוה ונעלה דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס כו', מה מוסיף ומחדש זה שהריח ריח של א"א ע"ה כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל ההפרש בין הקרבנות לקטרת דקרבנות הן בחי' לחם וכמ"ש את קרבני לחמי לאשי וכמו הלחם שממשיך חיות הנפש ומחברו עם הגוף שמתחזקים כחותיו עי"ז וכמא' עד דלא אכילנא כו' לא צלינא כו', ומ"מ אין בזה התחדשות החיות כו', כמו"כ הקרבנות ממשיכים מבחי' אוא"ס דכי לא אדם הוא להתלבש בבחי' ציור אדה"ע כו', מ"מ ההמשכה היא רק הארה לבד שבאה בבחי' צמצום באדה"ע כו', והיא המשכת הארה השייכה להשתל' כו', אבל הקטרת הוא בחי' ריח שמשיב את הנפש שממשיך מעצם חבור הנשמה עם הגוף ונמשך אור וחיות חדש כו', וכמו"כ ענן הקטרת הוא שממשיך בחי' אוא"ס דכי לא אדם הוא שיאיר בגילוי ממש בבחי' אדה"ע כו'.

רטז) והנה עדיין צ"ל משנת"ל פרי"ג דקרבנות נק' לחם שזהו המשכת או"פ לבד וקטרת הוא בחי' ריח שממשיך האו"מ כו', והלא בקרבנות כתיב ריח ניחוח לה' הרי הקרבנות הן ג"כ בחי' ריח, וא"כ מהו ההפרש בין הקרבנות והקטרת כו', דמאחר דשניהם הם בחי' ריח וא"כ מהו ההפרש ביניהם כו'. ולהבין זה ילה"ק תחלה דכללות ענין הריח הוא מה שבא ע"י בירורי הניצוצות דתהו כו', להיות ידוע דריח שרשו מבחי' הגבו' דוקא דהרי כל ריח הוא מדבר החזק דוקא, דדבר הבלתי חזק לא יהי' ממנו ריח כ"א מדבר החזק וחריף, וכמו התבלין שמתבלין בהם המאכלים שכולם המה דברים חריפים ומהם בא הריח כו'. דכמו"כ הוא בנמשל דענין הריח הוא מבירורי הניצוצו' דתהו שהן בבחי' הגבו' בחי' אורות תקיפים וחזקים כו', וכמארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, רך כקנה הן בחי' מדות דתקון שהן בבחי' חלישות ובבחי' מיעוט האור כו', וקשה כארז הן מדות דתהו שהן בבחי' תוקף ובבחי' ריבוי האור כו', וזהו הן בהאורות והן בהכלים תלזשהאורות היו בבחי' תוקף האור ביותר (שלא הי' בהם התחלקות בעצם כו') מפני ריבוי האור כו' (שהי' בבחי' אור עצמי כו'), וגם הכלים היו בבחי' תוקף מצד המיעוט שלהם דמשו"ז היו בתוקף דאנא אמלוך דוקא כו', והגם דהתרחבות הכלים הוא ג"כ בבחי' תוקף שז"ע ההתיישבות שיהי' דוקא באופן כזה ולא באו"א כו', אך זהו התוקף שמצד הטעם לא בבחי' תוקף בעצם וממילא אפשר להשתנות כו', משא"כ התוקף שמצד מיעוט הכלים הוא התוקף בעצם כו', וזהו דמדות דתהו הן בחי' גבו' כו', ובפרט ע"י השבירה ונפילה שנעשו בחי' ק"נ ה"ה כמו דבר הקיוהא וחריף שנעשה מזה ריח חזק כו'. וזהו שארז"ל בגמ' דפסחים בענין בשכמל"ו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי כו', דבת מלך היא בחי' מל' דאצי' שנק' ברתא דמלכא בחי' מלך עילאה דאבא דאצי' דאבא יסד ברתא כו', דבחי' מל' הוא מקור השפע והחיות דבי"ע כו', ועז"א שהריחה ציקי קדרה היינו הריח מהבירורים דבי"ע כו'. דהנה יש ב' מיני עונג, הא' העונג העצמי שיש בטבע בעצם הדבר שהוא טוב וערב לנפש ונק' עונג עצמי היינו שבא בסדר

והדרגה מהעונג שבנפש כו' (וכמו החיות שבאברים שזהו שנמשך מהות החיות הגם שזהו רק הארה לבד, מ"מ הוא מהות הארת חיות הנפש שבא בסדר והדרגה משא"כ בשערות כו'), וכמו העונג בטעם ערב וטוב לנפש בחיך הטועם במתיקות ועריבות בטעם המאכל שמבשלים בקדרה וטועמי' בזה כל מיני טעם וחיות לנפש כו', ובכחות נפשי' הוא כמו העונג במושכלות עמוקות ונעלות דמי שהוא חכם גדול ה"ה מתענג מאד ממושכלות כו', וכן האיש הטוב והחסד שמתענג בפעולת הטוב והחסד שלו כו' שזהו עונג עצמי, והיינו שהדבר בעצם הוא דבר טוב ודבר עונג בעצם וע"כ מתענג בו כו', ובגשמי' זהו כמו התענוג במאכל ערב וטוב בעצם כו' כנ"ל. והב' הוא העונג שמורכב בהיפוכו דוקא, וכמו התענוג בניצוח על המנגד שמנגד אליו בפועל דכאשר מתגבר עליו ומנצחו יש בזה עונג גדול בנפש, אבל א"ז עונג עצמי והיינו לא שהדבר טוב בעצם שהרי הי' יותר טוב שלא הי' מנגד, רק כשיש מנגד הנה כאשר מנצחו יש בזה עונג גדול כו', וכן הענג בהסרת ההעלמות בסתירות הקושיות באיזה מושכל שיש בזה עונג גדול וא"ז עונג עצמי כו',

הגם שהעונג בזה הוא פנימי ועצמי יותר בנפש, מ"מ אין זה עונג עצמי לפי שא"ז מהדבר הטוב בעצם כ"א מהיפוכו כו', ובגשמי' הוא כמו העונג במה שנשרף באש ונשאר בקדרה מפסולת המאכל המבושל אחר שיצא ממנו כל הטעם הטוב ונדבק בכותלי הקדרה ובשולי' שזהו הנק' ציקי קדרה. ואמנם יש בזה טעם קיוהא וחריפות שמשיב הנפש ומחזק הלב מצד חריפותו ומריח ריח חזק ביותר שלזה הריח יתאווה כל חלש הלב ונפש רקניות שתמלא חסרונה להשיב נפשה, ויכול להיות עונג הנפש בריח זה יותר ממעדני מלך כו'. וזהו פי' המשל לבת מלך שרגילה בטעמים ערבים בדקות העונג והטעם בעצם כל הדברים הטובים כו', הנה לפעמים כאשר נחלש כח הנפש ולא תקבל עונג ממאכלים הטובים העולים על שלחן מלכים יוכל להיות שתתאווה הנפש בהריחה ריח חזק וקשה דציקי קדרה דוקא שזה משיב הנפש כו'. והדוגמא מזה למע' בבת מלך עילאה בחי' מל' דאצי' בחי' דבור העליון בצירופי האותי' בה' מוצאות כו', והוא בחי' התגלות דרצון וחכ' ומדות דאצי' שמאירים ומתגלים בבחי' מל' וכמא' ביתא דאתפריעו בי' כל נהורין עילאין כו',

דכל האורות מאירים ומתגלים בבחי' המל' כו', והן אורות וגילוים שיש בהם עונג בעצם שהן בחי' אורות דתיקון בחי' ש' מ"ה תלחדאיהו אורח האצי' כו', וכמארז"ל דין הניין לי' כו', דבחי' התיקון זהו בחי' טוב בעצם והוא בחי' עונג עצמי כו'. וע"ה דאצי' הוא ג"כ מה שנתברר מבחי' התהו כו', הנה העיקר מה שנתברר מבחי' התהו הן בחי' הכלים דאצי' כו', אמנם משמעות הע"ח הוא דגם בהאורות יש מה שנתברר מבחי' התהו כו', הרי ידוע שזהו מה שנתברר מלמעלמ"ט ובא באצי' בחי' אור מבורר כבר וזהו בחי' ש' מ"ה כו' (דגם ש' מ"ה דאצי' זהו מה שנתברר רק להיות שהבירור בזה הוא מלמע' ע"כ נתברר בתכלית הבירור ביותר שאין בזה שום תערובות פסולת כלל כו', ונעשה בחי' אור עצמי כמו שלא הי' בזה שבירה ונפילה כלל כו', וי"ל כמו בהבירור שני דש' מ"ה הרי ידוע שעי"ז נכללים הניצוצו' דבי"ע בקדושת האצי' ונעשי' אלקות ממש כו'. דזהו ההפרש בין הבירור ראשון דמלמטלמ"ע להבירור שני דמלמעלמ"ט, דהבירור דמלמטלמ"ע הוא להפריד הטוב מן הרע ולהעלותו למע' אבל אינו נכלל עדיין באלקו' כו', והבירור השני דשם מ"ה מלמעלמ"ט הוא שנכלל בקדושת האלקות דאצי' ונעשה אלקות ממש כו', ומכ"ש שהוא כן בתחלת הבירור

מלמעלמ"ט במדרי' העליונות שנכללים ממש במדרי' אוא"ס דתיקון בחי' מלך שמיני הדר בחי' יסוד דא"ק כו', וכנודע דזמ"ל דתהו הן מבחי' מל' דא"ק שזהו בחי' חיצוני' א"ק כו', ומלך שמיני הדר שרש התיקון הוא בחי' יסוד דא"ק שזהו בחי' פנימי' א"ק כו', וכמ"ש בלק"ת ד"ה למנצח על השמינית, ובשרשו הוא בחי' הוא ושמו שם אחד שלמע' מהז' שמות הכלולים בעצמו' כו', וכמ"ש בהבי' דואני נתתי בהוספות תו"א ובמ"א, ומשם הוא הבירור דאצי' בבחי' מלמעלמ"ט ונכלל ממש במדרי' זו ונעשה בחי' אור דתיקון בעצם כו', ועמ"ש בלק"ת בהבי' דמי מנה). וגם הכלים דאצי' הן אלקות ממש ונכללו ג"כ בש' מ"ה רק שהן בחי' ב"ן דמ"ה והיינו שמביאים ומגלים בחי' דש' מ"ה כו' וכמ"ש במ"א, וכמו התו' שהיא חכ' ברורה דהיינו מה שכבר נתבררה מלמע' והיא בבחי' התיקון בעצם כו', וכנודע שגם האותי' דתושב"כ הן אותי' דמ"ה כו', וע"כ העונג בזה הוא בחי' עונג עצמי וכמו העונג בכל דבר הטוב בעצם כו'. ועז"נ אכלו רעים שהן חו"ב שיש בחי' עונג מורגש באוכל דחכ' דחיך אוכל יטעם בבחי' גילוי אוא"ס

שמאיר בחכ' כו', ונמשך גם בבחי' מל' וכמ"ש באתי לגני כו' אכלתי יערי כו', וכמו הטעמים דסודות ורזין דאורייתא שמתוקים מדבש כו', ונק' דבשי ייני וחלבי כו'.

קיצור. ועדיין צ"ל והלא בקרבנות נא' ג"כ ריח נחוח. הענין הוא דריח הוא מדבר חריף וקיוהא, והן בירורי הנצוצות דתהו, בחי' אורות תקיפים, וגם הכלים בתוקף מפני המיעוט, דבהתרחבות התוקף הוא ע"פ הטעם, משא"כ במיעוט, וכשנשברו ונפלו נעשה דבר קיוהא, וז"ע הריחה ציקי קדרה, כי יש ענג עצמי שמדבר הערב בעצם, וכמו הענג במושכלות ובמדת הטוב, ויש ענג הבא מההפכי, וכמו בניצוח המנגד, ובהסרת העלמות, וכן הענג מהפסולת הנשאר בשולי הקדרה, שהחלוש יתאוה לריח חזק זה, וכך בת מלך בחי' מל' שבה מתגלים האורות דע"ס שהן תיקון בעצם, הגם דהאורות ג"כ נתבררו מאור דתהו, אך נכללו בבחי' התיקון וכמו בירור שני שנכלל באלקות, כן האורות נכללו ביסוד דא"ק ונעשו עצם התיקון, וזהו ש' מ"ה, והכלים ב"ן דמ"ה, וכמו אותיות דתושב"כ, ובזה הוא עונג עצמי אכלו רעים, ונמשך גם במל' באתי לגני אכלתי.

תלטריז) אך בחי' פסולת השפע דאצי' הוא שנשאר למטה בבי"ע, וכמ"ש בע"ח דמה שהי' אפשר להתברר וליכלל באצי' נכלל בבחי' קדושת אלקות דאצי' (והיינו שנעשה בבחי' ש' מ"ה כו' כנ"ל), והשאר נפל לברי' ומברי' ליצי' ומיצי' לעשי' כו', וע"ה שגם בזה הי' הבירור מלמע' כנודע, מ"מ הרי נשאר מה שלא נתברר והוא בחי' נוגה דבי"ע כו', וגם מה שנתברר לא נתברר בבחי' בירור בשלמות דהרי כללות בי"ע הו"ע ש' ב"ן כו', דאצי' בכלל הוא ש' מ"ה ובי"ע בכללות בחי' ש' ב"ן כו'. דהנה ש' ב"ן בעבודה הוא האה' שע"פ טו"ד, והיינו האה' שע"י השגה והתבוננו' כו', ועילוי המדרי' בזה הוא דהאה' היא מצד הדעת כשמכיר את בוראו כי הוא חייך ועי"ז מתעורר באה' כו', והיא הבחירה בטוב, וכנגד זה יש בלעו"ז הבחירה ברע ר"ל והו"ע זה וזה שופטן כו' וכמ"ש במ"א (דד"ע הוא שמכיר את הא"ס שלא נדע שלמע' מבחי' ידיעה והשגה והוא בחי' הטוב בעצם דנגד בחי' זו לא יש לעו"ז כו', אבל ד"ת שהיא ההכרה בהאלקות שבא בבחי' השגה יש כנגד זה לעו"ז כו', והעיקר הוא משום דבבחי' ד"ת הגם שמכיר

כי הוא חייך מ"מ הרי יש בזה תערובות עצמו כו', דא"ז ההכרה בעצם אוא"ס שהוא חיי החיים כ"א מה שהוא חייו כו', ומפני התערובות עצמו שבזה יש מקום כו'), וגם שהאה' היא במורגש וע"כ יכול להיות בזה אחיזה כו', והרי ידוע דכללות עבודת המלאכים הוא בבחי' ד"ת דע"כ נק' בש' בהמות וחיות כו', ובבחי' אהוי"ר מורגשת כו', וע"כ הן בחי' ש' ב"ן כו'. ובפרט מה שיורד בעולם העשי' ובעולם התחתון שזהו פסולת בחי' השפע העליונה, וכמו שמפסולת השפע דג"ע דעשי' נמשך שרש התענוגים הגשמי' דעוה"ז כו', ופסולת השפע זהו כמשל ציקי קדרה שנשאר בשולי הקדרה כו', ואע"פ דעונג זה דציקי קדרה הוא באין ערוך כלל לגבי העונג העצמי דבמטעמים העליונים דאור ש' מ"ה כו', מ"מ בזה דוקא הריחה ריח שמשיב הנפש כו', והיינו מה שעולה ומתברר מרפ"ח ניצוצות דתהו ששרשן בבחי' גבו' עליונות דאורות דתהו שיש בהם חיות רב בתגבורת אור חזק ביותר, שמפני זה לא יוכלו הכלים לסבול את האור ונפלו למטה כו', ובנפילתן למטה נעשו בבחי' רשפי אש החום הקשה ברצון חזק ותוקף גדול, שהן בחי' גבו'

קשות דב"ן דנוגה למטה כו'. אך ע"י הבירור נעשה בהם הרצוא ג"כ בבחי' תוקף וכמו ורב תבואות בכח שור דוקא שעי"ז נעשה מהם ריח חזק להשיב את הנפש בבחי' תוס' אור וחיות חדש מבחי' אורות דתהו שלמע' מתיקון כו', וכמו הדבר החריף וקשה כשנהפך לטעם טוב וערב לנפש להחיותה ולחזקה מחלישותה ביותר כו', כמו"כ הפך הגבו' הקשות דנוגה ואף בגבורות עליונות דב"ן דמרכבה העליונה דפני ארי' ופני שור דקדושה בביטול היש לאין כו', שזהו בחי' הגבו' דתהו שקדום לתיקון כו', שיש בזה יתרון מע' מגוף האור וה"ז מחזק כבי' לב אדה"ע בבחי' תוס' אור רב ביותר כו'. וזהו שא' שהריחה ציקי קדרה דבת מלך עילאה בחי' מל' דאצי' כשיורדת למטה בבי"ע שהיא בבחי' חלישות ומיעוט האור וכמא' לכי ומעטי א"ע כו', וגם יכול להיות בבחי' חולי מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים דבמדרי' התחתונות אינם יכולים לקבל בחי' העונג העליון כו', אך בירידתה ה"ה מבררת בירורים בנוגה דבי"ע כו', וזהו שהריחה ציקי קדרה שהוא מה שעלה ריח החזק מבחי' בירורי דרפ"ח כו' שנפל למטה שזהו מבחי' הפסולת דאצי'

כו' והוא שעולה בבחי' או"ח כו', נעשה מזה ריח חזק להשיב הנפש ביותר כו', וכמו וירח ריח בגדיו כו', דבגדי עשו החמודות היו משיורי הז"מ דתהו שלא תמנתבררו עדיין והוא ג"כ בחי' חשמל העליון שנפל למטה בחטא עה"ד כו', והו"ע כתנות עור דאדה"ר כו', שע"י הבירור עולה למע' מע' בגבו' עליונות דאו"ח שלמע' מבחי' או"י כו', וכן בירידת המל' בהיכלות דב"ן דנוגה לברר בירורים דנוגה כו' הריחה ציקי קדרה שיש בזה עונג נפלא יותר מבחי' עונג העליון שבחכ' ומדות דאצי' כו'. וזהו הטעם והסבה מה שבחי' המל' מתצמצמת להיות בבחי' מלך על עם שזהו ירידה וצמצום גדול להיות כתר וראש לבי"ע בק"כ צרופי' דש' אלקי' כו', שזהו ירידה דבחי' חכ' שבדבור להיות מקור להוות ולהחיות נבראים בע"ג כו', דכ"ז הוא רק בשביל בירור נוגה דבי"ע שנפלו שם הרפ"ח ניצוצות כו'. וז"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, טרף בגימט' רפ"ח ע"ה שזהו ירידת המל' בבי"ע לברר בירורים כו', וכמ"ש בזהר בלילא אזלת לטורי חשוכא ומתמן ארחית מזונא כו', והו"ע הריחה ציקי קדרה בחי' ריח החזק מבירורי הניצוצות כו'. ונמצא דענין הריח הוא שנעשה מניצוצות דתהו כו'. ועוד שהריח הוא בחי' מקיף וכמא' שהריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף והיינו

שאינו נכנס בגוף בבחי' פנימי כמו המאכל שנעשה דם ובשר כבשרו כו', משא"כ הריח שאינו נכנס בגוף ומגיע בבחי' המקיפים דנפש דוקא כו', וידוע דאורות דתהו הן אורות מקיפים שלמע' מהתלבשות בכלים כו', דמה שהי' להם קצת התלבשות בכלים הי' זה בבחי' כללי' לבד שז"ע עגולים כו' וכמ"ש במ"א, ומזה מובן ג"כ דריח הוא מצד בירורי הניצוצות שנמשך עי"ז בחי' או"מ כו' (ויש ג"כ בחי' ריח במדרי' דתיקון וכמו חמינא בריח דלבושייכו דהן הלבושים דמצות כו', וכמו והריחו ביראת ה' כו', וכ"ז הוא בבחי' מקיף כו', ועיקר הריח הוא שבא מדבר חריף והיינו הניצוצות כו', ובאמת גם בחי' הריח דתיקון הנ"ל הוא מבחי' הבירורים רק שזהו מה שכבר נכלל בבחי' התיקון כו', אבל ביסודו ועיקרו הוא מבחי' הבירורים דתהו כו', דכללות ענין הריח הוא מבחי' בירורי הגבורות דוקא כו').

קיצור. והנה הפסולת הנשאר מאצי' נפל לבי"ע ונתברר שם, ונשאר נוגה דבי"ע, וגם הבירור אינו בשלימות והוא בחי' ב"ן, ובעבודה ד"ת, דהגם שזהו הבחירה בדעת, מ"מ יש בזה תערובות עצמו והרגש, ויכול להיות ח"ו הבחירה להיפך, משא"כ ד"ע שהוא ההכרה בעצם אוא"ס, וכן המלאכים עבודתם בבחי' ד"ת, אמנם הניצוצות דתהו שרשם בבחי' תגבורת החיות, ובנפילתן נעשו גבו' קשות, הנה בהבירור נעשה ריח חזק תוקף הרצוא, ובחי' מל' בבי"ע שהיא בבחי' מיעוט וחלישות הריחה ציקי קדרה, שהענג גדול ביותר מכל הגילוים, וזהו ריח בגדיו בגדי חמודות כתנות עור כשמתברר, ובשביל זה מתצמצמת ויורדת לבי"ע, וזהו שריח הוא בחי' מקיף או"מ דתהו, וגם בתיקון יש ריח והוא מה שנכלל בעצם התיקון.

ריח) ועפ"ז יובן מה שבקרבנות נא' ריח ניחוח לה' שהן בבחי' ריח כו', להיות דהקרבנות הן בירורי הניצוצות שבנוגה, דהבהמה הגשמי' היא תחת ממשלת ק"נ וע"י שנשרפת באש שלמע' מתבררים הניצוצו' ונכללים באלקות כו', דבעבודה הו"ע בירור הנה"ב וכמ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן כו', והוא לברר ולהפך מדות טבעי' דנה"ב לאלקות כו', וזהו מה שעיקר הקרבן הוא הקרבת חלב תמאודם והיינו דרתיחת הדמים דנה"ב בחמימות אש התאוה יתהפך להיות בבחינת רשפי אש האה' כו', והחלב הו"ע התענוג דתענוגים הגשמי' יתהפכו להיות תענוג אלקי בהשגה וידיעה אלקי' ולהתענג על ה' כו' (ועיקר ענין הקרבנות הוא בבחי' אתכפי' לבד להיות דעבודת הקרבנות בד"כ היא עבודה שע"פ טו"ד כו', וזהו משארז"ל אע"פ כו' מצוה להביא מן ההדיוט דהיינו בחי' האה' הבאה ע"י התבוננות כו', וגם האש שלמע' א"ז בחי' אש ה' וכמ"ש לא באש כו', וכמ"ש במ"א שהיא ההתבוננות בשרש ומקור הנה"ב וכמו בעבודת המלאכים וכה"ג שזה מסייע בהביטול דנה"ב כו', דכ"ז הוא בבחי' אתכפי' לבד כו', רק בעבודת הצדיקים דעיקר עבודתם הוא מצד הנשמה ובחי' האש שלהם הוא אש ה' וכמ"ש בת"ז אית אש ואית אש כו', ה"ז בבחי' אתהפכא ממש שנהפך מהות הנה"ב ונכלל באלקות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שהקרבנות הן בחי' ריח בבחי' הבירור דנוגה דנה"ב ומגיע בבחי' המקיף כו', אמנם עיקר ענין הריח שבא מדבר חריף וחזק ומשיב את הנפש הוא ריח הקטרת דוקא כו'. דהנה ההפרש בין ריח הקרבנות לריח הקטרת הוא כמו

ההפרש בין ריח שבמאכל לריח הבשמים שאינו דבר הנאכל כו', דהרי הקרבנות הן בחי' לחם וכמ"ש את קרבני לחמי כו', דפעולת הלחם הוא רק לחזק החיות פנימי לבד לא בבחי' התחדשות חיות כו' רק שבזה יש ג"כ תוס' חיות שמתחזק בזה כחו בבחי' תוס' אור והיינו מפני שנמשך החיות ממקורו מהאו"מ שעי"ז מתוסף כחו, וזהו ע"י הריח שבמאכל שמגיע בהאו"מ כו', וזהו חמרא וריחא פקחין שמתוסף התחכמות עי"ז והוא ע"י הריח כו', אך מה שמגיע בהמקיף שבנפש הוא בהאו"מ השייך אל הפנימי לבד ומה שנמשך בזה א"ז שהמקיף מאיר כ"א מה שמוסיף אור וחיות בהפנימי כו' (ועמשנת"ל פקע"א). וכמו"כ הוא הדוגמא למע' דריח הקרבנות מגיע בבחי' מקיף עליון היינו בחי' כי לא אדם הוא, והיינו ע"י הריח דבירורי הניצוצות שעי"ז מתוסף אור וחיות בבחי' אדה"ע כו', ומ"מ אין האו"מ מאיר בגילוי כ"א מה שמתוסף בהאו"פ כו', אבל ריח הקטרת הוא כמו הריח שמשיב את הנפש היינו שמגיע בעצם הנפש שלמע' מהגילוים וממשיך להיות גילוי הנפש כו', וזהו יתרון המע' בריח הבושם על הריח שבמאכל, דריח שבמאכל מגיע רק

בהגילוים שבנפש דהיינו בהגילוי או"מ ולכן אינו משיב את הנפש רק מחזיק כחו כו', אבל ריח הבושם מגיע בעצם הנפש שלמע' מהגילוי ומשיב את הנפש היינו להיות הגילוי מהעצם כו', וכמו"כ הו"ע הקטרת שמגיע בבחי' עצמות א"ס שלמע' מבחי' הגילוי להיות בחי' הגילוי והיינו דבחי' אוא"ס דכי לא אדם הוא מאיר בגילוי כו'. וביאור הענין הוא כמשנת"ל פרי"ג דהריח מגיע בעצם חבור הנשמה בהגוף שאינו עדיין בבחינת התפשטות וגילוי (גם לא בבחי' או"מ כו'), ויובן זה למע' ע"פ משנת"ל פר"ד בשם האדר"ז דבהאי מזלא פשיט פשיטותא דקוטרא עילאה דעתיק הוא בחי' קשר עליון שעי"ז מתקשר א"ס עם העולמות כו', וזהו כמו עד"מ חבור עצם הנשמה עם הגוף כו'. וז"ע הקטרת שמגיע בבחי' פנימי' הכתר כו', דקרבנות עם היות דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס כ"ז הוא בבחי' חיצוני' הכתר כו', וזהו ג"כ ע"י הבירורים דקרבנות כו', דהנה נת"ל פרי"ב דעבודת קרבנות בד"כ הוא העבודה שע"פ טו"ד, וידוע דעבודה שע"פ טו"ד היא בבחי' או"פ בחי' ממכ"ע כו', ומה שהקרבנות מגיעים בבחי' כתר זהו ע"י ריח

הבירורים כו', אך זהו רק בבחי' חיצוני' הכתר וההמשכה היא רק מה שנמשך תוס' אור בפנימי כו'. אבל הקטרת מגיע בבחי' תמבפנימי' הכתר ונמשך עי"ז דבחי' אוא"ס יאיר בגילוי כו', ומ"מ ההמשכה בגילוי רק מבחי' חיצוני' הכתר כו', דכשם שהקרבנות ע"ה שמגיע בבחי' או"מ מ"מ הרי ההמשכה היא רק גילוי האו"פ כו', כמו"כ קטרת הגם שמגיע בבחי' פנימי' הכתר מ"מ ההמשכה היא בחינת החיצוני' לבד כו'.

קיצור. וזהו דקרבנות שזהו בירור דנוגה, דם הוא רתיחת הדמים, וחלב תענוג, ה"ז בחי' ריח שמגיע בבחי' האו"מ, אך הוא כמו ריח המאכל, שגם בהריח לא יש התחדשות החיות רק מה שמתוסף חיות בהאו"פ, וכ"ה בעבודה ולמעלה שאין האו"מ מאיר בגילוי רק שמתוסף בהאו"פ, והוא מפני שמגיע בבחי' חיצוניות הכתר, וריח הקטרח הוא כמו ריח הבשמים שמשיב את הנפש מפני שמגיע בעצם הנפש, ולמעלה הוא בחי' קוטרא עילאה דעתיקא, והגילוי הוא בחי' האו"מ אך רק בחי' חיצוניות הכתר.

ריט) ויובן זה ע"פ משנת"ל פ' ר"ד בענין קשר דעתיק שיש ב' ענינים בחי' ההתקשרות דאוא"ס בעולמות וההתקשרות בנש"י, שיש הפרש גדול ביניהם, דהנה כ"ע הוא בחי' ממוצע בין אוא"ס לעולמות ונש"י בב' מדרי' שבו בחי' עתיק ואריך כו', וידוע שיש ב' מדרי' בממוצע הא' ממוצע המפסיק וכמו עד"מ שני בנ"א שנאחזים בחבל זה בראשו הא' וזה בראשו השני שעי"ז הם מתחברים הרי החבל מפסיק ביניהם כו', ויש ממוצע שאינו מפסיק כו'. וידוע המשל בזה כמו המתורגמן שבין המשפיע להמקבל וכמו בימיהם שהיו מעמידין מתורגמן מפני שהחכם הדורש הי' מובדל בערך שהעם לא היו יכולים לקבל ממנו, ע"כ הי' צ"ל מתורגמן שקיבל ההשפעה מהחכם ובאה ההשפעה בכליו וחושיו שהן בערך המקבלים שממנו היו יכולים לקבל כו', הרי המקבלים קבלו את האור שכל כמו שהוא לפי חושי המתורגמן אבל עצם שכל הרב הוא בהעלם לגמרי בהם כו', וגם אצל המתורגמן שכל הרב עומד בבחי' הבדלה ומה שבא בכליו וחושיו א"ז שההשפעה שקבל מהחכם בא בחושיו, דמאחר שהחושים שלו אינם כמו חושי החכם (דהחושים שלו יש להם

ערך אל המקבלים יותר מלהמשפיע כו'), ע"כ אין ההשפעה יכולה לבא בחושים שלו רק מה שמקבל ההשפעה אבל לא שתשתנה לפ"ע חושיו כו', כ"א זהו מה שמשכל המשפיע שמקבל נמצא אצלו שכלי שזהו הוא שמשפיע כו', וכמו שמענין א' בא עוד ענין כו', הרי שגם אצל המתורגמן עומד השפעת הרב בהבדלה, ומה שמשפיע אל העם הוא רק מה שנמצא משכל הרב שכל אצל המתורגמן כו', ומ"מ א"ז שכל המתורגמן מצ"ע כ"א מה שבא משכל המשפיע כו' (ועמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו). והדוגמא בבחי' הממוצע דכ"ע דבחי' עתיק הוא נעתק ונבדל לגמרי רק שממנו נמצא בחינת אורות דאריך וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג, וזהו מה שמאיר בנאצלים כו', ומ"מ זהו ע"י שבחי' הא"ס נעשה בבחי' עתיק לעולמות כו', דהרי הא"ס מצ"ע מובדל לגמרי ואינו בערך דהעתקה כלל כו' וכמשנת"ל פקצ"ו, וע"י שנעשה בבחי' עתיק הנה האורות הנמצאים ממנו שזהו בחי' אריך הוא שמאיר בנאצלים כו'. וכמו"כ הוא בענין הקטרת דלהיות שמגיע בבחי' עתיק בחי' פנימי' הכתר עי"ז הוא ממשיך בחי' אריך והוא גילוי בחי' ומדרי' זו כו', אבל מ"מ הוא גילוי בחי' חיצוני' הכתר לבד כו'. וזהו בההתקשרות תמגשבעולמות שהממוצע מפסיק כו', משא"כ ההתקשרות עם נש"י הוא בחי' התקשרות עצם בעצם כו' שאין הממוצע מפסיק כו' וכמ"ש במ"א. וזהו ההפרש בין הקרבנות לקטרת, דקרבנות ע"ה שזהו ג"כ ענין הבירורים מ"מ להיות שזהו בחי' אתכפי' והוא בבחי' התפשטות דנה"ב לבד ע"כ מגיע למע' רק בבחי' האו"מ השייך אל הפנימי כו', אבל קטרת שהו"ע רעו"ד שפועל בעצם המהות דנה"ב בבחי' אתהפכא כו', וזהו שהדבר החריף נהפך לדבר ערב כו', ה"ז מגיע בבחי' עצמות א"ס וההמשכה היא דבחי' האו"מ דהיינו בחי' האוא"ס שלמע' מהשתל' נמשך ומאיר בבחינת גילוי ממש כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש במד"ר ע"פ וירח ה' את ריח כו' הריח ריח של אאע"ה כו', והיינו בחי' הריח דמס"נ בפו"מ בבחי' ביטול עצם המהות כו', שעי"ז דוקא נמשך מבחי' עצמות אוא"ס כו', וה"ז למע' הרבה מההמשכה דקרבנות, הגם דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שמעורר וממשיך מבחי' האו"מ כו', מ"מ ההמשכה היא בחי' האו"פ רק שהוא בבחי' תוס' אור שהו"ע חיזוק החיות אבל לא חיות חדש כו'. ובכדי להמשיך המשכה חדשה מבחי' עצמיות אוא"ס זהו דוקא ע"י ריח הקטרת שהוא הביטול בעצם המהות כו', וזהו ג"כ שאו' כאן שהריח ריח של אברהם אע"ה שהוא בבחי' ביטול בעצם המהות ועי"ז דוקא לא אוסיף עוד לקלל כו'. דהנה גבי המבול הי' צ"ל ההמשכה ע"ד להשיב את הנפש כו', שהרי בשעת המבול הי' בבחי' סילוק האור וכמ"ש ה' למבול ישב ישב בלחודוהי כו', ואותה שנה לא שמשו המזלות כו', שנשתנה כל ס' ההנהגה כו', וע"כ הי' צ"ל המשכה חדשה ממש כו'. ועז"א שהריח ריח של אברהם אבינו וחנני' מישאל ועזרי' שע"י מס"נ בפו"מ בבחי' ביטול כל המהות עי"ז ממשיכים גילוי אור חדש ממש כו',

וז"ש שם ג"כ במד"ר שהריח ריח דורו של שמד כו', והיינו המניעות ועכובים על קיום המצות בפו"מ ועומדים חזק במס"נ כו', שממשיכים עי"ז גילוי אור חדש כו'. וזהו וירח ה' את ריח הניחוח דע"פ פשוט הוא ריח הקרבנות, וי"ל שזהו ההמשכה דבחי' יחוד חיצוני דאו"א שהמשיך נח כו', ובמד"ר מבאר שהריח ריח של אברהם אבינו ע"ה כו', היינו בבחי' ביטול המהות שעי"ז ממשיכים גילוי אור חדש ממש כו'.

קיצור. והענין דהנה קוטרא דעתיקא הוא שמחבר אוא"ס עם עולמות ונש"י, ויש הפרש גדול ביניהם, כי יש ממוצע המפסיק וכמו המתורגמן דשכל הרב אצלו בהבדלה, רק שממנו נמצא אצלו שכל, וזה הוא שמשפיע להעם, וכמו"כ עתיק האצילה אריך וזהו שמאיר בנאצלים, ובנש"י הוא התקשרות עצם בעצם, וזהו ריח הקרבנות שמגיע בהאו"מ והגילוי תוס' חיות בהפנימי, וריח הקטורת מגיע בקוטרא דעתיקא והגילוי הוא בחי' אריך. וזהו וירח הריח ריחו של אאע"ה והוא הריח דמס"נ שז"ע ריח הקטרת שנמשך אור חדש.