שחהמ"ס, תרד"ע

תכאבס"ד. שחהמ"ס, תרד"ע

הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו, וצ"ל מהו הנתינת טעם דכי גבר עלינו חסדו דמשו"ז הללו ה' כל גוים דלכאו' א"ז טעם מספיק ע"ז כו', ומהו"ע ההילול והשבח שלהם כו'. גם צ"ל מה שבחה"ס הקריבו ע' פרים נגד ע"ש מהו"ע הקרבה הזאת, ומפני מה בחה"ס דוקא. ולהבין זה צלה"ק משנת"ל שיש ב' מדרי' בח"ס חיצוני' ופנימי' והו"ע מקיף דאו"י ומקיף דאו"ח, דמקיף דאו"י הוא שסתום רק לגבי המקבלים אך הוא בבחי' שייכות להם כו', ומקיף דאו"ח הוא שסתום בעצם ואינו בבחי' שייכות אל המקבלים כלל כו'.

רח) וע"פ הנ"ל יובן משנת"ל פר"ד דהתהוות החכ' מבחי' ח"ס הוא מבחי' שערות לבד והו"ע דאבא יונק ממזלא מזל ונוצר כו', ונת' הקושי' ע"ז תכבשהרי במזל ונוצר מאיר בחי' עצמו' ח"ס בחי' השמן הטוב דעתיקא ולכן היגת"ד הן מקור הסליחה כו', ואיך הוא בבחי' מקור לחכ' כו'. והענין הוא דהנה הרמ"ז פ' בא ד"מ ע"ב כ' דבמזל ונוצר יש בו פנימי' וחיצוני' ובתוך פנימיותו הוא פנימי' עתיק כו', ולפי הנ"ל י"ל דבכללות מזל ונוצר (וכן כל היגת"ד) הן מבחי' ח"ס רק שיש בזה פנימי' וחיצוני' הנמשך מב' המדרי' שבח"ס שנת"ל, דהחיצוני' דמזל ונוצר הוא מבחי' חיצוני' ח"ס שבבחי' מקור לחכ' כו', ובחי' הפנימי' דמזל ונוצר הוא שנמשך מבחי' פנימי' דח"ס שסתום בעצם כמו עצמי' עתיק כו', ומשם נמשך ג"כ מוחין אלא שהן מוחין גבוהים ונעלים ביותר כו'. והענין יובן עפמ"ש במ"א שיש בחי' המשכה שבס' השתל' ויש המשכה הבאה ממקום גבוה מאד למע' מס' ההשתל' כו' (והכל הוא בבחי' או"פ כו'), והיינו שסדר והדרגת ההשתל' הוא מהחכ' דאצילות לבינה ומבינה לז"א בדרך עו"ע, והו"ע השתל' הספי' בספי' עצמן שהן בבחי' עו"ע כו', וגם מה שהחכ' מקבלת מהכתר ג"כ נק' ס' השתל', הגם דקבלת החכ' מהכתר הוא רק מבחי' שערות דא"א דאבא

יונק ממזלא כו', שהשערות הוא רק מותרי מוחין ומזה לבד נמשך בחו"ב ולא מהכתר עצמו ממש, וא"כ אינו כמו מהחכ' לבינה ומהבינה למדות, שעצמי' החכ' נמשך ומתלבש בהבינה וכן מבינה למדות כו', שהרי בלא התבוננות השכל לא יהי' לידת המדות כ"א ע"י התבוננות דוקא שכ"ה במדות דתיקון כו', א"כ הרי במדות יש בהם מן השכל כו' (וע"ה שזהו הארה לבד מ"מ הרי ההארה הוא הארת המוחין ממש כו', וכמו נקודת ההשכלה ה"ה שכל ממש שמתלבש בהשגה כו', וכן מבינה למדות נמשך הארת השכל כו', ולעיל מפ' קמ"ה ואילך נת' שיש בזה חילוקי מדרי' כו', והיינו שבהשתל' הספי' שלצורך הברי' לא יש ממהות העילה בהעלול כו', אבל במדרי' אצי' גופא הרי יש מהות הארה מהעילה בהעלול כו'), ולפיכך נק' השתל' עו"ע כו', משא"כ מהכתר אל החכ' שההמשכה הוא בבחי' שערות לבד ה"ז רק הארה דהארה כו'. אך אעפ"כ גם התהוות החכ' מהכתר נק' המשכה שבס' השתל', אלא שכך הוא ההדרגה של ס' השתל' להיות החכ' נמשכת רק מבחי' שערות לבד דא"א כו' (והיינו שכ"ה שנמדד תחלה ברצונו ית' באופן ההתהוות דס' השתל'

שהחכ' תהי' המשכתה והתהוותה מבחינת שערות כו', וא"כ מה שנתהווה החכ' מבחי' שערות א"ז מפני שהוא מהאור שלמע' מגדר השתל', מאחר שמתחלה עלה כן ברצה"פ בהתהוות ההשתל' וידוע דכללות האור דעליית הרצון הוא מה ששייך להשתל' כו', וכך עלה ברצונו ית' באופן ההשתל' דהתהוות החכ' יהי' מבחי' שערות, הרי כ"ז הוא הדרגת ההשתל' כו' היינו שאין מקור ההמשכה מבחי' שלמע' מהשתל', וכללו' ההמשכה היא ע"פ רצונו ית' בענין ההשתל' כו'). אבל ההמשכה הבאה מלמע' מס' השתל' היינו מה שנמשך מבחי' עתיק וממו"ס שהוא פנימי' הכתר כו' (והוא מה שנמשך בבחי' תוס' אור בבחי' התחדשות שלא הי' תחלה בעליית הרצון על ס' ההשתל' דע"ס כו'), והוא הנמשך ע"י העלאת מ"ן בתשו' מעומקא דלבא שעי"ז ממעמקים קראתיך מבחי' עומק לעומק כו', והיינו שעי"ז ממשיכים ממקום גבוה מאד שלמע' מהדרגת ההשתל', אך מ"מ גם המשכה זו מוכרח ג"כ לירד דרך הצנורות והשערות דיגת"ד, ואעפ"כ נק' זה למע' מס' השתל' כיון ששרש המשכה זו הוא מרדל"א וממו"ס כו'.

תכגקיצור. וזהו דהתהוות החכ' הוא מבחי' שערות דמו"ס, דהנה מזל ונוצר יש בו פנימיות וחיצוניות, ומשם נמשכים ב' בחי' מוחין, דהנה השתל' הספי' הוא בבחי' עו"ע, גם מהכתר לחכ' שהוא בדרך שערות, שזהו רק הארה לא הארה עצמיות כמו מחכ' לבינה ומבינה למדות, מ"מ ג"ז הוא סדר השתל', מפני שכן נמדד בעליית הרצון בתחלה, ויש מוחין דלמעלה מהשתל', והיינו שלא נמדד בעליית הרצון, ונמשכים ג"כ דרך השערות.

רט) והענין הוא דהמשכה שע"פ ס' השתל' היא מבחי' א"א שרש הנאצלים שזהו מה ששייך אל הנאצלים, וכנודע דא"א הוא בחי' רצון והיינו רצונו ית' באופן ההשתל' (ובשרשו הוא בחי' הרצון פשוט דאוא"ס ב"ה שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו'), ומ"מ להיותו רק שרש הנאצלי' ע"כ א"א שיומשך ממנו בחכ' רק ע"י בחי' שערות לבד ולא כמו מחכ' לבינה שהוא דרך עו"ע כו', והגם דאו"א ג"כ מלבישים לזרועות דא"א שזהו המשכה שלא ע"י שערות כו', זהו מבחי' ז"ת דא"א אבל מג"ר דאריך אין נמשך רק ע"י בחי' שערות לבד כו', ומ"מ נק' המשכה זו ס' השתל' ע"ש דההמשכה היא מבחי' א"א שהוא במנין ע"ס והוא שרש הנאצלי' כו'. והנה המשכת השערות הן ממו"ס אך זהו מבחי' חיצוני' דח"ס היינו מה שהוא מקור לחכ' והיינו בחי' הסתום שלגבי מקבלים כו', וע"כ המשכה זו הגם שהיא ע"י שערות ה"ז בחי' ס' השתל' כו'. אמנם ההמשכה שלמע' לגמרי מס' והדרגת ההשתל' הוא מה שנמשך מבחי' רדל"א שאינו במנין הע"ס דאנת הוא חד ולא בחושבן כו', וגם המשכה זו (הגם שזהו המשכה שלא ע"י הדרגת ההשתל')

מוכרח לירד ולימשך דרך הצנורות וחלל השערות, כי בחי' עתיק ומו"ס עצמן דהיינו בחי' פנימי' מו"ס שהוא מוחא דעתיקא שסתום מצ"ע כו'. כנ"ל א"א שיבאו לידי גילוי רק ע"י שעובר ונמשך דרך יגת"ד שמתצמצם בחלל השערה כו'. והגם דהמשכה זו אינו שנמשך רק הארה לבד (כמו ההמשכה דמבחי' חיצוני' הכתר בחכ' דרך השערות כו') כ"א שנמשך בחי' העצמות כו', וכנודע דכ"ה ההמשכה דבחי' פנימי' שהעצמי' נמשך כו', דזה ההפרש בין ההמשכה דחיצוניות להמשכה פנימי', דבחי' חיצוני' האור להיות שהוא בבחי' שייכות להשתל' (והיינו דעצם האור הוא בחי' הארה לבד כו') ע"כ ההמשכה משם הוא רק הארה לבד כו', ופנימי' האור (שהוא אור עצמי) שמובדל בערך מהשתל' ההמשכה הוא שעצם האור נמשך כו' (ויסוד ושרש הדבר הוא לפי שהוא למע' מבחי' העלם וגילוי כו', דהאור שהוא בחי' הארה לבד שייך בו העלם וגילוי כו', אבל אור עצמי אינו שייך בו העלם וגילוי ונמשך כמו שהוא בעצם כו'). ומ"מ צ"ל ההמשכה דרך מעבר השערות כו', וע"ד מ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח בענין ההמשכה דיו"ט שזהו

מחסד דאצי' בבחי' התלבשות חסד דברי' בדרך מעביר חסד דיצי' ועשי' שאל"כ הי' פועל בעוה"ז כו', הרי ההמשכה היא מבחי' חסד דאצי' וחסד דברי' (בבחי' נשמה כו'), ואין המעבר פועל בזה שום שינוי כו', ומ"מ פועל המעבר שעי"ז יוכל להתקבל האור למטה כו'. וכמו"כ בהמשכה פנימי' הנ"ל שבכדי שיוכל להתקבל בהנאצלים צ"ל ההמשכה דרך צנורות השערות כו', אך ההמשכה היא מבחי' עתיק ממש כו'. וזהו מ"ש ממעמקים קראתיך מעומק לעומק היינו מבחי' עתיק שהוא בחי' עומק לגבי אריך וכמו סדכ"ס כו', וגם פי' מעומק לעומק היינו ממו"ס ומרדל"א שמשם תכדממש הוא ההמשכה כו', וע"כ נמשך משם סליחת עוונות, דהרי המצות הן מבחי' גולגלתא דאריך כו' וכאשר ממשיכים מבחי' מו"ס ורדל"א נמשך משם להיות נושא עון כו'. ונמצא שיש ביגת"ד ב' מדרי' הא' נק' סדר השתל' והן שנמשכים מבחי' א"א ומו"ס שרש הנאצלים כו', והמשכתן מבחי' מו"ס הוא מבחי' מותרי מוחין ונמשך רק הארה לבד כו', והב' בחי' הפנימי' דיגת"ד שנמשכים מרדל"א ומו"ס מבחי' העצמות דמו"ס לא רק בחי' מותרות לבד כו', רק שעובר ונמשך דרך חלל צנורות השערות כו', והמשכה זו גדולה ועצומה למלאות כל הפגמים לפי שהיא המשכה מבחי' אנת הוא שלימותא דכולהו ואנת הוא ממלא כל שמהן כו', דלהיותו בבחי' שלמות בעצם ע"כ הוא ממלא כל שמהן כו', וז"ע כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, דשמן הטוב הוא פנימי' עתיק ונמשך במו"ס דעתיקא וממו"ס נמשך בחי' העצמו' דרך חלל השערות כו', ובכדי להמשיך מבחי' יגת"ד בשרש המשכתם מבחי' עצמו' מו"ס זהו שממשיכים ע"י התשו' כו'.

קיצור. דהנה המשכה דס' השתל' הוא מא"א שהוא הרצון על האצי', שההמשכה היא רק הארה (מפני שגם העצם הוא רק הארה), ולהיותו רק שרש לנאצלים, צ"ל ע"י שערות שנמשכים מחיצוניות מו"ס, ולמעלה מהשתל' הוא ההמשכה מרדל"א והוא שהעצם נמשך (מפני שזהו למעלה מהעלם וגילוי), וצ"ל ג"כ דרך מעביר השערות, שע"י המעביר יוכל להתקבל למטה, והוא בחי' פנימיות יגת"ד בכלל ומזל ונוצר בפרט שנמשך מעומק לעומק פנימיות עתיק ומו"ס, והוא בחי' שמן הטוב.

רי) ולהבין ב' מיני המשכות הנ"ל, ילה"ק מ"ש שמן וקטרת ישמח לב, ואי' בבחיי ר"פ תצוה בשם המדרש שמן המנורה שהי' מתקרב בזמן הקטרת שנא' ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה משמח לבו של הקב"ה כו', וא"כ קאי על הקטרת הקטורת שבכ"י על המזבח הפנימי שנמשך עי"ז שמן המנורה, וידוע שהי' עוד עבודה בקטרת דיוהכ"פ לפני ולפנים, וצ"ל שעי"ז ממשיכים ודאי בחי' השמן רק צ"ל שזהו למע' מבחי' שמן המנורה כו', וא"כ צ"ל שיש ב' מדרי' בקטרת וב' מדרי' בשמן כו'. ולהבין זה צ"ל תחלה ענין הקטרת, והנה אי' בפע"ח די"א סממני הקטרת הן עשר ניצוצי הקדושה של או"פ המחי' את הקליפות ויש ניצוץ א' של אור מקיף כו', והו"ע י"א כתרין דמסאבותא כו' (ונר' דהיו"ד ניצוצות הן בבחי' או"פ בהם וכ"ה בשער הכוונות, אך עיקר החיות שלהם הוא מהאו"מ, וכשמסירים האו"מ ה"ה מתים ומתבטלים וכמ"ש בפע"ח שער העשי' רפ"ד, וצ"ל מפני שהאו"פ הוא בבחי' בליעה בהם וע"כ אינו בבחי' חיות להם כ"א האו"מ כו'). והנה הטעם מה שבקדושה הם ע"ס דוקא ואי' בס"י עשר ולא תשע ולא

י"א, ובסט"א הן י"א כתרין, הוא מפני שבקדושה הנה החיות שמחי' את הע"ס הוא בתכלית היחוד עם הספי' כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', דגופא הן הספי' שהן הכלים, וכמש"א לפני זה וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא כו', ואור הקו המתלבש בתוכם הוא בחי' הנביעו שהוא כנשמתא לגופא כו'. ועד"מ הנשמה המתלבשת בגוף הרי ע"ה שהנשמה עם הגוף הם שני דברים שהם מרוחקים זמ"ז תכלית הריחוק, מ"מ הרי אור הנפש מתלבש בהדם ומתייחד עמו בהתאחדות תכהממש עד שהדם נק' נפש וכמ"ש כי הדם הוא הנפש, דהיינו מצד עוצם התאחדו' הנפש בהדם כו', ועי"ז הוא התאחדות הנפש עם הגוף בכלל, ושניהם יחד נק' אדם דאדם הוא א' דם, דהא' הוא החיות ועם הדם יחד נק' אדם, וכן בד"כ הנשמה עם הגוף נק' אדם, דהגוף בפ"ע נק' גוף האדם וכן הנשמה בפ"ע נק' נשמת האדם, ובהתכללות שניהם יחד נק' אדם כו'. ועד"ז יובן למע' בבחי' אדה"ע דאצי' דהגם שאין לו דמות הגוף ולא גוף מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמע' שזהו בחי' דמות ומראה לבד כו', דבחי' גופין הן הכלים דאצי' שנק' גרמוהי דפי' עצמות שזהו עיקר הגוף וכמשנת"ל פקנ"ג, ובפרט הן בחי' האברי' דז"א דשם עיקר הכלים כנודע, וההוא נביעו איהו כנשמתא כו' הוא בחי' אור הקו בכלל המתלבש בהע"ס כו', ובד"פ הוא בחי' חו"ב שזהו בחי' החיות דז"א וכמ"ש והחכ' תחי' וכן בינה נק' אלקים חיים כו'. וזהו בחי' א' דם דאהי' בריבוע גימט' דם שזהו מבחי' הבינה כו' וכמשנת"ל פקפ"א, ועיקר החיות הוא מבחי' החכ' שזהו הא' שבאדם כו' (ולעיל שם נת' שזהו המים

שעושה התפשטות הדם כו', וכן גבי ההוא נביעו נא' כמיא דאשקי לאילנא כו'), וכללו' שניהם נק' אדם כו' (ובפרטו' הן ב' מיני חיות כו' דהחיות דבינה הוא להיות בחי' המציאות והחיות דחכ' הוא להיות ביטול המציאות כו' וכמ"ש במ"א, ועמ"ש בלק"ת בהבי' דבשעה שהקדימו ועמשית"ל פ'), וזהו בחי' אדם פנימי שהוא בחי' האור והחיות כו', ובהתלבשות האור והחיות בכלים ואברים דז"א נק' בחי' אדה"ע ע"ש התכללות דאורות וכלים דשניהם יחד דוקא נק' בש' אדם כו', והיינו מפני שהאור והחיות מתייחד עמהם ביחוד גמור עד שהם דבר א' ממש, וכמא' איהו וגרמוהי חד שהן בבחי' חד ממש כו'. והגם שאינו דומה להיחוד דאיהו וחיוהי וגם בחי' האיהו שמתייחד עם גרמוהי א"ז בחי' ומדרי' זו עצמו דבחי' איהו שמתייחד עם חיוהי כו', וכמשנת"ל פקנ"ה שזהו בחי' האור המתלבש כו', והיחוד הוא רק לענין ההתהוות כו', שא"ז יחוד עצמי כ"א לצורך איזה פעולה היינו לפעול פעולת ההתהוות כו' (וי"ל דבכלים גופא היחוד בבחי' פנימי' הכלים זהו בחי' אדם א' דם כו', והוא בחי' אדם פנימי כו' והוא מהן

בעצם כלים לקבל כו', והיחוד הנ"ל הוא בבחי' חיצוני' הכלים ואברי' דז"א והוא לצורך ההתהוות כו', ולפ"ז הוא בחי' הארת איהו לבד כו' וכמ"ש במ"א). ומ"מ הרי האור מתייחד ממש עם הכלים כו', עד שגם הכלים הן בבחי' קיום עצמי מצד יחוד האור שבהם כו' וכמ"ש במ"א שז"ע הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון, דגם הכסא שהן הכלים שהם בבחי' מכון לשבתו ית' ה"ה בבחי' קיום בעצם כו' (וכמו בנשמו' דכתי' ואתם הדבקים כו' חיים כולכם כו' שהם בבחי' חיות עצמי לפי שהן דבקים בה' כו', וכ"ה בבחי' הכלים כו' וכמ"ש בד"ה וביום שמחתכם, רנ"ו). וכמו עד"מ באדם למטה הרי הגוף הוא חי בעצמו לא רק מה שנמצא בו דבר חיוני כ"א שהוא עצמו חי, ולא כמו הלבוש שבשעה שהאדם לבוש בו ה"ה מתנענע שזהו רק מפני שהאדם החי מלובש בו, אבל בגוף הרי אינו באופן כזה כ"א שהגוף עצמו חי ע"י הנפש (ובגוף הרי מצ"ע אינו מציאות חיוני כלל אדרבה הוא מציאו' מות מצ"ע כנודע ומבו' במ"א, ומ"מ בהתלבשות הנפש בו ה"ה בעצמו חי כו'), והיינו מצד התאחדו' הנפש בו כ"כ בבחי' פנימי (היינו בבחי' התגלות

ובבחי' התאחדות כו') עד שהגוף עצמו חי כו'. והדוגמא מזה למע' שהכלים הן בבחי' קיום עצמי מצד התלבשות האור בהם שהוא בבחי' התאחדות ממש כו'. ובאמת יחוד האורות עם תכוהכלים הוא יותר מיחוד והתחברות הנשמה עם הגוף, שהרי לדעת המערכת והעה"ק הע"ס הן עצם אלקו' ממש, והיינו שגם הכלים הן בחי' אצי', וא"כ ה"ה מהות א' ממש עם האורות וא"ז כלל כמו שני דברים המתייחדים כו', וי"ל דלשטה זו ענין הכלים הוא רק התגלות האור כו', והרי הגילוי אינו מהות אחר מן העצם כו'. וענין ההתגלות י"ל בב' אופנים, הא' שהוא ע"ד בחי' המל' שהו"ע הגילוי, וכנודע דהספי' שלמע' מבחי' המל' הן בבחי' דבקות במקורם והגילוי הוא בחי' המל' כו' וכמשית"ל, ועד"ז הו"ע הכלים לשטת המערכת, רק דבחי' מל' ה"ה בחי' נבדלת מטעם זה (וצ"ל שיש בזה ג"כ ההפרש בין המל' שהיא ספי' בפ"ע ובין בחי' המל' שבכל ספי' כו'), אך לשטת המערכת צ"ל שזהו ע"ד כמו בחי' המל' בהיותה כלולה עדיין בבחי' הז"א כו' (ועמ"ש הפרד"ס בענין יסוד העפר כו'). והאופן הב' הוא שענין ההתגלות היינו הגלמת האור להיות האור בבחי' מציאות כו', ולשני האופנים אין הכלים בבחי' מציאות דבר בפ"ע וה"ה חד עם האור כו'. ובאמת לדעת המערכת אינם בבחי' כלים כלל כ"א הע"ס הן בחי' עצמו' לבד

והיחוד הוא בעצמות המאציל כו', אך לפ"ז ודאי היחוד אינו כמו שני דברים המתייחדים דע"ה שרחוק ערך האור והגילוי לגבי בחי' עצמות המאציל מ"מ ה"ז הארת המאציל כו' (ובחי' המאציל זהו בחי' חיצוני' האור השייך אל הנאצלי' כו'). וגם לדעת הפרד"ס שהע"ס הן בבחי' עצמות וכלים, מ"מ אין הכלים לגבי האורות כערך הגוף לגבי הנפש שהוא מהות אחר לגמרי (והוא מהות הפכי באמת כנ"ל), משא"כ הכלים ה"ה אלקות ממש רק שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס כו', וגם לדעת רבינו באגה"ק שהן בחי' גבול כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ ה"ה בבחי' אחדות ממש עם האור כו', וע"כ הן במספר עשר דוקא להורות שהן בבחי' אחדות כו', וז"ש עשר ולא י"א שלא להפריד ח"ו בין הכלים והאורות דבאמת הן מיוחדים כו'.

קיצור. ובה"ע יקדים מ"ש שמן וקטרת שיש ב' מדרי' בשמן וב' מדרי' בקטרת, דהנה י"א סממני הקטרת הן נגד י"א כתרין דמסאבותא ובקדושה דוקא ע"ס, כי האורות מתאחדים עם הכלים, וכמו גוף ונפש שהנפש מתאחד עם הדם והגוף ושניהם נק' אדם, והגוף חי בעצם מהנפש, וכמו"כ למעלה כלים גופא ואורות נשמתא, והוא בחי' אדה"ע, א' דם, דם בינה, א' חכ' שהוא עיקר האור, ומתייחדים עם הכלים, איהו וגרמוהי חד, שהכלים הן ג"כ בבחי' קיום עצמי, וביותר מגוף ונפש שהרי הכלים הן אלקות, ולדעת המערכת י"ל שהן רק גילוי האור, כמו בחי' מל' הכלולה בז"א, או רק הגלמת האור, וי"ל לשיטתו הע"ס הן עצמות לבד, וגם לדעת הפרדס הן אלקות, ולהאגה"ק אלקות וגבול, ולכן הן ע"ס האורות והכלים יחד.

ריא) אך בסט"א אין החיות שלהם בבחי' התאחדות עמהם, דהרי סט"א אינם כלים לאור אלקי כלל וכלל, דהנה ידוע דהכלי לאלקות הוא הביטול דוקא דמה שבטל לאלקות ה"ז כלי לאלקות כו', וזהו הכלל בסט' דקדושה שהן בבחי' ביטול וע"כ הן בבחי' כלים לאור אלקי כו', ולא מיבעי הכלים דאצי' שהן אלקו' ממש (והביטול שבהם הוא בבחי' ביטול דיחו"ע כו' וכמ"ש במ"א וכמשי"ת), אלא גם בכללות סט' דקדושה דהכל הוא בבחי' ביטול, ע"כ הם כלי לאלקו' שהאלקו' מתלבש בהם בבחי' פנימי' ומתייחד עמהם כו', משא"כ הסט"א שנק' סט"א מפני תכזשהן צד אחר שאינו צד הקדושה, והיינו שאין בהם ביטול ואדרבה הן בתכלית הישות והגסות ודבר נפרד לגמרי שהפרידן מאחדותו ית' כו', וכמו פרעה שא' אני ואפסי עוד, לי יאורי ואני עשיתיני כו', שזהו תכלית ההסתר שעי"ז הוא הגסות שבהם עד שא' מי הוי', לא ידעתי את הוי'. והנה גם בחי' זו בהכרח שיומשך להם חיות מאוא"ס ב"ה, דאל"כ לא הי' שום מציאות כלל (וי"ל דהחיות שלהם הוא רק לקיום מציאותן דגם מה שהן חיים א"ז בבחי' חיות דהיינו בבחי' אור וגילוי כו', וגם כמשי"ת בסמוך שאינם בבחי' חיות עצמי כו' רק מה שנמצאים במציאות כו'), וכמ"ש ואתה מחי' את כולם גם הקלי' וסט"א כו', רק שאם הי' חיותם נמשך להם בקירוב הי' נבלע בהם וכמ"ש נבלע ישראל כו', ולא הי' בהם בבחי' חיות כלל, וכמו ותבלענה ז' פרות כו' ולא נודע כי באו אל קרבנה כו' שלא נעשה להם מזה שום חיות כו'. ובע"ח כ' הטעם מפני שאין הקדש מתערב בחול כו', והיינו ג"כ כנ"ל דמפני שאין בהם ביטול ע"כ אין החיות בהם בבחי' התערבות כו', דענין ההתערבות הוא שמתחברים ומתאחדים זע"ז, דהיינו בבחינת

התלבשות פנימי שמאיר בהתגלות ומתאחד כו', משא"כ בסט"א אינו בבחי' התערבות כ"א או שעומד עליהם מובדל מהם או שהוא בבחי' בליעה בהם שהו"ע הגלות כו' וכמ"ש במ"א, ולכן בכדי שלא יובלע בהם החיות דקדושה עומד החיות המחי' אותם בבחי' מקיף על ראשם ומאיר להם מרחוק ואינו מתאחד עמהם כו', וכמ"ש בע"ח שער יו"ד הוא שער המלכים פי"א. ולכן באמת גם בעת חיותם אינם בבחי' חיים באמת אדרבה הן בעצם בבחי' מות ובבחי' העדר כו', וכמ"ש במ"א בענין הנסיונות שאינם דבר אמיתי מצ"ע כ"א מה שהועמד דבר להעלים ולהסתיר ולהיות מונע כו', וכשעומדים נגד זה ה"ה מתבטל לגמרי כו', וכמ"ש בד"ה וביום שמחתכם הנ"ל. ומשו"ז יש צד מעלה בנסיונות שכאשר עומדים נגד זה ה"ה מתבטל לגמרי והי' כלא הי' כו', דעם היות שהנסיון הוא לכאורה דבר חזק וכבד לעמוד נגדו וצריכים לזה כח חזק כו', מ"מ כאשר מתגבר בכחו ועומד נגד הדבר נסיון ה"ה מתבטל לגמרי ולא נשאר מזה מאומה כו', משא"כ בדבר חומרי שאינו דבר נסיון צריכים לזה ריבוי עבודה לבטל כו', וע"ה שא"ז דבר חזק כ"כ מ"מ אינו מתבטל

ג"כ, שגם אם כופה א"ע וגם ע"י עבודה שפועל חלישות כו', מ"מ אינו מתבטל לגמרי כו', אבל הנסיון כשעומדים כנגד מתבטל לגמרי כו', והיינו מפני שהוא מציאות העדר שאין בו חיות פנימי כלל רק בבחי' מקיף לבד כו', וע"כ הם במספר י"א מפני שהחיות נחשב לדבר בפ"ע ע"כ הם במספר י"א, והיינו היו"ד כתרין שהן הע"ס דנוגה (ובזה יש ג"כ עשר ניצוצות דקדושה כנ"ל, אך אינם בבחי' חיות להם כו'), ובחי' הי"א שהוא המקיף דלבונה זכה שזהו עיקר החיות שלהם שעומד בבחי' מקיף עליהם כו', וע"ז הו"ע י"א סממני הקטורת להעלות ולברר הי"א כתרין כו'. והנה בנה"א ונה"ב הרי הנה"א מתלבש בהנה"ב שמק"נ ואינו עומדת על ראשו בבחי' מקיף לבד כ"א מלובש בו בבחי' או"פ ממש, שהרי הנה"ב פועל בהכחות דנה"א שבאים בהגשמה ע"י התלבשות זאת להשכיל השכלות גשמי', ובכלל ההשגה היא בהגשמה שא"ז כלל כמו השגת הנה"א בעצם כו', ולהיפך הנפה"א פועל בהנה"ב שגם הוא יבין ענין אלקי ויתברר עי"ז כו', שכ"ז הוא מפני שבא בהתלבשות כו', הרי הגם שהנה"ב הוא מנוגה ונה"א הוא בתכלית הקדושה, ה"ה

בבחי' התלבשות ואינה נבלעת בו ח"ו אדרבה יש בכחה למשול עליו ולהכניעו תחת ממשלתו כו'. וצ"ל שזהו בעוה"ז דוקא שמצד מדרי' הסוכ"ע שנמצא דוקא בעוה"ז יכול להיות תכחהתלבשות כזאת דהיינו התחברות טו"ר כו', אבל למע' אין הקדש מתערב בחול ועומד רק בבחי' מקיף כו', רק למטה יכול להיות התחברות הנה"א והנה"ב ע"י אוא"ס הסובב כו', אך זהו בהעלם כו'. אמנם יש ג"כ גילוי הסובב למטה שממשיכים ע"י המצות וכנודע שהמצות הן רצה"ע ונמשך ע"י גילוי בחי' אוא"ס הסובב כו', והמצות יש בהם סגולה פרטי' להעלות ולקשר הנה"ב לאלקות כו', וכמו"כ המשכת גילוי הסובב שע"י רעו"ד כמשי"ת שעי"ז הוא עיקר בירור הנה"ב בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו' וכמשי"ת, וכ"ז הוא ע"י הנה"א דוקא שאם הי' הגילוי להנה"ב הי' מתבטל לגמרי לא בדרך בירור כו' (וכנודע בענין הברכות דיצחק כו'), מפני שאינו כלי לאלקות כו', רק ע"י הנה"א דוקא הוא הבירור דהנה"ב כו'.

וע"פ הנ"ל יובן ענין הקרבת הע' פרים בחה"ס שזהו בירור הע"ש דנוגה כו'. דהנה ידוע דמקיפים דסוכות הן מהענן הקטרת דיוהכ"פ שזהו בירור הי"א כתרין כו', וית' לקמן דקטרת דיוהכ"פ הוא עוד בירור עליון יותר כו', וכת' כי בענן אראה אראה בעצמותי כו', ונמשך בבחי' מקיף בסכך הסוכה כו' (וע"י הד"מ שבלולב נמשך בפנימי' וכמ"ש ולקחתם לכם כו'), ובכח המשכת המקיף מבררים את הע"ש למטה כו'. וזהו הללו את ה' כל גוים כו', וקאי על הנה"ב שגם הנה"ב יתברר ויהי' בבחי' אה' לאלקות כו', וזהו ע"י כי גבר עלינו חסדו בבחי' גילוי המקיף כו', שהגילוי הוא לנה"א, וזהו כי גבר עלינו דוקא, והנה"א הוא שמברר את הנה"ב כו', וזהו הללו את ה' כל גוים להיות כי גבר עלינו חסדו בחי' גילוי המקיף עי"ז גם הנה"ב יהלל וישבח כו'.

קיצור. והכלי לאלקות הוא ביטול, שכן הוא בכל סט' דקדושה, אך הסט"א הן בתכלית הישות, ומ"מ נמשך להם חיות לקיום מציאותם, אך לא בבחי' פנימי דאין קדש מתערב ומתאחד בחול, והי' נבלע בהם, כ"א בבחי' מקיף, ולכן הגם שיש בהם חוזק ה"ה בבחי' העדר בעצם, וכמו הנסיון כשעומדים כנגדו מתבטל לגמרי, והחומריות צריך עבודה תמידית, ונה"א בהתלבשות בנה"ב ופועל בו ביטול זהו בעוה"ז בכח אור הסוכ"ע, וע"י מצות וע"י רעו"ד גילוי הסובב ומהפכי' הנה"ב לטוב. וז"ע הע' פרים בירור הע"ש ע"י ענן הקטרת דבסוכות, וזהו הללו ה' כל גוים.