תני וכו' אל יפטר

252תני מרי בר ברי' דרב הונא ברי' דר' ירמי' בר אבא, אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו כי הא דרב כהנא אלוויי' לרב שימי בר אשי כו' א"ל אדכרתן מילתא דר' יוסי בר חנינא דאר"י בר"ח מאי דכתי' (ירמי' ב') בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר דלא עבר האיך ישב, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עלי' אדה"ר לישוב נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עלי' אדה"ר לישוב לא נתישבה. והנה גבי תורה כתי' דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, דכל דרכי התו' הנה לבד זאת שהם דרכים ונתיבות להמשיך עצמות אוא"ס ב"ה בעולם כמ"ש כי ישרים דרכי הוי' שהם דרכים ישרים להמשיך גילוי שם הוי', הנה ותורה אור שהיא מאירה לאדם בדרכי נועם בין אדם לחברו וזהו שאנו מברכין בברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, דכאשר מאיר לו אור 253האמת שבתורה היינו שלומד ע"מ לשמור ולעשות ולקיים בפועל ממש אז הוא נראה וניכר גם בחיי עולם בין אדם לחבירו, וכידוע דואהבת לרעך כמוך הוא כלי לואהבת את הוי' אלקיך ולזאת כאשר האדם הולך מחבירו צריך להניח לו איזה דבר שיזכרנו עד אשר יחזרו ויתראו ולכן אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דברי תורה שדרכי' דרכי נועם גם בחיי עולם, א"כ הרי לפי"ז יוקשה אומרו מתוך דבר הלכה דמשמע דדוקא אז זוכרהו, וצ"ל מהו"ע דבר הלכה דאז זוכרהו, ועוצ"ל מהו דכל ארץ שגזר עלי' אדה"ר לישוב נתישבה כו' למה זה תולה באדה"ר דוקא. ולהבין כ"ז ילהק"ת דהנה ידוע דהצמצום הראשון שהי' באוא"ס ב"ה חלוק מהצמצומים דס' השתל' דהצמצומים דסדר ההשתל' הוא רק מיעוט אור בלבד והיינו שבההשתל' ממדרי' למדרי' מתמעט האור ע"י הצמצום, משא"כ בצמצום הראשון שהוא סילוק אור הראשון לגמרי, וטעם הדבר הוא לפי שאינו דומה האור שאחר הצמצום לשלפני הצמצום דכללות האור שאחר הצמצום הוא בבחי' שייכות אל העולמות ורק שאינו בערך העולמות, ולזאת הנה ענין הצמצום הו"ע המיעוט שנתמעט האור שיהי' לפ"ע, אבל בהאוא"ס שלפה"צ דאי"ז שאינו בערך העולמות כ"א שהוא בכללתו אינו בגדר שייכות אל העולמות לכן הוכרח להיות הצמצום באופן כזה שהוא בבחי' סלוק לגמרי, דכללות ההפרש הוא דהאוא"ס שאחה"צ הנה בכללותו הוא בבחי' גבול והאוא"ס שלפה"צ דהגם שיש בו כח הגבול ג"כ אבל בכללותו הוא בבחי' בל"ג, ולכן הנה הצמצום הראשון הוא בבחי' סלוק לגמרי.

וביאור הענין הוא, דהנה ידוע דתחלת הכל הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא הי' בו ראש וסוף מעלה ומטה ולא הי' מקום לעמידת העולמות (והיינו שהוא הגילוי אור שלפה"צ שהוא בחי' בל"ג, ובמילא לא הי' מקום פנוי לעמידת העולמות), ואח"כ צמצם א"ע כבי' שהו"ע צמצום הראשון שהוא בבחי' סילוק לגמרי, דכוונת המאציל בענין הצמצום הרי א"א לומר שהכוונה הוא שיהי' סילוק האור 254ח"ו, כי איזה תכלית יש בבחי' העדר האור והגילוי, דהרי גם במדרי' שלאחה"צ כתי' לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה, והיינו דתהו שהי' סילוק האור הרי אין זה כפי אמיתית הכוונה וכמאמר דין לא אהניא לי', אלא לשבת יצרה, דהכוונה האמיתית הוא בבחי' התיקון דלשבת יצרה בבחי' גילוי אור דוקא, וא"כ הרי ברור הדבר דא"א לומר דכוונת המאציל ב"ה בענין הצמצום הוא שיהי' סילוק האור ח"ו, אלא דכוונת הצמצום הוא שיתגלה האור שלפה"צ היינו האור הבל"ג יבוא אח"כ במדה וגבול, והוא ע"י בחי' הרשימו שנשאר בחלל זה לאחר הצמצום, וענין הרשימו הוא בחי' כח הגבול שבא"ס ב"ה שלפני הצמצום, כי הוא ית' כל יכול ויש בו גם כח הגבול וכדאי' בעבוה"ק (ש"ח פ"ח) דא"ס הוא שלמות מבלי חסרון ח"ו, וא"ת שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו, אלא כשם שיש לו כח הבבע"ג כן יש לו כח הגבול, אמנם העבוה"ק מדבר בענין האו"כ, ומכש"כ שהוא כן באוא"ס עצומ"ה שיש בו גם כח הגבול והוא בחי' הרשימו שזהו ע"ד בחי' אותיו' וכמא' בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, ופי' גליפו הוא ל' חקיקה, והיינו חקיקת האותיו' שבאוא"ס שלפה"צ, ונק' בשם חקיקה להורות על העדר המציאות, וכידוע ההפרש בין אותיות החקיקה לאותיו' הכתיבה, דאותיו' הכתב ה"ה דבר נוסף על הקלף שכותבין עליו, והיינו שהאותיו' הם מציאות דבר לעצמן אלא שהם כתובים על הקלף, שהדוגמא מזה למעלה הם בהחי' הכלים דאצי' שהן בבחי' מציאות דבר, והגם דכלי' דאצי' הם אלקות בעצם מהותם, ומ"מ ה"ה בבחי' מציאות אלא שזהו המציאות דעולם האצי' דאיהו וגרמוהי חד, שהם בתכלית היחוד אבל מ"מ אינו כמו איהו וחיוהי שהוא בבחי' יחוד גמור, וכידוע דאינו דומה יחוד הכלי' ליחוד האורות לפי שהכלי' באיזה מדרי' גבוה שלא יהיו ה"ה בבחי' מציאות ולכן המשל ע"ז הוא מאותיות הכתב שהן מציאות לעצמן, אבל אותיות החקיקה הרי אינם במציאות לעצמן, ולכן הוא משל על האותיות שבאוא"ס שלפה"צ שאינם בבחי' מציאות וכמו עד"מ אותיות שבעצם הנפש, שהנפש מליאה אותיו' ואינם במדרי' ובחי' מציאות כלל.

והנה באותיו' החקיקה גופא הרי יש ב' אופני חקיקה, הא' כמו חקיקה על האב"ט שהגם שאין כאן האותיות במציאות לעצמן היינו שאינן דבר נוסף, מ"מ הרי יש להאותיו' אחיזה באיזה דבר, א"כ ה"ה איזה מציאות דבר מה, והיינו דבזה גופא שיש להם אחיזה באיזה דבר הנה זה גופא הוא מציאותם, והגם שהאחיזה של האותיו' הוא בגופו ומהותו של האב"ט, והיינו שמציאותם הוא העצם ומהותו של האב"ט ולא איזה דבר זולתו, מ"מ ה"ה איזה מציאות, והראי' דאותו המקום אשר בו חקוקים 255האותיו' עם היות שהוא מעצמו ומהותו של האב"ט מ"מ משתנה הוא בזה שהאותיו' חקוקים בו, וכנראה במוחש דבמקום חקיקת האותיו' משחיר ואינו מבהיק כמו שהוא בהאב"ט מצ"ע, וגם באפשר למלאותן בדיו. ואופן הב' הוא החקיקה מעבר לעבר כמו האותיו' שבלוחות, דאותיו' אלו הרי אין להם שום אחיזה כלל, והיינו שאינם בבחי' מציאות כלל גם לא באופן הנ"ל שהעצם הוא מציאותם, וא"א כלל למלאות אותן, דב' אופנים אלו הם ב' משלים, דהמשל דחקיקת האותיו' ע"ג אב"ט הוא משל על בחי' הכלי' דא"ק בחי' טהירו תתאה, דאם היות שהן רק בחי' שרש נשמות דגופות בלבד מ"מ הרי יש להם איזה אחיזה היינו שהן עכ"פ איזה מציאות, וכידוע דהעדר המציאות דכלי' דא"ק אינו כ"כ מצ"ע כ"א מצד האור והגילוי, אבל מצד עצמן הם עכ"פ איזה מציאות, דעש"ז הרי בעולמו' הכללי' הנה פרצוף א"ק נק' אדם דבריאה והגם שמציאותם של הכלים דא"ק הוא בחי' האור עצמו, ואינו כמו דבר נוסף, דהרי גם בחכ' דאצי' הכלי נק' חיוהי ובתפארת גם הכלי ש' הוי' כו', ומכ"ש בבחי' א"ק, מ"מ ה"ה בבחי' מציאות דבר עכ"פ, וגם אפשר למלאותם היינו שהן בבחי' מקור עכ"פ לכלי' דאצי', והמשל הב' דחקיקה מעבר לעבר הוא עד"מ בחי' האותיו' דטה"ע שלפה"צ שהן בבחי' העדר הענין דמציאות לגמרי וא"א למלאותם בדיו היינו שאינם בגדר מקור כלל, ומ"מ ה"ז בחי' אותיות שנק' כח הגבול שבא"ס, דלפני הצמצום הי' האור מאיר בגילוי בהאותיו' והי' ההתגלות דבחי' אוא"ס הבל"ג והכח הגבול הי' בהעלם, וע"י שנתצמצם האור נתגלה בחי' כח הגבול וזהו בד"כ בחי' רשימו מהאוא"ס שלפה"צ שנשאר אחה"צ, שהרי זהו בחי' כח הגבול שבא"ס, שהוא א"ס ממש כמו כח הבלי גבול, והיינו דשניהם הם בחי' א"ס ממש, אלא שזהו כח ית' בבחי' בל"ג וזה כחו ית' בבחי' גבול, ומה שנק' רשימו לבד, הוא מפני שבגילויים הרי הגבול הוא באין ערוך לגבי הבל"ג, דהבל"ג הוא גילוי, והגבול הוא העלם, לזאת הנה כח הגבול שבא"ס עם היות שהוא א"ס, אבל מ"מ ה"ז כח נעלם לכן נק' בשם רשימו לבד.

והנה אחר שנתגלה בחי' כח הגבול שבא"ס שזהו בחי' רשימו כנ"ל, ה"ז מגביל גם את האוא"ס הבל"ג, והיינו שהאור שנתצמצם ונתעלם, שזהו בחי' האור הבל"ג, ה"ה בא בבחי' גבול ע"י הרשימו, והענין הוא דלהיות שפעולת הצמצום הוא שיתגלה כח הגבול שבא"ס, לזאת הנה כמו שקודם הצמצום כשהי' התגלות בחי' אוא"ס הבלתי בע"ג הרי הי' התגברות האור הזה הבל"ג על בחי' כח הגבול שלא הי' ניכר כלל, וכנ"ל דתחלת הכל הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו' הרי שבמקום החלל ומקו"פ שאחה"צ הי' רק גילוי בחי' אוא"ס הבל"ג, כמו"כ הנה לאחה"צ שהי' רצונו ית' שיהי' התגלות בחי' כח הגבול, ה"ז בחי' התגברות הכח הגבול 256להגביל גם בחי' האוא"ס הבל"ג, וזהו מה שענין הרשימו הוא עד"מ הרושם שעושין האומנים לבנין גדול, דעפ"י הרשימות הקצרות שעושים בתחלה עפי"ז הם בונים אח"כ את הבנין, וכדאי' במדר"ב בתחלתו משל למלך הבונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים והאיך הוא עושה פשפשין, דהדוגמא מזה למע' הו"ע הרשימו להגביל את בחי' האוא"ס הבל"ג בדוגמת דבר כמו הרושם שמגביל את הבנין הגדול, וענין המשל שע"י הדיפתראות הוא לדעת היאך הוא עושה חדרי' גדולי' וקטנים הנה הדוגמא מזה למע' הוא בהתהוות הכלים דשרשם הוא מבחי' רשימו, דהנה הכלים הם בחי' העלם וכידוע דאור וכלי הוא בחי' גילוי והעלם שהאור הוא בחי' גילוי והכלי הוא בחי' העלם, ולזאת הנה שרש הכלי' הוא מבחי' הרשימו שזהו ג"כ בחי' כח נעלם, ועוד זאת שהרי התהוות הכלי הוא בבחי' ריחוק דוקא, שהרי כל ענין הכלי' הוא להיות בבחי' מציאות דבר מה, שזה הרי א"א להיות מבחי' הגילוי דאוא"ס דהיינו השפעה שבבחי' קירוב, כ"א בבחי' ריחוק, ולזאת הנה התהוו' הכלי' הוא מבחי' הרשימו דוקא שזהו בחי' כח נעלם ונבדל מן העצמות דהיינו בבחי' ריחוק, לכן הנה ההתהוות מזה הוא ג"כ בבחי' ריחוק ונבדל להיות בבחי' מציאות וזהו שאי' בפדר"א נטל צרורות וזרקן ומהם נעשה הארץ, דהיינו בחי' התהוות הכלי' שמהרשימו ומ"ש וזרקן הוא כידוע שהמשל על רשימו הוא מכח הזריקה כמו עד"מ הזורק אבל מלמטלמ"ע הרי כח היד הוא הנושאו למעלה, מ"מ הרי כח היד שבו הוא נבדל מן עצמות כחו לגמרי, ואינו דומה כמו המצייר או עושה כלי שבעת הפעולה ה"ה מחובר עם כח היד הפועל, משא"כ בזריקה דהפעולה הוא כשנבדל מהיד דוקא דזהו משל לרשימו שהוא כח נעלם ונבדל, והוא שרש הכלים.

והנה בע"ח שער העקודים מבואר דהתהוות הכלי' הוא מן האור, והיינו דמהתעבות האור נעשה הכלי, והענין הוא דשרש ומקור התהוות הכלי' הוא מן הרשימו, דרשימו הוא כח הגבול שבא"ס כנ"ל והוא כדוגמת בחי' כלי בשרש הראשון, ע"כ הנה מזה הוא שרש התהוות הכלים, אמנם ידוע דכל התהוות צ"ל ע"י גילוי וקירוב כח הפועל לפעול, והרשימו ה"ה בבחי' כח נעלם וא"כ ה"ז בבחי' ריחוק לבד, ובההתהוות הרי צ"ל הריחוק וגם הקירוב, וברשימו אינו אלא ריחוק בלבד, וא"כ הרי א"א להיות התהוות הכלי' מרשימו לבד כ"א גם ע"י האור שהוא בחי' גילוי, ועוד זאת דהנה ענין הכלי הוא שתהי' בערך האור דאז תוכן לקבל בתוכו האור 257והגילוי, וכמו עד"מ בכלי' גשמיים ענינם לקבל בתוכם את הנתון בהם דאופני הכלי' הוא לפי אופן ענין קבלתם, כלי' המקבלי' בתוכם אוכלי' הם באופן אחר מכמו כלים העשוים לקבל בתוכם משקין, כמו"כ יובן דכל ענין הכלים הוא שיוכלו לקבל בתוכם האור והגילוי משו"ז צ"ל ג"כ ההתהוות ע"י אמצעית האור דאז לפי אופן גילוי האור כן תהי' הכלי, והמשל בזה הוא מאותיו' השכל, דבכל דבר השכלה והשגה הרי לפי ערך ואופן השכל כן יהיו האותיות, והגם שהאותיו' בעצם הם מקדמות השכל ומעצם הנפש, ומ"מ הנה התהוותם של האותיו' בגילוי הוא ע"י כחות הגלוים של הנפש כמו אור השכל או גילוי המדות, וטעם הדבר הוא בכדי שיהיו האותיו' לפ"ע האור, אם אור שכל או ענין של מדות, וכן הוא בכל אור שכל בפרט, וכמו"כ הוא בכלי' בכדי שיהי' כלי אל האור ולפ"ע האור לזאת הוא התהוותם ע"י האור, אמנם להיות שהאור הוא בבחי' א"ס ואינו בערך שיהי' מאתו התהוות הכלי', וגם בכדי שהאור יהי' בערך בחי' התלבשות בכלי', היינו דבאור יהי' התנועה דהתלבשות הנה לזאת הוצרך האור הזה להתצמצם בהרשימו שהיא מגבלת את האור הבל"ג, וזהו מה שהקו הוא בבחי' קו המדה שמודד מדידת האורות והכלים, והיינו אופן גילוי האור ושלפי אופן כזה יהי' התהוות הכלים, דמדידה זו הרי אין זה באור הקו מצ"ע שהרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפה"צ דהיינו מבחי' הגילוי שהוא בחי' הכח הבל"ג, אלא שזהו ע"י הרשימו שהיא להגביל אור התפשטותו הבלתי מוגבלת דעי"ז נעשה אור הקו בבחי' קו המדה שמודד מדידת האורות והכלי' וכמ"ש בע"ח שאחר הצמצום בא אור הקו במדה ומשקל, היינו דעי"ז נעשה אור הקו בערך להיות בו וע"י התהוות הכלי', וגם להיות בבחי' אור אל הכלי להתלבש בתוכה, וזהו שהקו מודד מדידת האור והכלי היינו שמהוה את הכלי וגם מתלבש בתוכה.

ובזה יובן ג"כ מה שהכלי מגבלת את האור בהתלבשותה בתוכה, שהרי גם לאחר הגבלת הרשימו, הרי האור הוא מ"מ בבחי' בל"ג לגבי הכלי, והכלי מגבלת את האור ועושה בו ציור ותמונה לפ"ע מהותה וכמ"ש הפרד"ס בשער עצמות וכלים בהמשל דמים שבכלים או כמו אור השמש המאיר ע"י הזכוכית, שזהו כדוגמת בחי' הרשימו שמגבלת את האור הבל"ג שבא בבחי' גבול ובבחי' קו המדה הנה אחר זה הרי הכלי עושה ציור ותמונה בהאור לפ"ע מהותה, וכח זה בהכלי הוא לבד זאת דשרש הכלי' הוא מהרשימו הנה זה בא בכח אור הקו המודד מדידת האורות והכלי' שבמדידה זו הוא פועל ב' ענינים הא' בהאו"כ להיות שניהם היפך טבעם, דטבע האור לעלות למע' ולא להתלבש בכלי, וטבע הכלי' להתצמצם ולא לגלות וע"י מדידה זו הרי האור מתלבש בהכלי והכלי מקבל את האור, והב' דכל א' מגלה כח שרשו העצמי דהאור הרי שרש שרשו העצמי הוא כח הבל"ג שבא"ס, והכלי' שרש שרשם העצמי הוא כח הגבול שבא"ס וע"י מדידה זו שהקו מודד מדידת האוה"כ פועל בהם גילוי כח שרשם העצמי, ולזאת הנה הגם שהכלי' מגבילי' את האורות המתלבשים 258בתוכן, הנה אח"כ הרי האורות שהם גילוי בעצם מהותם, ה"ה מגלים את כח הנעלם שבכלי' משרשם הקדום בבחי' הרשימו שהוא כח הגבול שבא"ס, דכח הגבול ה"ה מגביל את כח הבל"ג, הנה הם ממשיכים אור זה שהוא גילוי העצמות ב"ה כמו שהוא לפה"צ שבא בגלוי אחר הצמצום, וזהו"ע הלכה שמוליכים וממשיכים את אוא"ס הבל"ג כמו שהוא לפה"צ להיות בבחי' גילוי ממש, והמשכה זו הוא ע"י התורה שהיא המשכה עצמית מפנימית ועצמות א"ס ב"ה, וזהו דכתיב עמד וימודד ארץ וגו' הליכות עולם לו, ואמרז"ל א"ת הליכות אלא הלכות, דעמד וימודד ארץ הו"ע הצמצום הראשון, והיינו דבכדי שיהי' ארץ הלזו הגשמיית דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ע"י עבודת התחתונים הוא ע"י המדידה של הצמצום רשימה וקו, דזהו שא' רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראוי' לקבל את התורה אלא ישראל וכו', מדד הקב"ה כל העיירות ולא מצא עיר שראוי' שיבנה בית המקדש בה אלא ירושלים, הליכות עולם לו היינו בכדי שיהי' גילוי העצמות כמו שהוא לפה"צ דזהו ל"ו הוא ע"י הלכות דוקא, דבהלכה פסוקה הרי בזה כל עומק עצמות רצה"ע. וזהו דאל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו שהו"ע גילוי עצמות אוא"ס בעולם, וזהו דא"ל אדרכתן מילתא דריב"ח כל ארץ שגזר עלי' אדה"ר לישוב נתישבה, אדה"ר הוא פרצוף א"ק וגזירת אדה"ר הוא מחה"ק דא"ק, והיינו דכל מעשי בנ"א ועניניהם הם ע"פ הגזירה דהשגחה העליונה כפי שעלה במחה"ק דא"ק כמ"ש מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ להצליח לאיש ואיש בעבודתו בתו"מ ובכל עניניו הגשמיים בכדי להשלים הכוונה העליונה להיות ותורה אור באור כי טוב.

בס"ד. ש"פ תבוא, תרפ"ט. ניו יארק.