כי נר מצוה

246כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. וצ"ל מהו דרך חיים לבד תורה ומצות, דהנה דרכי החיים של ישראל הם דרכי התורה והמצוה, שהם דרכי השי"ת, וכמ"ש גבי אברהם אע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד', אשר דרך ד' הם דרכי התורה והמצוה שהם דרכי החיים וכמ"ש כי אמרתך חייתני, וכתי' אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וכמו שאנו אומרים כי הם חיינו וארך ימינו, וא"כ לאחר שאומר כי נר מצוה ותורה אור, מהו אומרו עוד ודרך חיים תוכחת מוסר, אך הענין הוא דמ"ש ודרך חיים תוכחת מוסר קאי ג"כ על תו"מ, היינו שזהו גורם להיות נר מצוה ותו"א, והיינו דבכדי 247שהמצות יהיו בבחי' נר ותורה בבחי' אור, זהו ע"י דרך החיים הבא מתוכחת מוסר, כי הדרך ומבוא לבחי' חיים עליונים הוא ע"י תוכחת מוסר דאז דוקא הנה המצוה היא נר והתורה היא אור המאיר לאדם.

ולהבין זה הנה כתי' שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש, ופירש"י מתק רעהו דמי שמכשיר ומתקן מעשיו שיהיו מתוקים להקב"ה יותר טוב מעצת מי שממלא תאות לבו, ומפרש רעהו על הקב"ה וכמ"ש רעך ורע אביך אל תעזוב, ואיתא במד"ר וכן פירש"י דרעך זה הקב"ה, וכן כאן הפי' רעהו על הקב"ה, דנושא הענין כפשוטו הוא, דמי שמכשיר ומתקן מעשיו שיהיו מתוקים להקב"ה הוא יותר טוב ממי שממלא תאות לבו, דלכאור' א"מ מה בא שלמה להשמיענו בזה הלא גם איש פשוט שאינו יודע תורה, יודע ומבין היטב דקיום התו' והמצות בכלל, ומי שמכשיר ומתקן את מעשיו שיהיו מתוקים אל השי"ת בפרט, הוא טוב יותר מהאיש ההולך אחר תאות לבו, ומה צריך להודיע דבר הידוע לכל, אלא בהכרח לומר דיש תאות לב כזה שיש לו ערך ודמיון אל מי שמכשיר ומתקן את מעשיו, והיה מקום לומר דתאוות לבו כזו היא נעלית יותר ממי שמכשיר ומתקן מעשיו כו' בא שלמה והודיע אשר מי שמכשיר ומתקן מעשיו שיהיו מתוקים להקב"ה הוא טוב יותר ממי שממלא תאות לבו, וצ"ל מהו"ע דתאות הלב שהוא במדריגה גבוה כ"כ שהיא בדומה להמכשיר מעשיו ואשר מ"מ מי שמכשיר מעשיו הוא טוב יותר. והנה ירידת הנשמה בגוף מה שהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף גשמי ונפש הטבעי היא ירידה גדולה ועצומה במאד מאד דהנשמה קודם ירידתה למטה, היינו בהיותה למעלה היא עומדת בעולם עליון הרוחני ועבודתה היא באהוי"ר, ורואה אלקות במוחש, ואין לה שום מניעה ועיכוב כלל, ולומדה את התורה ברוחניות, וכאשר היא יורדת למטה להתלבש בגוף ונה"ט, הנה מלבד זה שנתעלם אורה העצמי ה"ה מתלבשת בגוף גשמי ונפש טבעי, אשר גם נפש השכלי הנה השכל שלו הוא רק שכל אנושי בלבד ובפרט הנפש הטבעי, שהיא בהמי ומושך את האדם לענינים הטבעים והבהמים, ועושה כמה מניעות ועכובים להנשמה שיש לו כמה וכמה יגיעות עד אשר בא אל איזה התעוררות אהוי"ר וגם כאשר בא ומתעורר באהוי"ר הרי אינו בערך ובדוגמא כלל אל האהוי"ר שהי' לה להנשמה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף, א"כ הרי התלבשות הנשמה בגוף ונה"ט היא ירידה גדולה, וכמאמר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, פון די העכסטע הייכקאייט ביז דיא נידעריקסטע נידעריקאייט, אמנם ידוע דירידה זו היא בשביל 248העלי' אז פון דער ירידה ווערט דיא עלי' פון דער נשמה אין א מדרי' גבוה ביותר, דהנה כתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, דזהב וכסף הם אהוי"ר, דכסף הוא כינוי לאהב' כמ"ש כי נכסוף נכספתי, וזהב הוא כינוי ליראה, אלפי הוא מל' אולפנא ולימוד מה שהנשמה אלופה ורגילה בהיותה למעלה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף גשמי ונה"ט, דהנה תורת פיך היא התורה אשר האדם לומד למטה בתורה המלובשה בשכל אנושי, וטוב תורת פיך כו' דטוב יותר למוד התו' שהאדם לומד למטה מהאהוי"ר שיש לה להנשמה קודם ירידתה, עד שע"י ירידה זו שהנשמה יורדת למטה ולומדת תורה ומקיים את המצות המלובשים בדברים גשמיים תפילין בקלף גשמי וציצית בצמר גשמי נעשית הנשמה בבחי' מהלך וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דהמלאכים למעלה נקראים עומדים וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם, שעומדים תמיד במדרי' אחת מיכאל עבודתו באהבה וגבריאל עבודתו ביראה, וכן הנשמות כמו שהם למעלה נק' עומדים וכמ"ש חי ד' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, ורק כאשר הנשמה יורדת למטה ועוסקת בתו' ומצות נעשה בבחי' מהלך דוקא.

אמנם איך הוא בכח נברא בעל גבול שנמצא בעוה"ז התחתון שיש כמה מניעות ועיכובים על לימוד התורה וקיום המצות בריבוי נסיונות הנה בעבודתו והתעסקותו בלימוד התורה המלובשה בשכל אנושי וקיום המצות המלובשים בדברי' גשמי' יכול לעלות ולהגיע למדרי' רמה ונשאה כזו, אשר הנשמה העומדת למעלה לא תוכל להגיע לזה, וזהו תכלית ירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף דהמדרי' הגבוה והרמה הלזו אשר הנשמה בעבודתה באהוי"ר אינה יכולה להגיע אלי' היא באה לזה ע"י העבודה וההתעסקות בתומ"צ למטה בעוה"ז דוקא וכמ"ש היום לעשותם והיינו דהנשמה עומדת כמה אלפים שנה ומחכה על זמן ירידתה למטה להתלבש בגוף ונה"ט, ותתעסק בלימוד התורה וקיום המצות ועי"ז תגיע לבחינה ומדריגה כזו, וצ"ל מאין נמצא כח בהנשמה להגיע למדרי' גבוה כזו. אך הענין הוא, דהנה כח זה ניתן לנשמות במ"ת, אין מ"ת האט דער אייבערשטער גיגעבין דעם כח לנשמה שתוכל לעלות בעילוי אחר עילוי ע"י עבודה דוקא, דהנה כתי' פנים בפנים דבר ה' עמכם 249כו', דבמ"ת הי' התגלות עצמות א"ס ב"ה, וכמ"ש וירד ה' על ה"ס ודיבר עם כל אחד ואחד מישראל בפרט, וכמבואר במד"ר בארוכה, הנה עי"ז נחקק שם ה' בכל אחד ואחד מישראל, והם הד' אותיות משם הוי' שהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וזהו טוב לי תורת פיך כו' דטוב יותר הלימוד דתורה וקיום המצות של הנשמה בירידתה למטה להתלבש בגוף ונה"ט כמו שהוא בעוה"ז הגשמי מהאהוי"ר של הנשמה כמו שהיא למעלה קודם ירידתה למטה, והגם דגדלה יותר מעלת מדרי' הנשמה כמו שהיא למעלה בעולם הרוחני ומ"מ נקראת בחי' עומד ורק ע"י ירידתה למטה ועוסקת בתורה ומצות, ובפרט בהעבודה שבאה ע"י מסירת נפש מפני כמה נסיונות, הנה עי"ז הוא עליית הנשמה בעילוי אחר עילוי להמדריגות היותר עליונות דעי"ז נשלם הכוונה העליונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, דזהו כל עיקר ענין בריאת והתהוות העולמות, דכוונה זו הרי נשלמת ע"י ירידת הנשמה למטה דוקא, וזהו כוונת הירידה בשביל העלי'.

וביאור ענין ד' אותיו' דשם הוי' שבנפש וענינם בעבודה הוא, דהנה אמרז"ל בכ"י ויום ב"ק יוצאת מהר חורב מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, דכרוז זה הוא לעורר על התשובה, וכן יש כמה כרוזים שמכריזים למעלה בשביל לעורר את הנשמות בתשובה, וכמ"ש שובו שובו כו' ולמה תמותו, וכתי' אמור אליהם חי אני נאום ד' אם אחפץ כו' כ"א בשוב רשע מדרכו וחי', וידוע הפי' מדרכו וחי', דע"י התשובה האמיתית הרי הזדונות נעשי' לו כזכיות וזהו מדרכו וחי' היינו התוספת אור וחיות שניתוסף לו מדרכו הקדומה הלא טובה, א"כ הרי כל עיקר ענין הכרוזים הוא בשביל לעורר על התשובה, והנה האדם שלמטה הרי אינו שומע את הכרוזים העליונים, א"כ איזה תועלת יש בהכרוזים, מאחר דעיקר כוונת ההכרזה הוא בשביל שישמע האדם ויתעורר, אבל מאחר שהאדם אינו שומע כרוז העליון א"כ 250מהו התועלת של הכרוזים. אך הענין הוא, דהנה ידוע דלא כל הנשמה מתלבשת בגוף ומה שמתלבש בגוף הוא רק הארת ומקצת הנשמה בלבד, ועצם הנשמה נשארת למעלה וכמ"ש גבי דניאל, וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נופלת עליהם, ואמרז"ל אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי, דמזלייהו היינו שרש ועצם הנשמה דשרש ועצם הנשמה ה"ה רואה ושומעת הכרוזים העליונים דטעם וסיבת הדבר מה שהאדם אינו שומע הכרוזים העליונים הוא מפני שהגוף והנה"ט מכסים ומעלימים על אור הנשמה שאינה שומעת הכרוז העליון, ועד"מ בית שאין בו חלונות דהגם דאור השמש זורח בתוקף גדול הנה בהבית לא יאיר, וכאשר יש בו נקב קטן אז חודר בו אור השמש בכל תוקפו וכמו"כ להיות שהגוף והנה"ב מעלימים על אור הנשמה לכן אינה שומעת הכרוזים העליונים, אבל עצם הנשמה ה"ה רואה ושומעת כל הכרוזים ומתעוררת במאד וכתי' ונוזלים מן לבנון, דמעצם הנשמה הרי נוזל ונוטף גם בהארת הנשמה, דגם בהארת הנשמה המלובשת בגוף נרגש בה ג"כ, ווערט אין איהר אויך דער הערט דיא התעוררות, וזהו ההרהורי תשובה שנופלים להאדם פתאום, וואס ער ווערט נתעורר תשובה טאן און ווערין נעהענטער צו געטליכקייט.

והנה בהתעוררות האדם לתשובה, הנה לבד זאת שיש בזה כמה וכמה מדריגות שונות זה מזה, אשר בכל אדם ואדם הוא לפי ערך מהותו, והיינו דאינו דומה התשובה על עבירות ממש ר"ל או על ענינים שאינם עבירה, אשר ג"ז צריך תשובה וכו', הנה לבד זאת הרי יש כמה אופנים שונים הבאים בסיבות שונות, הא' הוא התשובה שבאה בסיבת עת רצון וכמו חדש אלול שהוא עת רצון הרי אז הנה כאו"א מישראל מתעורר לשוב אל ה', וכמו שאנו רואים במוחש דגם אנשים אשר בכל השנה הם טרודים ביותר ובסיבת טרדותיהם אין להם זמן על לימוד התורה וגם תפלתם היא חטופה במהירות גדולה ביותר, ומרוב הטרדא אינם שמים לב לזה ואינם דואגים ע"ז כלל, הנה בהגיע חדש אלול הרי מתעוררים, היינו שדואגים מדוע הם במצב כזה אשר אין להם זמן על לימוד התורה, ואשר תפלתם תהי' כראוי, וטעם הדבר הוא לפי ששערי רחמים נפתחים בחדש אלול, והוא זמן עת רצון ומשו"ז הוא ההתעוררות, ובפרט בימי הסליחות ומכש"כ בר"ה עשי"ת ויו"כ שאז הנה כל אחד עומד בהתעוררות טובה להתקרב אל ד' ומתקרב אל עניני התורה והמצוה ביותר, ויש עוד אופן בהתעוררות תשובה והוא ע"י הקירוב וכמו בזמן שמחתנו דכל ישראל שמחים בתו', דתורה וישראל מאוחדים, הרי שמחה זו מעוררת את הלב בתשובה, הב' ישנו תשובה הבאה בסיבת ההכנה והוא כאשר האדם מתבונן בתכלית היותו בעולם, דזה מבין כאו"א מישראל אשר תכלית ירידת הנשמה למטה אינה בשביל לאכול לשתות כו' כמו הבע"ח אלא שהכוונה הוא שיעסוק בתורה ובמצות, וכאשר מתבונן במעמדו 251ומצבו הלא טוב דכל ימיו חולפים ועוברים בתהו והבל, הנה ע"י התבוננות מתעורר בלבבו לשוב אל ד' דכ"ז הוא בא ע"י הכנה, והג' הוא שאנו רואים במוחש דלפעמים הרי אין האדם חושב כלל בענינים אלו והוא טרוד ומוטרד ביותר ורץ בעניניו ולפתע פתאום נופל לו הרהור תשובה, עס פאהלט אים אריין א רוח טהרה אז עס נעמט אים דורך, און ער פיהלט א טיפע צובראכינקייט ששובר את לבו, און ער ביינקט זייער צו תורה און בא אים ווערט א גישמאק אין א מצוה, דתשובה זו באה פון דעם דער הער וואס די נשמה דער הערט דעם כרוז העליון פון שובו שובו וכו' וחיו.

וזהו היו"ד דשם הוי' שבנפש שהו"ע תוקף הנשמה בהתקשרותה אל ד' אשר בכח זה יכול לעמוד בכל תוקף עוז נגד כל מונע ומעכב ולעבור על כל המניעות ועיכובים, דזה מה שיכול להיות אשר ח"ו לעת מן העתים לא יקיים מ"ע או יעשה ל"ת הוא לפי שהרוח שטות מכסה על האמת ונדמה לו כי עודנו ביהדותו אשר האמת אינו כן, וכמ"ש יעקב חבל נחלתו, וכמו החבל שהיא שזורה מתרי"ג נימין אם נפסק אחד הנימין הרי נחלש החבל כן הוא בענין המצות, אמנם מפני הרוח שטות אינו מרגיש זאת אבל כאשר מגיע לאיזה דבר גדול שיודע אשר עי"ז יכול להיות ח"ו נפרד מאלקות ה"ה מוסר נפשו על קדושת שמו ית' והוא היו"ד דשם הוי' שבנפש שהו"ע התוקף. והה"א דשם הוי' שבנפש הוא כח ההבנה וההשגה באלקות דכאו"א מישראל מחויב להבין ולהשיג בענין אלקי, וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו', וכתי' דע את אלקי אביך שצ"ל ענין הדעת וההשגה. והוא"ו דשם הוי' שבנפש הוא שצריך להביא התוקף דנשמה בבירור המדות, והיינו דזה מה שיש לו התוקף דנשמה, וכן כח ההשגה ה"ז אינו די ומספיק עדיין כ"א צריך להיות עבודה בפועל דיש כאלו אשר מבינים השגה אלקית בטוב בהשגה טובה, אבל אינו נוגע לפועל ממש, וזהו"ע הוא"ו שמורה על המדות היינו שיהיו הנהגותיו כדבעי. והה"א דשם הוי' שבנפש הו"ע מעשה הטוב בפרט ושעבוד ג' לבושי הנפש דמחדו"מ בכלל. וזהו כי נר מצוה ותו"א כו' דהנה שמן וקטרת ישמח לב, לב זה הקב"ה והעבודה דשמן וקטרת שמן הו"ע העבודה דתו"מ ועבודה שבלב, וקטרת הו"ע האהבה בתענוגים שהיא מדרי' נעלית מאד וזהו שמן וקטרת ישמח היינו דב' עבודות אלו טובים המה אבל מ"מ מתק רעהו מעצת נפש, עצת נפש הו"ע האהב"ת שהיא מדרי' רמה ונשאה ומ"מ יותר טוב מי שמכשיר ומתקן מעשיו להיותם מתוקים להקב"ה בעבודה בפו"מ וזהו כי נר מצוה 252ותורה אור, המצוה היא נר והתורה היא אור אבל כ"ז הוא כאשר ודרך חיים תוכחת מוסר, היינו דאנו רואים במוחש דישנם כאלו שהם עושים ומקיימים את המצות אבל אין בזה חיות כלל וכן לומדי' את התורה ואינו נוגע אל הפועל ממש לקיים אותו, וכמו שלומדים שו"ע ויודעים את הענינים ואינו אלא ידיעה בלבד ואינו בא בפועל ממש וזהו ודרך חיים תוכחת שהוא העבודה בפועל טוב אז המצוה היא נר והתורה היא אור שמאירה לאדם בכל עניניו, והיינו דהתורה והמצוה יאירו לאדם בכל עניניו, וכמ"ש וחי בהם, דכל עניניו והתנהגותיו יחי' האדם עפ"י התורה.

בס"ד