בסוכות תשבו

35בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם וגו'. הרי דמצות סוכה היא מצוה בידיעה והשגה שאמר ע"ז למען ידעו דורותיכם וארז"ל (סוכה ד"ב ע"א) עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר 36בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה, משום דלא שלטא בי' עינא, ולכאורה א"מ דהלא ישיבה והתיישבות שייך רק באור פנימי' שהוא אור בהכלי דהכלי הוא לפ"ע האור והאור לפי אופן הכלי הרי שייך בזה התיישבות, אבל באו"מ איך שייך ענין התיישבות וסוכה הוא מקיף וא"כ איך הוא בסכות תשבו, ומהו המספר דשבעת ימים, ומה בא להוסיף כל האזרח בישראל ישבו בסכות, ומשמע דהעיקר הוא למען ידעו דורותיכם כו', וא"מ כלל דהלא דאחר זה דכל ישראל יושבים בסכות, והתורה היא נצחית, הלא ממילא ידעו כל הדורות ומה בא להשמיענו למען ידעו דורותיכם דמשמע שהוא עוד דבר נוסף על מה שאמר תחלה בסכות תשבו.

כה) אך הענין הוא דכל המצות מתיחסים אל העצמות וכמא' נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, מצות הם רצה"ע והרצה"ע הוא בעשי' בפו"מ אשר דבר זה הוא רק בעולם הזה במצות הגשמיים כלומר המלובשים בעניני' הגשמי' דדוקא בעוה"ז התחתון הוא חידוש זה שיכולים לקיים רצונו ית' בפועל וכמא' היום לעשותם, ובזה דוקא ממשיכים את העצמות ב"ה שע"ז הו"ע ירידת הנשמה בגוף שהוא ירידה גדולה ועצומה במאד, דהנשמה בהיותה למע' קודם ירידתה להתלבש בגוף היא עומדת באהוי"ר ובטלה באלקות, ובירידתה למטה להתלבש בגוף ונה"ט הנה לבד זאת דכל הדרכים בחזקת סכנה הנה עוד זאת דגוף ועצם הירידה הוא מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, דהנשמה בהיותה למע' היא תמיד באהוי"ר וכשיורדת למטה צריכה עבודה ויגיעה רבה לבא לידי אהוי"ר דבהיותה למע' הרי האהוי"ר הוא בלי שום יגיעה כלל ובירידתה למטה ומתלבשת בגוף ונה"ט צריכה עבודה ויגיעה עצומה לבוא לאהוי"ר וכאשר באה לידי איזה אהוי"ר הרי אין זה בערך ובדוגמא כלל לעומת האהוי"ר כמו שהוא למע', וטעם הדבר הוא לפי שהמטה כלומר עולם התחתון הוא להיפך היפך עולמות העליונים הרוחנים, דבעולמות 37העליונים הרי הפשיטות הוא אלקות וההתחדשות הוא מציאות, ענין פון למעלה איז אז דאס וואס עס דערהערט זיך גילוי דפשיטות איז אלקות, און דער ענין פון מציאות (מציאות רוחני') הוא בהתחדשות (וכמ"ש במ"א בההפרש שבין עדאתכ"ס ועדאת"ג דעדאתכ"ס הוא בלתי מציאות ועדאת"ג הוא מציאות, דהמציאות הוא התשוקה להכלל באוא"ס ועדאתכ"ס הוא בלתי מציאות שהוא בבחי' ביטול בתכלית ומ"מ הנה למע' הרי מציאות זו הוא בהתחדשות והפשיטות הוא אלקות) אבל למטה הוא היפך מזה לגמרי דהפשיטות הוא מציאות וההתחדשות הוא אלקות, אין עולם התחתון וואס עס זעהט זיך אן בפשיטות זעט ער דאך אן די ישות און מציאות פון דעם עולם און דער אלקות וואס אין עולם איז דאך בהתחדשות, וא"כ הרי ירידה זו הוא ירידה גדולה ועצומה במאד, וא"כ למה היתה כזאת מלפניו ית' לסכן את הנשמה בירידתה זו בכלל, ובפרט בירידה עצומה כזו לירד לעולם התחתון הזה דוקא.

קיצור. יקשה א) איך שייך התיישבות בסוכה שהיא או"מ, ב) מהו המספר דשבעת ימים דוקא, ג) מהו למען ידעו דורותיכם, כיון שבכל דור ישבו בסכות, ויבאר גודל ירידת הנשמה, מלבד זה דכל הדרכים בחזקת סכנה, שלמעלה אלקות בפשיטות ומציאות (רוחנית) בהתחדשות, ולמטה בהיפך.

כו) אך הענין הוא דהנה ידוע דירידה זו היא לצורך עלי' דעי"ז דהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף ונה"ט ועוסקת בקיום התורה והמצות למטה דוקא כמו שהם מלובשים בענינים גשמים שבזה הוא משלים הכוונה העליונה שבעצמות א"ס ב"ה דאיוה למושב לו, וכמא' נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ע"י העבודה ביגיעה דוקא הנה עי"ז נעשה עלי' בהנשמה במדרי' עליונה יותר מכמו מצב ומעמד הנשמה שהיתה קודם ירידתה למטה, וכידוע דדוקא למטה נעשה הנשמה בבחי' מהלך וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דהנשמות כמו שהן למע' ה"ה במדרי' עומדים, וכמו המלאכים שנק' עומדים וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו, ויעמידם לעד לעולם, והיינו שעומדים תמיד במדרי' א', וכמא' מיכאל באהבה וגבריאל ביראה דהמלאכים מיכאל וגבריאל עומדים משי"ב תמיד במדרי' 38א' זה באהבה וזה ביראה עליהם לא יוסיף ומהם לא יגרע שהם תמיד במדרי' א' ובלי שום יגיעה כלל, וזה מה שמחנה מיכאל הוא קפ"ו אלף מחנות וכן מחנה גבריאל במספר גדול, הם הפרטי מדרי' והריבוי חלוקות בהאהוי"ר שלהם, אבל כל א' מהם הוא רק במדריגתו אשר כמו"כ הוא גם בנשמות בהיותם למעלה הן בבחי' עומדים וכמ"ש גבי אליהו חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו בבחי' עמידה, ובזהר אי' כל נשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי' מלכא קדישא, דמלכא קדישא הוא בחי' ז"א דאצי' והיינו הן נשמות דב"ן והן נשמות דמ"ה ה"ה למעלה בבחי' עומדים, וכאשר הנשמה יורדת למטה ועוסקת בקיום התומ"צ כמו שהם מלובשים בענינים גשמי' הנה עי"ז נעשה בבחי' מהלך.

קיצור. יבאר דירידה זו היא בכדי שתעשה הנשמה בבחי' מהלך כי מלאכים ונשמות למעלה ה"ה במדרי' עומדים.

כז) והנה לכאורה אינו מובן מפני מה המלאכים ונשמות כמו שהן למע' הן נק' עומדים, שהרי עבודתם שם היא באהוי"ר שז"ע העמידה שהרי אין ישיבה למעלה ומהו"ע העמידה אלא זהו שעומדים באהוי"ר ואהוי"ר הו"ע רצו"ש וכמ"ש והחיות רצו"ש כמראה הבזק, כמו להב היוצא מבין החרסים, וענין הרצוא הרי ענינו ידוע שזהו תוקף הכוסף והתשוקה והצמאון להכלל באוא"ס ב"ה וכמו הניצוץ שעולה וניכלל בהאבוקה, וידוע דעיקר ענין רצו"ש הוא בבחי' סוכ"ע שהרצוא הוא בבחי' יציאה לגמרי מגדר הכלים ומגדר ההגבלה דממכ"ע היא או"פ והוא בבחי' התיישבות אבל בסוכ"ע שהוא או"מ הרי הרצוא הוא היציאה מגדר ההגבלה, וכמו בעבודת הצדיקים למטה שהרצוא הוא בתוקף הצמאון בבחי' כליון הנפש ממש וכמו נכספה וגם כלתה נפשי, כלה שארי ולבבי, וכמו השמן שבנר שהוא עולה ונכלה בהפתילה הנה כמו"כ הנה גופו ובשרו ממש נזדכך באור וזיו עבודתו לפי דעיקר עבודתם הוא בכלות הנפש ומעין זה הוא גם בעבודת המלאכים בעת שאומרים שירה דאז ה"ה בבחי' כליון ממש באוא"ס ב"ה, ואח"כ הם בבחי' שוב ע"י הגילוי אור מלמעלה שמאיר עליהם שעי"ז הם בבחי' יראה וביטול עוד יותר מבהרצוא, וכמו במ"ת כתיב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, דוירא העם הוא 39הקירוב הגדול ברצוא הנה אח"כ הוא וינועו ויעמדו מרחוק שהשוב הוא הביטול מצד הגילוי אור וכתיב בעמדם תרפינה כנפיהם, שזה ביטול עוד עליון והוא שא"א להיות כלל בבחי' רצוא.

כח) והנה עיקר ענין הרצוא בעבודה הוא בעבודת הצדיקים בשמו"ע שהוא כעומד לפני המלך שאין בכחו כלל להיות רצוא דהנה צדיק מדריגתו שהוא למטה כפי אמיתי' הענין כמו שהוא למע' וידוע דתפלה הוא חבל המקשר את עולם התחתון עם עולמות עליונים וכמ"ש והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דכל העליות מלמטה למע' וכל ההתעוררות בבקשת רחמים וכל ההמשכות ברפואה ופרנסה הכל הוא ע"י הסולם דתפלה, ולזאת הרי הצדיק בעבודתו בתפלה הוא עולה מהיכל אל היכל ויש לו געגועים גדולים לבא בהיכל המלך פנימה דבאור פני מלך ואז יתמלא כל בקשתו במילוי, אמנם בהגיעו לפנימיות ההיכל שהו"ע שמו"ע אז הנה עוד יתבטל בביטול גדול יותר דאין בכחו לדבר כלל וזהו"ע אדני שפתי תפתח כו', אשר מעין זה הוא בעבודת החיות של מעלה דבעמדם תרפינה כנפיהם, דענין הפריחה שהו"ע הרצוא הוא ע"י הנענוע בכנפיהם אבל בהשוב הנה תרפינה כנפיהם מפני עוצם גודל הביטול.

קיצור. יקשה למה נק' המלאכים ונשמות למעלה עומדים כיון שעבודתם ברצו"ש, ויבאר דהרצוא בצדיקים ומלאכים הוא בבחי' כליון באוא"ס ב"ה, והשוב הוא ביטול עוד עליון יותר, עבודה דשמו"ע, תרפינה כנפיהם.

כט) וכמו שהוא במלאכים העליונים הנה כן ועוד יותר מכן הוא בהנשמות כמו שהן למע', דנשמות הרי הן למעלה במעלה ומדרי' מהמלאכים כנודע דמלאכים הנה התהוותם הוא מבחי' חיצוני' הכלים ונשמות הנה המשכתם הוא מבחי' פנימי' הכלים, והיינו דהתהוות המלאכים הוא מבחי' דיבור דבדיבור כתיב עת לדבר ועת לחשות מלדבר, דהמלאכים נתהוו כשנתחדש ענין הזמן, אבל הנשמות 40הרי המשכתן הוא דרך המח' וכמא' ישראל עלו במח', בהתהוותם הוא הגבה למעלה יותר, ורק דהמשכתן הוא דרך המח', ומ"מ הנה כל זה נק' עמידה, ורק דכאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף ונה"ט ועוסקת בלימוד התורה ובקיום המצות מעשיות דוקא אז הרי היא נעשית בבחי' מהלך דלכאורה א"מ כלל מפני מה היא כן בכל המדרי' שלמע' גם המדרי' היותר עליונות נקראי' עמידה ורק ע"י קיום המצות מעשיות הנה עי"ז דוקא נעשה הנשמה בבחי' מהלך.

ל) אך הענין הוא, דהנה כל המדרי' שלמע' הכל נמדד ע"פ מאמר קו המדה והוא בחי' הקו הנמשך מאוא"ס שהוא מקור האורות ומקור הכלים הוא ג"כ מהקו וכידוע דבהקו יש ב' פעולות הפכים, הא' שהוא קו המדה המודד מדידת האורות והכלים והב' דיחוד והתכללות הספירות במאצילן ב"ה וכן התכללותן והתחברותן זע"ז הן בחי' יחוד פנימי' שלצורך הנשמות והן בחי' יחוד חיצוני' שלצורך המלאכים הכל כאשר לכל נמדד ע"פ מאמר קו המדה היינו בחי' הקו, וכל האורות דבחי' ממכ"ע וסוכ"ע הכל הוא בבחי' מדה ושיעור דבחי' סוכ"ע עם היותו שהוא בבחי' סובב ומקיף ה"ה מ"מ בערך העולם, וכמו השמים שהוא סובב ומקיף על הארץ ושמים לרום, ומ"מ יש מדה ושיעור בריחוק השמים מן הארץ דהריחוק הוא באופן כזה שתהי' מ"מ ההשפעה מהשמים אל הארץ וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, וכמו"כ בחי' סוכ"ע הוא מ"מ בערך העולם, א"כ ה"ז ג"כ בבחי' מדידה ושיעור.

קיצור. יבאר דבנשמות למעלה הוא עוד יותר מבמלאכים, כי המלאכים התהוותם מחיצוניות הכלים, דבור, ונשמות המשכתם מפנימי' הכלים, דרך המח', ובכ"ז נק' הנשמות עומדים, כי כל מדרי' אלו הם במדה ושיעור.

לא) והנה להיות כן הנה כל העליות בכל המדרי' היותר עליונות לא מבעי ממכ"ע אלא אפילו סוכ"ע הנה הכל הוא בבחי' עמידה מפני שהכל הוא בבחי' מדה ושיעור, אבל מהלך הוא ההילוך בבחי' א"ס ממש שלא ע"פ קו כלל וזה דוקא בבחי' עצמות א"ס שלמע' מכל הגילוים ולכן הנה הנשמה בירידתה למטה ומתלבשת בגוף ונה"ט ועוסקת בלימוד התורה וקיום המצות מעשיות המלובשים בענינים הגשמיים הנה בזה הוא המשכת העצמות דעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מכל הגילוים, וע"ז הו"ע ירידת הנשמה למטה, לפי שכח זה ניתן בנשמה דוקא. דהנה 41כתי' נר הוי' נשמת אדם וכמו הנר דענינו להאיר את החשך דהחשך עצמו נהפך לאור הנה כמו"כ נשמתו של אדם קרוי' נר, דתכלית בריאת האדם למטה הוא להאיר את החשך דעולם התחתון, דהנה עולם התחתון הוא חשך כפול ומכופל, וטעם הדבר מה שעולם התחתון שלנו נק' חשך כפול ומכופל לפי דמה שנראה בו הוא רק גשמי' וחומרי' העולם, והאלקי' אינו נראה ונגלה כלל דאס וואס זעט זיך אן אין וועלט זעט מען די גשמי' און חומרי' אין דער כח אלקי' וואס דאס איז דער עיקר החיות זעט זיך ניט אן, דהנה יש הפרש בין רואה לנראה, עס איז פאראן א חילוק צווישן זעען און אנזעהנזיך, דרואה הוא כשרואה ומביט בשימת לב ונראה הוא מה שנראה בהשקפה ראשונה, והנה בעולם התחתון כנ"ל הפשיטות הוא מציאות היינו דמה שנראה בהשקפה ראשונה נראה הישות והחומרי', והאלקי' אינו נראה ונגלה, וזהו"ע שהוא בהתחדשות שצריכי' שימת לב ע"ז והגם דואתה מחי' את כלם וא"ת מחי' אלא מהוה שבכל דבר יש כח אלקי המהווה ומחי' אותם והוא עיקר מהותו של הנברא וקיומו, וכמו שאדם מרגיש בעצמו שהוא חי' מהחיות שמחי' אותם והיינו שהאדם יודע בעצמו שהוא אינו בעצם חי' מצ"ע כ"א הוא חי' מאיזה דבר המחי' אותו, וכן הוא רואה בכל דבר שבעולם שהוא חי', מ"מ אינו נראה ונרגש אצלו שהחיות הוא אלקו', וטעם וסבת הדבר הוא מצד הנהגת הטבע, וכמא' העולם אט אזוי פירט זיך די וועלט, וכמא' עולם כמנהגו נוהג, דזה מה שהעולם כמנהגו נוהג דבכי"ו השמש זורחת במזרח ושוקע במערב וכל עניני העולם מתנהגים עפ"י הטבע תמיד באופן א' אט אזוי פירט זיך די וועלט הנה בזה מתעלם האלקות שאינו נראה ונגלה, איז אז מ'קוקט זיך צו זעט מען טאקע דעם אמת שהעיקר הוא האלקות אבל בהשקפה ראשונה אינו נראה ונגלה ולכן כאשר נעשה איזה התחדשות בעולם כמו באותות ומופתים שהן למע' מהטבע שהטבע מתבטל בזה נראה הגילוי דאלקות דזהו בנסים היוצאי' מדרכי הטבע, אמנם גם בהנסים שעפ"י הטבע נראה בזה ג"כ גילוי אלקות וכמ"ש ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, אבל כשמתנהג הכל עפ"י הטבע אין האלקות נראה ונגלה בזה ווייל אין דער הנהגת הטבע וואס אלע טאג איז באופן א' און אין דער קאלטקייט און טרוקנקייט וואס אט אזוי פירט זיך די וועלט, הנה בזה גופא מתעלם ומסתתר האור האלקי.

42לב) והנה האמת הגמור הוא, דטבע גופא הוא אלקות וזהו דהטבע בגימטרי' אלקי' וכתי' והוי' אלקי' אמת הוא אלקי' חיים, דבאמת הרי הוי' ואלקי' כולא חד, דהנה זריחת השמש ושקיעתה וכן סבוב כל הגלגלים והילוך כל עניני העולם הוא מאלקות, וכן גם אור השמש שמאיר לארץ ולדרים עלי' הוא בכח אלקי דזהו מה שהשמש מאיר הרי אינו לפי שהוא מאור עצמי דכתי' ויתן אותם אלקי' ברקיע השמים להאיר על הארץ והיינו דגם לאחר שנבראו הנה זה מה שהם מאירים הוא בכח אלקי השופע בהם וכתי' האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום דזהו"ע שמש בגבעון דום וכו' וא"כ זה מה שהשמש מאיר אור הוא מהקב"ה האומר לחרס ויזרח, וכמ"ש בתשו' ח"צ סי' י"ח דהנהגת הטבע הוא אלקו' ומחלק כללות הנהגת הטבע ופרטי עניני פעולתם בב' ענינים וקורא להם בשם טבע כללות ופרטי הטבע, ובזה הוא מבאר הכתו' שא' דהע"ה המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר, דהמכין את המטר הוא הקב"ה מסבב את הסבה והעבים עצמם זהו פרטי הטבע, וביאור דבר זה הוא ע"ד משארז"ל שלישית יושב וזן שהמזונות עצמם זהו הטבע הפרטיות והזן אינו המזון כ"א הקב"ה המזמין את המזון ומהווה אותם, והיינו שמסבב ומנהיג באופן כזה שיתהווה שיהי' מציאות המזון ושיהי' מזון המבריא ומוסיף חיות (וכמ"ש במ"א בפי' ענין ממרום ילמדו עליו ועלינו שבבהמ"ז דמלבד דקאי על כל הנזכרים לברכה בנוסח הרחמן הנה קאי גם על המזון שיהי' למשמרת שלום ואשר נמצא חן ושכל טוב שיהי' מזון המבריא ומוסיף חיות, וכידוע בברכת לחיים ולברכה שאומרים על היין, שיהי' החום והתעוררות רק בדברים וענינים טובים) אשר בזה הרי נראה כח האלקי בהשגחה פרטיות וכמו חלקה א' תמטר שבזה נראה במוחש דהנהגת הטבע היא אלקות.

לג) והנה באמת ההנהגה התמידית הבלתי משתנית כמו בהילוך וסידור הגלגלי' הרי בזה דוקא נראה כח הא"ס, דהנה זהו דבר המובן לכל, דכל נברא הוא מוגבל בהגבלה פרטי' כפי ענינו מה שהוא, והמוגבל הרי בהכרח שישתנה ויהי' בו הפסק, והנה צבא השמים בזה הם משתוים לצבא הארץ, דכשם שצבא מטה הם הוים ונפסדים, הנה כמו"כ צבא השמים השמש והירח וכל הגלגלים הם הוים 43ונפסדים, אלא דצבא מטה הם קיימים רק במין וצבא השמים הנה ברצונו ית' הם קיימים באיש וכמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וארז"ל שהם חזקים כיום הבראם, אבל בעצמם הרי גם צבא השמים הם מוגבלים בענינם ומוגבלי' במספר וכמו י"ח גלגלים גדולים, וכן גלגלים קטנים וכל מוגבל הרי בהכרח שיהי' בו שינוי והפסק וא"כ התמידות והעדר ההשתנות ה"ז כח הא"ס.

לד) אמנם כ"ז למי שמעיין ומעמיק בזה ה"ה רואה דטבע הוא אלקות ומשיג בהכרה גמורה דהתמדת של הטבע והעדר ההשתנות הוא כח הא"ס אבל בסתם אין האלקות נראה ונגלה כלל, אן זעהן זעט זיך דאס ניט, והיינו כנ"ל דכאשר רואים, אז מ'קוקט, וואס קוקן הייסט שימת לב, איז יעמולט זעט מען טאקע דעם אמת אז טבע איז אלקות און אין יעדער זאך איז פאראן דער כח אלקי, וואס דאס איז דער לעבן פון יעדער באשעפעניש און דאס איז די גאנצע מציאות, דאס איז אבער אלץ אז מ'קוקט, איז יעמולט זעט מען טאקע. אבער אן זעהן פון זיך אליין זעט זיך דאס ניט אן, וטעם הדבר הוא מפני שהאור האלקי' מתעלם מאד שזהו פי' טבע מל' טבעו בים סוף כמו דבר הנטבע במים הרי המים מכסים על הדבר ההוא הנטבע בהם שאינו נראה ונגלה כלל, והיינו שהמים מקיפים את הדבר ההוא כאלו אינו כלל כמו"כ הוא באור האלקי שנק' בשם טבע לפי שהאור האלקי מוטבע בריבוי העלמות והסתרים המעלימים ומסתירים עליו אבל בעצם הרי ישנו במהותם ממש, דכשם שהדבר הנטבע במים שהמים מקיפים אותם מכל צד ופנה עד אשר עי"ז הנה דבר הנטבע הוא מכוסה ונעלם כאלו אינו ממש, אבל באמת הרי ישנו והוא במהותם ומציאותם ממש כמו שהוא, ואין זה אלא רק שהמים מכסים עליו אשר משו"ז אינו נראה במהותם ממש כמו"כ הוא באור האלקי שהוא המחי' ומהווה כל נברא ונברא דישנו במהותם ומציאותם ממש אלא שנקרא בשם טבע לפי שנטבע בריבוי ההעלמות המסתירים עליו א"כ הרי מובן היטב דטבע עצמו הוא אלקות.

לה) והנה טעם וסבת הדבר מה שהאור אלקי מתעלם ומסתתר בריבוי העלמות והסתרים עד אשר הוא נטבע בהם, הוא מפני הצמצום ומיעוט האור הנעשה בריבוי ההשתל', דהנה בכדי שיהי' ההתהוות דעולמות התחתונים במציאות 44יש ממש הרי צ"ל כמה מיעוטים בבחי' השתל' עד שיהי' בחי' מקור ליש, וההתהוות הוא בבחי' העלם והסתר הבורא מהנברא, וביותר התהוות עולם התחתון שהוא בבחי' העלם והסתר בהאור האלקי ביותר עד שהוא נטבע בריבוי ההעלמות, והעיקר הוא מהעלמות וההסתרים שמצד הקליפה והסט"א שהם מסתירים ממש על האור האלקי דהרי קודם חטא עה"ד הי' העולם ג"כ במציאות יש ממש ומ"מ הרי הי' האלקי' נראה ונגלה וכל הנבראים הי' בטלים לאלקות וכדאי' במדרש בשעה שקם אדה"ר על רגליו ראוהו כל ההבריות כו' ונתיראו מלפניו הי' סבורים שהוא בראם ובאו להשתחוות לו, א"ל למה באתם להשתחוות לי כו', אני ואתם באו ונשתחווה ונכרעה לפני הוי' עשינו הרי שהי' בהם ענין הידיעה וההשגה וכמו חמורו של רפב"י שהי' מבהמות בהררי אלף שקודם החטא ולא אכל שאינו מעושר שזה מצד זיכוך החומריות וגילוי אלקו' שהרגישה שאינו מעושר כו' ומכ"ש האדם שהי' בבחי' זיכוך החומרי' ובבחי' גילוי אור שהי' האלקי' נראה ונגלה, ואחר החטא שנתגשמה החומרי' ביותר ונעשה תערובות רע כמ"ש במ"א ומזה הוא ריבוי החשך וההעלם ביותר, וע"ז הוא בריאת האדם למטה להאיר את החשך ע"י התגלות אור נפשו האלקי' למטה, דהנה בירידה זו הרי הנה"א המתלבש בהנה"ב היא בהתלבשות ותפיסא ממש בהנה"ב, דבהתגברות החומרי' דנה"ב מתעלם האור דנה"א שזהו מצד ההתלבשות ותפיסא שלו בהנה"ב, דהכחות מתצמצמים ומתעלמים בהתלבשות זאת וע"כ בהתגברות החומרי' מתעלמים הכחות דנה"א ונעשה ר"ל התגברות החשך הן בעצמו והן בחלקו בעולם, אבל כאשר מגלה אור נפשו האלקית אז נעשה יתרון האור מתוך החשך שהחשך נהפך לאור, והתגלות אור נפשו האלקי' הוא בעבודה בתפלה בהתעוררות אהוי"ר הבאה ע"י השגה והבנה, והוא כאשר מתבונן איך שכל דבר שבעולם הוא נברא וחי מכח אלקי המהווה ומחי' אותם, דהגם שכאו"א מישראל מאמין באמונה שלמה בחידוש העולם מ"מ אין זה גילוי אור, דעם האמונה יכול להיות מ"מ התגברות החשך, וכמו גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא, דעם היות שמאמין בהוי' וביכולתו 45והשגחתו ית', ומ"מ ה"ה היפך הוי' לגמרי, רק שצ"ל השגה שכלית בהכרחיות הענין והוא כאשר יתבונן שאין דבר עושה א"ע וכאשר אנו רואים מציאת יש בהכרח שנתחדש דזהו ודאי שנתחדש, אלא שיש מקום בשכל לומר דהתחדשותו של יש זה הוא מיש אחר, אבל האמת הוא כי יש מיש עד אין שיעור לו הוא שקר מוחלט כמ"ש הרמב"ם במו"נ בהקדמות שלו, וכאשר נמצא מציאות יש בהכרח שקדמו ההעדר ונתחדש מאין ליש ומאחר שנתחדש ממילא מובן שאין מציאותו מעצמותו שהרי מציאותו מעצמותו הוא שלא קדמו ההעדר והוא מחויב המציאות, והיש מאחר שקדמו ההעדר ונתחדש ה"ז מכח אלקי המחדש אותו והכח אלקי הוא תמיד בו וכמ"ש רבינו ז"ל בשם מורנו הבעש"ט נ"ע בפי' ענין לעלם הוי' דברך נצב בשמים דהדבר הוי' עומד תמיד בשמים להוותו ולהחיותו ואם הי' מסתלק כרגע הי' חוזר לאין, וכאשר מתבונן ומעמיק דעתו בזה יש לו חיות בזה (ער באקומט א חיות אין דעם) והוא חיות אלקי המאיר נפשו.

לו) והנה ההוראה האמיתית שהשיג את הענין בכי טוב והתבונן בו בעומק הדעת הוא כאשר נולד מזה מדות שבלב באהוי"ר וכידוע דכל לידת והתגלות המדות הוא מבחי' הבינה וכמ"ש ולאה ילדה ששה בנים, לאה הוא בחי' בינה, ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, דיש ה' קטנה וה' גדולה ה' קטנה דבור ה' גדולה מח' שהוא בינה, ולאה ילדה ששה בנים הם ששה מדות שנולדים מהבינה וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש, דאיש הם המדות ולפי שכלו יהולל איש דהנהגת המדות הוא מהשכל ולכן הקטן מתאוה לדברי' קטנים מפני ששכלו משיג דברי' קטני הערך והגדול שמשיג דברים גדולים, לכן מתאווה לדברי' גדולים דכל ענין הנהגת המדות הוא ע"פ השכל דוקא, והגם דהמדות יש להם מקור מיוחד מן המוחין והוא רק מה שלידת והתגלות המדות הן מן המוחין, אבל אי"ז בעצם מציאותו 46של המדות הם מן המוחין, ואדרבא מוחין ומדות הם ב' מהותים נבדלים זמ"ז והמדות יש להם מקור מיוחד ובענין המקורים הנה מקורם של המדות הוא למע' ממקור המוחין כדאי' בזהר או"א במזלא אתכלילו וז"א בעתיקא אחיד ותליא, ואחר כ"ז הנה מ"מ לידת והתגלות המדה הוא מהשכל דוקא, דהשכל הוא כמו אור שמאיר את המדה ועי"ז נתעורר המדה, וכמו מי שהוא בחשך ויש שם דבר הטוב וערב שבודאי הי' לו חמדה לדבר ההוא, אבל מאחר שאינו רואה ממילא לא נתעורר החמדה לזה דעין רואה והלב חומד כמו"כ השכל מאיר את המדה ומראה לה שיש דבר טוב וכמו המגלה לאחד שיש אוצר נחמד שיתעורר ברצון וחמדה לזה, שבודאי בעצם הרי יש לו חמדה להאוצר הטוב אלא שקודם שידע שנמצא האוצר הי' האהבה בהעלם וכאלו אינו וכשגילה לו שיש אוצר מתעורר המדה, כמו"כ השכל מעורר את המדה ובלעדו המדות כאלו אינם, ולכן לפי אופן השכל כך הוא המדה מאחר שעיקר התעוררות המדה הי' מהשכל ולכן קטן מתאוה דברים קטנים מפני שאינו משיג בשכלו דברים גדולים כ"א דברי' קטנים לזאת גם מדותיו הם דברים קטנים והגדול שמשיג דברים גדולים לכן גם מדותיו הם בדברים גדולי הערך.

לז) והנה זהו ג"כ ההפרש בין שכל דנה"ב לשכל דנה"א דהנה"ב כל השכלתו הוא בדברים גשמיים וחומרי' והוא נמשך אחריהם בהמשכה ער ציט זיך נאר צו עניני' גשמיים וחומרי' און אין דעם ליגט זיין גאנצער געשמאק דכשמו כן הוא שנק' נפש הבהמי, וכשם שהבהמה הרי כל ענינה באכו"ש, ומעניני שכלי' אינה יודעת כלל, א בהמה איז ניט שייך צו שכל, כן הנה"ב הנה כל המשכתו הוא לעניני' החומרי' דוקא והיינו דעיקרו הוא המדות נאך געבן זיך אין וואס ער רופט גוט ולהצדיק א"ע בכמה טענות גם באלו שהוא בעצמו יודע שאינו אמת, ומה גם שיודע שהוא שקר להיותו חביב ויקר בעיני עצמו לכן הוא מכשיר את הכל בשביל להצדיק א"ע, ומה שיש בו שכל ג"כ הוא שכל הטבעי, וכמו חכמות הטבעים, והיינו דאחר שנתהווה היש הנה כל השכלתו הוא בהמציאות של היש לידע הרכבתו והפרדתו או סגולתו והדומה, דהכל הוא בהחומרי' והגשמי' של היש וכל ענינו הוא מה שהוא מראה (ער בעווייזט) איך שעניני העולם הם טוב ומתאוה אליהם, והיינו כמו שכל הקטן שמשיג רק דברים קטני הערך, ועוד זאת אנ"ר בטבע הקטנים דכל תשוקתם וחפצם הוא בדברי דמיון דוקא אשר בזה הוא תענוגם שמתענגים במאד בזה וכל עליצותם הוא בדברי' מבהילים הם בונים בנינים גדולים מעריכים מלחמות וכובשים מדינות ובזה דוקא מתענגים ובענינים של אמת אין להם ענג בזה אדרבא הם עצבים מזה, והדוגמא מזה בהנה"ב דכל ענינו הוא רק בעניני דמיון והגדלה לעשות עסקים גדולים ביותר ולנסוע בנסיעות רחוקות ולהרבות לספר בגדולת עצמו וברום כבודו והדומה משארי ההבלי' שאין בהם ממש כלל דבאמת הנה פזור הנפש בריבוי עסקים הוא נגד השכל הבריא בכלל ובפרט כמו שהוא ע"פ התורה, דע"פ התו' צריכי' לעשות כלי שישרה 47בה הברכה העליונה וכמ"ש וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה וצריכי' להתעסק בתורה וקיום המצות, אבל הנה"ב מסית את האדם להמשיכו בכמה דרכי שטות לפי שהוא כמו הקטן דכל תענוגו הוא רק בעניני דמיון שהם כזב, אמנם הנה"א הרי כל השכלתו והשגתו הוא באלקות ומשיג זאת בהשגה גמורה לפי שהוא מסוגל לזה דלהשכלת עניני עולם אינו מסוגל כלל וגם בעניני העולם הרי השגתו הוא בהכח האלקי המהווה את הדבר ומראה בשכל איך שאלקו' טוב ולכן כל חפצו ורצונו הוא להוי' לבדו, ולזאת כאשר הנה"א מתלבש בהנה"ב ופועל בו הבירור והזיכוך אז נעשה יתרון האור מן החשך דהחשך עצמו נהפך לאור וכידוע בענין ורב תבואות בכח שור, וזהו נר הוי' נשמת אדם שהיא המאירה החשך בעולם התחתון, דעי"ז נעשה הנשמה בבחי' מהלך לפי שהמשכת העצמות ב"ה הוא ע"י קיום המצות מעשיות דוקא.

לח) וביאור הענין דמצות מעשיות דוקא הם כלים להמשכת העצמות ב"ה, הענין הוא, דהנה אנו אומרים בסיום ברכת יוצר נורא תהלות אדון הנפלאות המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, וצ"ל קישור וחיבור ג' הענינים זל"ז בכלל וסדרן בפרט. והנה המחדש בטובו הוא שהתהוות העולמות הוא בבחי' התחדשות והיינו שאינו כמו השתל' עו"ע, דבהשתל' עו"ע הרי העלול הי' כלול תחלה בעילתו ובא מהעלם אל הגילוי שאינו בבחי' התחדשות כלל לגבי העלול, והגם דהעלול כמו שהוא בא בהתגלות הרי אינו בערך לכמו שהי' תחלה בעת כללותו בהעילה, וכמו אותי' הדיבור ה"ה כלולים תחלה במח' דאותי' הדיבור הנה לבד שהם גילוי במורגש ממש אל הזולת הנה הם פועלים במעשה ממש וכמ"ש באשר דבר מלך שלטון וכמא' אמר מלכא כו', הרי ע"י הדבור נעשה עשי' ממש ואותי' אלו בהיותם כלולים בעילתן במחשבה הרי אינם נרגשים ונכרים כלל, וכן במדות הכלולים בשכל דבמדות שבלב ההרגש הוא דלו טוב הדבר ובמדות הכלולים בשכל הנה ההרגש הוא בטוב הדבר בעצמו, דזה מה שלו טוב הדבר הוא אינו בערך כלל ומה שהדבר בעצמו היא טוב, והם כעין הפכים דלו טוב הדבר הוא הרגש עצמו וטוב הדבר בעצם הוא היציאה מכל הרגש עצמו, וא"כ זה מה שהעלול בא בהתגלות הרי אינו בערך לכמו שהי' כלול בעילתו, ומ"מ הרי אינו התחדשות דזהו עצמו מה שהי' כלול תחלה בהעילה הוא בא לידי גילוי, א"כ הרי הגילוי הוא רק גילוי מההעלם, אבל בהתהוות העולמות אינו כן שהרי אא"ל שהיש הי' כלול בהאין ובא בהתחדשו' ממש, וע"ד 48משל הארי' שלמטה ששרשו מפני ארי' שבמרכבה ושרש שרשו מבחי' חסד דאצי' שג"כ בחי' ארי' וכן בחי' החכ' דאצי' נק' ארי' ולמעלה יותר בחי' כתר שנק' ג"כ בשם ארי' כמ"ש ארי' שאג, הרי גוף חומר גשם הארי' ודאי שהוא התחדשות ממש שלא הי' מקודם כלל ונתחדש מאין ליש אך גם נפש הארי' שהוא בדרך השתל' משרשו ומקורו הוא ג"כ באין ערוך לגבי מקורו, דהנה מקורו היא פני ארי' שבמרכבה שהוא בבחי' גבורה והוא רשפי אש התשוקה וצמאון לאלקות שעי"ז נושא את הכסא, והוא מנושא מהכסא, ומזה נשתל' נפש הארי' שלמטה שהוא בבחי' גבורות הרי הארי' שלמטה הוא שטורף ודורס שזהו גשמי ממש באין ערוך כלל לגבי בחי' הגבורו' שבמקורו, ועם היות שזהו מפני שהוא בנפילה ושבירה דלכן הוא חי' טמאה הרי באמת כל ההתהוות הוא ע"י ע"ס דב"ן דעם היות דהתהוות הוא מע"ס דמ"ה מ"מ ה"ז ע"י ע"ס דב"ן דמשו"ז הן בבחי' יש וכמ"ש בלקו"ת בהביאור בדרושי המטות, וגם לבד זאת שהוא טורף ודורס הרי נפשו הוא גשמי ממש שבאין ערוך גם לגבי שרשו בעולם העשי', וכ"ש לגבי בחי' פני ארי' שבמרכבה דיצי' וברי', וכמו"כ הוא בכל נברא שלמטה גם החיות שלהם שהוא בבחי' השתל' א"ז בבחי' ערך ממש, דהחיות שלמטה הוא באין ערוך גם לגבי עשי' הרוחני' וכן בבי"ע הרוחני' גבוה מעל גבוה כל מדרי' שלמטה הוא באין ערוך לגבי המדרי' שבעולם העליון, ולכן כל המדרי' הן כמשל זה לגבי זה והיינו שהן באין ערוך, וכ"ש לגבי שרשם באצי' שהוא באין ערוך לגמרי, והיינו מפני ששרש התהוותם הוא מבחי' מל' דאצי' ע"י ריבוי גבורות וצמצומי' שהוא בחי' העלם והסתר הבורא מהנברא.

קיצור. התהוות העולמות אינו כמו עו"ע, אותי' הדבור ומח', מדות ושכל, משא"כ עד"מ ארי' דלמטה התחדשות ממש הן גופו הן נפשו.

לט) והנה זהו הטעם מה שהחיות שבנבראים הוא מוסתר ונעלם מהם, והיינו שיודעים ומשיגים רק מציאותו של החיות ולא מהותו, וכמו האדם שמרגיש שיש בו חיות המחי' אותו ואשר החיות הזה הוא המשכיל ומתחכם בכל דבר חכ' ושכל והיא המבין ומשיג ומרגיש בכל דבר ענין והוא החושב מחשבות והוא הרואה והשומע וכה"ג בכל הכחות עד גם כי כל הכחות היותר אחרונות כמו עשי' 49והילוך וכה"ג הכל הוא מהנפש שהרי בצאת הנפש מהגוף אינו משכיל ואינו רואה ואינו שומע ואינו משיג ושב והי' לעפר, א"כ הרי בלתי ספק הוא שיש בו נפש המחי' והוא מרגיש את החיות ומ"מ הרי מהות הנפש אינו יודע כלל, וגם הכחות הרי אין אנו יודעים מהותם וכ"ש עצם מהות הנפש שאינו יודע כלל, שהרי בעצם הנפש אינו שייך התחלקות כחות, דעצם אינו מתחלק, ולכן במ"ת שעכדו"ד פרחה נשמתן והיינו שהי' התגלות עצם הנשמה הי' רואים את הנשמע ושומעים את הנראה, והיינו מפני שהעצם הוא למע' מהגבלות ראי' ושמיעה ולכן כח הראי' עשה פעולת כח השמיעה וכח השמיעה פעולת כח הראי', והגם שמזה עצמו יש מקום לומר דמ"מ יש בחי' הכחות דראי' ושמיעה גם בעצם הנפש דאל"כ בהתגלות עצם הנפש לא הי' צ"ל ראי' ושמיעה כלל אך האמת הוא דהכחות ראי' ושמיעה לא יש בעצם הנפש ומ"ש רואים את הנשמע כו', זהו בהכחות גלוים ומפני שהאיר בהם עצם הנפש החליפו פעולתם מצד פשיטות הנפש ודבר זה למדנו מהא דמבוא' בביאור הענין דמי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, שמן וחומץ הם הצירופי אותיו' של הנבראים דשמן וחומץ המהוום ומחי' אותם והם האותיו' דעש"מ שבהם מתלבש הכח האלקי להוותם ולהחיותם דכ"ז כמו שהאין האלקי הוא בהתלבשות, אבל מפני פשיטת האין האלקי הוא חילוף הצירופי', וכמו"כ מפני פשיטת הנפש שהאיר בהכחות החליפו פעולתם, דהאמת הוא שהכחות כלולים בעצם הנפש רק ששם הם לא בבחי' מציאות כלל ולא בבחי' התחלקו' כלל, הרי דעצם הנפש לא נודע לנו כלל איך ומה הוא, וגם הכחות שנודע לנו איך ומה הם ה"ז רק שנודע מציאותם ולא מהותם, דהנה יש ב' ענינים מהות ומציאו' ובכ"א מהם יש ב' עניני' אלו מהות המהות ומציאות המהות מהות המציאות ומציאות המציאות, והנה ידיעתנו בהנפש הוא רק ידיעת מציאות המציאות כלומר שאנחנו יודעים איזה מציאות (הם הכחות) שמהמציאות ההוא אנו יודעים שיש עוד איזה מציאות והוא הנפש הרי ידיעתינו דהנפש הוא רק מציאות המציאות בלבד דלזאת הנה מה שאנו יודעים בהנפש הוא רק ענין הכחות בלבד שבאמת הנה בהנפש ישנם עוד ענינים ואין אתנו יודע עד מה, מה שהנפש מכיל בקרבו, והוא לפי שידיעתנו בהנפש הוא בהמציאות דמציאות בלבד וידיעתינו בהכחות הוא במהות המציאות, ואינו ידיעה במהותם ממש, כ"א בהמהות של 50המציאות, והיינו דהנפש אין אנו יודעים אותו כלל ורק שאנו יודעים מציאותו ע"י מציאת הכחות דכשיש כחות ולא שכאן נמצאו כאן הי' זהו הוראה שיש מקום שהוא מקור מוצא לכחות הללו וא"כ הוא רק ידיעת מציאות המציאות והכחות שאנו יודעים אותם בעצמם היינו ידיעה במהות המציאות, והנה העולם הוא גוף גדול וכמ"ש באדר"נ שהאדם הוא עולם קטן והעולם הוא גוף גדול ואנו רואים שהעולם חי' הרי אנו יודעים שיש בו חיות אלקי המחי' אותן, אבל זהו שאנו יודעים רק המציאות ולא המהות כלל, וכן מלאכים משיגים רק מציאו' האלקי' וכמ"ש וצדקתך ירננו צדק מלכותא קדישא היינו רק הארה מבחי' מל' וכמ"ש מלך שמו בחי' שם והארה לבד, וגם הארה זו היא שמשיגי' רק בחי' מציאות האור לא מהות האור, וכ"ז הוא מפני שההתהוות הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא, ולכן ההשגה הוא רק בבחי' המציאו' לבד, ומשו"ז גם בהמדרי' המשתל' זמ"ז א"ז בבחי' ערך זל"ז, וזהו המחדש בטובו כו', מע"ב דהתהוות העולמות הוא בבחי' התחדשות ולא רק התהוות היש כ"א גם החיות של הנבראי' הוא בבחי' התחדשות.

קיצור. יבאר אשר לכן הנבראים משיגים רק המציאות של חיותם, עצם הנפש וכחותיה, ידיעתינו בהנפש במציאות המציאות, בכחות הנפש במהות המציאות.

מ) והנה בעומק יותר המחדש בטובו בכי"ת מע"ב קאי על בחי' ממכ"ע, דכללות האור דבחי' ממכ"ע שהוא בבחי' או"פ הוא שבא ע"י הפסק הצמצום, והוא הצמצום הראשון שהי' באוא"ס ב"ה, דצמצום הראשון הגם שהוא סילוק האור לגמרי דאור הראשון דזהו ההפרש הכללי בין צמצום הראשון להצמצומי' שבס' השתל', דהצמצומי' שבס' השתל' אינם בבחי' סילוק לגמרי כ"א מה שהוא צמצום ומיעוט לבד. משא"כ צמצום הראשון דאינו רק מיעוט כ"א הוא סילוק האור לגמרי, ומ"מ הנה בזה משתוה הצמצום הראשון להצמצומים דסדר ההשתל' דכוונתו בשביל הגילוי, ורק שהוא חלוק באופנו לבד, דהצמצומי' דס' ההשתל' הנה אופן צמצומם 51הוא בדרך מיעוט, וצמצום הראשון הנה אופן צמצומו שהוא בדרך סילוק, אבל בכוונת הגילוי כולם שוה, וטעם הדבר מה שהצמצום הראשון הוא באופן כזה שהוא בדרך סילוק לגמרי דאור הראשון הוא מפני מעלת האור דאוא"ס שלפה"צ שהוא חלוק בענינו מהאורות דאוא"ס שלאחה"צ, דהנה אחר הצמצום הנה המדרי' העליונה שהיא שייכה להמדרי' התחתונה הרי יש לה גם ערך אל המדרי' התחתונה וא"כ ענין הצמצום הוא רק למעט שיהי' נמשך רק למקום הראוי אבל באורות דאוא"ס שלפה"צ הנה גם המדרי' העליונה שהיא שייכה אל התחתונה, וכמו התפשטות האור דאוא"ס שלפני הצמצום (שהוא ו"ה דש' הוי' דאתה הוא הוי' לבדך) שהוא האור השייך אל העולמות אבל אינו בערך המדרי' התחתונה ולזאת צ"ל הצמצום בדרך סילוק, אבל כוונתו הוא בשביל הגילוי, ולכן על ידו נתגלה האור השייך אל העולמות, ואחר הצמצום נמשך גילוי אור הקו שאינו כמהות אור הראשון, והגם שאינו אור אחר שהרי גילוי הקו הוא ע"י הקירוב דאוא"ס שחזר והאיר, ומ"מ הרי הכל הוא ע"י הצמצום, דהנה אי' בע"ח דאחר הצמצום חזר והאיר היינו דהאיר האור הראשון והמשל בזה כמו הרב שצריך להשפיע שכל לתלמידו, הנה התלמיד אינו בערך כלל אל הרב, וצריך הרב להעלים אור שכלו העצמי לגמרי כאלו לא השכיל שכל כלל, ואח"כ הנה לצורך ההשפעה צריך להשיג אור שכל, והיינו שבא לכלל שכלו הקדום ואז נמצא אצלו אור שכל השייך אל המקבל היינו מה שלפ"ע המקבל, ומקשינן בזה דמאחר שלצורך ההשפעה צריך להמשיך שכלו הקדום א"כ מהו התועלת של הצמצום, ומתרצינן דבזה שסילוק וצמצום אור שכלו העצמי נתגלה חיצוני' האור שכל שיש לו שייכות אל המקבל, וגם זה הוא אצלו כמרחף על מוחו בלבד, ועומק נקודת ענין זה הוא דע"י הנחת המשפיע שמניח א"ע לסלק אור שכלו העצמי הנה עי"ז מתגלה חיצוני' אור שכלו ונמשך בזה עצם עצמותו ממש, וכמו"כ הוא באור הקו שהוא המשכה מפנימי' האוא"ס הבל"ג, וזהו חזר והאיר שהאיר אור הראשון, אבל מ"מ הוא בא ע"י צמצום ורשימו לכן הנה המשכת הקו נק' בשם מזל וכמא' הזהר האי חוטא יקירא קדישא כו' אקרי מזל דהיינו המשכה בבחי' שערות דהשערות יונקים מהמוח אבל ע"י הפסק עצם הגלגלת, ולכן גילוי הקו נק' בחי' יש מאין כמ"ש בלק"ת ד"ה תקעו הב'.

קיצור. צמצום הראשון בבחי' סילוק, צמצומים דסדר השתל' בבחי' מיעוט, כולם כונתם בשביל הגילוי, הקו הוא מה שחזר והאיר אור הראשון אבל בא ע"י הצמצום.

52מא) והנה זהו הטעם מה שההמשכות דס' השתל' אינן בבחי' ערך ממש, והיינו דמה שנמשך מהעליון אל התחתון אין זה שמהות העליון נמשך אל התחתון כ"א רק חיצוני' שבעליון נמשך אל התחתון, וחיצוני' שבעליון הוא מהות המדרי' התחתונה שנמצא כלול בהמדרי' העליונה וכמ"ש הפרד"ס שכל ספי' יש בה ששה מדרי', ובכללות הוא ג' מדרי', והוא מדרי' עצמה ומה שנמצא כלול בה הספי' שלמטה ממנה, ומה שהיא מאצילה הספי' שלמטה כו', הרי ההמשכה אינה במדרי' העליונה כ"א המדרי' התחתונה הכלולה בה, דכך הוא במדרי' המשתלשלות זמ"ז בסדר והדרגה שאין מהות העליון נמשך רק החיצוני' שזהו מהות התחתון הכלול בו וז"ע השתל' עו"ע וכמו שכל ומדות הרי אין עצמות השכל נמשך בהמדות רק בחי' מדות שבשכל הוא שנמשכי' בהמדות ונעשים מוחין למדות ועם היות דמשו"ז הרי אינו בבחי' התחדשות רק בבחי' גילוי ההעלם כנ"ל מ"מ הרי אין זה מהות המדרי' העליונה, וכמו שהמדות אינם מהות המוחין ואדרבא הן מהותים נבדלים, וכמו"כ בינה אינה מהות החכ', והנה באמת מה שהם בהעדר ההתחדשות הוא רק מפני שנמצא כלול בהמדרי' העליונה, והיינו דלהיות שהמדות כלולים כבר בהמוחין או שהבינה כבר כלולה בחכ' ע"כ ההתגלות אינו התחדשות לגבי המדות העלולים או לגבי בינה, אבל עצם הדבר הוא בהתחדשות ממש לגבי המדרי' העליונה מאחר שהוא מהות אחר לגמרי מהמדרי' העליונה וכמבו' במ"א שבאמת ענין התכללו' הכחות זב"ז הו"ע נפלא איך ימצא במוחין בחי' המדות שהן מהות אחר, ועוד שיהי' נמצאים ממנו ומבואר הטעם בזה שזהו מפני שבעצם הנפש הם כלולים בהתאחדות ע"כ בהתגלותם הם כלולים זב"ז אבל בעצם ה"ז התחדשות. והנה ידוע שבכל עולם יש הע"ס של העולם מעולם דאצי' שהם ההיכלות דאצי', ומבואר באגה"ק סי' כ' דהיכלות דאצי' הוא שנברא מאין ליש שזהו בבחי' התחדשות ממש, וגם הע"ס דאצי' שהן אלקות ממש והן בבחי' השתל' זמ"ז ה"ז ג"כ בבחי' התחדשות. וטעם הדבר הוא מפני שכללות האור המשכתו מן העצמות לא בבחי' ערך, וזהו המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, דהתהוות העולמות הוא בבחי' התחדשות לא מבעי עולמות בי"ע שהן בבחי' התחדשות בעצם מציאותם וגם בחי' החיות שבהנבראים הוא בהתחדשות, אלא דגם כללות האור דבחי' ממכ"ע ה"ז בבחי' התחדשות, דכללות העולמות שמבחי' ממכ"ע הן עלמין דאתגלין שזהו בבחי' התחדשות, ואו' המחדש בטובו דבאמת זהו מטובו וחסדו ית' דטבע הטוב להטיב שיהי' בנבראים גילוי אלקות דלולא הצמצום וההמשכה באופן כזה שנת"ל שהצמצום הראשון הוא בבחי' סילוק לגמרי ואח"כ המשכת הקו וב' הענינים שבו כנ"ל לא הי' ביכולת הנבראים לקבל את האויר, וע"י הצמצום הוא שיכול להיות גילוי אלקות בעולמות וכלים וזהו המחדש בטובו.

53קיצור. בס' השתל' רק חיצוני' שבעליון, היינו מדרי' התחתון הכלול בעליון, נמשך אל התחתון אבל עצם התחתון הוא בהתחדשות ממש לגבי העליון, טעם הדבר, והמחדש בטובו כי ע"י הצמצום וההמשכה באופן כזה ביכולת הנבראים לקבל האור.

מב) והנה אדון הנפלאות, הנה נפלאות הוא בחי' סוכ"ע, דהנה המשכת בחי' סוכ"ע הוא לא בסדר והדרגה, דבבחי' ממכ"ע ההמשכות הן בס' והדרגה, אבל בחי' סוכ"ע ההמשכה היא שלא בס' והדרגה, וכידוע דע"ס דעיגולי' אינם משתלשלי' זמ"ז כ"א הכל הוא שנמשך מבחי' עצמות אוא"ס, דהנה עיגולים ויושר הם בחי' ממכ"ע ובחי' סוכ"ע והע"ס דבחי' ממכ"ע הם משתל' זמ"ז אבל הע"ס דעיגולים אינם משתלשלי' זמ"ז, והדוגמא מזה בנפש הוא ההפרש שבין כחות הגלוים וכחות הנעלמים דכחות הגלוים הוא שמשתל' זמ"ז ולכן יש בהם קדימה ואיחור, ומאחר שמשתל' זמ"ז ממילא ההמשכה היא בס' והדרגה דרך חיצוני' שבעליון נמשך אל התחתון אבל כחות הנעלמים אינם משתלשלי' זמ"ז רק כולם נמשכי' מעצמו' הנפש, ולכן יכולים להיות בגילוי כולם כא', וכל כח הוא בא בתוקף האור כמו מצד העצמות, וכמו"כ הוא בבחי' סוכ"ע שזהו שנמשכי' מבחי' עצמות אוא"ס שהן בבחי' תוקף האור והגילוי, וגם זה מה דהשתל' הכתרים הוא זמ"ז הנה הענין בזה הוא מה שזהו המשכה ממהות למהות, והיינו מפני שכללות האור דסוכ"ע הוא שנמשך שלא ע"י צמצום כ"כ, והיינו שזהו בחי' האוא"ס שלפה"צ ע"כ ההמשכה היא ממהות למהות ולכן בחי' סוכ"ע הוא למעלה מבחי' התלבשות בעולמות רק בבחי' מקיף לבד, ויש ג"כ עולמות שנתהוו מבחי' סוכ"ע והם העולמות שהן בבחי' פלא וכמא' בגולגלתא יתבין תליתר אלפין עלמין כו', והן בחי' עלמין סתימין דלא אתגליין שהן בבחי' סתים שהתהוותם הוא מאור דבחי' סוכ"ע, ולזאת הנה כשם שהאור דסוכ"ע הוא סתים ונעלם כמו"כ העולמות המתהוים מבחי' האור דסוכ"ע הם ג"כ סתומים ונעלמים וז"ע הנפלאות שהן בבחי' פלא, אך מ"ש אדון הנפלאות הוא כמ"ש עשה פלא שגם בחי' פלא הוא בחי' עשי' לגבי עצמות שגם זה הוא באין ערוך לגבי העצמות, שהרי גם סוכ"ע הוא רק בחי' אור וגילוי מן העצמות והוא בבחי' סובב ומקיף על העולמות, אשר כן הוא גם בשרשו בהאוא"ס שלפה"צ שהוא בחי' האור המאיר לעצמו לגלות 54עצמותם כבי' והוא בחי' אור וגילוי, והגם שהוא בחי' עצם האור, הנה נת' במ"א דעצם האור להיותו אור וגילוי הוא שייך להתפשטות האור להיותו אור וגילוי, וזהו מה שבחי' סוכ"ע נק' פלא שהוא מל' כי יפלא ממך דבר, הרי דהפלא שייך במה שהוא מציאות דבר, והיינו כשהוא מושג קצת עכ"פ דדבר שאינו מושג כלל שאינו שייך לומר שנפלא שהרי אינו יודע כלל ממנו רק בדבר שאפס קצהו מושג שייך לומר פלא היינו שאינו מושג לתכליתו ולעומקו, וכמו אחכמה והיא רחוקה ממני דשייך לומר אחכמה רק שהוא נפלא, וכמו סודות התורה שנק' נפלאות מפני שאינם מושגים לתכליתם כמו גלי' דתורה שמושג בהשגה גמורה ופנימי' התורה שאינו מושג בהשגה גמורה ה"ז נק' נפלאות, ומ"מ הרי אפס קצהו מושג, ויכול לבא לידי השגה וכמו רשב"י וחביריו שהשיגו פנימי' התורה, וכמו"כ סוכ"ע נק' פלא.

קיצור. נפלאות הוא סוכ"ע, המשכה שלא בס' והדרגה, בבחי' מקיף, ועצמות נק' אדון הנפלאות עושה פלא כי גם בפלא יש קצת השגה.

מג) והנה כ"ז בהגילוים דאוא"ס ב"ה דגם בחי' סוכ"ע הוא ג"כ בחי' גילוי אוא"ס ב"ה, אבל עצמות א"ס הוא שאינו מושג כלל בשום השגה דלית מתב"כ שאינו שייך שם השגה כלל, וכמ"ש באד"ר תלת רישין אינון מו"ס וגולגלתא ורדל"א, מו"ס נק' פלא שסתום ונעלם ומ"מ ה"ה מקור או"פ היינו מקור החכ' שאפס קצהו מושג ויכול לבא לידי השגה וכן גולגלתא הוא בחי' סוכ"ע שנק' פלא ומ"מ אינו נפלא לגמרי מהעולמות ושייך בזה ידיעת השלילה עכ"פ שזה בבחי' ההפלאה דאוא"ס, אבל רדל"א הוא בחי' רישא דלא ידע ולא אתידע כלל היינו שאינו בבחי' מהות ידוע בעצמו וממילא לא אתידע כלל היינו שסתום ונעלם שאינו שייך שום השגה כלל, וכמ"ש האריז"ל בספרא דצניעותא ודע דההוא רישא דלאו רישא אשר שם חביון עוז העצמות הוא עצמו אינו מושג מה שיש בו, וזהו פי' דלא ידע ולא אתידע מה דהוה ברישא דא כביכול כאדם שאינו משיג מהות הנשמה שבו, ונת"ל בענין ידיעת הנפש הגם שאנו יודעים ברור בהשגה גמורה שיש בנו נפש ואשר הוא העיקר מ"מ הנה ידיעתינו בו הוא רק בדרך ידיעת מציאות המציאות בלבד, ומכש"כ 55להבדיל הבדלות אין קץ בעצמות א"ס ב"ה שאינו מושג כלל בשום השגה, דאינו שייך שם שום ענין השגה כלל, וזה נורא תהלות שיראים להללו, דהילול ושבח שייך במקום ששייך השגה אפי' השגה במקצת עכ"פ כמו בהגילוים דבחי' מו"ס ובבחי' גולגלתא, אבל עצמות א"ס שאינו שייך שם השגה כלל ה"ה נורא תהלות שיראים להללו, וזהו קישור וחיבור הג' עניני' נורא תהלות אדון הנפלאות המחדש בטובו כו' דהמחדש בטובו הוא בחי' ממכ"ע ובחי' התהוות העולמות דעלמין דאתגלין שזהו בבחי' התחדשות כו', ואדון הנפלאות הוא בבחי' סוכ"ע שנתהוו מזה עולמות שבבחי' פלא והן עלמין סתימין דלא אתגלין, וגם זה הוא בחי' עשי' לגבי עצמות א"ס שעז"א נורא תהלות שיראים להללו, אבל זהו ממדת טובו וחסדו ית' דנורא תהלות הוא אדון הנפלאות שעושה פלא שהם התהוות העולמות דבחי' סוכ"ע ובשרשו הוא מה שעלה ברצונו ית' לגלות עצמותו כבי' בעצם האור והגילוי להיות המחדש בטובו שיהי' התהוות העולמות בבחי' התחדשות דוקא ע"י הצמצום וגילוי אור הקו בכדי שהנבראים יוכלו לקבל את האור והגילוי ויהי' שייך ענין העבודה דזהו מה שאמרתי ונעשה רצוני דרצונו ית' יהי' נעשה בקיום מצות מעשיות, וזהו עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה דעשרים אמה הם ע"ס דיושר וע"ס דעיגולים, דבסוכה צ"ל ב' הענינים דפנות הסוכה (ממכ"ע) וסכך הסוכה (סוכ"ע) והישיבה בסוכה צ"ל בצל הסכך ולא בצל הדפנות ועד עשרים אמה אדם כו', לפי שגם בסוכ"ע שייך השגה במקצת עכ"פ ידיעת השלילה, אמנם איך אפ"ל ישיבה במקיף היינו המשכת העצמות בדברי' גשמי' לעשות את הגשמי' כלי לאלקות הנה ע"ז אמר כי בסכות הושבתי, הושבתי בעצמותו לפי שכך עלה ברצונו ית' להיות נח"ר לפניו ית' כד אתכפי' סט"א ואתהפך חשול"נ שיאיר אור ה' א"ס ב"ה במקום החשך והסט"א של כל עוה"ז כולו, ולהיות כי בסכות הושבתי לכן יש בכח נש"י לישב בסוכה, והישיבה בסוכה הוא שבעת ימים להמשיך האור במדות דוקא דעי"ז הוא מה שהגשמיות נעשה כלי לאלקות והיינו דעבודת המוח אינו מספיק וצ"ל עבודת הלב בכדי שיהי' עבודה, וזהו למען ידעו דורתיכם דזהו תכלית ועיקר הכלי והיינו שבירת המדות תקיפים להיות כי גם כל האזרח בישראל בהגילוי דלעתיד ישבו בסכות שהוא ע"י העבודה דעכשיו, והנה בחה"ס הוא זמן שמחתנו דזהו אחר העבודה דר"ה עשי"ת ויוה"כ הנה בחה"ס הוא הגילוי דימין העליון ית' דידן נצח להאיר אור לעשות את הגשמי כלי לאלקות והוא המשכת השמחה על כל השנה.

קיצור. עצמות א"ס אין שייך בו השגה כלל, דלא ידע ולא אתידע, וזהו נורא תהלות עצמות א"ס, אדון הנפלאות סוכ"ע עלמין סתימין דלא אתגלין, המחדש בטובו ממכ"ע עדאת"ג.

56בס"ד, שמע"צ, פ"ט